עמותת האמת תנצח נ. ראש הממשלה

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 840/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותרת: עמותת האמת תנצח נ ג ד המשיבים: 1. ראש הממשלה 2. שר המשפטים 3. ממשלת ישראל 4. הוועדה המקצועית – ציבורית להצעת מועמדים למשרת היועץ 5. עו"ד גלי בהרב-מיארה 6. עו"ד ד"ר רועי שיינדורף 7. עו"ד איתי אופיר עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד זהבה גור פסק-דין השופט א' שטיין: העתירה שלפנינו תוקפת את החלטת הוועדה המקצועית-ציבורית להצעת מועמדים למשרת היועץ המשפטי לממשלה (להלן: הוועדה) אשר נתקבלה ביום 30.1.2022, במסגרתה הציעה הוועדה לממשלה שלושה מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ביניהם עוה"ד גלי בהרב-מיארה (להלן: עוה"ד בהרב-מיארה). העתירה מבקשת לפסול את מועמדותה של עו"ד בהרב-מיארה בשלל טיעונים שעניינם התנהלותה-שלה; פגמים שלטענת העותרת נפלו בהליך האיתור והבחירה של הוועדה; ואף בהתנהלותו של שר המשפטים, ח"כ גדעון סער. במסגרת זאת, מטיחה העותרת האשמות חמורות בשר המשפטים וטוענת כי לעוה"ד בהרב-מיארה אין כישורים מקצועיים שלשיטת העותרת חייבים להימצא אצל היועץ המשפטי לממשלה, ובראשם ניסיון מעשי במשפט פלילי, משפט חוקתי ובמשפט הבינלאומי הפומבי. לאור זאת דורשת העותרת, אשר מציגה את עצמה כמי שפועלת למען הציבור, כי נורה לממשלת ישראל להימנע מלדון בהצעת הוועדה, וכן במינויו של יועץ משפטי לממשלה, עד להכרעה בעתירה. כמו כן מבקשת העותרת כי נורה על קיומו של דיון דחוף בעתירה גופה, נבטל את החלטת הוועדה ונחייב את הוועדה לקיים את הליך האיתור מבראשית. דין העתירה להידחות על הסף. הוועדה הוקמה ופועלת מכוח ההודעה בדבר קביעת הדרכים והתנאים למינויו של היועץ המשפטי לממשלה אשר ניתנה ביום 28.8.2000 ופורסמה בילקוט הפרסומים 4922 מיום 20.9.2000 (ראו: שם, בעמ' 4895-4894) – זאת, בהתאם לסמכות שהוענקה לממשלה בסעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן: ההודעה המכוננת). סעיף 15 להודעה המכוננת קובע כדלקמן: "הוגשה לוועדה השגה בעניין מועמדותו של מועמד מסוים, תקבע הוועדה, לפי שיקול דעתה, את הדרכים לבדיקתה ולשמיעת תגובת המועמד." העותרת לא הגישה לוועדה השגה בעניין מועמדותה של עוה"ד בהרב-מיארה במסגרתו של סעיף זה. תחת זאת, פנתה העותרת לוועדה ביום 1.2.2022 – יומיים אחרי שהוועדה כבר סיימה את הליך האיתור (30.1.2022) ויום אחד אחרי ששר המשפטים וראש הממשלה הודיעו על כוונתם להמליץ לממשלה למנות את עוה"ד בהרב-מיארה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה (31.1.2022). העותרת מספרת בעתירתה כי ביום 1.2.2022 – ולא לפני-כן – היא שיגרה למשיבים 3-1 "מכתב דחוף" בו העלתה את השגותיה נגד מינויה של עוה"ד בהרב-מיארה. דא עקא, מכתבה הדחוף של העותרת לא תאם את הליך ההשגה שכאמור נקבע בסעיף 15 להודעה המכוננת. הווה אומר: העותרת פעלה שלא בהתאם לכללים החלים בענייני השגה על מועמדותו של אדם להיכלל בין מועמדי הוועדה למשרת היועץ המשפטי לממשלה. כפועל יוצא מכך, השגות העותרת לא יכלו להיבדק מבעוד מועד; ועוה"ד בהרב-מיארה – לה מוקנית הזכות להגיב להשגות, כאמור בסעיף 15 להודעה המכוננת – לא יכלה לממש את זכותה. התנהלות זו של העותרת תמוהה במיוחד אחרי שהיא עצמה מספרת בעתירתה על השגה בנוגע למועמדותה של עוה"ד בהרב-מיארה אשר הוגשה בזמן על ידי גורם אחר – ונדחתה על ידי הוועדה, כאמור בפסקה 9 להחלטתה – וזאת, מבלי לספק כל הסבר להשתהותה-שלה. עותר המבקש להביא את עתירתו בשערינו, שומה עליו, בראש ובראשונה, למצות את ההליכים בדרך שהותוותה בדין. אם לא מיצה העותר את כל ההליכים העומדים בפניו בדרך שהתווה המחוקק או מחוקק המשנה, בית משפט זה לא יתערב בעניינו ולא יושיט לו סעד. כך הוא לגבי עותר שדילג על מיצוי הליכים והניח לפתחנו עתירה מוקדמת, וכך הוא גם לגבי עותר אשר לא עמד בלוח הזמנים למיצוי הליכים והגיש לבית משפט זה עתירה מאוחרת (ראו: בג"ץ 2285/93 נחום נ' לב, פ"ד מח(5) 630, 644 (1994); בג"ץ 3429/11 בוגרי התיכון הערבי האורתודוקסי בחיפה נ' שר האוצר, פסקה 24 (5.1.2012); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי ד 276 (2017)). הרציונל שמאחורי הדרישה למיצוי הליכים הוסבר על ידינו פעמים רבות: "[...] מי שמבקש להביא בפני בית-משפט זה תלונתו על כך שהרשויות [...] המופקדות על אכיפת החוק אינן מפעילות סמכותן, חייב תחילה להצביע על כך שפנה לרשויות המוסמכות לכך, בהתבססו על אחת מהוראות החוק החלות על הענין וביקש פעולתן וכי הללו מיאנו שלא כדין לפעול בגדר חובותיהן על-פי חוק. לשון אחרת, אף אם הנפגע הוא בעל זכות עמידה בפני בית-משפט זה איננה פתוחה בפניו דרך הפניה הישירה לבית-המשפט הגבוה לצדק (פרט למקרים יוצאים-מן-הכלל שאין ענינם לכאן), אלא אם הקדים ופנה תחילה אל הרשויות המופקדות על הענין נשוא הבקשה, וזאת לא עשה העותר שבפנינו. פעולה מוקדמת כמתואר, היא מאפשרת לבית-משפט זה בין היתר, להסיק, לפחות לכאורה, מה נימוקיה ושיקוליה של הרשות עליה מלינים ואם יש אכן מקום להפעלת סמכויותיו של בית-משפט זה." (ראו: בג"ץ 600/75 קורן נ' שר הבטחון, פ"ד ל(1) 514, 516 (1975); וראו גם: בג"ץ 6554/08 ברקוביץ נ' הלשכה לשיקום נכים במשרד האוצר, פסקה 4 (16.9.2008); בג"ץ הלבוס נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (2.2.2011); בג"ץ 6769/14 זינגל נ' בית הדין המשמעתי המחוזי, פסקה 3 (14.10.2014); בג"ץ 7005/13 סמהורי נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (22.10.2013); בג"ץ 466/86 אבו-בקר נ' שופט בית המשפט הצבאי בשכם, פ"ד מ(3) 649 (1986)). חובה כאמור חלה אף ביתר שאת על עותר המבקש לבוא בשערינו בנעליו של עותר ציבורי, דוגמת העותרת דכאן. הפריווילגיה המיוחדת שניתנת לעותר ציבורי – אשר זוכה למעמד לטעון בפני בית משפט זה כנציג הציבור כולו – באה עם נטל: הנטל לקיים את כל דרישות הדין שחלות על עתירתו. כפי שהסביר השופט מ' חשין (כתוארו אז), "ב"כאב הפרט" [כאבו של עותר הטוען לזכותו-שלו – א.