מסרי מוניר סאלם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"א 8384/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8384/05 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר המערער: מסרי מוניר סאלם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שניתן ביום 16.6.05 בת"א 1344/98 על ידי כבוד השופט י' כהן תאריך הישיבה: י"ב בחשוון התשס"ח (24.10.07) בשם המערער: עו"ד מאהר אלמאדי בשם המשיבה: עו"ד מיכל שרביט פסק-דין השופטת א' חיות: זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) מיום 16.6.2005, בו נדחתה תביעה שהגיש המערער לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו מירי חייל צה"ל. עובדות המקרה ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המערער, תושב חאן יונס יליד שנת 1966, נפגע בראשו ביום 27.12.1991 מכדור מתכת מצופה גומי שנורה על-ידי חייל צה"ל. המערער הובהל לבית החולים נאסר בחאן יונס לקבלת טיפול רפואי ראשוני ובהמשך הועבר במסוק לבית החולים תל השומר שם נותח וחזר לעזה להמשך טיפול בבית החולים שיפא. כשבע שנים חסר חודש לאחר מכן, ביום 17.11.1998, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד המשיבה לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו. המערער טען כי כתוצאה מן הירי נגרמה לו נכות צמיתה בשיעור של 20% בשל המיפלגיה שמאלית חלקית וכן נכות בשיעור 10% בגין תסמונת פוסט טראומטית. על פי הגרסה שהציג המערער בעדותו, הוא יצא מביתו אל השוק בחאן יונס ביום האירוע כדי לקנות מצרכים. לאחר שרכש ירקות באחת החנויות הבחין בחיילים שצעדו באזור השוק. המערער עלה למקום מוגבה באזור מסילת הרכבת הישנה כדי שלא להיתקל בהם ותוך כדי הליכה הבחין כי נורו מספר יריות. המערער הסתובב לכיוון החיילים כשלפתע נורה בצד השמאלי של פניו ומאותו רגע, כך טען, אין הוא זוכר דבר. עוד טען המערער כי באותו יום השוק היה שקט ולא התרחש בו כל אירוע חריג ובנסיבות אלה הירי שבוצע כלפיו היה בלתי מוצדק ובלתי סביר ומהווה עוולה של תקיפה ולחלופין של רשלנות כלפיו מצד החיילים. מטעם המערער העיד פרט למערער עצמו גם מר עבדאללה חמיס שביר, בעל חנות ירקות בשוק (להלן: שביר). שביר אישר את גרסת המערער כי הוא קנה אצלו ירקות סמוך לפני שנפגע והוסיף כי בעת שהמערער פנה לדרכו עברו חיילים במקום וכי הם "משום מה נלחצו והחליטו להרחיב את הדרך". בשלב זה, כך הוסיף שביר והעיד, נורו יריות בשוק והוא ראה כי המערער נורה בפניו על ידי אחד החיילים בעת שהסתובב כדי לראות מהו מקור הירי. עוד ציין שביר בעדותו כי בעת האירוע לא נזרקו אבנים בשוק. 2. המשיבה לא הכחישה כי המערער נפגע מירי של חייל צה"ל, אך הציגה גרסה שונה בתכלית באשר לנסיבות הפגיעה. על פי גרסתה, ביום האירוע יצא כוח צה"ל לסיור שגרתי ממונע בשני כלי רכב צבאיים מסוג נ"נ. בהגיע הכוח לצומת השוק בחאן יונס, התקדם כלי הרכב הראשון בפיקודו של מפקד הסיור אל תוך השוק ואילו דרכו של כלי הרכב השני בפיקודו של סגן מפקד הכוח, נחסמה על-ידי עגלה רתומה לחמור. עקב החסימה נעצר כלי הרכב השני ומייד החל המון להתגודד