פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8403/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ש' שוחט העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד חן משה בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד שמעון יעקבי בשם המשיבה 3: עו"ד אשר אקסלרד; עו"ד אלישע גרינפלד פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. עתירה זו מכוונת נגד החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 24.11.2021, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר נגד החלטת בית הדין האזורי בירושלים מיום 5.10.2021. בית הדין האזורי קבע כי נתונה לו הסמכות העניינית לדון בתובענה שהוגשה על-ידי המשיבה 3 (להלן: המשיבה) נגד העותר. רקע והליכים קודמים 2. העותר והמשיבה התגרשו בשנת 2014 על-פי הסכם גירושין שהסדיר, בין היתר, את ענייניהם הרכושיים, ואשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין האזורי (להלן: הסכם הגירושין). בהסכם הגירושין נקבע, בין היתר, כלהלן: "4. בכל מחלוקת בין הצדדים שלא תיפתר בין הצדדים, מתחייבים הצדדים לפנות ליחידת הסיוע שליד בית הדין הרבני [...]. 5. בהיעדר הסכמות בין הצדדים, יכריע במחלוקת בית הדין הרבני בלבד. [...] 10. מוסכם בין הצדדים כי תמורת הדירה שנמכרה בישוב כוכב יעקב הלכה לאיבוד בעקבות עוקץ שעקץ מר ערן הוכברג את הבעל ולא ניתן להשיבה, ועל כן אין לאישה כל דרישות מהבעל בגין התמורה". 3. לטענת העותר, הרקע העומד בבסיס האמור בסעיף 10 להסכם הגירושין הוא סכסוך כספי שהתגלע בינו לבין מר ערן הוכברג (להלן: הוכברג), בגדרו הלווה העותר להוכברג סכומי כסף גבוהים, אך הוכברג מעולם לא פרע את ההלוואה. העותר והמשיבה סברו כי "הכסף ירד לטמיון", ועל רקע הבנה זו חתמו על הסכם הגירושין שבגדרו ויתרה המשיבה על סכום ההלוואה שהעניק העותר להוכברג, אשר שווה, ככל הנראה, לתמורת הדירה שנמכרה בישוב כוכב יעקב. 4. חרף האמור, לאחר הגירושין מהמשיבה, ניהל העותר תביעה אזרחית נגד הוכברג להשבת הכספים שהלווה לו, וזכה בתביעתו. 5. בהמשך לכך, הגישה המשיבה תביעה כספית נגד העותר לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, ובה תבעה מחצית מהסכום שנפסק לטובת העותר בתביעה שניהל נגד הוכברג, וטענה כי אלו הם "כספי דירה בישוב כוכב יעקב", מושא סעיף 10 להסכם הגירושין. 6. בית המשפט לענייני משפחה קיים הליך הוכחות בתביעת המשיבה, ובסופו התקיים "שיח מחוץ לפרוטוקול" אשר עסק, ככל הנראה, בשאלת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה להורות על ביטול הסכם הגירושין שאושר כאמור בבית הדין הרבני. 7. לאחר הדיון האמור, הגישו הצדדים הודעה משותפת בה הודיעו לבית המשפט לענייני משפחה כי הגיעו להסדר שלפיו: "1. התביעה שהגישה התובעת תימחק ללא צו להוצאות. 2. עוד מוסכם כי באם התובעת תגיש תביעה חדשה, ההליכים ימשכו מאותה נקודה בה הופסקה התביעה דנן. [...] 5. התובעת מתחייבת לפתוח כל הליך שתמצא לנכון כנגד הנתבע אם בבית הדין הרבני ואם בבימ"ש נכבד זה בתוך 60 ימים ממועד אישור הסכם זה ע"י ביהמ"ש [...]". בהחלטתו מיום 12.5.2021 נתן בית המשפט לענייני משפחה תוקף של פסק דין להסדר הדיוני האמור. 8. ביום 29.6.2021 הגישה המשיבה כתב תביעה נגד העותר לבית הדין האזורי, שבה ביקשה לחייבו לשלם לה סך של כ-500,000 ש"ח, המשקף מחצית מכספי הזכייה של העותר בתביעתו נגד הוכברג. בתגובה לכך, הגיש העותר בקשה לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית לדון בה, מאחר שמדובר בתביעה כספית שעילתה נולדה לאחר אישור הסכם הגירושין וסיום ההליך הרכושי בבית הדין. המשיבה השיבה לבקשה, וטענה כי "עתרה היא לבי"ד נכבד זה לשינויו של הסכם הגירושין שאושר בבית הדין, ובכלל זה, אך לא רק, עותרת היא להורות על בטלותו של סעיף 10 להסכם". המשיבה טענה, כי הסמכות לבטל או לשנות הסכם ממון מסורה לערכאה שאישרה את ההסכם. 9. בית הדין האזורי קבע בהחלטתו כי נתונה לו הסמכות העניינית לדון בתביעה שהוגשה על-ידי המשיבה, וכי מדובר בסמכות נמשכת. 