פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 8393/99
טרם נותח

יצחק לופטין נ. מוניקה תכשיטים בע"מ

תאריך פרסום 17/06/2004 (לפני 7992 ימים)
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 8393/99 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 8393/99
טרם נותח

יצחק לופטין נ. מוניקה תכשיטים בע"מ

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק ע"א 8393/99 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8393/99 בפני: כבוד המשנה-לנשיא (בדימוס) ת' אור כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המערערים: 1. יצחק לופטין 2. עידית אורן נ ג ד המשיבים: 1. מוניקה תכשיטים בע"מ 2. מוניק נועם ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.א. 125/96 שניתן על ידי כבוד השופטת שרה סירוטה תאריך הישיבה: כ' באלול תשס"ג (17.9.2003) בשם המערערים: עו"ד רונן אילן בשם המשיבים: עו"ד בילט ראובן פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. הערעור שלפנינו נוגע למערכת יחסים קרובה שנמשכה שנים אחדות, ועלתה על שרטון. בין גב' מוניקה נועם, שהיא בעלת מניותיה היחידה של מוניקה תכשיטים בע"מ, לבין מר יצחק לופטין, המערער מס' 1, היו יחסי קירבה. גב' נועם היא אשה ערירית, ומר לופטין נשוי ואב לילדים. לטענת הגב' נועם היתה בינה לבין המערער מערכת יחסים רומנטית; לטענת מר לופטין היתה זו מערכת יחסי ידידות, או אף מעבר לכך. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' סירוטה) נטה לקבל את גירסתה של הגב' נועם כי בין הצדדים היתה מערכת יחסים אינטימית, אף שלא ראה חשיבות לקבוע ממצא בענין זה. גב' נועם העידה כי אהבה את מר לופטין, וכי היתה תלויה בו והיתה "מסונוורת", ובית המשפט קיבל זאת. מערכת היחסים שבין השניים, יהא אשר יהא טיבה המדוייק, היתה כרוכה גם בעניינים כספיים. משעלו יחסיהם של השניים על שרטון, החלו התדיינויות משפטיות בין השניים; גב' נועם גם הגישה תלונה במשטרה נגד לופטין. 2. גב' נועם, שהיא בעלת נכסים רבים, מסרה למר לופטין ביום 25.12.91 יפויי כוח נוטריוני כללי המסמיך אותו לחתום בשמה בכל דבר ועניין. לופטין פעל על פי יפויי כוח זה, מכר נכסים של הגב' נועם, וגם העביר לה כספים. עניין זה הוא נשוא להתדיינות אחרת בין הצדדים. היו בין הצדדים גם עסקים משותפים. למרבה הצער לא אוחדו הדיונים בתביעות השונות. כפי שנראה בהמשך הדברים, ענין זה מקשה על קביעת ממצאים מלאים בענין שבפנינו, שהוא חלק מאותה מערכת כללית של התחשבנות. 3. הענין נשוא הערעור שלפנינו נוגע לנכס אחד: חנות שהיתה בבעלותה של מוניקה תכשיטים בע"מ. החנות נמצאת בבניין נועם בבורסת היהלומים ברמת גן, בנין הקרוי על שם אביה המנוח של הגב' נועם (חלקות 225, 226, 227 ו-332 בגוש 6207). החנות חולקה באמצעות מחיצה לשתי חנויות. לכאורה, על פי שורה ארוכה של מסמכים שנערכו בין הצדדים כפי שיפורט להלן, מכרה מוניקה בע"מ ללופטין מחצית מהחנות, תמורת 45,000 דולר. העיסקה הסתיימה ברישום במירשם המקרקעין. העיסקה נעשתה ונרשמה באמצעות עורכת דין עידית אורן, היא המערערת השניה. גב' נועם טוענת, בקליפת אגוז, כי הסכם המכר למכירת