המגן חברה לביטוח בע"מ נ. איתן אושרי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8407/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערת: המגן, חברה לביטוח בע"מ נגד המשיב: איתן אושרי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.10.96 בת"א 252/94 שניתן על ידי כבוד השופט י' עדיאל תאריך הישיבה: יז' בסיון התשנ"ח (11.06.98) בשם המערערת: עו"ד א' גדות בשם המשיב: עו"ד א' קנר פסק-דין השופט ת' אור: 1. המשיב, יליד 2.11.62, נפגע בתאונת דרכים, והמערערת חייבת בפיצויו על נזקיו בתאונה זו. בית המשפט המחוזי קבע את שיעורם של פיצויים אלה. טענת המערערת בערעורה זה היא, שבית המשפט הגזים בשיעור הפיצויים, כשהיא ממקדת את טענותיה בסכומי הפיצויים שנפסקו בראשי הנזק של הפסד השתכרות בעבר, הפסד כושר השתכרות בעתיד, עזרת הזולת וניידות. 2. עקב התאונה נגרמו למשיב שברים רבים ברגל ימין. הוא נזקק למספר ניתוחים ונכותו האורטופדית הצמיתית נקבעה בשיעור 44%. בנוסף לה נקבעה לו נכות בשיעור 10% בגין צלקות. על פי ראיות שבאו בפניו, קבע בית המשפט את כושר השתכרותו של המשיב, לולא התאונה, בשיעור של שילוש השכר במשק. את הפגיעה בכושר השתכרותו עקב התאונה העריך בית המשפט בשיעור 20%, על אף הנכות הרפואית כאמור, אשר 44% שלה מהווה נכות תפקודית. בהתחשב בנתונים שונים הנוגעים לתקופה עד פסק הדין, נקבע הפסד ההשתכרות בעבר בסכום 140,800 ש"ח. הפסד כושר ההשתכרות בעתיד הועמד על סכום של 612,500 ש"ח. המערערת תוקפת את פסיקתם של סכומים אלה. לטענתה, לא הוכחה פגיעה בכושר ההשתכרות של המשיב, אשר עיסוקו הינו במכירת מכוניות ואביזרי רכב וכן בהתקנתם של אביזרים כאלה בכלי רכב. ומכל מקום, לא פגיעה בשיעור כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. אכן, בית המשפט מסביר בפסק דינו את הפגיעה הקטנה יחסית של נכות המשיב בכושר ההשתכרות בעיסוקו הנ"ל. עם זאת, הוא קובע, שאלמלא נעדר המשיב מהעסק עקב התאונה הכנסת העסק היתה עולה. בית המשפט גם הזכיר את האפשרות שהעסק של המשיב, בו הוא שותף עם אחר, לא יתמיד, וכן שאם יפלט לשוק העבודה נכותו עלולה להפריע לו עד מאוד. בנסיבות אלה, גם אם יתכן שהסכומים שנפסקו בגין הפסד השתכרותו והפסד כושר השתכרותו הינם, במידה מסויימת, על הצד הגבוה, הננו סבורים שאין הם מצדיקים התערבות של ערכאת הערעור. 3. כך גם לגבי הסכום שנפזק בגין הצורך בעזרת הזולת בעתיד - 100,000 ש"ח, והפיצוי בגין הוצאות ניידות מוגברות - 50,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי נימק בהרחבה את שיקוליו לפסיקת תשלומים אלה, ואין הצדקה שנתערב להפחתתם. התוצאה היא, שדין הערעור להדחות, והוא נדחה בזה. המערערת תשא בהוצאות המשיב בסך 20,000 ש"ח. ניתן היום, יז' בסיון התשנ"ח (11.6.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96084070.E03