פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 84/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 84/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלוני ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בתפ"ח 1036/04 מיום 20.11.06 (כבוד השופטים: ס' רוטלוי, צ' סלומון, ק' ורדי) בשם המערער: עו"ד שמואל פליישמן בשם המשיבה 1: עו"ד מיכאל קרשן בשם המשיב 2: עו"ד יוסף ציוני בשם שירות מבחן מבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זהו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים רוטלוי, סלומון-צ'רניאק וורדי) בגין הרשעתו בעבירה של מעשה מגונה שלא בהסכמת קטין בן משפחה שטרם מלאו לו 16 שנה. הרשעתו של המערער התבססה על הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעוד הטיעון לעונש לא הוגבל. 2. עניינו של הליך זה בעבירת מין שביצע המערער באחיינו הקטין, יליד 1989, במהלך חודש אוגוסט 2003, בעת שהקטין היה כבן 14. המתלונן הקטין הגיע לביקור בדירת המערער, ששהה בגפו בדירה. המערער הציע לנער לשחק עימו שש-בש, והסכים איתו כי המפסיד במשחק יעסה את גופו של המנצח. לאחר שהמערער הפסיד, עברו השניים לחדר השינה, המערער נעל את דלתות הדירה, והחל לעסות את גופו של המתלונן על בגדיו. במהלך העיסוי, ובעוד המתלונן שוכב על בטנו, ליטף המערער את ישבנו של המתלונן מעל לבגדיו במשך מספר דקות לשם גירוי וסיפוק מיני. לאחר מכן, סובב המערער את גופו של המתלונן, ומישש את איבר מינו מעל לבגדיו, וכל זאת לשם גירוי וסיפוק מיני, למרות התנגדותו של המתלונן. 3. במסגרת גזר דינו, נתן בית המשפט קמא משקל לחומרתה של העבירה מבחינת הנזק הרב שנגרם בעטייה לשלומו של הקטין. קיומו של נזק זה עלה בבירור מתסקיר נפגע העבירה שהוגש, ממנו עולה כי הנער יזדקק לטיפול נפשי ארוך טווח. בית המשפט נתן משקל גם לסדרה של תסקירי מבחן שהוגשו בעניינו של המערער, בהם לא הובאה המלצה טיפולית. שירות המבחן ציין בתסקיריו כי המערער אינו מגלה תובנה ממשית לחומרת מעשהו, ומכאן הסכנה להישנות מקרים דומים בעתיד. בצד השיקולים לחומרה, התחשב בית המשפט גם בכך שהמערער הוא אדם מבוגר (כבן 55 כיום), נעדר עבר פלילי, אשר הודה במעשה, הביע חרטה, גילה ביוזמתו את פרטי האירוע וביקש לקבל טיפול בסמוך לאחר מכן. הוא נתן דעתו לטענת ב"כ המערער לפיה הוא אינו עבריין מין ברמת סיכון גבוהה להישנות מקרים דומים, וכי ראוי לאפשר לו לעבור טיפול במסגרת קבוצת טיפול לעברייני מין. 4. תסקיר נפגע העבירה שהוגש נושא חומרה מיוחדת מבחינת עוצמת הפגיעה הנפשית שנגרמה לקטין מהעבירה שבוצעה כלפיו. על פי התסקיר, הילד חווה חוויות נפשיות קשות ביותר, והתנהלות חייו נפגעה עד כדי שיבוש ממשי של מהלך חייו. בעקבות פגיעתו, גם משפחתו עברה משבר קשה, בין היתר, עקב מתח מיוחד שנוצר בתוך המשפחה המורחבת שהמערער והמתלונן משתייכים אליה. 5. שיקלול השיקולים לחומרה ולקולא הביא את בית המשפט לגזור על המערער עונש מאסר של שנתיים לריצוי בפועל, ו-21 חודשי מאסר על תנאי, וכן הוטלה עליו חובת פיצוי כספי של 30,000 ₪ למתלונן באמצעות הוריו. 