ישי בית-און, עו"ד,נאמן ממונה מטעם בימ"ש המחוזי בתל נ. עיריית

פסק-דין בתיק רע"א 8402/05 בבית המשפט העליון רע"א 8402/05 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקש: ישי בית-און, עו"ד, נאמן ממונה מטעם בימ"ש המחוזי בתל-אביב נ ג ד המשיבים: 1. עיריית תל אביב 2. מינהל מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 15.6.06 בבש"א 6210/05 שניתנה על ידי כבוד השופט נ' ישעיה בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה 1: עו"ד נ' ליובין בשם המשיב 2: עו"ד י' בלום פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט נ' ישעיה) לדחות בקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד. 2. המבקש הינו נאמן לנכסיו של פושט הרגל יוסף סייג (להלן - החייב). בשנת 1995 רכש החייב מהיורשת היחידה של המנוח יצחק ניסים (להלן בהתאמה - המוכרת והמנוח) מגרש ברחוב כרם התימנים בתל-אביב (להלן - המגרש). המנוח רכש את המגרש לפני קום המדינה ובנה עליו בניין מגורים. בעת שרכש החייב את המגרש היה אזור כרם התימנים והמגרש בכלל זה בשלבי הסדר מקרקעין. תביעתה של המוכרת לפני פקיד ההסדר הוגשה בשנת 1994, ואילו תביעתו של החייב - בשנת 1998. בשנת 1997 נודע לחייב כי עיריית תל-אביב (להלן - המשיבה 1) הקימה על חלק מן המגרש גן ציבורי באמצעות חברת עזרה וביצרון בע"מ. ביום 30.9.97 הגיש החייב תביעה לפינוי המגרש, וביום 16.11.97 התקבלה התביעה, וזאת בהסכמתה של חברת עזרה וביצרון בע"מ. 3. לפקיד ההסדר הוגשו תביעות סותרות לגבי המגרש, וביום 3.2.00 העביר פקיד ההסדר את התביעות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הטוענים לזכויות במגרש פרט לחייב היו המשיבה 1 ומינהל מקרקעי ישראל (להלן - המשיב 2). עוד קודם להעברת התביעות לבית המשפט המחוזי, ביום 25.11.99, מונה כונס נכסים לנכסיו של החייב. ביום 25.1.01 הוכרז החייב פושט-רגל. 4. לאחר שאף אחד מבעלי הדין לא התייצב לישיבת קדם משפט, קבע בית המשפט מועד חדש לדיון. ביום 3.6.01, הוא המועד החדש שנקבע, התייצבו המשיבים 1 ו-2 אך החייב לא התייצב. המשיבים 1 ו-2 סיכמו ביניהם את אופן חלוקת המגרש, ובית המשפט (כבוד השופט נ' ישעיה) נתן להסכמה זו תוקף של פסק-דין, תוך שדחה את תביעתו של החייב. 5. לטענת המבקש, לא ידע החייב על קיום הדיון ואף לא על פסק הדין שניתן בהעדרו, וזאת מאחר שלא קיבל כל זימון לדיון זה. ההזמנות לדיון נשלחו אל כתובת מגוריו הישנה של החייב, אותה עזב במהלך חודש מרץ בשנת 2000. אף המבקש לא זומן לדיון, אף שאותה עת כבר מונה ככונס נכסים לנכסי החייב. לטענת המבקש, ביום 14.2.05 נודע לחייב דרך מקרה על פסק הדין, וזאת במהלך דיון אשר התקיים בעניינו של החייב בבית משפט השלום, בו העיד האפוטרופוס על נכסי נפקדים בעניינים הקשורים לחייב. החייב הודיע למבקש על פסק-הדין, וביום 10.3.05 הגיש המבקש בקשה לביטולו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ישעיה) דחה את הבקשה, וזאת על יסוד האמור בתקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי "בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי". לדברי בית המשפט, לאור האמור בתקנה הנ"ל, "אין מקום להתחשב בעובדה שיוסף סייג [הכוונה לחייב - א.