יפתח קלי נ. עו"ד נפתלי נשר

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8381/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: יפתח קלי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד נפתלי נשר 2. עו"ד אסף סלע 3. הכונס הרשמי 4. רות נזריאן 5. קמרן נזריאן 6. שרה קלי ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' זגורי) בפש"ר 40209-08-14 ופש"ר 42060-08-14 מהימים 28.6.2023, 10.7.2023, 28.9.2023 ו-16.11.2023 בשם המערער: עו"ד זהר גרינברג פסק-דין השופט ד' מינץ: ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' זגורי) בפש"ר 40209-08-14 ופש"ר 42060-08-14 מהימים 28.6.2023, 10.7.2023, 28.9.2023 ו-16.11.2023. הרקע לערעור על קצה המזלג, ביום 29.10.2014 ניתן צו לכינוס נכסי המערער ואשתו לשעבר (להלן ביחד: החייבים) לבקשת נושה. בהמשך לכך, ביום 28.2.2017 הוכרזו החייבים פושטי רגל ומשיבים 2-1 מונו כנאמנים לנכסיהם (להלן: הנאמנים). נגד המערער אושרו תביעות חוב בסך של כ-2.7 מיליון ש"ח בדין רגיל, ונגד אשתו לשעבר אושרו תביעות חוב בסך של כ-2.4 מיליון ש"ח (חלקן חופפות לתביעות נגד המערער). החייבים הם בעלי זכויות מסוג "בר רשות" בנחלה במושב רמות שברמת הגולן (להלן: הנחלה), בה מתגורר המערער לבדו. החל משנת 2017 פנו הנאמנים לבית המשפט מספר פעמים בבקשה לאפשר להם לממש את זכויות החייבים בנחלה. בכל אותן פעמים בית המשפט אִפשר לחייבים להגיש בקשות שונות ולהציע הצעות חלופיות שייתרו את הצורך במימוש. אלא שבסופו של דבר, משהמאמצים הרבים לא צלחו, ביום 13.2.2023 – בחלוף כשש שנים מפנייתם הראשונה של הנאמנים – נעתר בית המשפט לבקשת הנאמנים והורה על מימוש הנחלה תוך הבטחת סידור חלוף עבור המערער לכל ימי חייו בסך של 450,000 ש"ח. בכל הנוגע לאופן המימוש, נקבע כי הדרך להשיא את התמורה במכר הנחלה היא באמצעות הליך התמחרות שבו תזכה ההצעה הגבוהה ביותר. באותה החלטה ציין בית המשפט כי המערער יהיה רשאי להשתתף בהתמחרות ולזכות בנחלה באמצעות תשלום של כל חובותיו בתוספת הוצאות ההליך. ביום 8.5.2023 הגישו הנאמנים בקשה לאשר להם לחתום על הסכם למכירת זכויות החייבים בנחלה לידי משיבים 5-4, הזוכים בהתמחרות, בתמורה לסך של 3,050,000 ש"ח (להלן: הזוכים). לאחר שהתקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, ביום 28.6.2023 קיבל בית המשפט את הבקשה ואישר לנאמנים לחתום על הסכם המכר. לצד זאת נקבע כי ביצוע ההסכם וכל ההתחייבויות מכוחו יעוכבו עד ליום 6.7.2023, כאשר עד לאותו מועד תינתן למערער הזדמנות להפקיד סך של 2,016,000 ש"ח אשר ימנע את ביצוע המכר. ככל שהמערער לא יפקיד את הסכום האמור, כל ההתחייבויות מכוח הסכם המכר ייכנסו לתוקפן ויבוצעו על ידי הצדדים. בתוך כך נרשמה הסכמת המערער כי פינויו מהנחלה יבוצע עד ליום 9.10.2023, וכי רכיב הסידור החלוף שהוא זכאי לקבל יעוכב וישולם לו תוך 50 יום לאחר מכן. המערער לא הפקיד את הסכום האמור במועד, וביום 6.7.2023 הגיש בקשה "להארכת מועד קצרצרה" לפדיון הנחלה. בבקשתו הציע לפדות את הנחלה בתמורה לסך של 2,100,000 מיליון ש"ח, וזאת באמצעות בתו וחתנו שיעמידו סך של 500,000 ש"ח, כאשר היתרה תועמד באמצעות הלוואה מגורם חוץ בנקאי. בית המשפט דחה בקשה זו ביום 10.7.2023. נקבע כי אין כל אישור עקרוני להלוואה והדרך לקבלתה ארוכה, ממושכת ומורכבת; כי גם אם היה אישור כזה לא היה מקום להיעתר לבקשה, שכן ההסכמות מדברות בעד עצמן; כי דחיית מימוש הנחלה עלולה להביא לכך שעסקת המכר עם הזוכים לא