שולמית אייל נ. יורם אייל

פסק-דין בתיק ע"א 838/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 838/18 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערת: שולמית אייל נ ג ד המשיבים: 1. יורם אייל 2. אור אייל 3. ערן אייל 4. עידו אייל 5. עו"ד יניב אינסל-נאמן 6. כונס הנכסים הרשמי - תל אביב ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.12.2018 ומיום 6.12.2017 בפש"ר 49809-09-12 שניתנו על-ידי כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ תאריך הישיבה: י"א בכסלו התשע"ט (19.11.2018) בשם המערערת: בעצמה בשם המשיבים 4-1: בעצמם בשם המשיב 5: בעצמו בשם המשיב 6: עו"ד ענבל קדמי-עברי, עו"ד שרית ליפשיץ פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. בפנינו ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.12.2018 ומיום 6.12.2018 (פש"ר 49809-09-12, השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) שניתנו במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינה של המערערת. 2. כפי שיוסבר בהמשך איננו נדרשים לפירוט בכל ההיבטים הנוגעים להתדיינות בין הצדדים. די יהיה לומר כי הליכי פשיטת הרגל בעניינה של המערערת נפתחו בעקבות בקשת נושה למתן צו כינוס, שהוגשה בחודש ספטמבר 2012. ביום 4.11.2013 נתן בית המשפט המחוזי צו כינוס והמשיב 5 מונה כמנהל מיוחד לנכסי המערערת. בהמשך, ביום 31.3.2015 הוכרזה המערערת פושטת רגל והמשיב 5 מונה לנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן). לאחר מכן, הוגשו כנגד המערערת למעלה מ-20 תביעות חוב וסך הנשייה המאושרת כנגדה, בהתאם לאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.12.2018, עומד על כ-1.2 מיליון שקלים. בשלב זה, נציג את עיקרי ההחלטות מושא הערעור. 3. בהחלטה הראשונה שניתנה ביום 4.12.2018 דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגישה המערערת לביטול הכרעות של הנאמן בתביעות חוב. בית המשפט המחוזי קבע כי הבקשה הוגשה באיחור וכי ממילא לגוף הדברים היא כוללנית ובלתי מפורטת. 4. בהחלטה השנייה שניתנה ביום 6.12.2018 קיבל בית המשפט המחוזי בקשה שהגיש הנאמן למימוש זכויותיה של המערערת בדירת המגורים שלה, דירה בת 5 חדרים אשר שוויה על פי הערכת שמאי שהתקבלה אצל הנאמן עומד על כ-2.1 מיליון שקלים (להלן: הדירה). 5. הפרטים הרלוונטיים ביחס לדירה הם כדלקמן: 50% מהזכויות בדירה רשומות על שמה של המערערת ברשות מקרקעי ישראל. עם זאת, בין המערערת לבין בן זוגה לשעבר, הוא המשיב 1 (להלן: בן הזוג לשעבר), נחתם בחודש אוקטובר 2005 הסכם גירושין, במסגרתו הוסכם כי מלוא זכויותיו של בן הזוג לשעבר בדירה יועברו למערערת, וכי על זכויות אלה יירשם שיעבוד לטובת ילדי בני הזוג (המשיבים 4-2, להלן: הבנים), שמועד מימושו יהא שעה לפני פטירת המערערת. עוד יצוין כי שלושת הבנים, שכיום כולם בגירים, מתגוררים עם המערערת בדירה. הערעור שבפנינו הוגש על-ידי המערערת עצמה בלבד, ושאר המעורבים – בן הזוג לשעבר והבנים – צורפו להליך כמשיבים (בהקשר זה יצוין כי בן הזוג לשעבר והבנים צורפו כמשיבים לבקשה למימוש הדירה שהגיש הנאמן בחודש אפריל 2015, אולם לא הגישו תגובה מטעמם בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי). המערערת ציינה בסיכומי הטענות בערעור מטעמה כי הם מוגשים גם מטעם בן הזוג לשעבר והבנים. 6. בהחלטתו בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום לקבוע שלמערערת מוקנות מלוא הזכויות בדירה – לאור הוראות הסכם הגירושין, בהתחשב בכך שכאמור בן הזוג לשעבר לא הגיש תגובה לבקשת הנאמן (וכך למעשה הוא לא התנגד למימוש הדירה), ואף נוכח העובדה שהמערערת עצמה ניסתה כבר בשנת 2012 למכור את מלוא הזכויות בדירה לאדם אחר מבלי לציין כי היא מחזיקה רק ב-50% מהן. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מאחר שזכויותיה של המערערת אינן רשומות במרשם במקרקעין (אלא ברשות מקרקעי ישראל ואצל החברה המשכנת), אין תחולה לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 שעניינו זכויות הדייר בנכס הנמכר. לבסוף, נקבע כי לנושים תהיה תועלת ממימוש הדירה, אף בהפחתת עלויות המימוש והצורך בהעמדת דיור חלוף למערערת. 7. בערעור דנן הועלו טענות רבות ביחס לשתי ההחלטות האמורות. ברובן המכריע לא מצאנו כל ממש. טענותיה של המערערת ביחס להכרעות בתביעות החוב היו טענות עובדתיות מובהקות, ולא מצאנו עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שבחן אותן. למעשה, נקדים ונבהיר כי למעט בעניין אחד – בנוגע להשלכות של מימוש הדירה ובכלל זה על בני משפחתה – מצאנו לאמץ את הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות של בית המשפט המחוזי בתוקף סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המשך הדברים יעסוק אפוא אך בעניין מימוש הדירה, ורק בעניין זה נפרט את טענות הצדדים, ובכלל זאת את התמורה המסוימת שחלה בעמדותיהם של הנאמן וכונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס), על יסוד המלצתנו במהלך הדיון. אולם – ראשון ראשון ואחרון אחרון. 8. בקליפת אגוז, המערערת טענה כי ההחלטה בעניין מימוש הדירה מובילה לשלילת הזכויות של הבנים בדירה – כפי שבאו לידי ביטוי בהסדרים שנקבעו בהסכם הגירושין. 9. מנגד, הנאמן טען כי אין יסוד לטענותיה של המערערת. לטענתו, המערערת מנסה לייצר יש מאין זכויות בדירה עבור הבנים, על מנת "לחמוק" ממימוש הדירה. הנאמן סומך בהקשר זה את ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי, ומדגיש כי בעבר ניסתה המערערת עצמה למכור 100% מהזכויות בדירה, כלומר נהגה בה מנהג בעלים. הנאמן מדגיש עוד את התנהלותה הבעייתית, כך נטען, של המערערת ואת ניסיונותיה לסרבל ולהאריך את ההליך. 10. אף הכונס סבור שיש לדחות את הערעור, מאחר שלא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. באשר לטענות לעניין זכויות הבנים בדירה, מציין הכונס שבפועל לא נרשם שיעבוד על שם הבנים ואף לא התקיימו התנאים לכך, מאחר שהדירה לא הייתה מעולם "נקייה מהערות". 11. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 19.11.2018 חזרו הצדדים על טענותיהם. במהלך הדיון הצענו לצדדים, ברוח מעשית ועל מנת לקדם את הליך פשיטת הרגל לכדי סיום, כי המערערת תשתף פעולה עם מכירת הדירה באופן שזו תימכר כפנויה בתוך חצי שנה, ובהמשך לכך כספי התמורה יתחלקו מחצה במחצה בין קופת הנשייה לבין המערערת (כך שמחצית מן התמורה תוכל לשמש לה למציאת פתרון דיור). הנאמן והכונס הביעו נכונות לקבל את ההצעה, אף באופן בלתי תלוי בעמדתה של המערערת, שהודיעה כי היא דוחה את ההצעה ועומדת על טענותיה. עם זאת, בתום הדיון ניתנה החלטה לפיה ניתנת למערערת שהות להודיע אם היא מקבלת את הצעת בית המשפט, שאותה קיבלו הנאמן והכונס. כמו כן, אפשרנו לצדדים להגיש התייחסויות משלימות. ביסוד הדברים עמדה חתירתנו למציאת פתרון מעשי שיקדם את ההליך, לטובת כל הצדדים, וכן יספק מענה אנושי לסוגיה של מגוריה של המערערת כמו גם של בניה – שהם אמנם בגירים אך מתגוררים עמה (ואחד מהם זה עתה התגייס, כך שהוא צפוי להמשיך להתגורר עמה בשנים הקרובות). 