10. המשיב הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית הדין הגדול, וזו נדחתה. בית הדין הגדול קבע כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור הן משום שהוגשה באיחור רב, והן לגופה. בתוך כך, צוין כי העותר הוא שהעלה בבית המשפט לענייני משפחה טענות בדבר היעדר סמכות עניינית, וכי טענותיו בנדון מבססות את סמכותו של בית הדין לדון בתביעה. העתירה דנן 11. בעתירה דנן טוען העותר כי הוכברג הוא ששכנע את המשיבה להגיש את התובענות השונות נגדו, על-מנת להוציא מידיו את הכספים שעליהם ויתרה במסגרת הסכם הגירושין, וכי הוכברג אף מימן עבורה את הוצאות המשפט בגין ניהול התביעות האמורות. לגופו של עניין, טוען העותר כי טענתו להיעדר סמכות בבית המשפט לענייני משפחה התייחסה לטענת המשיבה כי העותר הטעה אותה, וכי על יסוד הטעיה זו היא מבקשת לבטל את הסכם הגירושין. ואולם, כך נטען, העותר לא טען בבית המשפט לענייני משפחה כי הסמכות לדון בתביעה כספית שהגישה המשיבה נתונה לבית הדין הרבני, ומכל מקום בהתאם להלכה הפסוקה לבית הדין הרבני אכן אין סמכות לדון בתביעות כספיות בין הצדדים לאחר הגירושין, אף אם הצדדים הסכימו מראש כי כלל המחלוקות הרכושיות יידונו בבית הדין הרבני. 12. המשיבה בתגובתה לעתירה טוענת כי יש לדחותה מאחר שהעותר כלל לא התייחס לקביעת בית הדין הגדול שלפיה בקשתו נדחתה בשל האיחור בהגשתה. עוד נטען כי העותר מושתק מלטעון, הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני, טענת היעדר סמכות עניינית לדון בתביעת המשיבה. 13. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הגיש אף הוא עמדה ביחס לעתירה, ובה ציין כי בתביעה שהגישה המשיבה לבית הדין האזורי היא אכן עתרה לסעדים כספיים הנובעים ממחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לאחר הגירושין – תביעה שבה, ככלל, אין לבית הדין סמכות לדון בה. ואולם, כך נטען, במקרה הנדון הבהירה המשיבה בתשובתה לבקשת העותר לסילוק התובענה על הסף בשל היעדר סמכות, כי מדובר בתביעה לביטול סעיף 10 להסכם הגירושין, ותביעה שכזו אכן מצויה בסמכותו הנלווית של בית הדין. 14. בתוך כך, ציין היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, כי "מוטב היה לו בית הדין האזורי היה מורה במפורש כי הוא ידון רק בתביעה לביטול ההסכם, או על תיקון כתב התביעה בהתאם להבהרת האישה כי תביעתה היא תביעה לביטול הסכם, אך זהו עניין הנתון לשיקול דעתו של בית הדין [...] בכל אופן, משהובררו הדברים כי ביסוד הסכסוך דנא מונחת תביעה לביטול סעיף בהסכם הגירושין, יש להניח שעניין זה בלבד הוא שייבחן במסגרת ההליך המתקיים בפני בית הדין, ובית הדין לא ידון ולא יפסוק בעניין הסעדים הכספיים שהתבקשו בכתב התביעה. אם הנחה זו תתברר כשגויה, ובלי שאביע דעה מוחלטת לגופו של עניין, יוכל האיש לשוב ולעתור לבג"ץ, לו תימצא לו עילה" (ההדגשה במקור, י.ו.). 15. על רקע האמור, עמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני היא כי דין העתירה להידחות. דיון והכרעה 16. לאחר העיון בעתירה, בתגובה המקדמית מטעם המשיבה ובעמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, בכפוף להבהרות שיצוינו להלן. 17. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים. ככלל, התערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים תיעשה במשורה, וזאת במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו לדוגמה: בג"ץ 8587/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 7 (16.12.2021)). 18. בענייננו, על פני הדברים נדמה, אמנם, כי בית הדין האזורי נעדר סמכות לדון בתביעה הכספית שהגישה המשיבה נגד העותר. ואולם, לנוכח הבהרת המשיבה בתשובתה לבקשת העותר לדחיית תביעתה על הסף, כי תביעתה מכוונת לביטול סעיף 10 להסכם הגירושין (הסכם אשר אושר בבית הדין הרבני, וניתן לו תוקף של פסק דין), הרי שניתן לראות בהבהרה זו משום תיקון של כתב התביעה שהגישה, במובן זה שהסעד המבוקש בו הוא אך לביטולו של הסעיף האמור. בהתאם לכך, וכפי שציין היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, הדיון בתביעת המשיבה יוגבל אך לשאלת ביטולו של סעיף 10 להסכם הגירושין, ובית הדין האזורי ימנע מלדון בסוגיות הכספיות כמו גם ממתן סעד רכושי-כספי. 19. לאור האמור, נראה כי טענותיו של העותר בעתירתו שלפיהן לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעה הכספית שהגישה המשיבה אינן רלוונטיות עוד, ומשכך דין העתירה להידחות. לא למותר להוסיף ולהזכיר כי העותר נתן הסכמתו במסגרת ההסדר הדיוני שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה לכך שתביעה מתאימה תוגש לבית הדין הרבני. מובן כי ככל שהדיון בבית הדין האזורי יחרוג מהגבולות האמורים, טענותיו של העותר יהיו שמורות לו, והוא יהא רשאי לשוב ולעתור לבית משפט זה, כפי שאף ציין היועץ המשפטי לשיפוט הרבני בעמדתו. 20. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בשבט התשפ"ב (‏31.1.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21084030_R05.docx סש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1