על הסוללה שבאזור מסילת הרכבת הישנה ולזרוק לעבר הכוח מכיוון מזרח מטר חזק של אבנים, סלעים, בקבוקים, ברזלים וארגזים. בשלב זה הבין סגן מפקד הכוח כי הכוח נקלע למצוקה והורה ללוחמים שישבו בחלקו האחורי של הרכב "לירות גומי רק דרך כוונות לעבר מיידי האבנים". אחד החיילים ירה ירייה אחת מררנ"ג (מיכל המכיל שלושה כדורים מצופים גומי) שפגעה בראשו של המערער, אף שבוצעה דרך כוונות כלפי פלג הגוף התחתון של מיידי האבנים. לאחר הירי התפזר ההמון, ידויי האבנים נפסק והסיור חילץ עצמו מן המקום. גרסתה זו של המשיבה התבססה על עדויות של שלושה מחיילי הכוח שהיו מעורבים באירוע. כמו כן הציגה המשיבה יומני מבצעים המתייחסים ליום האירוע והוראות פתיחה באש שהיו בתוקף במועד הרלוונטי והתייחסו בין היתר לירי ררנ"ג (מתוך "פנקס כיס לחייל המשרת באיו"ש ואזח"ע" מחודש ינואר 1991). 3. בפסק דינו סקר בית משפט קמא (כב' השופט י' כהן) את עיקרי העדויות שהובאו בפניו וקבע כי מהימנות עליו עדויות החיילים המתארות את האירוע, הנתמכות במידה מסוימת בעדותו של שביר. בית המשפט ציין בהקשר זה כי שביר השמיט מעדותו את השלב שבו נזרקו אל עבר החיילים אבנים וחפצים נוספים, אך סבר כי דבריו לפיהם "החיילים משום מה נלחצו" וביקשו להרחיב את הדרך מתיישבים עם עדויות החיילים כי נלחצו בשל כך שדרכם נחסמה ובשל מטר האבנים והחפצים הנוספים שנזרקו לעברם באותו שלב. בית המשפט מוכן היה להניח כי המערער לא יידה בעצמו אבנים על החיילים, אך נתן אמון בעדותו של החייל היורה לפיה הירי בוצע דרך כוונות אל עבר קבוצת אנשים שיידו אבנים. כמו כן דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה הופרו הוראות הפתיחה באש, בקובעו כי הפרק הרלוונטי בהוראות לענייננו הוא "הוראות לשימוש בררנ"מ גומי/רומה ג"ג" וכי החייל היורה לא פעל בניגוד להוראות אלה. בית המשפט הוסיף וציין כי לעתים נדרשת מן החיילים פעולה שאינה תואמת באופן מלא את הוראות הפתיחה באש, וכי יש לבחון את פעולתם תוך התחשבות במצב שבו היו שרויים בעת האירוע. מכל מקום, ובהסתמך על ההלכה שנקבעה בע"א 5964/92 בני עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 1 (2002) (להלן: עניין בני עודה)), סבר בית המשפט המחוזי כי בנסיבות שנוצרו באה פעולת החיילים בגדר הפטור מאחריות בנזיקין הקבוע בסעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים), בהיותה "פעולה מלחמתית", באומרו: במקרה שלפני שוכנעתי, כי החיילים נאלצו לפתוח באש על מנת לגרום להפסקת מטר האבנים שניתך עליהם מכיוון הסוללה ששימשה את מסילת הברזל שעברה במקום, תוך שמיידי האבנים מנצלים את יתרון הגובה שהיה להם ואת העובדה, כי עגלה רתומה לחמור חסמה דרכו של כלי הרכב בו נסעו החיילים. סופו של דבר הוא, שמכיוון ששוכנעתי שהירי בוצע בשעה שהחיילים היו נתונים לסיכון, ועל מנת שיוכלו לחלץ עצמם ממטר האבנים שניתך עליהם, הנני קובע כי הירי היה בגדר "פעולה מלחמתית", ולפיכך פטורה הנתבעת מאחריות (פיסקאות 14-13 לפסק הדין). בית המשפט לא נדרש בהקשר זה לתיקון מס' 4 בחוק הנזיקים האזרחיים מתשס"ב, שהרחיב את הגדרת המונח "פעולה מלחמתית" וצמצם