12. ביום 9.12.2018 המערערת חזרה והודיעה כי היא עומדת על הערעור במלואו, במובן זה שהיא מתנגדת למימוש הדירה ולכל הפחות היא סבורה כי יש לממשה כתפוסה. בן הזוג לשעבר הגיש אף הוא התייחסות משלימה, וציין כי ביסוד הסכם הגירושין עמדה ההנחה בדבר הבטחת מדורם של הבנים בדירה, ועל כן הוא מתנגד למימושה המלא. התייחסות ברוח דומה הוגשה גם מטעם הבנים. בהמשך לכך, ביקשנו מהנאמן ומהכונס, למען הסדר הטוב, להבהיר האם הסכמתם להצעה שניתנה בדיון אינה תלויה, כאמור, בהסכמתה של המערערת. בהתאם לכך הודיע הכונס כי הוא מסכים להצעה, באופן בלתי תלוי בעמדת המערערת, וציין כי לשיטתו יש לתת את הדעת לעובדה שזכותם של הבנים בדירה כפופה לזכות המערערת למגורים ומכאן שיש לראות בכספים שיועברו ככאלו שישמשו את המערערת לדיור חלוף. הנאמן הודיע בתחילה כי אף הוא עומד על טענותיו. עם זאת, בהמשך הודיע הנאמן כי הוא נכון להסכים להצעה, בכפוף לתנאים שצוינו בתגובתו, והדגיש כי מדובר ב"ויתור תחת מחאה" מטעם קופת פשיטת הרגל. 13. גם בשאלה של מימוש הדירה, אנו סבורים כי לא עלה בידה של המערערת להראות כי קיימת הצדקה, במישור המשפטי, להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שיסודה בממצאים עובדתיים שנקבעו באשר לשאלת הבעלות בדירה ושככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם (ראו: ע"א 7575/12 יפת נ' זלצמן, פסקה 20 (4.8.2014); ע"א 5234/13 כרסנטי נ' בנק הפועלים משכן בע"מ, פסקה 6 (11.1.2015)). בצד זאת, הטרידה אותנו הסוגיה של זכות הבנים בדירה. דומה כי עניין זה לא מוצה עד תום במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, בין היתר מאחר שבן הזוג לשעבר והבנים לא הגישו התייחסות מטעמם לבקשה למימוש הדירה. מטעם זה יש קושי לקבל את טענותיהם בשלב הערעור על פי כללי הדיון המקובלים. על רקע זה, ובהתחשב בטעמים מעשיים ואנושיים, העלינו את ההצעה שפורטה לעיל בפני הצדדים. הצעה זו נותנת למערערת את המיטב שיכלה לקבל אילו קיבלנו את טענותיה בעניין זכויות הבנים בדירה. בנסיבות אלה, ולנוכח הסכמת הנאמן והכונס, איננו נדרשים לדון בטענות המשפטיות לגופן. 14. אשר על כן, אנו מורים כדלקמן: דירת המגורים של המערערת תימכר כפנויה. מחצית מהתמורה שתתקבל מן המכירה תועבר למערערת. המחצית השניה תועבר לקופת פשיטת הרגל, ולמערערת או בן זוגה לשעבר וילדיה לא יהיו טענות כנגד העברה זו. הליכי המימוש יחלו באופן מיידי. בצד זאת, מועד פינויים של המערערת והבנים מן הדירה יחול לכל המוקדם ביום 1.5.2019 (אלא אם יסכימו על מועד מוקדם יותר), וזאת על מנת לאפשר להם שהות הולמת להתארגנות. כמו כן, אנו קובעים כי לנוכח סכום הכסף שיועבר לידי המערערת היא לא תהיה זכאית לתשלומים נוספים לצורך הבטחת דיור חלוף. לאחר שיבוצעו הצעדים הנדרשים למימוש הדירה ותתקבל התמורה, ברוח הדברים שנאמרו על ידי הנאמן והכונס, ניתן יהיה לנקוט בצעדים המתאימים למתן הפטר למערערת. 15. לקראת סיום אנו מבקשים לברך את הנאמן ואת הכונס על התנהלותם ההוגנת בהליך זה ועל הסכמתם להגיע לפתרון מעשי על אף הקושי בשיתוף הפעולה בין הצדדים. באשר למערערת, יש לקוות כי כעת אף היא תשכיל להצטרף למאמצים להביא את ההתדיינות בתיק לכדי סיום, ותביע נכונות לשתף פעולה עם הנאמן בסוגיית המימוש ובשאלות נוספות שנותרו פתוחות, לטובת הצדדים כולם. הדברים אמורים גם בשים לב לריבוי בקשות שהגישה המערערת אף בהליך הערעור, ובכלל זה בקשה להגשת תגובה נוספת מטעמה שהונחה על שולחננו זמן קצר טרם חתימה על פסק הדין, אשר ממילא לא ראינו הצדקה להיעתר לה. 16. סוף דבר: הערעור מתקבל חלקית, כאמור בפסקה 14 לעיל. במכלול הנסיבות, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז בטבת התשע"ט (‏24.12.2018). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18008380_A15.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il