רומן אסאילוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8404/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8404/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג המערער: רומן אסיאלוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 6311-08-11 שניתן ביום 2.11.2011 על-ידי כבוד השופטת י' אמסטרדם תאריך הישיבה: כ"א בסיון התשע"ב (11.06.2012) בשם המערער: עו"ד ישר יעקובי בשם המשיבה: עו"ד עינת גרוסמן בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' אמסטרדם) בת"פ 6311-08-10 מיום 2.11.2011, שבו הוטל על המערער עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר-על-תנאי, קנס כספי בסך של 2,000 ₪ ופיצויים בסך של 3,000 ₪ לכל אחת משתי המתלוננות. עיקרי העובדות 2. המערער הורשע על סמך הודאתו בהסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד, איומים ושוד בנסיבות מחמירות. אלו הם עיקרי המעשים: על-פי האישום הראשון, המערער קשר ביחד עם אחר לשדוד סניף של בנק הדואר. ביום 26.7.2010, בסמוך לשעה 10:00, הסיע האחר את המערער במכוניתו, להביאו אל סניף הדואר בהרצליה, על מנת לבצע שם שוד. בהגיעם בסמוך לסניף הדואר, ירד המערער מהמכונית, והאחר נסע מן המקום. המערער נכנס לסניף הדואר כשהוא חובש קסדה לראשו, פנה לפקידת הקבלה ודרש לקבל לידיו סכום כסף, כשהוא מאיים על הפקידה באמצעות חפץ דמוי אקדח. מחמת חששהּ מסרה הפקידה למערער סכום כסף בסך של 6,700 ₪. המערער נמלט מן המקום. שליח דואר שנקלע למקום דלק אחרי המערער, וזה מצדו שלף את החפץ דמוי האקדח וכיוון אותו לעבר השליח במטרה להפחידוֹ. גם על-פי האישום השני, קשר המערער ביחד עם האחר הנ"ל קשר לשדוד סניף של בנק הדואר. ביום 10.6.2010, בסמוך לשעה 10:00, אסף האחר את המערער במכוניתו והשניים נסעו לסניף הדואר בקיבוץ העוגן. בסביבות השעה 10:45 יצא המערער מן המכונית, והאחר המתין במכונית, בחניית סניף הדואר. המערער נכנס לסניף הדואר, כשהוא חובש כובע לראשו, ודרש באיומי סכין מפקידת הקבלה סכום כסף. מפאת חששהּ, מסרה הפקידה למערער סכום כסף בסך של כ-9,000 ₪. המערער נטל את כספי השוד, יצא מסניף הדואר, נכנס למכוניתו של האחר והשניים נמלטו מן המקום. 3. בהסדר הטיעון הוסכם כי אם יוגש תסקיר מאת שירות המבחן בעניינו של המערער, והתסקיר יהיה חיובי (על-פי שיקול דעתה של המשיבה), כי אז תעתור המשיבה לעונש של מאסר בפועל שלא יעלה על 18 חודשים, מאסר-על-תנאי, קנס ופיצויים למתלוננות; המערער יטען באופן חופשי לעניין העונש. 4. תסקיר שירות המבחן תיאר את הרקע האישי והמשפחתי של המערער, בן 27, רווק, מתגורר בבית הוריו, עלה ארצה מאזרביג'אן, משפחתו נורמטיבית. המערער סיים 12 שנות לימוד, שירת בצבא במשך כשנתיים – תחילה בשיריון, בהמשך בשק"ם, ובסוף בכלא צבאי, בעקבות נפקדות מן השירות ועריקות. לאחר שחרורו עבד בעבודות מזדמנות, ולאחרונה למד בקורס להפעלת רשתות מחשבים. הרקע לביצוע העבירות, לטענת המערער, מצב רגשי קשה שנבע מכך שלא מצא אפיק התפתחות תעסוקתי. הרשעתו ומאסרו זעזעו אותו ואת הוריו. המערער חש חרטה על מעשיו, ולעת הזאת הוא מנסה לשקם את חייו. גזר הדין של בית המשפט המחוזי 5. בית המשפט ציין את חומרת העבירות שבהן מדובר, המערער היה "הרוח החיה" בביצוע שני המעשים, שנעשו לאחר תכנון ולאחר הצטיידות בקסדה ובחפץ דמוי אקדח (באישום הראשון) ובכובע וסכין (באישום השני). המערער, איש צעיר, בן להורים נורמטיביים אשר עובדים קשה למחייתם. מעיקר הדין ראוי היה להטיל עליו עונש מאסר לתקופה העולה על המוסכם, אך בשל גילו הצעיר והודאתו, החליט בית המשפט המחוזי לכבד את הסדר הטיעון ולגזור על הנאשם עונש כאמור לעיל. עיקרי טענות הצדדים 6. לטענת המערער, שגה בית המשפט המחוזי כשגזר את עונשו לפי הרף העליון של הסדר הטיעון, תוך העדפה מוחלטת של שיקולי הענישה לחומרה, על פני נסיבותיו האישיות של המערער