מדינת ישראל נ. אולג גוסקוב

פסק-דין בתיק רע"פ 837/12 בבית המשפט העליון רע"פ 837/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: אולג גוסקוב בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת אהד) בע"ח 6801-12-11 מיום 13.12.11 תאריך הישיבה: י"א באדר התשע"ב (5.3.12) בשם המבקשת: עו"ד ג'ואי אש בשם המשיב: עו"ד רענן גלעדי; עו"ד מיה רוזנפלד פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת אהד) בע"ח 6801-12-11 מיום 13.12.11. עניינו של ההליך הוא אופן ביצועו של מאסר חלף קנס שהוטל במסגרת גזר דין. רקע ב. הנה תמצית העובדות הנדרשות להכרעה בבקשה, שכן הצדדים הסכימו "כי הדיון בבקשת רשות ערעור זו יתמקד בפן העקרוני, ולא בעניינו הספציפי של המשיב" (סעיף 9 לתגובת המשיב מיום 4.3.12). ג. ביום 29.6.05 הושתו על המשיב במסגרת ת"פ 1714/05 בבית משפט השלום ברחובות, בין היתר, עשרה חודשי מאסר בפועל וקנס כספי (20,000 ש"ח) שישולם בעשרה תשלומים שוים "או 20 ימי מאסר כנגד כל תשלום ותשלום"; זאת בגין עבירות החזקה בסמים שלא לצריכה עצמית והחזקת נכס חשוד כגנוב. ד. ביום 25.10.10 גזר בית משפט השלום ברחובות על המשיב, בת"פ 1643/08, בין היתר, קנס בסך 6,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו ו-3 חודשי פסילה מותנים. לטענת המשיב, לאחר שחרורו שילם את מלוא הקנס. ה. לטענת המבקשת, המשיב לא עמד בתשלומי הקנסות בשני התיקים, ולאחר שאף הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו ללא הועיל, פנה המרכז לגביית קנסות לבית משפט השלום ברחובות בבקשה להוציא נגדו צו מאסר. ביום 4.9.11 נחתמו במעמד צד אחד שני צוי מאסר עקב אי תשלום קנס בכל אחד מן התיקים. בתחילת חודש נובמבר 2011 התקשר נציג המשטרה לבית הורי המשיב, וביקש ממנו להתייצב לצורך בירור בתחנת המשטרה. ביום 7.11.11 התייצב המשיב בתחנת המשטרה בלוד, ושם נעצר. בקשה שהגיש המשיב באותו יום לבית משפט השלום לשחרורו כדי שיוכל להסדיר את חובו, נדחתה ביום 8.11.11 על ידי השופט (כתארו אז) לוי. ביום 5.12.11 הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע. המסגרת הנורמטיבית ו. לשם הנוחות נפרוס כבר בפתח הדברים את התשתית הנורמטיבית. סעיף 71 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 דן באפשרות של הטלת מאסר חלף קנס: "(א) בית המשפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר עד שלוש שנים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו ובלבד שתקופת המאסר במקום קנס לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה לעבירה שבשלה הוטל הקנס; נקבע לעבירה עונש קנס בלבד, או היתה העבירה עבירה של אחריות קפידה כאמור בסעיף 22(א) סיפה, לא תעלה תקופת המאסר במקום הקנס על שנה. (ב) בוטל. (ג) נשא אדם מאסר לפי סעיף קטן (א), לא יחוייב בתשלום הקנס והתוספת; נשא חלק מתקופת המאסר, לא יחוייב בתשלום חלק הקנס היחסי לתקופה שנשא עליו מאסר, והתוספת שיהיה חייב בה תחושב לפי אותו חלק מן הקנס שלא נשא עליו מאסר. (ד) הוטל מאסר לפי סעיף קטן (א) ולפני שנסתיימה תקופת המאסר שולם חלק מן הקנס