תצא לפועל; וכי היענות לבקשה תשדר מסר בעייתי לפיו כל זכייה בהתמחרות היא עסקה בסיכון גבוה שעלולה להתבטל בשל ארכות שיינתנו ונכוֹנוּת של בתי המשפט להיענות לבקשות חייבים. בהמשך לכך, ביום 14.9.2023 הגישו הנאמנים בקשה לחתימה על פסיקתא לצורך פינויו של המערער מהנחלה החל מיום 10.10.2023. בתגובתו לכך טען המערער כי הזמן שניתן לו לפינוי הנחלה קצר ביחס לגודלה ולפעולות הרבות הדרושות לו לצורך הפינוי, ועל כן ביקש את דחיית מועד הפינוי ליום 31.12.2023. בהחלטתו מיום 28.9.2023 קבע בית המשפט כי אין לתת יד לניסיון המערער לשנות מההסכמות שהושגו בדיון, וכי אין בטעמי הבקשה משום טענות חדשות או בלתי צפויות. על כן התקבלה בקשת הנאמנים ונחתמה הפסיקתא. יצוין כבר עתה כי חרף זאת, בהודעות עדכון שונות שהגישו הנאמנים לאחר מכן צוין כי המערער לא פינה את הנחלה. בחלוף כחודש וחצי, ביום 12.11.2023 הגיש המערער בקשה להורות לנאמנים להגיש דוחות שנתיים עבור השנים 2023-2017. נטען כי במסגרת ההחלטה בה הוכרזו החייבים פושטי רגל, בית המשפט הורה לנאמנים להגיש דוחות שנתיים כאמור בסעיף 148א(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), אולם חרף זאת הם לא עשו כן. המערער טען כי עיון בדוחות הכרחי לניהול הגנת זכויותיו, וכי היעדר הדוחות תרם לבלבול ולפגיעה בזכויותיו. בהתייחס לבקשה זו טענו הנאמנים כי סעיף 148א לפקודה משמש כלי בקרה לבית המשפט לצורך פיקוח על התנהלות הנאמן. אלא שבענייננו מדובר בתיק שכולל מאות בקשות ואלפי מסמכים, ופיקוחו של בית המשפט על המתנהל היה הדוק ביותר. על כן, דרישתו של המערער לחיוב הנאמנים בהגשת הדוחות מטרתה אך להוסיף ולהתיש אותם לשווא. ביום 16.11.2023 קבע בית המשפט כי עמדת הנאמנים מקובלת עליו חלקית בכל הנוגע לתכליתו של סעיף 148א לפקודה. צוין כי אילו לא היה מדובר בתיק פעיל, הגשת הדוחות במלואם במועדם הייתה בעלת חשיבות ממשית, אולם בענייננו מדובר בתיק פעיל ביותר. מה גם, שבמשך תקופה ארוכה לא הופקדו כספים בקופת פשיטת הרגל בשל אי-עמידת המערער בצו התשלומים. נוכח האמור קבע בית המשפט כי אינו מוצא שאי-הגשת הדוחות על ידי הנאמנים גרמה נזק כלשהו למלאכת הבקרה שלו, של הנושים או של המערער. לצד זאת הורה בית המשפט לנאמנים להגיש דוח מטעמם עד ליום 31.12.2023. מכאן הערעור שלפנינו המופנה נגד החלטות בית המשפט מהימים 28.6.2023, 10.7.2023, 28.9.2023 ו-16.11.2023, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע פינוי הנחלה. טענות הערעור עיקר טענות המערער מופנות נגד אישור המכר לזוכים וסירובו של בית המשפט לבטלו. בהקשר זה טען המערער, בתמצית, כי בית המשפט המחוזי אישר את המכר לזוכים מבלי שהתייחס לפער המשמעותי בין הצעתם לבין שווי הנחלה על פי הערכת השמאי שמונה על ידי הנאמנים, שהועמדה על סך של 3,900,000 מיליון ש"ח; כי הסכמת המערער למכר התבססה על טעות הנובעת הן מהפרעה אישיותית ממנה הוא סובל והן מחוסר הבנתו לגבי האופן שבו יוכל לפדות את הנחלה; כי הזוכים אינם בעלי רקע חקלאי ואינם מסוגלים לבצע את חובת עיבוד הנחלה, והנאמנים כלל לא הפנו את תשומת לבו של בית המשפט לכך; כי חוזה המכר לזוכים כלל תנאי מתלה הנוגע לאישור של רשות מקרקעי ישראל, אולם תנאי זה לא התקיים במועדו והנאמנים לא טרחו לעדכן בכך את בית המשפט; כי הזוכים הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית בכך שאיחרו באופן משמעותי בתשלום התמורה, תוך שיצרו מצג שווא כאילו יש בידם את הסכום הנדרש לתשלום; כי אי-הסדר בתיק בית המשפט ומצבו הנפשי של המערער