באופן משמעותי את אחריות כוחות הביטחון הפועלים במסגרת העימות עם הפלסטינים (ראו בג"ץ 8276/05 עדאלה-המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הביטחון, פיסקה 40 (טרם פורסם, 12.12.2006); ראו גם רע"א 8484/06 ניצן נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 (טרם פורסם, 10.6.2007)), בציינו כי התביעה דנן הוגשה לפני חקיקתו של תיקון זה. מן הטעמים שפורטו דחה, אפוא, בית משפט קמא את התביעה ומכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים בערעור 4. לטענת המערער שגה בית משפט קמא בדחותו את הגרסה שהציג לעניין נסיבות הפגיעה בו לפיה נורה מבלי שיידה אבנים ומבלי שסיכן את חיי החיילים. לטענתו לא הציגה המשיבה עדות הסותרת גרסה זו והוא מוסיף וטוען כי התיעוד המופיע ביומן המבצעים ת/3 תומך בגרסתו לפיה הירי בוצע בלא שקדמו לו אירועים חריגים כלשהם בשוק. כך, על פי היומן התקבל בשעה 9:25 דיווח כי הגיע פצוע לבית החולים נאצר בחאן יונס (הוא המערער), ורק בהמשך דווח כי "ש.ג. של מג"ב זיהה התרחשות מוזרה בשוק" וכי "סיור של הגדוד ירה גומי". לטענת המערער, עובר לדיווח על העברתו לבית החולים בשעה 9:25 לא נמצא כל דיווח על הפרות סדר ואף אין זכר לחסימת דרכו של הרכב הצבאי בצומת השוק בחאן יונס או למצב של סכנה לחיי החיילים באותו מקום. כל שתועד ביומן הוא "התרחשות מוזרה" אותה על פי הדיווח זיהה הש.ג., וזו נרשמה ביומן, כאמור, לאחר הדיווח על הובלת הפצוע לבית החולים. המערער מוסיף וטוען כי רק בשעה 9:40, דהיינו לאחר הפגיעה בו, מתועדת ביומן ת/3 "התקהלות של 70 קטינים" ולטענתו מדובר בהתקהלות שבאה כתגובה לירי. עוד טוען המערער כי לאחר האירוע הוא לא נעצר ולא ננקטו נגדו הליכים כלשהם ואף בכך יש כדי לחזק את גרסתו כי לא היה מעורב בידויי אבנים או בכל פעילות אלימה אחרת. המערער מוסיף וטוען כי הירי של כדור הגומי לעברו בוצע בניגוד להוראות הפתיחה באש, בין היתר, מפני שהוא לא סיכן את החיילים; הירי כוון לעבר ראשו ולא לעבר רגליו; וכן אסור היה לחיילים לירות לעבר קבוצת מיידי האבנים אלא אך ורק לעבר האדם שסיכן אותם. על רקע כל אלה טוען המערער כי בוצעה כלפיו עוולה של תקיפה (ככל שייקבע שהירי בוצע בכוונה תחילה) ולחלופין כי החיילים פעלו ברשלנות (ככל שייקבע כי הירי כוון לעבר אחרים או שהוא בוצע בניגוד להוראות הפתיחה באש). לבסוף טוען המערער כי אף אם נניח שביום האירוע התרחשה בשוק תקרית מינורית של ידויי אבנים נגד כוח שיטור, הרי שנסיבות אלה אינן באות בגדר "פעולה מלחמתית" על פי חוק הנזיקים האזרחיים ואין בהן כדי להעניק למשיבה פטור מאחריות בנזיקין. 5. המשיבה מצידה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא וטוענת כי הוא מבוסס על קביעות עובדתיות ועל ממצאי מהימנות המעוגנים היטב בחומר הראיות בהם אין כל הצדקה להתערב. המשיבה מדגישה בטיעוניה כי לאחר ששמע את עדותם של החיילים המעורבים באירוע ובחן את יומן המבצעים אל מול גרסת המערער, העדיף בית המשפט את גרסתה שלה לפיה הסיור, שהחל כסיור שגרתי, נקלע למצוקה בשל מתקפה של מיידי אבנים בעת שדרכו של אחד מכלי הרכב נחסמה. לטענת