מחצית החנות והסכמים שקדמו לו לפיהם נמכרה החנות כולה היו הסכמים למראית עין בלבד: תכליתם היתה לקנות את אמונם של אנשי עסקים ולהראות כי לופטין הוא, כביכול, בעל נכסים. בפני בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטת סירוטה) התנהלו שני הליכים שאוחדו: לופטין ביקש לקבוע כי שתי החנויות הן רכושו, ואילו מוניקה תכשיטים בע"מ ביקשה לקבוע כי שתי החנויות שייכות לה וכי יש להחזיר את הרישום על שמה. טענתה של מוניקה תכשיטים בע"מ התקבלה על ידי הערכאה הראשונה, שקבעה כי יש למחוק את רישום מחצית הזכויות הרשומות על שם לופטין, ויש להחזיר את הרישום במלוא הזכויות בשתי החנויות ע"ש מוניקה תכשיטים בע"מ. על כך הערעור שבפנינו. המערערים הם מר לופטין ועורכת הדין אורן שפעלה, כאמור, בעיסקה מטעמו. לגבי עורכת הדין אורן קבעה הערכאה הראשונה קביעה חמורה לפיה זייפה עו"ד אורן קטע מפרוטוקול דיון של חברת מוניקה בע"מ, כדי לאפשר העברת הרישום במחצית החנות במירשם המקרקעין על שם לופטין. ענין זה יובהר ביתר הרחבה כשאעמוד על העובדות הצריכות לענין. חוזה למראית עין 4. כפי שציין חברי המשנה לנשיא (בדימוס) ת' אור בע"א 53/86 עמיחי סולל נ' מתתיהו צוקרמן, פ"ד מב(2) 625: "המאפיין המרכזי בחוזה למראית עין הוא דבר קיומה של הסכמה סמויה בין הצדדים, בענין מסויים או בעניינים אחדים, אשר באה במקום ההסכמה הגלויה ביניהם באותו נושא או נושאים, שהיא אך למראית עין. משמע, באותם עניינים, הצדדים אינם מעוניינים לתת תוקף להסדר הגלוי ביניהם, אלא אחד משניים: הם אינם מעוניינים בכל עיסקה משפטית, או שהם מעוניינים בעיסקה משפטית אחרת." נטל הראיה להוכיח שמדובר בחוזה למראית עין מוטל על הטוען: "אין חולק, שהטוען לבטלות חוזה בטענת מראית עין - עליו הראיה. ראיה כזו היא, לרוב, נסיבתית, שכן מטבע הדברים, בעלי חוזה למראית עין מעלימים את כוונתם האמיתית ואינם טורחים להכין ראיות על קנונייתם." (ע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יהודית אולצ'יק, פ"ד נ(2) 41, עמ' 42-43) בענייננו, טענה הגב' נועם כי כל ההסכמים שנערכו בינה לבין מר לופטין לרבות ההסכם על פיו נרשמה מחצית החנות על שמו הסכמים למראית עין הם. טענתה זו התקבלה על ידי הערכאה הראשונה. עמדתי היא כי לא היה מקום לקבל את הטענה לגבי ההסכם השלישי בסידרה של שלושה הסכמים שנערכו בין הצדדים, כפי שיתואר מיד. ההסכמים 5. בפני הערכאה הראשונה הונחו שלושה הסכמים הנוגעים למכירת החנות או חלקה. ההסכם הראשון ההסכם הראשון הוא מסמך מיום 26 בינואר 1993 בכתב ידה של הגב' נועם על גבי נייר מכתבים של מר לופטין, שנאמר בו כך: "אני מוניק נועם ת.ז. 5259032 מוכרת חנות פינתית בבנין נועם בצלאל 52 רמת גן(,) ב_ק הנ"ל שטח של: 30 מ"ר נטו למר איציק לופטין ת.ז.(,) החנות מחולקת עם מחיצת גבס ל 2 חלקים מזה חלק מושכר לחברת מנטרון וחלק מיועד לשימושו הפרטי של מר לופטין כחנות פרחים(.) ערך החנות 120,000$" המסמך אינו חתום, והוא עוסק במכירת החנות בשלמות. ההסכם השני 6. זהו מסמך מודפס הנושא את התאריך 26 בינואר 1993, שזה נוסחו: "הסכם שנערך ונחתם ברמת גן 26.1.93 בין מוניק נועם ת.ז. שתקרא להלן המוכר מצד אחד לבין יצחק לופטין ת.