פגעו בזכויותיו הדיוניות והובילו לעיוות דין המצדיק את ביטול ההחלטה; כי היה מקום לאפשר לו לפעול למימוש נכסיו האחרים חלף מכירת הנחלה הכוללת את בית מגוריו; וכי ההחלטה לאשר את המכר הייתה בלתי מנומקת. בכל הנוגע לסוגיית דוחות הנאמנים, טען המערער כי דווקא מורכבות התיקים, ריבוי ההליכים והסכום שהצטבר בקופה עד לחודש יולי 2023 – סך של 352,000 ש"ח – חייבו הגשת דוחות תקופתיים. היעדרם של דוחות אלה מקשה על הבנת ההתנהלות בתיק לכל מותב שדן בו. המערער הוסיף כי היו לו טענות חשובות בנוגע למצבת חובותיו ונכסיו, ולהתנהלות הכספית של הנאמנים. טענות אלה הובאו לידיעת בית המשפט בצורה מבלבלת ובהתבסס על מסמכים שקשה להבינם, ומצב זה הוחמר בשל כך שהנאמנים לא הגישו את הדוחות השנתיים כנדרש מהם. זאת שכן מדוחות אלה הם יכולים היו להתייחס לנכסים שבידי המערער. נוסף על טענות אלה העלה המערער טענות בנוגע להליכים שהתנהלו בעניינו בכללותם, ובכלל זה טענות בנוגע לאופן ביצוע ההתמחרות, וציין כי פינויו מנחלתו עלול לגרום להחמרה במצבו הנפשי וכי יש לתת משקל למרכיב הצדק ולמניעת עיוות דין. דיון והכרעה דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כפי שחזרנו ושנינו, לבית המשפט של פשיטת רגל נתון שיקול דעת רחב לאור מומחיותו הייחודית בתחום, היכרותו העמוקה עם ההליך ועם בעלי הדין והתרשמותו הישירה מהם ומכלל נסיבות העניין. נוכח האמור נוהגת אמת מידה מצמצמת ביותר להתערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתו של בית המשפט של פשיטת רגל, השמורה למקרים חריגים בלבד בהם נפל פגם מהותי (רע"א 4652/23 קלמרו נ' עו"ד רונן וינברג – המנהל המיוחד, פסקה 16 (21.6.2023); ע"א 8308/22 ‏כבוב נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 19 (21.2.2023); רע"א 8453/20 אבלס נ' יצים אוברסיס, פסקה 16 (15.2.2021)). אמת מידה זו יפה גם בנוגע לאופן ניהול הליכי מימוש נכסים של חייבים, לרבות דירות מגורים (וראו למשל: רע"א 4920/22 בן מוחה נ' עו"ד רועי זאבי – בתפקידו כנאמן, פסקה 10 (20.7.2022); רע"א 1858/21 דבוש נ' עו"ד גלית שוקרון – הנאמנת, פסקה 9 (3.5.2021)). עניינו של המערער אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. תחילה באשר למימוש הנחלה. המערער מלין על ההחלטה לאשר את מכירת הנחלה לזוכים, אולם הלכה למעשה ברור לכל כי משאלתו האמיתית היא להביא לביטול ההחלטה על מימוש הנחלה. ברם ראשית, כבר ביום 28.7.2022 הגיע בית המשפט למסקנה כי יש מקום להורות על מימוש הנחלה, וכבר ביום 13.2.2023 הורה על מימושה בדרך של התמחרות. המערער לא הגיש ערעור על החלטות אלה והן הפכו חלוטות זה מכבר. מכל מקום, גם לגופו של עניין הניסיון להרהר אחר החלטתו של בית המשפט כי יש להורות על מימוש הנחלה, דינו לשבט. החלטה זו התקבלה לאחר לא פחות משמונה שנים מאז נפתחו הליכי פשיטת הרגל בעניינו של המערער, ולא פחות מארבע וחצי שנים מאז הגישו הנאמנים לראשונה את בקשתם למימוש הנחלה. כמו כן, חרף המסקנה כי יש להורות על המימוש, באותה החלטה ובהחלטות רבות שניתנו לאחריה אִפשר בית המשפט למערער פעם אחר פעם להציע הצעות לסיום התיק מבלי להידרש למימוש הנחלה (ובין היתר החלטות מהימים 13.9.2022; 29.10.2022; 2.11.2022; 15.12.2022; 19.12.2022). אלא שהמערער לא הציג הצעה קונקרטית כלשהי בעניין, וחלף זאת פעל בכל דרך לדחות את המימוש תוך שהוא מעלה האשמות שונות כלפי הנאמנים. גם כאשר הורה בית המשפט כי יש לבצע את המימוש בדרך של מכירה פומבית, הוא התיר למערער להשתתף בהתמחרות