הסתדרות מדיצינית הדסה נ. פלוני

6 1 בבית המשפט העליון רע"א 8383/21 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשת: הסתדרות מדיצינית הדסה נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. עזבון המנוחה פלונית 4. קופת חולים מאוחדת 5. בית חולים שערי צדק בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים בת"א 008858-10-18 שניתנה ביום 18.10.2021 על ידי כבוד השופט א' רון בשם המבקשת: עו"ד י' עוזיאל בשם המשיבים 3-1: עו"ד ד"ר אסף פוזנר, עו"ד גלעד לסר פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון) מיום 18.10.2021, שבה דחה את בקשת המבקשת להגיש מטעמה חוות דעת מומחה שהוגשה בשלב מוקדם יותר מטעם נתבעת אחרת. 1. בחודש אוקטובר 2018 הגישה הגב' י.א ז"ל (להלן: המנוחה) תביעת רשלנות רפואית נגד המשיבה 4 (להלן: קופ"ח מאוחדת) והמשיב 5 (להלן: ביה"ח שערי צדק), בטענה לאיחור באבחון מחלתה. בסמוך לאחר מכן נפטרה המנוחה, ובחודש דצמבר 2018 תוקן כתב התביעה, כך שיורשיה (הוריה) של המנוחה נוספו כתובעים, וזאת לצד עזבון המנוחה (להלן יחד: המשיבים). אל כתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר אדלמן, מומחה אונקולוגי. לטענת המבקשת, חוות הדעת כללה התייחסות לאובדן סיכויי ההחלמה של המנוחה. ביום 6.8.2019 הגישה קופ"ח מאוחדת, שהיתה כאמור אחת הנתבעות בתיק, חוות דעת של פרופ' פניג, מומחה אונקולוגי מטעמה, שהתייחסה גם היא לסוגיית אובדן סיכויי החלמה. בהמשך לכך הוגשו גם חוות דעת משלימות. יובהר כי באותו שלב, המבקשת (להלן גם: הדסה) טרם נכללה כנתבעת ולא היתה צד להליך. חוות דעתו של פרופ' פניג היא העומדת במוקד הבקשה דנן. 2. ביום 3.2.2020 הגישו המשיבים-התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת הדסה כנתבעת. זאת, לטענתם, לאחר שגילו מסמך המתעד ביקור של המנוחה בחדר המיון של בית החולים הדסה. בו ביום קיבל בית משפט קמא את הבקשה. כתב התביעה המתוקן הוגש, ואליו צורפו חוות דעתו של ד"ר אדלמן כפי שהוגשו עובר לתיקון כתב התביעה. 3. בחודש יוני 2020 הגישה הדסה את כתב הגנתה, ובהמשך צירפה חוות דעת של מומחה לרפואה דחופה מטעמה, פרופ' הלפרין. לטענת המבקשת, באותה העת היא לא נדרשה להגיש חוות דעת מומחה בסוגיית אובדן סיכויי ההחלמה. זאת, משום שחוות הדעת של ד"ר אדלמן מטעם המשיבים כלל לא התייחסה אל הדסה, ובהינתן שקופ"ח מאוחדת כבר הגישה את חוות דעתו של פרופ' פניג, שהתייחסה כאמור לנושא של אובדן סיכויי החלמה. 4. בחודש פברואר 2021 הגיעו המשיבים להסדרי פשרה מול קופ"ח מאוחדת וביה"ח שערי צדק, שקיבלו תוקף של פסק דין. נותרה אפוא התביעה נגד הדסה בגין אחריותה היחסית, ככל שתיקבע. יצויין כי ראיות המשיבים הוגשו בחודש דצמבר 2020 (לפני הסכם הפשרה), ראיות הדסה הוגשו בחודש מרץ 2021 (לאחר הסכם הפשרה), ודיוני הוכחות קבועים לעת הזו לחודשים אפריל-יוני 2022. 