ז. שיקרא להלן הקונה מצד שני 1. המוכר הנו המחזיק של חנות פינתית בקומת קרקע הנמצאת בבנין נועם ברח' בצלאל 52 רמת גן בשטח של 30 מ"ר (להלן-החנות). 2. הקונה מצהיר כי ידוע לו מצבה המשפטי של החנות וידוע לו כי מחצית החנות מושכרת בשכירות בלתי מוגנת לעוד מס' שנים לחברת מנטרון. 3. הצדדים מסכימים בינהם כי תמורת רכישת הזכויות בחנות ישלם הקונה למוכר סך בש"ח השווה ל-120,000 דולר אשר ישולמו במעמד חתימת החוזה. 4. מיד לאחר ביצוע התשלום הנ"ל יועברו הזכויות בחנות לקונה. 5. כל צד ישלם את חלקו בהעברת הזכויות. המוכר הקונה" המסמך נושא את חתימתם של מר לופטין והגב' נועם. מתצהירה ועדותה של עו"ד אורן עולה כי הסכם זה נערך והודפס על ידה בחודש דצמבר 1993 על סמך ההסכם הראשון שהועבר אליה בפקסימיליה. ההסכם השלישי 7. זהו ההסכם שעל פי נרשמה, בסופו של דבר, מחצית החנות על שם לופטין. הוא נושא כותרת הסכם-מכר מיום 28 באפריל 1994. לפי הסכם זה, שהוא הסכם מפורט, מוכרת החברה למר לופטין את זכויותיה בחנות ששטחה 16 מ"ר המשמשת כחנות פרחים תמורת 45,000$. מצויין בו כי הסכום האמור ייפרע: "במעמד חתימת ההסכם ומסירת החזקה בחנות והחתימה על ההסכם מהווה אישור לקבלת הסכום". מקטע אחר בהסכם ניתן ללמוד כי התמורה לא שולמה במעמד חתימת ההסכם: "11.א. המוכר מתחייב לחתום על יפוי כח בלתי חוזר אשר ייפה את כוחה של עו"ד עידית אורן לחתום בשמו ועבורו ולבצע כל פעולה שתדרש לרישום הזכויות בחנות על שם הקונה, וזאת במעמד חתימת ההסכם, ואולם עו"ד אורן מתחייבת שלא לפעול על פי יפוי הכח אלא לאחר תשלום התמורה המלאה עבור ההסכם. 13. העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין תבוצע לא יאוחר מיום 1.6.94 בכפוף לקבלת מלוא התמורה. . ." ההסכם נושא את חתימתו של מר לופטין וכן את חתימתה של הגב' נועם בצרוף חותמת החברה. יפוי הכוח, פרוטוקול החברה, והדיווח למס שבח 8. הגב' נועם חתמה על ייפוי כח בלתי חוזר לטובת עו"ד אורן בחתימה עם חותמת החברה, ועל פרוטוקול החברה (להלן-"הפרוטוקול") לפיו מוסמכת הגב' נועם לחתום בשם החברה על מסמכי העברה של החנות האמורה למר לופטין. על סדר היום רשום, בסעיף 3: "מתן ייפוי כח לעו"ד עידית אורן לחתום על מסמכי העברה בשם החברה". בסעיף 3 תחת הכותרת "הוחלט" צויין: "ליפות את כוחה של מוניקה נועם לחתום בשם החברה על כל מסמכי החברה בצירוף חותמת החברה". בסעיף נוסף תחת הכותרת "הוחלט", המופיע בדפוס שונה הוסף: "לתת לעו"ד אורן ייפוי כח לחתום בשם החברה על מסמכי העברה וחתימתה בצרוף חותמת החברה תחייב את החברה לכל דבר ועניין". הקטע המופיע בדפוס שונה הוסף ע"י עו"ד אורן לפרוטוקול במכונת כתיבה לאחר שהפרוטוקול נחתם כבר על ידי הגב' נועם. עורכת הדין אורן העידה כי התוספת נעשתה על פי דרישת רשם המקרקעין, והיא הוסיפה מה שהוסיפה לפי הסכמה שקיבלה על-פה מגב' נועם. זהו הזיוף שייחס בית המשפט לעורכת הדין אורן. עוד העידה כי גב' נועם אמרה לה שהתמורה שולמה. בית המשפט לא קיבל עדות זו. גב' נועם חתמה בצרוף חותמת החברה על גבי טופס דיווח לשלטונות מס שבח הנושא אף הוא את התאריך 28 באפריל 1994. עו"ד אורן חתומה כמי שחתימות המוכר והקונה נערכו בנוכחותה. 