מחמוד דואסי נ. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית

6 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 83907-11-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט דוד מינץ העותרים: 1. מחמוד דואסי 2. אחמד דואסי נגד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית 2. שר הביטחון עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ח בכסלו התשפ"ו (8.12.2025) בשם העותרים: עו"ד נדיה דקה בשם המשיבים: עו"ד יונתן סיטון פסק-דין השופט דוד מינץ: לפנינו עתירה נגד החלטת משיב 1 להוציא צו החרמה והריסה (להלן: המשיב ו- הצו, בהתאמה) ביום 18.11.2025 ביחס לחלקו הדרומי של מבנה בן שלוש קומות בכפר סילת אלחארתיה (להלן: המבנה), בו התגורר המנוח ראפת דואסי (להלן: המחבל). זאת על רקע מעורבותו של המחבל בפיגוע שבוצע במחנה הפליטים ג'נין בלילה שבין ה-26.6.2024 ל-27.6.2024, בו נפל סרן אלון סקאג'יו ז"ל ונפצעו 18 חיילים נוספים, ועל רקע מעורבותו בפיגוע ירי שביצע עם אחרים בצומת מחולה ביום 11.8.2024, בו נרצח יהונתן דויטש ז"ל ונפצע אזרח ישראלי נוסף. הרקע לעתירה המחבל, יליד 1997, עמד בראש תשתית טרור של ארגון חמאס במחנה הפליטים ג'נין, והיה אחראי לביצוע פיגועי טרור רבים. במסגרת זו בלילה שבין ה-26.6.2024 ל-27.6.2024 הוא היה מעורב בפיגוע במחנה הפליטים ג'נין, בו הופעלו מטעני חבלה לעבר כוחות צה"ל ונהרג סרן אלון סקאג'יו ז"ל ונפצעו 18 חיילים נוספים. בהמשך, ביום 11.8.2024 היה המחבל מעורב בפיגוע ירי חמור בצומת מחולה. מספר ימים לפני פיגוע זה המחבל נפגש עם שותפיו לחוליית הטרור, תצפת על אזור הפיגוע ותכנן אותו. ביום הפיגוע עצמו הוא וחבר נוסף בחוליית הטרור העבירו לשותפים הנוספים כלי נשק, טלפון, כרטיס סים ומצלמה, ושילחו אותם לביצוע הפיגוע. לאחר מכן, היה שותף לשריפת הרכב ששימש לביצוע הפיגוע. כתוצאה מהפיגוע בצומת מחולה נרצח יהונתן דויטש ז"ל ונפצע אזרח ישראלי נוסף. אחד משותפיו של המחבל לפיגוע בצומת מחולה נעצר, הודה בחקירתו במעשיו וההליך הפלילי בעניינו עודנו מתנהל בימים אלו. המחבל ושותף אחר נהרגו בהמשך בפעילות לסיכול טרור במרחב בו שהו. לאחר מותו אף פרסם ארגון הטרור חמאס כי המחבל שימש כמפקד בארגון הטרור, והיה מעורב במימוש פיגועים מטעם הארגון. להשלמת התמונה יצוין כי בתי המחבלים האחרים שהשתתפו בפיגוע במחנה הפליטים ג'נין ובפיגוע בצומת מחולה נהרסו לאחר מתן צווי הריסה על ידי המשיב במהלך החודשים האחרונים. המבנה מושא הצו הוא מבנה בן שלוש קומות. המחבל התגורר בחלקו הדרומי של המבנה יחד עם הוריו ואחותו. בחלקו הצפוני מתגוררים בני משפחת דודו ובני דודו של המחבל. הצו מופנה אך לחלקו הדרומי של המבנה, הכולל מחסן בקומת הקרקע המשמש את העסק המשפחתי בו עבד המחבל, ובקומות הנוספות ישנם חדרי שינה, סלון, מקלחת, מטבח, מרפסת וחדר שירות ששימשו רק את המחבל