5. בחודש אוקטובר 2021 הגישה הדסה בקשה לבית משפט קמא לאפשר לה להגיש את חוות דעתו של פרופ' פניג, שכזכור הוגשה בשעתו מטעם קופ"ח מאוחדת. לאחר שקיבל את תגובת המשיבים, בית משפט קמא דחה את הבקשה בהחלטה קצרה, שבה ציין כי בעלי הדין כבר הגישו את ראיותיהם ונקבעו מועדי הוכחות, וחוות הדעת שהגשתה התבקשה "עשויה לשנות נקודת איזון ויש חשש לתקיעת ההליך" (החלטה מיום 18.10.2021). 6. על החלטה זו הגישה הדסה את בקשת רשות הערעור שלפניי. כפי שצוין, הדסה טוענת כי לנוכח הגשת חוות דעתם של ד"ר אדלמן ופרופ' פניג בשעתו, היא לא נדרשה בעת הגשת כתב ההגנה ולאחריו להגיש חוות דעת נוספת מטעמה המתייחסת לאובדן סיכויי ההחלמה. בנוסף, נטען כי ככל שהמשיבים מבקשים להשתמש כנגדה בחוות דעתו של ד"ר אדלמן, אזי עומדת לה הזכות להגיש כראיה את חוות דעתו של פרופ' פניג; כי בהינתן שאובדן סיכויי החלמה הוא חלק מהנזק הנטען שניתן להכחשה, אזי הגשת ראיה בנושא זה, לרבות חוות דעת, אינה מחייבת את תיקון כתב ההגנה; כי מקום שבו ישנם מספר נתבעים, אין הצדקה לחייב כל אחד להמציא חוות דעת נפרדת לעניין הנזק; וכי המבקשת קיבלה את הסכמתה של קופ"ח מאוחדת ושל פרופ' פניג להגשת חוות דעתו. עוד נטען כי החלטת בית משפט קמא ניתנה מבלי שניתנה להדסה זכות תשובה. בנוסף לאמור, הדסה טוענת כי אף שהמשיבים הגישו ראיותיהם כבר בחודש דצמבר 2020 ושהדסה הגישה את ראיותיה בחודש מרץ 2021, בית משפט קמא התיר למשיבים בחודש יולי 2021 להגיש תצהיר נוסף של רופא של קופ"ח מאוחדת. לפיכך, הדסה סבורה כי מן הצדק להתיר גם לה להגיש את חוות הדעת של פרופ' פניג, המצויה ממילא בתיק בית המשפט מזה כשנה וחצי. עוד טוענת הדסה כי אין בהגשת חוות הדעת כדי לפגוע במשיבים (שהרי זו כבר מצויה בתיק בית המשפט מזה זמן), בעוד שאי הגשתה צפויה לפגוע בהגנתה, וכי לנוכח מועדי ההוכחות הקבועים יש מקום להיעתר לבקשתה. 7. המשיבים הגישו תגובה ארוכה (שאורכה עולה על פי שלושה מאורך הבקשה; ועל פני הדברים באופן שאינו תואם את הוראת מנהל בתי המשפט בדבר צורת מסמך ומבנהו לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). בין היתר, נטען כי מדובר בהחלטה שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בה; כי בקשת המבקשת מהווה הרחבת חזית והיה עליה להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה, וטענותיה בהקשר זה לא נטענו בבית משפט קמא; כי הטענה בנוגע לאובדן סיכויי החלמה אינה חלק מהנזק, אלא טענה עובדתית רפואית שיש לתמוך בחוות דעת; כי בעל דין לא יכול לפטור עצמו מהגשת חוות דעת תוך הסתמכות על טענת הגנה של נתבע אחר; כי אם יתאפשר לבעלי דין שלא התפשרו לתקן את כתב טענותיהם ולהרחיב את חזית המחלוקת, יהיה בכך משום תמריץ שלילי להגעה לפשרות חלקיות מול חלק מהנתבעים; כי חוות הדעת של פרופ' פניג כבר אינה חלק מהתיק, שהרי עניינה של קופ"ח מאוחדת הסתיים; כי מדובר בדפוס