9. על סמך ההסכם השלישי, הפרוטוקול ויפוי הכוח רשמה עו"ד אורן מחצית לא מסויימת בשתי החנויות במירשם המקרקעין ע"ש לופטין. החזר מס שבח 10. מס שבח החזיר למוניקה תכשיטים בע"מ סכום ששולם ביתר בגין העיסקה. הסכום נפרע. דיון 11. אף שמדובר בקביעת מהימנות, קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה ההסכם השלישי מכוחו נרשמה מחצית החנות על שם לופטין הסכם למראית עין הוא, אינה יכולה, לדעתי, לעמוד. ודוק: גב' נועם טוענת, וטענתה זו התקבלה על ידי הערכאה הראשונה, כי עורכת הדין אורן לא אמורה היתה להעביר את מחצית החנות במירשם המקרקעין. לטענתה הרישום נעשה על סמך הפרוטוקול "המזוייף" על ידי עורכת דין אורן הכולל כאמור תוספת במכונת כתיבה. עורכת דין אורן העידה, כאמור, כי התוספת לפרוטוקול נעשתה ברשותה של הגב' נועם, אך הערכאה הראשונה ציינה כי עדותה של עו"ד אורן איננה מהימנה. הטענות בענין הסכם למראית עין, כדי שלופטין יוכל להראות שיש כביכול בבעלותו מחצית מהחנות וטענת הזיוף כרוכות ושלובות זו בזו: גב' נועם לא טענה, שרישום העסקה הוא חלק מהמעשים שנעשו למראית עין, כדי שלופטין יוכל להראות באמצעות נסח שהוא בעל נכס. נהפוך הוא: טענתה היתה כי הרישום מנוגד לעיסקה (כביכול) שתכליתה היתה אך ורק לצייד את לופטין בהסכמים כוזבים אותם יוכל להציג בפני אנשי עסקים, וכי הרישום שלא כדין נעשה תוך "זיוף". ואולם העובדה שהרישום, ולא רק ההסכם השלישי נעשה על דעתה של גב' נועם מוכחת בעליל ממסמכים: הגב' נועם חתומה על הצהרה למס שבח; היא קיבלה משלטונות מס שבח המחאה בגין החזרי מס ופרעה אותה, היא חתומה גם על יפויי כוח בלתי חוזר למכירת מחצית החנות; קיים פרוטוקול של מוניקה תכשיטים בע"מ בענין מכירת מחצית החנות ללופטין, פרוטוקול שחלקו בודאי אינו "מזויף". חתימה על מכלול מסמכים רשמיים כאלה שתכליתם ביצוע הרישום לגבי מחצית החנות, אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם טענה שנעשה חוזה למראית עין, חוזה שאין כלל כוונה לרשום אותו. כך גם קבלת החזר המס. אם כל הכוונה היא לצייד את מר לופטין בהסכמים פיקטיביים כדי שיוכל להציגם לאנשי עסקים, מדוע יש להכין גם את כל שורת המסמכים שתכליתם העברת המקרקעין, כשהכוונה היא, כפי הנטען, לא להעביר את המקרקעין? מדוע לא נזעקה הגב' נועם כשקיבלה החזר מס ששולם ביתר? על כך אוסיף כי טענותיה של גב' נועם אינן עולות בקנה אחד עם גירסתה בהליך אחר, ועם גרסה שמסרה במשטרה, לפיה מכרה את מחצית החנות ללופטין. מכלול העניינים הללו לא עולה בקנה אחד עם טענה שההסכם השלישי הוא הסכם למראית עין. 12. בית המשפט קבע קביעות חמורות כלפי עו"ד אורן ובכללן "זיוף" הפרוטוקול. טענות אלה מצריכות נטל ראיה כבד במיוחד. קשה להלום שהעובדה שעורכת דין אורן ייצגה את לופטין מצדיקה מסקנה כה חמורה כלפיה. חתימת מכלול המסמכים שתכליתם העברת הרישום אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי הפרוטוקול אכן זוייף. במיוחד אמורים הדברים בקבלת החזר מס השבח, שצריך היה לגרום לגב' נועם להזדעק, לו לא התכוונה לביצוע העסקה. מכלול הראיות מצביע על כך שכיוון שהיתה התחשבנות כוללת נתנה גב' נועם ברכתה להעברה, בלי לעמוד על ההתחשבנות. מעדות גב' נועם עולה כי בזמן אמת לא היתה בקיאה בהתחשבנות הכוללת וסמכה על לופטין. הראיות בענין הסכמתה של גב' נועם לרישום הינן כה חזקות שאין לדעתי מנוס מהמסקנה שגב' נועם הסמיכה את עו"ד אורן להעברת הרישום. 