המשיבה, גרסת המערער לפיה ביום האירוע שרר שקט בשוק ולא היו הפרות סדר במקום הופרכה, ועל כן נשמט הבסיס לתביעה ודי בכך על מנת לדחותה. למעלה מן הצורך, כך לטענת המשיבה, הוסיף בית משפט קמא וקבע, ובדין קבע, כי הוראות הפתיחה באש לא הופרו במקרה דנן וכי מכל מקום פעולת הכוח הצבאי באה בגדר "פעולה מלחמתית" הפטורה מאחריות בנזיקין לפי סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי דין התביעה להידחות גם אם בוחנים את התנהלות החיילים באותו מקרה באמות מידה נזיקיות ועל פי עוולת הרשלנות, והיא מדגישה כי מדובר בכוח סיור שנקלע למצוקה הכרוכה בסיכון חמור לחייהם ולשלומם של חיילי הכוח בשל מטר של אבנים וחפצים שהושלכו לעברו, ובנסיבות אלה ירי כדור הגומי בוצע בהתאם להוראות הפתיחה באש ואין למצוא בו התרשלות. עוד טוענת המשיבה כי נוכח הנסיבות שבהן בוצע הירי, אין למצוא התרשלות בביצועו אף אם הוראות הפתיחה באש לא נתקיימו ככתבן וכלשונן במקרה דנן, ואף אם נניח לטובת המערער שנפגע כעובר אורח תמים. דיון 6. טרם שנידרש לסוגיות המשפטיות שמעלה המערער באשר לאחריות הנזיקית שחלה על המשיבה בגין פגיעות הגוף שנגרמו לו באירוע הירי, יש לבחון את המסד העובדתי עליו סמך בית המשפט המחוזי את מסקנותיו במקרה הנדון. הגרסה שהציג המערער בתביעתו ובעדותו הייתה כזכור כי נורה על ידי אחד מחיילי הכוח אף שבאותו שלב לא הייתה כל התרחשות חריגה בשוק. בגרסה זו דבק המערער גם בשלב הערעור ולטענתו שגה בית משפט קמא בדחותו אותה ובהעדיפו על פניה את גרסת המשיבה באשר להשתלשלות העניינים שקדמה לירי. בחנתי את ההשגות שמעלה המערער בהקשר זה ולא מצאתי כי יש בהן כדי להצדיק התערבות בקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי. הלכה היא כי ערכאת הערעור ממעטת, ככלל, להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית והיא תעשה כן רק אם נפלה בהם טעות בולטת כגון שהממצאים אינם מעוגנים בחומר הראיות או שנקבעו תוך התעלמות מראיות שהוצגו ואינם עומדים במבחנים של היגיון ושכל ישר (ראו: ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 631 (2004); ע"א 5205/05 שחם שיווק מערכות מיזוג וחימום בע"מ נ' נפ-גל בניין ופיתוח בע"מ, פיסקה 8 (טרם פורסם, 20.3.2008); ע"א 36/99 יפה נ' עיזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל, פ"ד נה(3) 272, 277 (2001); ע"א 6521/98 בואטנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 218, 222 (2005); ע"א 8599/02 חזימה נ' המפקד הצבאי באזור יו"ש, פיסקה 8 (טרם פורסם, 26.2.2006) (להלן: עניין חזימה); ע"א 3038/05 זידאן נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון, פיסקה 5 (טרם פורסם, 9.8.2006) (להלן: עניין זידאן)). אין זה המקרה שבפנינו. בית משפט קמא שמע את עדותם של המערער ושל שביר מטעם התביעה ואת עדותם של שלושת החיילים שהיו מעורבים באירוע מטעם המשיבה ובחן את חומר הראיות הנוסף שהוצג בפניו, לרבות קטעים מיומני המבצעים הרלוונטיים לאירוע. בנתחו את מכלול הראיות שבאו בפניו כאמור הגיע בית משפט קמא למסקנה כי יש להעדיף את גרסת המשיבה. בית המשפט סבר