פעולה חוזר של המבקשת; וכי בירור של המשיבים מול קופ"ח מאוחדת מעלה כי בניגוד לטענת המבקשת, קופ"ח לא "הסכימה" שהדסה תגיש את חוות הדעת, אלא מסרה כי הסכמה אינה רלוונטית שכן הנושא אינה מעניינה. עוד טוענים המשיבים כי בקשת המבקשת הוגשה באיחור רב ללא נימוק וללא תצהיר, וכי אף אילו הגישה בקשה לתיקון כתב הגנתה, לא היה מקום להיעתר לכך; כי בזמן אמת, המבקשת לקחה בחשבון את האפשרות להגיש חוות דעת נגדית לחוות דעתו של ד"ר אדלמן, אך בחרה שלא לעשות כן; וכי בניגוד לאופן שבו הוצגו הדברים בבקשה, המשיבים ביקשו להעיד רופאה מטעם קופ"ח מאוחדת שטיפלה במנוחה, כעדה עובדתית ולא כמומחית, וזאת כבר בקדם המשפט ובסמוך לאחר גיבוש הסכם הפשרה, ולא חודשים לאחר מכן, וכי הם כלל לא יכלו להעיד אותה במועד הגשת ראיותיהם כל עוד קופ"ח מאוחדת היתה צד לתיק. לבסוף, המשיבים טוענים כי אין זה ראוי שהמבקשת תזמין עד שכבר כתב חוות דעת שמישהו אחר שילם בעבורה; כי כעת יידרש פרופ' פניג להעיד שככל שיש אחריות לאירוע, הרי עיקר האחריות היא של קופת החולים (שהיא זו שמימנה את חוות דעתו); וכי הדברים שבין פרופ' פניג לבין קופ"ח מאוחדת (שעבורה כתב את חוות הדעת) חוסים תחת חיסיון עורך דין ומהווים מסמכים שהוכנו לקראת משפט. 8. לאחר עיון בהחלטת בית משפט קמא ובטענות הצדדים על נספחיהן, ראיתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור, וזאת בהתאם לתקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). אפתח תחילה בהנמקתו של בית משפט קמא, ולא בכדי פורטה לעיל השתלשלות הדברים במישור הדיוני. בית משפט קמא קבע כי בעלי הדין כבר סיימו את הגשת ראיותיהם, כי מועדים להוכחות כבר נקבעו וכי יש חשש שחוות הדעת תוביל "לתקיעת ההליך". ואמנם, כפי שטענו המשיבים, אין חולק כי מדובר בהחלטה דיונית שבמצב הדברים הרגיל ערכאת הערעור תטה שלא להתערב בה (ראו לדוגמה רע"א 6163/21 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקאות 8-7 (31.10.2021) (להלן: עניין פלוני)). דא עקא, שלנוכח נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, דומה כי הנמקתו של בית משפט קמא שבגינה דחה את בקשת המבקשת – מעוררת קושי מסוים. צא ולמד, שהמבקשת הגישה את בקשתה כחצי שנה לפני מועד ההוכחות הראשון שנקבע, ולעת הזו קבועים שישה מועדי הוכחות, האחרון שבהם בחודש יוני 2022. על פני הדברים, ספק אם מדובר בסד זמנים כה דוחק שאינו מאפשר את הגשת חוות הדעת מבלי שהדבר יביא ל"תקיעת ההליך" (השוו לעניין פלוני הנ"ל, שם ההחלטה בבקשת רשות הערעור ניתנה כחודשיים לפני מועד ההוכחות שנקבע). זאת ועוד, ועיקרו של דבר. כפי שתואר לעיל, חוות הדעת שהגשתה מתבקשת אינה חוות דעת חדשה, כי אם חוות דעת המוכרת למשיבים. מדובר בחוות דעת שהוגשה בשעתו על ידי קופ"ח מאוחדת, וזאת אל מול חוות דעתו של ד"ר אדלמן מטעם המשיבים – העומדת גם כיום בבסיס תביעתם של המשיבים. אין מדובר אפוא בפריצה של גדר המחלוקת ובהרחבתה לתחומים ומחוזות חדשים, כך שהגשתה אינה צפויה להביא לסרבול ההליך ולהארכתו במידה שמצדיקה לשלול מהמבקשת את האפשרות להתמודד עם טענות המשיבים בסוגיה של אובדן סיכויי החלמה. 