ש.] נלך עם עותר יד ביד ונעזור לו כמיטבנו; ואילו אם יבוא לפנינו עותר ובפיו "כאב האומה" או "כאב העולם", ראוי הוא כי נדקדק עמו, למצער בראשיתה של הדרך. עותר כעותרים שלפנינו עשה עצמו שליח הציבור, ועליו הטורח והדאגה שפרקו יהיה נאה וקולו יהיה נעים ודבריו יהיו דברים." (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון ויושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ"ד מח(3) 573, 601 (1994)). העותרת יצרה תקלה על ידי כך שלא הגישה לוועדה את השגותיה נגד מינויה של עוה"ד בהרב-מיארה לפני סיומו של הליך האיתור של המועמדים המוצעים למשרת היועץ המשפטי לממשלה. הדרך בה פעלה העותרת הכשילה את הליך ההשגה הראוי והנכון – זה שנקבע בסעיף 15 להחלטה המכוננת. כעת באה העותרת לפנינו ומבקשת כי נקיים את אותו הליך ממש בדרכה שלה. לטעמי, התנהלות זו לבדה פוסלת את העותרת מלעמוד לפנינו בנדון דידן בנעליו של עותר ציבורי. באשר לגוף העתירה – טענות העותרת ביחס להליך האיתור מושתתות על הערכות, השערות ודיווחים עיתונאיים. אלו אינם יכולים לשמש בסיס להתערבותנו בהמלצת הוועדה. הוועדה היא גוף מקצועי קולגיאלי שמשלב בתוכו מומחי משפט בכירים בעלי ניסיון וידע בתחומי פעילותו של היועץ המשפטי לממשלה. חזקה על הוועדה כי עשתה את עבודתה נאמנה ובחנה ושקללה, ביחס לכל מועמד ומועמדת, את כל ההיבטים המקצועיים והאישיים הרלבנטיים. חזקת תקינות זו, ממנה נהנית הוועדה, לא נסתרה על ידי העותרת. באומרי "לא נסתרה", הנני מתכוון לכך שהעותרת לא הציגה בפנינו אפילו ראשית ראיה, קל וחומר, ראיה של ממש, בנוגע לפגמים המיוחסים על ידה לוועדה ולהליך האיתור אשר הסתיים זה עתה (ראו, למשל: בג"ץ 4072/11 עיריית בת-ים נ' לוי, פסקה 30 (6.11.2012); בג"ץ 8880/13 וינשל נ' מדינת ישראל פסקה 38 (30.8.2016); בג"ץ עיריית פתח תקווה נ' קונטאל אוטומציה ובקרה בע"מ, פסקה 40 (13.9.2017); בג"ץ 4273/20 חוות ירושלים רכיבה בע"מ נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 7 (24.9.2020)). העותרת טוענת כי מן הדין לתת מעמד בכורה לעמדתו של יושב-ראש הוועדה, שלפי דבריה התנגד מטעמים מקצועיים לכך שהוועדה תכלול בין המועמדים המוצעים למשרת היועץ המשפטי לממשלה את עוה"ד בהרב-מיארה. דא עקא, סעיף 17 להודעה המכוננת קובע כי ניתן להציע לממשלה מועמד שקיבל את קולותיהם של ארבעה חברי ועדה מתוך חמישה. סעיף זה אינו מבדיל בין יושב ראש הוועדה לבין חבר מן השורה, וגם אנחנו לא נעשה הבדלה זו. לאחר שידענו כי מועמדותה של עוה"ד בהרב-מיארה נתמכת במספר הקולות הדרוש של חברי הוועדה – 4 מתוך 5 – אין לנו אלא לדחות את טענת העותרת בכגון דא. נמצא אפוא כי העתירה שלפנינו היא עתירה פגומה מיסודה ונעדרת עילה להתערבות בג"ץ בהצעת הוועדה. אשר על כן, העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך כולל של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט י' אלרון: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: לדידי, די בכך שהעותרת לא הגישה השגה לוועדה כדי לדחות את העתירה, ללא קשר למעמדה כעותרת ציבורית, ואיני נדרש לנימוקים הנוספים שהעלה חברי, השופט א' שטיין. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין. ניתן היום, ‏ה' באדר א התשפ"ב (‏6.2.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22008400_F01.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1