והאינטרס השיקומי. המערער הביע צער וחרטה עמוקה על מעשיו, ומן הראוי שלא לשולחו לתקופה ארוכה לבית הסוהר, על מנת שלא "ילך לאיבוד" בעולם הפשע, ובשים לב גם לקווי האישיות החלשים שלו. ב"כ המערער ציין את הדכאון שבו נתון המערער. הדברים קיבלו ביטוי גם בתסקיר עדכני מאת שירות המבחן. מצב הרוח של המערער ירוד. המערער סרב להפצרות שירות המבחן לפנות לפסיכיאטר או לעו"ס על מנת למתן את תחושת המצוקה שבה הוא נתון. המערער נמנע מליטול תרופות שנרשמו לו על-ידי פסיכיאטר, גם דחה הצעה להשתתף במסגרת טיפולית. המערער נמנע מלצאת לעבוד, ולפיכך לא התאפשר ביקור של אביו אצלו. ב"כ המערער טען עוד כי גם ביחס לשותפו של המערער, אשר נדון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות, העונש שנגזר על המערער הריהו חמור יתר על המידה. מחמת המצב הכלכלי הקשה, לא שילם המערער את הקנס ואת הפיצויים. בתמצית: אין מדובר בעבריין, אלא במעשה חריג, והבקשה היא להקל בעונש על מנת לאפשר חזרה מהירה למסגרת חיים נורמטיבית. 7. מנגד טענה ב"כ המשיבה כי העונש שנגזר על המערער כלל וכלל איננו חמור, ואף נוטה לקולא. מן החקיקה ומן הפסיקה ניתן ללמוד על חומרת מעשי השוד ועל העונש הראוי והמתחייב. המעשים נעשו בתכנון, בתעוזה, ואין מדובר בכישלון מקרי או חד-פעמי. חלקו של המערער שונה מזה של האחר: המערער היה המבצע העיקרי, לאחר אין עבר פלילי והוא הורשע בעבירות קלות יותר (סיוע וקשירת קשר) מאלו שבהן הורשע המערער, האחר הודה בביצוע העבירות עוד במהלך חקירתו במשטרה וחשף את ביצוען, מצבו הנפשי קשה, הוא מטופל בתרופות, עונשו נגזר בתקופת שביתת הפרקליטים וייתכן שגם לעניין זה הייתה השפעה, ואילו המערער חתם על הסדר הטיעון רק לאחר שניתן גזר הדין בעניינו של האחר. בתמצית: חומרת מעשי השוד והסדר הטיעון מחייבים להשאיר את גזר הדין על כנו. דיון והכרעה 8. נתנו דעתנו על טענות המערער והמשיבה, על נסיבות ביצוע מעשי השוד, ועל נסיבותיו האישיות של המערער. הלכה ידועה היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב ולשנות מגזר הדין שניתן בערכאה הדיונית, אלא רק במצבים חריגים שבהם נפלה טעות בגזר הדין, או כאשר גזר הדין חורג במידה קיצונית מרף הענישה הראוי והנוהג במצבים דומים. העניין דנן איננו נופל בגדרם של אותם מצבים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. המערער הורשע כאמור בביצוע שני מעשי שוד, במהלכם איים על פקידות בסניפי בנק הדואר, וכן על שליח הדואר, ונטל את כספי השוד. המעשים הללו היו מתוכננים מראש, המערער הצטייד באמצעי עזר לביצועם, והכל על מנת להשיג "כסף קל". דומה כי אין צורך לשוב ולהזכיר את החומרה שבמעשים, את מסוכנותם, את הבהלה שהם זורעים. שומה עלינו לדקדק בזכויותיו של המערער, לשקול את נסיבותיו האישיות, אך בה בעת להבטיח שקט ושלווה לרבים, בטחון וסדר ציבורי. אמת נכון הדבר, זולת עבירות של נפקדות ועריקות במהלך השירות הצבאי, אין למערער עבר פלילי. לזכותו גם יֵאמר כי עשה מאמצים בכיוון התעסוקתי, וסמוך למעצרו החל להכשיר את עצמו מבחינה מקצועית. גם נראה שעיקר מעייניו נתונים לשיקום, לאורח חיים נורמטיבי. אך אין בכל אלה כדי להלום הפחתה מן העונש, שמשמעותה היא זילות בלתי מוצדקת של זכויות המתלוננות, פקידות סניפי הדואר שנפגעו באופן ישיר, וזכויות הציבור הרחב שנפגע באופן עקיף. בצד שיקולי השיקום, ניצבים שיקולי הגמול וההרתעה, ודומה כי באיזון הנסיבות והשיקולים מזה ומזה, גזר הדין איננו חמור ואף נוטה לקולא. 9. הערעור נדחה אפוא בזאת. בשולי הדברים: מוטב למערער – זו המלצתנו – לשתף פעולה עם הגורמים המקצועיים (הסוציאליים והפסיכיאטריים), להשתלב בעבודה ובשאר המסגרות בבית הסוהר, כדי להיחלץ ממצב הרוח הירוד. ניתן היום, כ"ב בסיון תשע"ב (12.06.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11084040_O03.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il