ומשפחתו הגרעינית. ביום 1.9.2024 נערך מיפוי הנדסי ראשון למבנה, וביום 11.9.2024 הוכנה חוות דעת הנדסית ראשונה. בהמשך לכך עלה צורך במיפוי נוסף שנערך ביום 1.7.2025 וביום 6.9.2025 נערכה חוות דעת הנדסית חוזרת. המפקד הצבאי, בהתאם להמלצת שירות הביטחון הכללי ועל דעת פרקליט המדינה והיועצת המשפטית לממשלה, החליט להפעיל את סמכותו לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945 (להלן: תקנה 119 או התקנה) כלפי המבנה בו התגורר המחבל. ההמלצה להריסה התגבשה לאחר ביסוס תשתית עובדתית מוצקה בדבר מעורבותו הדומיננטית של המחבל במעשי הטרור, בין היתר, כפי שעלה ממצאי חקירתו של שותפו לפיגוע, שנסתיימה בחודש ינואר 2025. ביום 12.10.2025 נמסרה למשפחת המחבל הודעה מיום 9.10.2025 על כוונה להחרים ולהרוס את למבנה. בהודעה ניתנה לעותרים שהות של 72 שעות להגשת השגה. ביום 16.10.2025 פנתה באת-כוח העותרים בבקשה לארכה, וזו ניתנה. ביום 28.10.2025 הוגשה השגה מטעם העותרים בה הם העלו טענות הנוגעות לסמכות להפעלת תקנה 119; לחפותם של בני משפחת המחבל; לעיכוב ניכר בהפעלת הסמכות; ולקושי ולחוסר מידתיות בהפעלת הסמכות בעניין הריסת המבנה, תוך הדגשה כי מדובר בענישה קולקטיבית ואפליה. כמו כן נטען, כי הודעת המפקד הצבאי בה סומן המבנה כולו להריסה תמוהה, שכן הוא כולל שתי יחידות נפרדות, ובחלקו הצפוני מתגוררת משפחת דודו של המחבל ומשפחת בני דודו. לפיכך לא קמה למחבל זיקת מגורים ביחס לחלק זה או לקומת המחסנים בחלק הדרומי. ביום 18.11.2025 נשלח מענה להשגה, במסגרתו נמסר על קבלתה החלקית. המשיב חזר בו מכוונתו להרוס את החלק הצפוני במבנה, אך דחה את ההשגה בכל הנוגע לחלקו הדרומי והחליט להפעיל את סמכותו לפי תקנה 119 על שלושת הקומות בחלק זה. למענה צורפו צו החרמה והריסה מתוקן וחוות דעת הנדסית מתוקנת, והצו נקבע לביצוע ביום 30.11.2025. מכאן העתירה שלפנינו. טענות הצדדים העותרים טענו כי מדיניות הריסת הבתים השיטתית אינה חוקית, מנוגדת לעקרונות מוסר וצדק בסיסיים, לדין הבינלאומי ההומניטארי, למשפט זכויות האדם ולמשפט הישראלי המנהלי והחוקתי. מדיניות זו מהווה הפרה של הדין הבינלאומי הפלילי וענישה קולקטיבית אסורה. תקנה 119 מקורה בתקופת המנדט הבריטי, ומטרתה האמתית היא ענישה ונקמה ולא הרתעה, כפי שאף קבע בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) בחוות דעתו המייעצת מיולי 2024. יתר על כן, לא רק שההרתעה הנטענת אינה מושגת, אלא נצפית עלייה במספר פיגועי הטרור, והמדיניות אף מסלימה את המצב. התקנה גם מופעלת באופן מפלה רק נגד פלסטינים ולא נגד יהודים. באופן קונקרטי למקרה זה, נטען כי ההחלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית, וכי חל שיהוי משמעותי בהפעלת הסמכות, שכן חלפה למעלה משנה ממועד הפיגוע בצומת מחולה ועד להוצאת הצו, דבר שיצר אצל העותרים ציפייה לגיטימית שהמבנה לא