כי עדויות החיילים מתיישבות זו עם זו ונשזרות לכדי סיפור רציף, קוהרנטי ואמין לפיו - בניגוד לגרסת המערער - הסיור שבמהלכו אירע הירי החל כסיור שגרתי אך בשלב מסוים נקלע למצוקה בשל חסימת דרכו של אחד מכלי הרכב ובשל מתקפה של מיידי אבנים וחפצים אחרים שנפתחה לעברו מן הסוללה שמעל נתיב הנסיעה. בית המשפט הוסיף וקבע כי הירי של כדור הגומי ממנו נפגע המערער היה תוצאה ישירה של אותה התפתחות ואימץ בהקשר זה את טענת המשיבה לפיה במצב הדברים שנוצר נשקפה סכנה ממשית לחייהם ולשלומם של חיילי הכוח אשר הצדיקה את ההוראה לפתוח בירי שנתן סגן מפקד הכוח. תימוכין לכך שבניגוד לגרסת המערער חלה התפתחות בלתי צפויה שבעקבותיה בוצע הירי, מצא בית משפט קמא בעדותו של שביר, העד מטעם המערער, אשר סיפר כי החיילים "משום מה נלחצו" וביקשו להרחיב את הדרך. בגרסה זו - המגלה טפח ומכסה טפחיים - מצא בית המשפט חיזוק לגרסת המשיבה כי החיילים אכן נקלעו למצוקה ונדרשו לחלץ עצמם מן המקום תוך ירי שיסייע להפסיק את מטר האבנים והחפצים האחרים שנזרקו לעברם. המערער מנגד ביקש למצוא תימוכין לגרסתו ביומן המבצעים ת/3 שאינו מתעד אירוע חריג בשוק או סכנת חיים שנשקפה לחיילים בעת ביצוע הירי. אכן, יומן מבצעים עשוי לשמש ראיה אובייקטיבית, חשובה ואותנטית בתביעות נזיקין דוגמת זו שלפנינו וכבר נפסק כי ניתן לצפות שהמדינה תציג ראיה מסוג זה מקום שבו היא טוענת כי הפרות הסדר עימן התמודדו כוחות הביטחון הצדיקו ביצוע ירי (ראו ע"א 4969/01 עיזבון המנוח איאד עבד אלפתאח נ' מדינת ישראל, פיסקה 9 (טרם פורסם, 27.6.2007) וראו גם עניין חזימה, פיסקה 6). במקרה דנן הצהיר בא כוח המשיבה במהלך שמיעת הראיות כי העביר לבא כוח המערער העתקים מיומני המבצעים המתייחסים לאירוע וכבר באותו מעמד הציג עותק מאותם יומנים לבית המשפט (פרוטוקול הדיון מיום 6.6.2005 בעמ' 39). מטבע הדברים, בחר המערער להציג שני דפים בלבד מתוך יומנים אלה (ת/3), התומכים לכאורה בגרסתו כי לא התרחש אירוע חריג בשוק עובר לירי (ודוק - גם בדפים שאותם הציג תועדה "התרחשות מוזרה" בשוק לאחר מכן). אולם, נראה כי על מנת להסיק מיומני המבצעים מסקנה ממצה יש להתייחס לדפי היומנים כולם ומעדותו של מפקד הסיור עולה כי דפי היומן הנוספים (שהוגשו וסומנו נ/6) מתייחסים אף הם לאירוע נשוא התביעה ומתוכם עולה תמונה ברורה מעט יותר באשר לסדר ההתרחשויות, וכך נרשם שם: 9:15 – ש.ג. של [היחידה] זיהה דברים מוזרים בשוק. רכבים נמלטים וכו'. בריחה מהשוק. 9:15 – ירי לאחד [?] בראש ונלקח לבי"ח נאצר בח"י – לטענת מקומי שתוחקר בשטח. נערכת בדיקה מול הבי"ח. [הכוח] ביצע באזור המסילה 1 גומי באוויר, כנראה שזה מה שגרם לבלגן. 9:20 – [הכוח] כנראה ירה 1 רומה מזרחה לשוק על המסילה. יכול להיות שבזה מדובר (לעבר מיידי אבנים). 9:20 – הגיע פצוע לבי"ח – אין פרטים בינתיים. הנה כי כן, גם אם התיעוד ביומני המבצעים אינו מצטיין בפירוט יתר, אין בו במכלול כדי לסתור את גרסת החיילים לפיה בוצע הירי בתגובה לידויי אבנים ולמצב של מצוקה אליו נקלע הסיור. 