עמוס טואיל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8375/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8375/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט י' דנציגר המערער: עמוס טואיל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 21.9.08 בת.פ. 8249/07 שניתן על-ידי כבוד השופט י' צלקובניק תאריך הישיבה: כ"א בכסלו התשס"ט (18.12.08) בשם המערער: עו"ד א' בן יהודה בשם המשיבה: עו"ד א' פרויד פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: המערער הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה ברכב שאינו מורשה בנסיעה. על-פי כתב האישום המתוקן, המערער נהג בעיר אשקלון ברכב שאינו מורשה בנסיעה, כשעמו אדם נוסף, וחלף במהירות גבוהה על-פני מחסום משטרתי תוך שהוא התעלם מהוראות השוטרים לעצור. לאחר מכן המערער עקף ניידת משטרה תוך שהוא מתעלם מהוראות השוטרים וחוצה קו הפרדה רצוף. הוא נמלט מהניידות שדלקו אחריו, עקף כלי רכב תוך נסיעה במהירות גבוהה בעקלתון ("זיג-זג"), ואילץ כלי רכב אחרים לסטות ולבלום בלימת חירום על-מנת למנוע התנגשות. המערער המשיך בנסיעתו הפראית ברחובותיה של העיר, ועקף מחסום נוסף של המשטרה. לבסוף נעצר המערער כאשר הגיע – בניסיונו להימלט מחסימה נוספת שהציבה המשטרה – לרחוב ללא מוצא. בגין עבירות חמורות אלה, שבהן הודה המערער והורשע, הושת עליו עונש של 36 חודשי מאסר, מהם 24 לנשיאה בפועל והיתר על-תנאי. רשיון הנהיגה שלו נפסל לתקופה של שלוש שנים. בגזרו עונש זה הביא בית המשפט בחשבון – אל מול חומרת העבירות – את הנסיבות המקלות, את עובדת היעדרו של עבר פלילי, את תיאור הדברים בתסקיר שירות המבחן, את ההודאה והחרטה שהביע המערער, ואת כל הטיעונים שהשמיע הסנגור. היום טוען הסנגור כי נסיבות המקרה מצדיקות הקלה נוספת בעונש. הוא מדגיש את השוני בין כתב האישום המתוקן לבין כתב האישום המקורי, ומפרט את נסיבותיו האישיות של המערער והיות המקרה הנוכחי הסתבכותו הראשונה עם החוק. הסנגור מטעים כי מדובר בבחור צעיר, ששירת בצבא, הודה במעשים והביע חרטה כנה. הוא עומד על ההשלכות הקשות של המאסר מבחינתו של המערער. כן מציין הסנגור כי האירוע הסתיים ללא נפגעים. דין הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי שקל לטובת המערער את כל שניתן לשקול, והעונש שנקבע למערער כלל וכלל אינו חמור בהתחשב במהות המעשים. המערער העמיד בסיכון חמור ביותר את חייהם של המשתמשים בדרך ושל השוטרים. הוא ביטא בהתנהגותו זלזול בוטה בחוק, תעוזה ונחישות עבריינית. העובדה שלא נגרם אסון איננה אלא תוצאה של התחמקות הנהגים האחרים מרכבו הנוסע בפראות, ושל מזל שאין בו כדי להשפיע על השיפוט המוסרי של התנהגותו. אין כל מקום להקלה נוספת בעונש. הערעור נדחה. המשנה-לנשיאה השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ה בטבת התשס"ט (21.1.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08083750_P04.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il