ייהרס. ההרתעה גם דועכת בחלוף הזמן, ועל המשיב היה להימנע מלהפעיל את הצו. כמו כן, אופן ההריסה, באמצעות חבלה חמה, יגרום לנזקים קשים למבנה כולו, כולל לחלקים שלא נועדו להריסה ולמבנים סמוכים, וכי חוות הדעת ההנדסית שצורפה אינה עדכנית. עוד נטען כי חלקו של המחבל בפיגוע היה זניח ואינו מצדיק צעד דרסטי כזה; כי למחבל לא הייתה זיקת מגורים לקומת המחסנים שבקומת הקרקע; וכי הפגיעה בבני משפחת המחבל, שלא היו מעורבים או מודעים למעשיו, מהווה ענישה קולקטיבית אסורה. המשיבים טענו מנגד כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיב. הטענות הכלליות בדבר חוקיות תקנה 119 ותכליתה ההרתעתית נדונו ונדחו פעמים רבות על ידי בית משפט זה, וההרתעה אכן אפקטיבית, כפי שעולה מחוות דעת מסווגות. בעניין זה הודגש כי הצורך בהרתעה גובר בימים אלו נוכח האיומים הביטחוניים, בין היתר בשל מלחמת "חרבות ברזל". הפעלת הסמכות גם נעשית באופן זהיר ומדוד, ולא לצרכי ענישה קולקטיבית או נקמה, והפגיעה בבני משפחה חפים מפשע היא תוצאת לוואי הכרחית למען קידום המטרה ההרתעתית. כך גם לעניין הטענות בדבר אפליה, אשר נידונו ונדחו בשל קיומו של שוני רלוונטי. באשר לטענות הפרטניות, נטען כי לא חל שיהוי המצדיק התערבות. עיתוי ההחלטה מסור לשיקול דעת הרשויות, והוא נבחן בהתחשב בנסיבות החריגות של מלחמה רב-זירתית בה מצויה מדינת ישראל, עומסי עבודה והחקירות שנדרשו לביסוס מעורבותו המלאה של המחבל. כמו כן, המיפוי הנוסף והצורך בבירורים נוספים ביחס למבנה אף הם תרמו לעיכוב. לעניין שיטת ההריסה, חוות הדעת ההנדסית עדכנית ומפורטת, וההריסה עתידה להיות מבוצעת באמצעות חבלה חמה מבוקרת בשילוב אמצעים מכניים, תוך נקיטת צעדים קפדניים למזעור נזקים והצו צומצם לחלקו הדרומי של המבנה בלבד, ובכך הופעלה הסמכות באופן מידתי. נוסף על כך, המחבל היה ראש תשתית טרור ומעורבותו בפיגועים הייתה דומיננטית ומרכזית; ולמחבל הייתה זיקת מגורים חזקה לכל חלקי המבנה הדרומי, כולל קומת המחסן ששימשה אותו ואת משפחתו. בהחלטה מיום 8.12.2025 לאחר קיום דיון לפנינו, ניתנה לעותרים אפשרות להגיש חוות דעת הנדסית שברשותם ולמשיבים האפשרות להגיב לה. מחוות הדעת ההנדסית מטעם העותרים עולה כי בשל כך שקירות התמיכה במבנה משותפים לאגף הדרומי של בית משפחת המחבל ולאגף הצפוני שאינו מיועד להריסה, הרי שיש לבצע את ההריסה באופן ידני בלבד. אם לא כן הריסת האגף הדרומי תביא לקריסת האגף הצפוני. בתגובת המשיבים נטען כי גורמי ההנדסה נדרשו לחוות הדעת מטעם העותרים וערכו חוות דעת הנדסית עדכנית שצורפה לתגובה, בה צוין במפורש כי לא תבוצע פגיעה יזומה במרכיבי התמך המשותפים עם האגף הצפוני של המבנה, וצורף תרשים מסומן של החזיתות אותן אין כוונה להרוס. ננקטים גם צעדים קפדניים לכך שההריסה תהיה ככל הניתן בעלת מאפיינים ממוקדים המביאים לרמה ולסבירות נמוכות לנזק במגבלות הסביבה