תקוצר התקופה לפי היחס שבין הסכום ששולם לבין הקנס כולו. (ה) מי שהוטל עליו מאסר בשל אי תשלום קנס ישא אותו בנוסף לכל מאסר אחר, לרבות מאסר בשל אי-תשלום קנס אחר, בין שהמאסר האחר הוטל באותו משפט ובין שהוטל במשפט אחר, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת". הטלת מאסר חלף קנס יכולה להיעשות, במסגרת גזר הדין, גם שלא בנוכחות הנאשם (סעיף 129 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב- 1982 (להלן חוק סדר הדין הפלילי או החוק)). אפשרות אחרת היא כי הטלת מאסר חלף קנס תיעשה ב"צו מיוחד" בהתאם לסעיף 129א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, לאחר שגזר הדין ניתן ומשהקנס לא שולם במועדו. סעיפים אלה מהוים חריג לכלל - היסודי, יש לומר - הקבוע בסעיף 126 לחוק, כי "לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו". הנה לשונו של סעיף 129: "נידון נאשם לא בפניו על פי סעיף (1)128, לא יגזור עליו בית המשפט עונש מאסר אלא אם ניתנה לו תחילה הזדמנות להשמיע את טענותיו לענין העונש בהתאם לסעיף 192. אין באמור בסעיף זה כדי למנוע מבית המשפט להטיל מאסר במקום קנס, ובלבד שבהזמנה למשפט צוין שניתן להטיל מאסר כאמור אם הנאשם לא יתייצב; צו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס שניתן שלא בנוכחות החייב או סניגורו יבוצע בהתאם להוראות סעיף 129א(ג)". והנה סעיף 129א: "(א) לא הוטל מאסר במקום קנס כאמור בסעיף 71 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בעת מתן גזר הדין, רשאי בית המשפט להטילו בצו מיוחד, על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, שהוגשה לאחר שהקנס לא שולם במועדו; הוראות סימן ג' לפרק ו' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לא יחולו על מאסר לפי סעיף זה". סעיף 129א (ב), הוא מושא ענייננו, קובע כדלקמן: "לא יינתן צו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס, או צו מיוחד כאמור בסעיף קטן (א), אלא בנוכחות החייב או סניגורו או אם בהזמנה למשפט או לדיון למתן הצו המיוחד צוין כי ניתן להטיל מאסר במקום קנס על חייב שלא יתייצב". סעיף 129א (ג) ממשיך וקובע, כי "צו מאסר כאמור בסעיף קטן (ב) שניתן שלא בנוכחות החייב או סניגורו, לא יבוצע בטרם הומצאה לחייב התראה בכתב על כך לפחות 14 ימים מראש; בהתראה תצוין מזכירות בית המשפט שאליה ניתן לפנות לבירורים וכן האפשרות לבקש פריסה או דחיה של תשלום הקנס ופטור מתשלום תוספת פיגורים, בהתאם להוראות סעיפים 66 ו-69 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיפים 5ב ו-5ג לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 16, לפי הענין; דרכי ההמצאה הקבועות בסעיף 237(ד) לא יחולו על התראה לפי סעיף קטן זה". החלטת בית המשפט המחוזי ז. בית המשפט המחוזי (השופטת אהד) הורה על ביטול צוי המאסר והורה להחזיר את הדיון בבקשתה של המבקשת להוציא צוי מאסר לביצוע מאסר במקום קנס לבית משפט השלום. צוין, כי "מצב בו מגיע אדם לתחנת המשטרה, לאחר שזומן טלפונית על ידי האחרונה, באמתלה כלשהי, ומבלי שנאמר לו כי מדובר בפקודת מאסר שהוצאה נגדו