6. בערעורו, טוען המערער לחומרה בלתי מידתית של עונשו ביחס לאופי המעשה שביצע. לדבריו, חומרת העונש אינה עומדת ביחס הולם לחומרת העבירה ואינה מתיישבת עם נתונים אישיים נוספים שהיה מקום לתת להם משקל של ממש. לטענתו, הוא אדם מבוגר בן 56, נורמטיבי ביסודו, אשר ביצע עבירת מין ברף חומרה לא גבוה לפני ארבע שנים, וזאת בלא שימוש בכוח ואיומים. עוד טען ב"כ המערער כלפי גורמי שירות בית הסוהר על כך שהם נמנעים מלשלב את המערער בקבוצה טיפולית לעברייני מין בכלא למרות שהוא מבקש להצטרף אליה, ותקופת מאסרו חולפת בלא שהוא זוכה לטיפול קבוצתי כל שהוא. באם ישוחרר מן המאסר, כך נטען, יוכל לקבל את הטיפול הדרוש בכוחות עצמו. עוד נטען, כי המאסר על תנאי שהוטל על המערער הוא ארוך מדי, וכי יש להפחית באופן ניכר את היקף הפיצוי שנפסק לזכות הקטין כדי שהמערער יוכל לשאת בו. 7. ב"כ המדינה טען בפנינו כי העונש שנגזר על המערער אינו חמור כל עיקר בהתחשב בסוג העבירה ובהיקף הפגיעה שהקרבן הקטין נפגע ממנה. הוא הדגיש את התפיסה העונשית של חוק העונשין בעבירה בה הורשע המערער, שהיא מחמירה ביסודה, וטען כי הענישה במקרה זה הולמת את נסיבות העניין, במיוחד לאור הנזק הנפשי החריג שנגרם לילד, והפגיעה הקשה שנגרמה לבני משפחתו. לגישתו, אין להתערב בפיצוי שהוטל לטובת הקטין, שטרם שולם ממנו דבר. אביו של המתלונן הוזמן לדיון, ותיאר בפנינו את מצוקותיו הקשות של בנו, את עזיבתו את הלימודים, ואת הקשיים להחזירו למסלול חיים ולימודים תקין. הוא ציין גם את ההוצאות הכספיות שהמשפחה נאלצה להוציא לצורך טיפולים נפשיים ממושכים בנער, ואת הפגיעה בעיסקו של האב ובכלכלת המשפחה עקב הצורך להקדיש זמן טיפול לבנו. 8. שירות המבחן בתסקירו הצביע על כך כי מאז תחילת מאסרו, נמצא המערער בקשר טיפולי קבוע עם העובדת הסוציאלית באגף לעברייני מין. עם זאת, לדברי שירות המבחן, לא מתקיים במערער תהליך של הפנמת המעשה או נסיון להבין את המניעים שעמדו בבסיס התנהגותו. לאור זאת, סבורים הגורמים המקצועיים בכלא כי המערער אינו בשל לטיפול קבוצתי ולכן לא שולב בקבוצה טיפולית בכלא, ומאותן סיבות הוא גם אינו יוצא לחופשות בשלב זה. 9. שקלנו את מכלול נסיבות העניין, ובאנו לכלל מסקנה כי אין בידנו לקבל את הערעור ולהתערב בהיקף העונש שנגזר על המערער. המדובר בעבירת מין, אשר אמנם אינה מצויה ברף גבוה בקשת עבירות המין המוכרות בחוק, אך יחד עם זאת, ניזקה לקרבן הקטין היה רב ללא שיעור. הפגיעה בקטין, באורחות חייו, ובהתפתחותו הכללית היא פגיעה מתמשכת שהשלכותיה נרחבות, הן עליו והן על משפחתו הגרעינית. המערער אמנם הודה במעשה, וביטא בהתנהגותו החיצונית חרטה ובקשת מחילה. אולם בהתייחסותו האמיתית לאירועי העבירה מחוץ לבית המשפט אין, ככל הנראה, משום ביטוי לתובנה ממשית לחומרתם של המעשים, ולצורך האמיתי לפעול לשיקום, לבל יישנו מקרים דומים. יש פער בולט בין טיעונו של בא-כוח המערער לקיפוחו של מרשו באי שילובו בהליכי טיפול קבוצתי בכלא, לבין התנהגותו של המערער, הלכה למעשה, שאינה מעידה על מוכנות ממשית לטיפול כזה. על רקע זה, הטענה לפיה שירות בתי הסוהר אינו מספק מערכות טיפול נאותות לעברייני מין, ולכן נמנע מהמערער שלא כדין טיפול שיקומי שהוא ראוי לו, הינה בלתי ממשית, ולו מחמת העדר כשירותו של המערער להשתלב בהליך טיפולי כזה נכון לעת זו. 10. העונש שנגזר על המערער אמנם אינו קל, אך לאור חומרת פגיעתו בקרבן, הוא אינו סוטה מהמידתיות הראויה, ולא ראינו להתערב בו. נציין, עם זאת, כי טוב יעשו הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר אם יעקבו בתשומת לב אחר התנהלותו של המערער, כדי לבחון אפשרות לשלבו במסגרת טיפולית קבוצתית נאותה בנוסף לקשר עם העובדת הסוציאלית, אם וכאשר יראה נכונות והתאמה לכך, תוך לקיחת אחריות אמיתית למעשיו ולנזק שנגרם בעקבותיהם. הערעור נדחה. ניתן היום, כב' בתמוז התשס"ז (8.7.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07000840_R01.docלח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il