ג.] שינה את כתובת מגוריו, אם שינה, שכן הוא לא טרח להודיע על כך בכתב לביהמ"ש ועל כן נמנע מביהמ"ש מלהזמינו על פי כתובת אחרת, אלא על פי הכתובת שצוינה על ידו". לעניין זה דחה בית המשפט את טענתו של המבקש לפיה תקנות סדר הדין האזרחי, ובהן תקנה 480, אינן חלות על בירור תביעות סותרות שהוגשו לפקיד ההסדר ואשר הועברו לבית המשפט. בית המשפט הוסיף וציין, כי לאחר שעיין במסמכים ובכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין הגיע למסקנה כי סיכויי ההצלחה של תביעת החייב הינם קלושים. מכאן הבקשה שלפניי. 6. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך נשוא ההחלטה הינם קלושים, בין היתר משום שההסכם שנכרת בינו לבין המוכרת אינו יכול להקנות לו זכויות במגרש, וזאת מאחר שלמנוח לא היו זכויות באותו מגרש. בהקשר זה טוענת המשיבה 1 עוד, כי תיקון הרישום בפנקסי המקרקעין לאחר הליך הסדר נעשה רק בעילות ספציפיות, שאינן מתקיימות בענייננו, וכי תיקון הרישום לאחר חלוף המועדים הקבועים בחוק הינו בגדר חריג שנעשה בו שימוש רק לעיתים רחוקות. המשיבה 1 אף טוענת כי המבקש מחק בבית משפט קמא את תביעתו בנוגע לאחת מהחלקות, אך התעלם מכך במסגרת הבקשה הנוכחית. עוד טוענים המשיבים, כי אי ההתייצבות מטעם החייב מקורה במחדליו שלו, שכן פקיד ההסדר הודיע לו בכתב על העברת התביעות הסותרות בקשר למגרש לבית המשפט עוד ביום 3.2.00, היינו, בטרם עבר להתגורר בכתובת אחרת. אף על פי כן, לא טרח החייב לעדכן את כתובתו בבית המשפט, ואף המבקש לא טרח לעשות כן. יתר על כן, לא הודע לבית המשפט על מינויו של המבקש כנאמן לנכסיו של החייב, ולא נעשה כל ניסיון מצד המבקש לברר מה עלה בגורל התביעה שהגיש החייב אצל הפקיד המסדר עד כחלוף ארבע שנים ממועד מתן פסק הדין. לעניין זה טוענת המשיבה 1 כי על החייב, שהיה עורך דין במקצועו, חלה "חובה מקצועית מוגברת... לעדכן את הערכאות השיפוטיות בדבר עדכון כתובתו". לעניין אי זימונו של הנאמן, הוא המבקש בבקשה שלפניי, לדיון שנערך בבית משפט קמא, טוענת המשיבה 1 כי בבקשה שהגיש המבקש לביטול פסק-הדין צויין כי החייב עדכן את הנאמן בדבר התביעה שהגיש לפקיד ההסדר בנוגע למגרש ואף על פי כן לא טרח המבקש להודיע לפקיד ההסדר או לבית משפט קמא על דבר מינויו כנאמן על נכסי החייב, ואף לא עדכן את כתובתו לשם משלוח כתבי בי-דין. לטענת המשיבה 1, בנסיבות אלה מושתק המבקש מלטעון בעניין אי-זימונו לבית המשפט. 7. בקשת רשות ערעור זו הוגשה כערעור. על פי החלטת כבוד הרשם י' מרזל מיום 7.12.05 שונה סיווגו של ההליך לבקשת רשות ערעור. ערעור על החלטת הרשם לא הוגש. בנסיבות העניין אין אני מוצא מקום לדון בטענת המשיב 2 בנוגע לאיחור בהגשת הבקשה, מה גם שהטענה בעניין זה לא הובהרה דייה. 8. החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור שהוגש על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. ביום 25.1.01 הוכרז החייב פושט רגל. יש לראות, אפוא, את תביעתו של החייב לפני פקיד ההסדר כתביעה