המבצעית. דיון והכרעה ראשית ייאמר כי הטענות הכלליות בדבר חוקיות הפעלת הסמכות לפי תקנה 119, תכליתה ההרתעתית והטענה לאפליה נדונו והוכרעו על ידי בית משפט זה פעמים רבות (ראו בג"ץ 52408-02-25 שהאב נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פסקה 8 והאסמכתאות שם (23.3.2025) (להלן: עניין שהאב)). משכך, אין מקום להידרש להן פעם נוספת במסגרת זו. שנית ולעניין הטענות הפרטניות. תחילה, לעניין הטענה לשיהוי במתן הצו. אכן, יש להפעיל את הסמכות לפי התקנה באופן מהיר יחסית, בהתחשב בתכליתה ההרתעתית (בג"ץ 74821-12-24 ראגח נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פסקה 14 ‏(21.1.2025‏); בג"ץ 752/20 עטאונה נ' המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון, פסקה 19 (25.5.2020)). אולם, סבירות עיתוי הפעלת התקנה נבחנת לגופה בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה, כפי שנקבע לא פעם בפסיקת בית משפט זה (בג"ץ 62805-08-25 הימוני נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פסקה 8 (‏21.9.2025‏); בג"ץ 8315/23 צפדי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 25 (5.12.2023) (להלן: עניין צפדי)). במקרה דנן, אכן חלף פרק זמן ארוך ממועד הפיגועים (חודשים יוני ואוגוסט 2024) ועד להוצאת צו ההריסה (נובמבר 2025). עם זאת, יש להביא בחשבון את העיכובים שחלו בשל מלחמת "חרבות ברזל", היקף עליית אירועי הטרור, וזירות הלחימה הרבות, ואת הנחיצות הרבה בהרתעת מפגעים ובמניעת פעולות טרור בזירות השונות (ראו: בג"ץ 20774-03-25 חשאש נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פסקה 9 ‏לחוות דעתו של השופט י' אלרון (‏3.4.2025‏); עניין שהאב, פסקה 13). בנוסף, התמונה המלאה בדבר מעורבותו הדומיננטית של המחבל התגבשה רק לאחר השלמת חקירת שותפו לפיגוע בצומת מחולה, בחודש ינואר 2025, ונדרש מיפוי נוסף למבנה. אף גורמים אלה מצדיקים את משך הזמן שחלף. לעניין אופן ביצוע ההריסה. ככלל בנושא זה, בהיותו עניין מקצועי הנתון לשיקול דעתו הנרחב של המשיב, יימנע בית המשפט מלהחליף את שיקול דעתו, בהנחה כי המשיב יפעל בזהירות המתבקשת (בג"ץ 788/24 מצרי נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פסקה 15 ‏(11.2.2024‏); עניין צפדי, פסקה 24)‏.‏ עיון בחוות הדעת ההנדסית שצורפה לתגובת המשיבים לחוות הדעת ההנדסית מטעם העותרים גם מלמד כי מכלול השיקולים הצריכים לעניין אכן נלקחו בחשבון. צוין בה כי שיטת ההריסה המתוכננת תהיה חבלה חמה בשילוב אמצעים מכאניים; כי לא תבוצע פגיעה יזומה במרכיבי התמך המשותפים עם האגף הצפוני; וכי ננקטים צעדים קפדניים בשלב התכנון ההנדסי, בחירת האמצעים ומתווה הביצוע, כך שההריסה תהיה ככל הניתן בעלת מאפיינים ממוקדים ונשלטים, המביאים לרמה ולסבירות נמוכות לנזק במגבלות ובהתניות הסביבה המבצעית. כמו כן צוין כי לא צפוי נזק