זהבה וייס נ. רשות הפיתוח ע"י מנהל מקרקעי ישראל באמצעות סוכנו

החלטה בתיק ע"א 8397/05 בבית המשפט העליון ע"א 8397/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: זהבה וייס נ ג ד המשיבות: 1. רשות הפיתוח ע"י מנהל מקרקעי ישראל באמצעות סוכנות "עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ" 2. המועצה המקומית אזור 3. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אור יהודה-אזור ערעור על החלטת פסלות של בית משפט השלום ברמלה בת"א 1431/05 מיום 15.8.05 שניתנה על ידי כבוד השופט ז' ימיני בשם המערערת: עו"ד אבישי זבולון פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט ז' ימיני), מיום 15.8.2005, שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 1431/05. 1. המשיבה 1 הגישה, בפברואר 2005, תביעה לפנות את המערערת מבית מגוריה בטענה שבית המגורים שלה הנו מבנה מסוכן. לחילופין ביקשה המשיבה 1 להתיר לה לתפוס חזקה בבית המגורים של המערערת על מנת להרסו. המערערת טענה, בהגנתה, כי בית מגוריה אינו מבנה מסוכן. כן הוגשה מטעמה, במאי 2005, תביעה שכנגד נגד המשיבות בטענה שהזניחו את המבנה בו היא מתגוררת. ביום 7.7.2005 ביקשה המערערת לפסול את בית המשפט. עילת הפסילה מתבססת על שאירע בהליך קודם לו הייתה המערערת צד, ת"א 3847/01 (להלן – ההליך הקודם), שנדון גם הוא בפני השופט ז' ימיני. 2. בהליך הקודם ביקשה שכנתה של המערערת כי המערערת תסלק ידה מחלק מהחלקה בה היא מתגוררת. בפסק הדין (מיום 19.1.2004) קיבל בית המשפט את תביעתה של השכנה. גרסתה של המערערת, כפי שהובעה בעדות ובתצהיר, נדחתה. בית המשפט קבע, מפי השופט ז' ימיני, כי: "ער אני לעובדה [שהמערערת] לא נחקרה על תצהירה. בכל זאת האמנתי [לגרסת השכנה] ולא לעדות [המערערת] וחתנה... 1) [המערערת] פינתה את חלק המחסן שהיה במקרקעין השייכים [לשכנה], למרות שטענה שיש לה זכויות במקרקעין, דבר המלמד שטענתה בעניין הזכויות במקרקעין אינה נכונה; 2) המוציא והמביא בענייניה של [המערערת] הוא חתנה...העמדה אותה הציגה [המערערת] במהלך המשפט היא העמדה שהכתיב לה חתנה; 3) לבקשתה לתיקון הפרוטוקול צירפה [המערערת] לבית המשפט את תצהירה הסותר את הצהרתה...אם [המערערת] אינה מהססת להגיש תצהיר הסותר את הצהרתה בבית המשפט ממילא עולה חשש כבד ביותר שמא האמור בתצהיריה האחרים אינו אמת..." 3. בבקשת הפסילה נטען כי ממצאי בית המשפט בהליך הקודם עשויים להשפיע על ההליך הנוכחי. בעיקר מתייחסת המערערת לקביעות בית המשפט לגבי מהימנותה, כפי שצוטטו לעיל. נטען, כי ממצאים אלו מעלים חשש ממשי שבהליך הנוכחי, בו עשוי בית המשפט להידרש שוב לשאלת מהימנותם של המערערת וחתנה, דעתו של בית המשפט תוטה לרעתם; המשיבה 1 התנגדה לבקשת הפסילה. לדעתה, אין כל חשש אובייקטיבי לדעה קדומה מצד בית המשפט. 4. בית המשפט דחה את הבקשה לפסול עצמו. בהחלטתו (מיום 15.8.2005) עמד בית המשפט על ההלכה לפיה הכרעה בעניין דומה או בין צדדים דומים אינה יוצרת, כשלעצמה, עילת פסילה. בית המשפט הבהיר כי ממצאי המהימנות שנקבעו בהליך הקודם נקבעו לאותו ענין ולאותו הליך בלבד. הם אינם רלוואנטיים להליך הנוכחי. בית המשפט ציין כי העדויות מטעם המערערת יישמעו בלב פתוח ונפש חפצה ומהימנות העדים תבחן לגופה. בית המשפט הוסיף, כי בהליך הנוכחי אין צורך בממצאי מהימנות לגבי בעלי הדין. ההליך הנוכחי יוכרע על סמך חוות דעת של מומחים (מהנדסי בניין) בשאלה האם בית המגורים של המערערת הינו מבנה מסוכן, אם לאו. על החלטת בית המשפט הוגש הערעור שלפניי. 5. בערעור חוזרת המערערת על טענותיה מבקשת הפסילה. לדבריה הקטע המצוטט מפסק דינו של בית המשפט בהליך הקודם מעלה חשש ממשי כי דעת השופט "ננעלה" בכל הקשור למהימנותה. במיוחד מדגישה המערערת כי ההליך הנוכחי אינו עוסק רק בשאלה האם בית מגוריה הוא מבנה מסוכן. גם בהליך הנוכחי תיתכן הגשת תצהירים ומתן עדות מטעמה ומטעם חתנה. 6. עיינתי בחומר המונח לפניי. נתתי דעתי להחלטת בית המשפט בהליך הקודם. באתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. העובדה כי בית המשפט קבע ממצאי מהימנות בהליך אחר אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילתו (השוו: ע"פ 3217/03 געדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והמקורות הנזכרים שם). מקביעות בית המשפט בהליך הקודם לא עולה כי דעתו מוטה ביחס לאמיתות טענותיה של המערערת בהליך הנוכחי. נמצא, כי המערערת לא ביססה את טענתה כי פסק דינו של בית המשפט בהליך הקודם יוצר חשש ממשי למשוא פנים (השוו: ע"א 6858/05 פלוני נ' פלוני (לא פורסם)). המערערת חוששת כי פסק דינו של בית המשפט בהליך הקודם מעיד על חשש ממשי למשוא פנים מצדו. עם זאת, המבחן לכך הוא אובייקטיבי. לפי מבחן זה, אין לראות בהליך הנוכחי המתנהל לפני בית המשפט "משחק מכור" (ראו בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 605). חזקה על בית המשפט כי הוא ישמע את טענות הצדדים ויכריע בהן לגופן ללא משוא פנים. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 3,500 ש"ח. ניתן היום‏, ג תשרי, תשס"ו (6.10.2005). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05083970_A01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il