פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 84/14
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 84/14
ע"א 234/14
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט צ' זילברטל
המערערים בע"א 84/14
1. עזבון המנוח אברהם כהן
והמשיבים בע"א 234/14:
2. דורית כהן
3. דביר כהן
נ ג ד
המשיבה בע"א 84/14
והמערערת בע"א 234/14:
המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול")
ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בת"א 051391-06-11 שניתן ביום 25.11.2013 על ידי כבוד השופט א' בכר
בשם המערערים בע"א 84/14
עו"ד משה קפלנסקי
והמשיבים בע"א 234/14:
ועו"ד רמי זך
בשם המשיבה בע"א 84/14
והמערערת בע"א 234/14:
עו"ד עוזי לוי
ועו"ד מל רוזן
פסק-דין
השופט י' עמית:
1. שני ערעורים מאוחדים שעניינם תביעת עזבונו ותלוייו של המנוח אברהם (אבי) כהן, יליד 14.11.1956, שנפגע בתאונת דרכים והלך לעולמו בתאריך 28.12.2010. המנוח הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים בגירים (הבן הצעיר היה כבן 19 במועד פטירת המנוח ובמהלך שירותו הצבאי).
2. בתביעה שהוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, גוללו התובעים את סיפור חייו של המנוח, אשר היה בעברו כדורגלן מצטיין, מהבולטים בשנות השבעים והשמונים ומהראשונים שעברו לשחק באנגליה. המנוח שיחק בקבוצת ליברפול בשנת 1979 וזכה עמה באליפות, לאורך שנות התשעים שימש המנוח כמאמן כדורגל בקבוצות שונות בליגת העל, ובשנת 2005 נבחר לכהן בתפקיד יושב ראש ארגון שחקני הכדורגל בישראל, תפקיד בו כיהן עד לפטירתו.
המחלוקת המרכזית שנתגלעה בין הצדדים נסבה על בסיס השכר לפיו יש לחשב את הפסד השתכרותו של המנוח בשנים האבודות. העיזבון טען כי המנוח היה גם יזם נדל"ן שעסק בייזום פרויקט בניה באזור צפון תל אביב, וכי נתבקש פעמים רבות על ידי גורמים בעולם הכדורגל לעבוד כמאמן של קבוצות שונות או כמנהל של מחלקות הנוער של מועדון הכדורגל הפועל תל אביב. לאור זאת, נטען כי יש להעמיד את כושר השתכרותו של המנוח בשנים האבודות על שילוש השכר הממוצע במשק ולקבוע כי גיל הפרישה של המנוח יעמוד על 75.
3. בית משפט קמא עמד בפסק דינו על כך שלא ניתן לראות את המנוח כיזם נדל"ן, באשר המנוח עסק באופן חד-פעמי בעסקת קומבינציה, שבמסגרתה קיבל מספר דירות מגורים בגין החלק בקרקע שהיה בבעלותו. הדבר ארע בשנת 2009 ומאז לא עסק המנוח בנדל"ן. למעשה, בעשר השנים האחרונות לחייו המנוח לא עסק כלל בתחום האימון אלא פנה לאפיקים אחרים. המנוח שימש בהתנדבות בתפקידו כיו"ר ארגון שחקני הכדורגל בישראל ושיעור השתכרותו החודשית היה נמוך ביותר, והתבטא למעשה בהחזר הוצאות ולא בשכר עבודה. אשר לטענה כי המנוח התעתד או שהיה בכוונתו לחזור ולעסוק באימון או בניהול בעולם הכדורגל, נקבע כי אין מקום לקחת בחשבון "הרהורי הלב או רצונות שלא באו לכלל מימוש או להתחלת מימושם".
בית משפט קמא העמיד אפוא לצורך הקופה המשותפת את בסיס שכרו של המנוח ערב התאונה ועד למועד פסק הדין על שכר מינימום. לעתיד, נפסק סכום גלובלי של 700,000 ₪ על פי השכר הממוצע במשק עד גיל 70 בתוספת סכום המשקף את אפשרותו של המנוח לשוב לעולם הכדורגל כמאמן/מנהל. בית המשפט ציין בפסק דינו, כי אילו היה מחשב את הפסדי ההשתכרות של המנוח רק על פי השכר הממוצע במשק, הרי שהסכום בגין הפסדי השנים האבודות היה עומד על 522,000 ₪ בלבד.
בסופו של יום העמיד בית המשפט את נזקי העיזבון על סך של כ-982,000 ₪ (נזק לא ממוני – 45,643 ₪; הוצאות קבורה ומצבה – 25,000 ₪; אובדן שרותי אב ובן – 180,000 ₪; אובדן שכר בשנים האבודות – 731,162 ₪). מסכום זה הופחתו תגמולי מל"ל בסך כ-452,000 ₪.
4. על פסק דינו של בית משפט קמא הוגשו שני הערעורים המאוחדים שבפנינו.
הערעור של העיזבון (ע"א 84/14) התמקד בעיקר בטענה כי בית המשפט לא לקח בחשבון את פוטנציאל ההשתכרות של המנוח, כמי שהיה כדורגלן עבר מפואר וכמי שהוכיח כישורים ויזמות נדל"ן.
מנגד, המבטחת (המערערת בע"א 234/14) התמקדה אף היא באובדן השכר בשנים האבודות, בטענה שלא היה כל בסיס להכפיל, ואף לשלש, את שכרו של המנוח לעומת שכרו בפועל בעשר השנים האחרונות.
5. אומר בקצרה, כי דין שני הערעורים להדחות.
לא נעלם מעיני עברו המפואר של המנוח ככדורגלן, אך כפי שציין בית משפט קמא לא ניתן היה להסתמך על העדויות שהובאו בפניו כראיה לתוכניות מגובשות של המנוח לחזור ולעסוק בעתיד באימון או בניהול קבוצות כדורגל. המנוח פרש מאימון כדורגל עוד בסוף שנות התשעים, ולמעשה, לא עבד ולא השתכר בעשר השנים האחרונות בחייו. לא סגי בהנחות ובספקולציות לגבי אפשרויות התעסוקה שעמדו בפני המנוח, שהעדיף משך כעשר שנים להתמקד בכהונתו ההתנדבותית כיושב ראש איגוד שחקני הכדורגל. גם העובדה שהמנוח גילה כישורים שונים בתחום הנדל"ן לגבי קרקע פרטית שלו, אינה יכולה להילקח בחשבון, באשר מדובר בעסקה חד-פעמית הנוגעת למקרקעין של המנוח, ואשר הסתיימה עוד בשנת 2009.
לאור זאת, לא אכחד כי חישוב אובדן ההשתכרות של המנוח בשנים האבודות נעשה ביד רחבה על ידי בית משפט קמא, שהביא בחשבון את פוטנציאל ההשתכרות של המנוח. ברם, ובהתחשב גם בגובה הסכום שנותר בידי העזבון לאחר ניכוי המל"ל, אין בכך כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור כפי שנטען על ידי המבטחת בערעורה.
6. סופו של דבר, שאנו דוחים את שני הערעורים, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ט באלול התשע"ד (14.9.2014).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14000840_E07.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il