שהומחתה לנאמן, הוא המבקש (ראו סעיפים 42 ו-107 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן - הפקודה)). כמו כן, עם מתן הצו להכרזת החייב פושט רגל יכול רק הנאמן לתבוע ולהיתבע בנוגע לנכסי החייב שהוקנו לו (ראו סעיף 125(א)(2) לפקודה, וכן ע"א 45/50 סלומון נ' קצין פ"ד ה 1665). בעל הדין "הנכון" להמצאת ההזמנה לדיון בתביעה בבית המשפט קמא היה אפוא המבקש. בנסיבות אחרות יכולה היתה להתעורר השאלה מה היה הדין אילו הומצאה ההזמנה לחייב ולא לנאמן, אלא שבענייננו, אין חולק כי החייב לא ידע מבעוד מועד על הדיון שנערך בבית המשפט קמא ביום 3.6.01. על גבי אישור המסירה לחייב מיום 3.4.01 נרשם "עזב ללא מען". אשר לשאלה אם החייב ידע על העברת הדיון מפקיד ההסדר לבית המשפט: מתצהירו של החייב שצורף לבקשה לביטול פסק-הדין שהגיש המבקש בבית המשפט קמא (נספח א1 לתגובת המשיבה 1) עולה, כי החייב הצהיר שלא ידע כי פקיד ההסדר העביר את התביעות הסותרות שהוגשו לו לבית המשפט המחוזי. אף שבמכתבו של פקיד ההסדר מיום 3.2.00 בנוגע להעברה האמורה, אשר מוען למזכיר בית המשפט המחוזי, צויין כי העתק המכתב הועבר לחייב (נספח ג לנספח א1 האמור). נוכח הצהרתו האמורה של החייב נותר למצער ספק אם העתק המכתב נשלח לחייב במועד שלפני חודש מרץ 2000, הוא המועד בו על-פי הנטען עבר החייב להתגורר בכתובת מגורים שונה. אכן, ראוי היה כי החייב יתייחס בתצהירו במפורש לאמור במכתב זה, אשר צורף כנספח לתצהיר, אך בשים לב לכך שתביעתו של החייב מייצגת, בין היתר, אינטרסים של נושיו, יש לקבוע כי הספק האמור בדבר ידיעתו של החייב על דבר ההעברה לא יפעל לרעתם של נושים אלה. בנסיבות אלה נוכל להשאיר בצריך עיון את השאלה האם מען שנמסר לפקיד הסדר ואשר נמסר לאחר מכן לבית המשפט על ידי הפקיד עם העברת התביעה לבית המשפט, כאשר הודעה על דבר ההעברה נמסרה לתובע, וזה לא הודיע על שינוי המען, הינו בגדר מען שהמצאה לפיו הינה המצאה "כראוי", בהתאם לאמור בתקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בנסיבות שתוארו, אפילו ראוי היה לקבוע כי ההמצאה לחייב נעשתה כדין, היה מקום לביטול פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 3.6.01, אשר ניתן מבלי שנשמעו טענות המבקש, וזאת בגדרו של שיקול הדעת המסור לבית המשפט בבקשות מעין אלה. כפי שכבר ציינתי, אין לשכוח כי בסופו של דבר, תביעתו של המבקש מייצגת את אינטרס הנושים של החייב, ויש להיזהר בהשתקתו של הנאמן בשל מחדליו של החייב, ככל שאלו אכן קיימים. אשר לסיכויי התביעה: בית המשפט המחוזי לא פירט את הטעמים שהובילוהו למסקנה כי סיכויי ההצלחה של תביעת החייב הינם קלושים. כשלעצמי אינני סבור כי התביעה משוללת סיכויים באופן המצדיק את הותרת פסק הדין מיום 3.6.01 על כנו. 9. התוצאה היא שהערעור מתקבל, החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת וכמו כן מבוטל פסק הדין מיום 3.6.01. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ח' באב תשס"ו (2.8.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05084020_S05.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il