לרכיבים קונסטרוקטיביים, וכי לגבי נזק סביבתי לתשתיות ייעשה מאמץ לפירוקן טרם ביצוע הפעילות באופן שימנע את הפגיעה בהן. על כן, גם הטענות לגבי חוות הדעת מטעם המשיבים ואופן ביצוע ההריסה נדחות. בעניין חלקו של המחבל בביצוע הפיגוע. מהראיות שצורפו לתגובת המשיבים עולה כי המחבל היה ראש תשתית טרור ומעורבותו בפיגועים הייתה דומיננטית ומרכזית. הוא גייס פעילים, תכנן את הפיגוע, שילח את מבצעיו, חימש אותם ואף סייע להם לאחר מעשה. חלקו לא היה זניח כלל ועיקר. יש אפוא בידי המשיבים תשתית ראייתית מנהלית מספקת, המבוססת על חקירת שותפו של המחבל ומידע מודיעיני נוסף, המצדיקה את הפעלת התקנה במקרה זה (בג"ץ 5338/23 פלונית נ' מפקד פיקוד העורף, פסקה 14 ‏(3.8.2023‏);‏ בג"ץ 3872/21 שלבי נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית, פסקה 17 (23.6.2021)). לעניין זיקת המגורים והיקף ההריסה. העותרים טוענים כי למחבל לא הייתה זיקת מגורים לקומת המחסנים שבקומת הקרקע. לעומת זאת, המשיבים הבהירו כי המחבל עשה שימוש בכל חלקי המבנה הדרומי, לרבות המחסן, ששימש את העסק המשפחתי וגם לפנאי. במצב שכזה אין לפצל באופן מלאכותי חלקי מבנה שונים, שכן יהיה בכך כדי לשחוק את התכלית ההרתעתית שבבסיס הצו (בג"ץ 1376/23 הילאן נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, פסקה 19 (13.3.2023); בג"ץ 2036/23 פרוך נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, פסקה 8 (10.4.2023‏)). במקרה זה, ההריסה ממוקדת לחלק הדרומי של המבנה בלבד, שהוא יחידת מגורים אורגנית של המחבל ומשפחתו הגרעינית, וחלוקה נוספת שלה תהיה מלאכותית ותפגע באפקט ההרתעתי. לעניין הפגיעה במשפחתו של המחבל, ובכלל זה קטינים אשר לא היו מעורבים כלל בפיגוע. נקבע זה מכבר כי אף שידיעה, מעורבות או תמיכה של בני הבית במעשה הטרור, מהוות שיקול לצורך החלטה אם וכיצד תופעל הסמכות מכוח תקנה 119, מודעותם של בני המשפחה של המפגע אינה מהווה תנאי הכרחי להפעלת הסמכות (בג"ץ 47096-01-25 דיף אללה נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, פסקה 11 ‏(18.2.2025‏); בג"ץ 7787/22 עאבד נ' המפקד הצבאי לאיו"ש, פסקה 28 ‏(‏14.12.2022‏))‏‏. לפיכך, מאחר שאין בנמצא חלופות שיגשימו את תכליתו ההרתעתית של הצו במידה קרובה, עצם העובדה שמימוש צו ההריסה יפגע בבני משפחה בלתי מעורבים, אינה מהווה, כשלעצמה, סיבה לצמצום היקפו. במקרה זה, המשיב אף קיבל באופן חלקי את ההשגה וצמצם את הצו לחלקו הדרומי של המבנה בלבד, שם התגורר המחבל עם משפחתו הגרעינית, ובכך גם צומצמה הפגיעה בשאר בני המשפחה המתגוררים בחלק הצפוני של המבנה. סוף דבר, לא נפל פגם בהחלטת המשיב להוציא את הצו המצדיק את התערבותנו והעתירה נדחית. הצו יהיה ניתן לביצוע החל מיום 8.1.2026. ניתן היום, י"ב טבת תשפ"ו (01 ינואר 2026). יצחק עמית נשיא נעם סולברג משנה לנשיא דוד מינץ שופט