7. בעניין בני עודה דן הנשיא ברק בשאלה מהי "פעולה מלחמתית" במובן סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (כהגדרת המונח טרם תיקון מס' 4 מתשס"ב), המעניק למדינה פטור מאחריות בנזיקין. בין היתר התייחס הנשיא ברק שם למצבי-ביניים בהם מתפתח אופייה "המלחמתי" של הפעילות הצבאית תוך כדי ההתרחשויות בשטח, באומרו: טול מקרה של יחידה צבאית המסיירת באזור לשם שמירה על הסדר. כל עוד היא מבצעת תפקידי שיטור רגילים, ובגדר סיכונים רגילים של פעולת משטרה, אין לראות בפעולותיה "פעולות לחימה". לא כן אם מגיע שלב של התפרעות, רגימות אבנים ואף ירי, המעמיד את חיילי היחידה בסכנה. במצב דברים זה הפעולה חדלה להיות פעולת שיטור על סיכוניה הרגילים והופכת לפעולת לחימה הכרוכה בסיכונים מיוחדים (שם, 8). דומה כי דברים אלה שנפסקו בעניין בני עודה יפים הם לענייננו נוכח ממצאי העובדה שקבע בית המשפט המחוזי ובהם לא ראינו להתערב. ממצאים אלה מובילים אל המסקנה כי המצב אליו נקלע כוח הסיור סמוך לפני ביצוע הירי שינה את אופייה של משימת הסיור שאמור היה הכוח לבצע בהגיעו אל השוק, וניתן לומר כי מן העת שבה נחסמה דרכו של אחד מכלי הרכב ועשרות האנשים שהתגודדו על הסוללה החלו מיידים אל עבר חיילי הכוח אבנים וחפצים נוספים, נקלעו החיילים למצב של מצוקה ואיום ממשי על חייהם ושלומם שהצריך ביצוע פעולה מלחמתית על מנת להיחלץ. פעולות מלחמתיות מעצם טבען יוצרות סיכונים מיוחדים שאינם מוסדרים על פי דיני הנזיקין הרגילים וכדברי הנשיא ברק בעניין בני עודה: התפיסה הינה כי דיני הנזיקין הרגילים אינם מתאימים להסדרתו של סיכון מיוחד זה. חוסר התאמה זה נובע מעצם מהותם של דיני הנזיקין העוסקים בחלוקת סיכונים בגין פעולות מזיקות בחיי היומיום של אדם במדינתו. אין הם מתאימים כאשר הסיכון שבפניו ניצבים הפרט והכלל הוא חריג ויוצא-דופן. פעולות מלחמתיות יוצרות מעצם טיבן וטבען סיכונים אשר מערכת הדינים ה"שיגרתית" לא נועדה להתמודד עמהם. המטרות המונחות ביסוד דיני הנזיקין הרגילים אינן חלות כאשר הנזק נובע מפעולה מלחמתית שהמדינה מנהלת כנגד אויביה (שם, 7; ראו גם ע"א 971/03 בגא נ' מלול, פיסקה 6 (טרם פורסם, 10.11.2005); ליישום הלכת בני עודה ראו: ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, 505 (2004); ע"א 1071/96 עיזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 6.2.2006); עניין חזימה, פיסקה 7; ע"א 5621/97 התהת נ' מדינת ישראל, פיסקה 9 (טרם פורסם, 26.3.2006); עניין זידאן, פיסקה 6). צדק אפוא בית משפט קמא בדחותו את תביעת המערער ובקובעו כי האירוע שבפנינו אף שתחילתו בפעולת סיור שגרתית התפתח והסלים לכדי פעולה מלחמתית הבאה בגדר הפטור מאחריות בנזיקין על פי סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים. סוף דבר 8. מן הטעמים המפורטים לעיל אציע לחבריי לדחות את הערעור בלא צו להוצאות. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. ה מ ש נ ה ל נ ש י א ה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ח' תשרי, תשס"ט (07.10.2008). ה מ ש נ ה ל נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05083840_V07.doc אא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il