פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8384/18
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת ע' ברון
המערערת והמשיבה שכנגד:
ד. ימין ובניו בע"מ
נ ג ד
המשיבה והמערערת שכנגד:
איי. פי.סי. ירושלים בע"מ
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בת"א 022445-08-13 שניתן ביום 22.10.2018 על ידי כבוד השופט א' דראל
תאריך הישיבה:
י"ז בסיון התש"ף
(09.06.2020)
בשם המערערת
והמשיבה שכנגד:
עו"ד יצחק הניג ועו"ד אוראל שחר
בשם המשיבה
והמערערת שכנגד:
עו"ד יואב הירש, עו"ד רוני מונק
ועו"ד משה פוקס
פסק-דין
השופט י' עמית:
1. ענייננו בתביעה לפיצויי קיום שהגישה המערערת והמשיבה שכנגד (להלן: המערערת) כקבלן ביצוע בפרוייקט של המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: המשיבה) כמזמינת העבודות.
בית משפט קמא מצא כי על פי ההסכם בעל פה בין הצדדים, הייתה המשיבה רשאית להפסיק את עבודתה של המערערת בפרויקט, כך שהעובדה כי המשיבה ביקשה לשנות את שיטת העבודה ובשל כך הופסקה עבודתה של המערערת, אינה מזכה את המערערת בפיצויי קיום.
על פסק דינו של בית משפט קמא נסב הערעור שבפנינו.
2. לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו את הצדדים, מצאנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
3. למעלה מן הצורך נעיר כלהלן:
א. אין ענייננו במקרה בו המזמין החליט לפרוש מביצוע העבודות. מלומדי משפט הצביעו על כך שיש לאפשר למזמין לפרוש מהחוזה באופן חד-צדדי מסיבה סבירה, מבלי שיחוייב בתשלום פיצויי קיום למרות כריתתו של חוזה מחייב (וראו סעיף 3 לפסק דיני בע"א 9073/07 מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ (3.5.2012); גד טדסקי "על זכות המזמין לפרוש מחוזה קבלנות או לשנותו" משפטים ה 738 (תשל"ד); איל זמיר חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, 402-394 (מסדרת פירוש לחוקי החוזים, גד טדסקי עורך, 1994); איל זמיר "הצעות לחקיקה בנושא חוזי קבלנות וחוזי שירותים" משפטים כו 97, 143-141 (התשנ"ה)). במקרה דנן, הוצע למערערת להמשיך בביצוע העבודות, הגם שבמתכונת שונה, כך שאין בפנינו מקרה "נקי" שבו המזמין ביטל את ההתקשרות עם הקבלן באופן חד-צדדי, מאחר שהתועלת שהמזמין ציפה להפיק מהחוזה נעלמה עקב נסיבות שהתהוו לאחר כריתת החוזה.
ב. בית משפט קמא הגיע אומנם למסקנה כי לא הליקויים בעבודתה של המערערת הם שהביאו להפסקת עבודתה באתר, אך קבע כי יחד עם זאת היו ליקויים בשילוב בין עבודת המערערת לבין עבודתו של המפקח ושל קבלן אחר באתר, שהצדיקו את השינוי בשיטת העבודה (פסקה 69ג לפסק הדין). גם מטעם זה, המקרה שלפנינו אינו נופל לקטגוריה של פרישת המזמין מביצוע החוזה.
ג. ככלל, יש להבחין בין שינוי יסודי ומהותי בשיטת העבודה שמכתיב המזמין לקבלן לאחר כריתת החוזה – שאז ייתכן כי הקבלן זכאי להודיע כי אינו מעוניין בהמשך ביצוע העבודות, כפי שאירע במקרה דנן – לבין שינויים ותוספות שמבקש המזמין מהקבלן. בנוגע לאלה, קובע סעיף 198 להצעת חוק דיני ממונות, התשע"א-2011 (הקודקס האזרחי שעדיין נמצא ב"הקפאה" וטרם נכנס לתוקפו) כלהלן:
(א) המזמין זכאי להורות לקבלן לבצע מלאכה נוספת או שינויים במלאכה המוסכמת, ובלבד שביצוע המלאכה הנוספת או ביצוע השינויים כאמור דרוש לשם קיום מטרתו של חוזה הקבלנות, ואין הוא חורג, מבחינת טיבו והיקפו, במידה ניכרת מהמלאכה המוסכמת; הורה המזמין כאמור, זכאי הקבלן להתנגד לביצוע המלאכה הנוספת או השינויים במלאכה מטעמים סבירים.
(ב) המועד לביצוע המלאכה הנוספת או לביצוע השינויים במלאכה המוסכמת והתמורה בעד הביצוע כאמור, ייקבעו בהתחשב במועד ובתמורה שעליהם הסכימו הצדדים ביחס לביצוע המלאכה המוסכמת.
ד. מקום שבו נפסקת עבודתו של הקבלן שלא בעטיו, אלא בשל רצון המזמין לפרוש מהחוזה בהיעדר תועלת מביצועו, או עקב שינוי יסודי ומהותי של שיטת העבודה באופן המזכה את הקבלן באפשרות להפסיק את עבודתו, ייתכן כי יש להכיר בזכותו של הקבלן לפיצויים שליליים, ככל שיוכיח את הנזק שנגרם לו עקב הפסקת עבודתו. איני רואה לקבוע מסמרות בנושא, ואציין כי במקרה דנן, המערערת תבעה פיצויי קיום בעוד ששאלת הפיצוי השלילי או פיצוי בגין אובדן הזדמנויות, לא עמדה על הפרק.
4. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.
בהינתן נסיבות העניין, אנו דוחים את הערעור שכנגד שנסב על אי פסיקת הוצאות משפט לזכות המשיבה, וגם בערכאה זו אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז בסיון התש"ף (9.6.2020).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
18083840_E04.docx עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il