ולפדות את הנחלה. הזדמנויות נוספות למנוע את המימוש ניתנו למערער גם לאחר מכן (ובין היתר ביום 16.3.2023 ו-15.6.2023), ואף במסגרת ההחלטה בה התיר בית המשפט לנאמנים לחתום על הסכם המכר עם הזוכים – הוא נתן כאמור למערער הזדמנות לפדות את הנחלה. המערער לא מימש הזדמנות זו וחלף זאת, בחלוף המועד שניתן לו, הציג הצעה בלתי ריאלית שתביא להתמשכות ההליכים באופן משמעותי. מכל האמור עולה מסקנה ברורה: בית המשפט נתן למערער שלל הזדמנויות להציע הצעה שתייתר את הצורך במימוש הנחלה, תוך הפגנת אורך רוח וסבלנות אין קץ, אולם המערער לא השכיל לנצלן. בנסיבות אלה, אין למערער להלין אלא על עצמו. מכל מקום, גם את טרוניות המערער בנוגע להחלטה לאשר את ההסכם מול הזוכים לא מצאתי לקבל. ביום 8.11.2023 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על ביטול ההחלטה מיום 28.6.2023 בה אושר לנאמנים לחתום על הסכם המכר, ובקשתו נדחתה ביום 15.11.2023. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי אין בטענותיו של המערער כל נסיבה עובדתית חדשה שלא הייתה ידועה קודם לכן או שיש בה כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטה הקודמת; כי גם אם לא הייתה ניתנת הסכמת המערער למכר, היה בית המשפט מאשר אותו; כי מתגובת הנאמנים עולה שהזוכים עמדו בהתחייבויותיהם החוזיות; וכי בית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מכך שהמערער מבין היטב את הנעשה סביבו, את מצבו המשפטי ואת ההסכמות שהוכתבו לפרוטוקול. בהינתן נימוקים אלה, שיש בהם כדי לתת מענה לכל טענות המערער בערעורו בקשר להחלטה מיום 28.6.2023, אין עוד בפי המערער כל טענה המצדיקה סטייה מהחלטתו של בית המשפט לאשר את מכירת הנחלה לזוכים. זאת בפרט כאשר ניתנה למערער ההזדמנות "לפדות" את הנחלה בסכום של כ-2 מיליון ש"ח. ובכל הנוגע לסוגיית דוחות הנאמנים. מהחלטת בית המשפט עולה כי נוכח העובדה שמדובר בתיק פעיל למדי, בו הוגשו בקשות והודעות שונות מטעם הנאמנים חדשים לבקרים, פיקוחו וביקורתו על ההליך התאפשרו אף מבלי שהוגשו הדוחות השנתיים. לכך יש להוסיף כי כלל לא הובהר על ידי המערער מהי הפגיעה הנטענת בזכויותיו, וזאת כאשר מעיון בבקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי עולה כי הפגיעה לה טען כלל לא יוחסה על ידו לאי-הגשת דוחות על ידי הנאמנים, אלא להתנהלותו שלו עצמו. וכלשונו: "עיון בדוחות הכרחי לניהול הגנת זכויותיו של החייב שמשך שנים רבות לא פעל כדבעי ואולי גם לא סייע לבית המשפט בניהול ההליכים. ניהול ההליך המשפטי על ידי החייב לוקה בחסר, כנראה עקב מגבלה אישית/נפשית והעדרם של הדוחות תרם לבלבול ולהתנהלותו של החייב שלכאורה פגעה בזכויותיו". מה לנו יותר מהודאת בעל הדין השווה למאה עדים. בנסיבות אלה, ובפרט משעה שבית המשפט הורה לנאמנים להגיש דוח מטעמם עד לסוף שנה אזרחית זו, גם בעניין זה דין טענותיו של המערער להידחות. בטרם סיום יצוין כי מהערעור שלפנינו, כמו גם מבקשותיו של המערער לפני בית המשפט המחוזי, מתקבל הרושם כי הוא עושה כל שביכולתו על מנת לדחות את הקץ ולהביא למניעת מימוש הנחלה. מוטב כי המערער יפנים את מצבו ויסייע לקידום ההליכים בהקדם האפשרי על מנת להביא לסיומם. הערעור נדחה אפוא, ועמו גם הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. משלא התבקשה תשובה ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו בכסלו התשפ"ד (‏28.11.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23083810_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1