פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8395/22
לפני:
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופט ח'אלד כבוב
כבוד השופטת רות רונן
המערער:
חוסין אבו טאעה
נגד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. עזבון המנוח א'
3. אלישבע אדרי
4. הודיה בן שחר
5. עידן הורביץ
6. יוני בן שחר
7. מיכל בן שחר
8. אריאל בן שחר
9. הילל בן שחר
10. שולמית חדד
11. תהילה כהן
12. נעמי האדי
13. מ.ב.ש.
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א' רובין) שניתנה ביום 29.9.2022 בת"פ 24117-08-19
תאריך ישיבה:
כ"א באלול התשפ"ד (24 בספטמבר 2024)
בשם המערער:
בשם המשיבה 1:
עו"ד לאה צמל
עו"ד גיטל דמס גוטליב
בשם המשיב 9:
בעצמו
פסק-דין
השופט אלכס שטיין:
לאחר עיון בכתובים אשר הונחו לפנינו, ואחרי ששמענו את טענות המערער, הגענו למסקנה כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין מושא הערעור, כי ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא, וכי מסקנה זו תואמת את הדין.
נוסיף כי בטענות המערער אין ממש, שכן:
הלכה פסוקה היא כי הגשתה של תביעת נזיקין אינה שוללת פסיקת פיצויים בהליך הפלילי – פיצויי העזרה הראשונה, אשר נועדו ליתן סעד מיידי לנפגעי העבירה מבלי שיאלצו להמתין עד לסיומם של ההליכים האזרחיים בעניינם (ראו, מני רבים: ע"פ 2965/13 מדינת ישראל נ' אלרפעיה (פסקה 27 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (2.7.2014) (להלן: עניין אלרפעיה); דנ"פ 5625/16 אסרף נ' מדינת ישראל (13.9.2017) (להלן: דנ"פ אסרף)).
באשר לגובה הפיצוי הכולל, 220,000 ש"ח – בהקשרן של עבירות המתה, בית משפט זה אישר פעמים רבות פיצוי מרבי כולל לטובת בני משפחה מדרגה ראשונה של הקורבן, אשר מסתכם ב-258,000 ש"ח כאמור בסעיף 77(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ראו, מני רבים: דנ"פ אסרף, פסקאות 23-21, 30 לפסק דינה של השופטת א' חיות); ולפיכך לא ראינו מקום להתערב גם בחלק זה של פסק הדין קמא.
באשר לטענות בעניין הנזק האמיתי שנגרם למוטבי הפיצוי – הלכה היא עמנו כי קביעת שיעור הפיצויים נעשית בדרך של אומדן בהתחשב במכלול הנסיבות שנפרשות בפני הערכאה הדיונית (ראו: דנ"פ אסרף, פסקה 20 לפסק דינה של השופטת חיות). לנוכח הכלל האמור, ערכאת הערעור אינה אמורה להתערב באומדן הפיצוי שאינו חורג מהמקובלוֹת במידה ניכרת (ראו, מני רבים: ע"פ 2858/23 שיר נ' מדינת ישראל, פסקה 19 לפסק דינו של השופט ח' כבוב (1.4.2024)).
טענת המערער בדבר הצורך להתחשב במצבו הכלכלי – שלו ושל משפחתו – לאו טענה היא (ראו, מני רבים: עניין אלרפעיה, פסקה 27 לפסק דינו של השופט סולברג); ובאשר לבקשתו לפרוס את חובו הפסוק לתשלומים – בעניין זה, הכתובת היא המרכז לגביית קנסות.
הערעור נדחה אפוא. לפנים משורת הדין ובהתחשב במצבם הכלכלי של המערער (המרצה עונש מאסר ממושך) ושל משפחתו, כפי שדווח לנו על ידי באת-כוח המערער, לא נעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ו אלול תשפ"ד (29 ספטמבר 2024).
אלכס שטיין
שופט
חאלד כבוב
שופט
רות רונן
שופטת