13. לא בנקל יקבל בית המשפט בנסיבות אלה טענה כי מדובר בהסכם למראית עין בלבד. דעתי היא כי נטל הראיה לענין מחצית החנות שנמכרה על ידי המשיבה והסתיימה ברישום לא הורם. נהפוך הוא: המסמכים מראים שמדובר בעיסקה אמיתית, אשר נרשמה בלשכת הרישום על דעת שני הצדדים לה. ההסכם הראשון וההסכם השני 14. לעומת זאת אין מקום לקבוע, בנסיבות הענין כבקשת לופטין, כי ההסכם הראשון וההסכם השני עדיין בתוקף. ההסכם השלישי נראה כמבטל את הכוונה המקורית למכור את כל החנות, ומחליף אותה בכוונה למכור מחצית החנות בלבד. מסקנת ביניים 15. קביעתה של הערכאה הראשונה לפיה ההסכם השלישי הוא הסכם למראית עין אינה יכולה לעמוד ויש לקבל את הערעור בענין זה. העברת החנות על שמו של מר לופטין נעשתה בהסכמת הגב' נועם ועל דעתה. לעומת זאת - אין לאכוף את ההסכם הראשון או ההסכם השני, כבקשת לופטין. התמורה 16. בין הצדדים היתה שנויה במחלוקת השאלה אם שולמה או לא שולמה התמורה (45,000$) בגין מחצית החנות. בית המשפט השיב על שאלה זו בשלילה. הוא לא קיבל את גרסת לופטין ומזכירתו בענין מוצג מסויים (נ/22). הוא קבע כי אין המדובר במסמך מזמן אמת בדבר תשלומים על חשבון החנות. המסמך נערך לאחר פרוץ הסכסוך. זאת ועוד: במסגרת הליך אחר התלוי ועומד בין הצדדים טען לופטין לגבי אותו מסמך כי מדובר בהלוואה שטרם הוחזרה. במימצא לענין נ/22 אין להתערב. עם זאת עולה מפרוטוקול הדיון ומן המוצגים שלפנינו כי בין הצדדים התקיימה מערכת כספית מסועפת של חיובים וזיכויים, בדומה לחשבון עובר ושב, והעסקה נשוא ערעור זה הייתה, למעשה, חלק מתוך מכלול שלם של התחשבנות שהתנהלה ביניהם. בהתחשבנות כוללת זו עוסק הליך אחר-ת.א. 1227/95 – התלוי ועומד בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וכפי שנמסר לנו, עוכבה ההכרעה בו עד למתן פסק הדין בערעור זה. 17. נראה לנו, על כן, כי לצורך ההליך שבפנינו די בקביעתנו כי ההסכם השלישי הוא הסכם תקף ולא הסכם למראית עין, מכוחו על מר לופטין לשלם לגב' נועם סך השווה ל-45,000$. השאלה האם לופטין שילם אם לאו לגב' נועם סכום זה, כולו או חלקו, במערכת הכספית הכוללת שהתקיימה ביניהם, תוכרע בהליך האחר אשר בו מתלבן, כאמור, מכלול ההתחשבנות שבין הצדדים. לצורך כך יהיו הצדדים רשאים לפנות אל בית המשפט הדן באותו הליך בכל בקשה שתידרש. 18. אציע לחברי לקבוע כי יש לקבל את ערעורו של לופטין לענין ההסכם השלישי ולקבוע כי הסכם זה אינו הסכם למראית עין. יש להחזיר, איפוא, את רישום מחצית החנות על שמו של לופטין. בנסיבות העניין לא הייתי עושה צו להוצאות. ש ו פ ט ת המשנה-לנשיא (בדימוס) ת' אור: אני מסכים. המשנה-לנשיא השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור. ניתן היום, כ"ח בסיון התשס"ד (17.6.2004). המשנה-לנשיא (בדימוס) ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 99083930_C11.docעע מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il