9. אציין כי במקרה דנן מדובר בנתבעת המבקשת להגיש חוות דעת מומחה מטעם נתבע אחר (שכבר יצא מן ההליך בעקבות הסדר פשרה). בכך שונה המקרה שלפנינו מהמקרה שנדון ברע"א 3826/13 שיפטן נ' פלוני (12.8.2013) (להלן: עניין שיפטן), שם נקבע כי התובעים אינם רשאים להישען על חוות דעת שהוגשה במסגרת כתב הגנה של נתבע א', וזאת בתביעתם כנגד נתבע ב' שבעת הגשת חוות הדעת כלל לא היה צד להליך; והשוו לרע"א 2237/12 שירותי בריאות כללית נ' טוויל (14.6.2012), שם נקבע כי נתבע רשאי להישען על חוות דעת רפואית שהגיש תובע כדי לתמוך בטענות המועלות על ידו במסגרת הודעת צד ג' נגד נתבע אחר. כפי שהסביר השופט זילברטל, חוות הדעת היתה "בבחינת 'חרב' שכוונה מלכתחילה כלפי שני הנתבעים, ולפיכך ניתן לתיתה גם בידו של אחד מהם בעת שהוא פותח בחזית נגד הנתבע השני". לעומת זאת, חוות הדעת שהוגשה כחלק מכתב הגנה, הריהי "בבחינת 'מגן' (שאף אין בו 'גלגול' אחריות על נתבע אחר), ואין לפיכך לעשות בה שימוש 'התקפי', שכן מלכתחילה היא לא באה לעולם במטרה לבסס אחריות של מאן דהוא" (עניין שיפטן, פסקה 10). במקרה שלפנינו, מדובר כאמור בחוות דעת ששימשה מלכתחילה כ"מגן" כנגד תביעת המשיבים, ומשכך איני סבור כי יש לשלול א-פריורי את האפשרות להגישה. 10. ודוק: יש טעם בטענת המשיבים כי מלכתחילה ראוי היה למבקשת להגיש את חוות הדעת ב"דרך המלך" ולבקש מבית משפט קמא לתקן את כתב הגנתה. עם זאת, בהתחשב בנסיבות המקרה דנן כמפורט לעיל, איני סבור כי יש להורות כן בשלב זה, ולטעמי ניתן לרפא את הליקויים בהתנהלותה הדיונית של המבקשת בדרך של פסיקת הוצאות בגדרו של ההליך העיקרי (התייחסות לשאלה אם דרך המלך למשיכת חוות דעת היא באופן של הגשת בקשה לתיקון כתב הטענות, ועל קשיים הטמונים באפשרות זו, ראו רע"א 4047/18 פלונית נ' המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, פסקה 9ב (6.11.2018)). 11. בשולי הדברים, בהתייחס לטענת המבקשת כי לא ניתנה לה זכות תשובה לתגובת המשיבים בבית משפט קמא, יובהר כי לפי התקנות החדשות, אין למגיש בקשה זכות מוקנית להשיב לתגובת המשיב (תקנה 50 לתקנות, שחלה מכוח תקנה 180(ג)(1)). בכך שוּנה הדין שהיה בתוקף לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שם הוקנתה למבקש זכות תשובה מכוח תקנה 241(ג1) דאז (ראו דברי ההסבר לתקנות בעמ' 24, הנגישים באתר משרד המשפטים). 12. אי לכך, הערעור מתקבל. לנוכח מכלול הנסיבות כמפורט לעיל – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב בטבת התשפ"ב (‏26.12.2021). ש ו פ ט _________________________ 21083830_E02.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1