במסגרת תיק פלילי (ולאחר שלא שילם קנס שהוטל עליו באותו תיק) ומשהתייצב במקום נאסר מיידית, מבלי שניתנת לו הזכות הבסיסית להגיב, לא בפני קצין משטרה ולא בפני שופט, ומבלי שקיבל התראה מראש אודות מאסרו הצפוי, נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי ואת החובה החוקתית לקיים הליך הוגן טרם הפעלת מאסר במקום קנס, כפי שקבע המחוקק עצמו" (עמ' 7-6 לפסק הדין). נקבע, כי בהתאם לסעיף 129א(ב) לחוק, נדרשת נוכחות של החייב או סניגורו במעמד חתימתו של צו המאסר. בקשת רשות הערעור ח. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הוצאת צו מאסר במקום קנס חייבת להיעשות בנוכחות הצדדים, גם כאשר הנאשם או סניגורו נכחו במעמד גזר הדין המקורי שבו הוטל רכיב הקנס, מנוגדת ללשון הוראות החוק הרלבנטיות, לתכליתן ולהיסטוריה החקיקתית. כנטען, בנסיבות שבהן היה המבקש מודע לאפשרות של הטלת מאסר חלף קנס, בין אם נכח בעת מתן גזר הדין ובין אם הודע לו על אפשרות זו בהזמנה למשפט, אין צורך בהזמנתו לדיון נוסף טרם הטלת צו המאסר לביצוע המאסר חלף הקנס. המבקשת מפנה בין היתר, לבג"צ 4706/03 חביב נ' המרכז לגביית קנסות (לא פורסם, 28.5.03) (להלן עניין חביב). ט. לטענת המבקשת, הוראת סעיף 129א לחוק אינה חלה במצב שבו נכח המבקש במעמד גזר הדין, בין אם ניתן לפני זמן קצר ובין אם חלף פרק זמן משמעותי מאז הינתנו. י. הוסף, כי הוראת סעיף 129א נועדה לבאר את סעיף 129 לחוק, הדן אך ורק במצבים החריגים שבהם הנאשם לא נכח במשפטו הן במצב של צו מיוחד והן במצב שהוטל מאסר במקום קנס בהיעדרו של הנאשם במעמד גזר הדין במשפטו. נטען, כי בית המשפט קמא שגה כאשר סבר שההוראה העיקרית בסעיף המחייבת דיון בנוכחות הנאשם טרם הוצאת צו המאסר לביצוע מאסר חלף קנס, חלה תמיד, ובפרט בנסיבות שבהן היה הנאשם נוכח בעת מתן גזר הדין שבו הוטלו הקנס והמאסר תחתיו. י"א. צוין, כי הוראת סעיף 129א(ג) אינה אלא הוראה של ברירת מחדל, ונועדה למצבים שבהם לא קוימה הוראת המחוקק בס"ק (ב). צוין, כי בנסיבות שלא חל ס"ק (ב) גם לא יחול ס"ק (ג). לבסוף נטען, כי הטלת מאסר חלף קנס משמשת כלי יעיל ומשכנע לתשלום קנסות, ואילו התניית הפעלתו של עונש המאסר חלף קנס בקיום הליך נוסף בנוכחות החייב תוביל לשיתוק מערכות, לזלזול במערכת אכיפת החוק וליצירת תמריץ שלילי, הן בנוגע למוסר תשלומי הקנסות והן בנוגע לעצם ההתחייבות בבית המשפט. תשובת המשיב י"ב. בשם המשיב טענה הסניגוריה הציבורית. לעמדתה, יש מקום לשינוי מערכתי כולל באשר לאופן שבו מוצאים ומבוצעים צוי מאסר חלף קנס. י"ג. כנטען, קיימת חובה כללית להמצאתם של כתבי בית דין לצד שכנגד, ובנדון דידן המצאת הבקשה לצו ביצוע המאסר לחייב, והכל נובע מן הזכות להליך הוגן, שביסודה כללי הצדק הטבעי. בנוסף, כך נטען, התכלית האכיפתית שביסוד הסדר המאסר חלף קנס תומכת גם היא במתן הזדמנות לחייב לקבל מידע בזמן אמת על הגשת הבקשה לצו מאסר בעניינו לבית המשפט, שכן יתכן שזו תמריץ אותו למהר ולפרוע את חובו. טעמים אלה מצדיקים, לטענת הסניגוריה הציבורית, גם להביא לידיעת החייב כי ביכולתו לפנות למשרדי הסניגוריה הציבורית על מנת שתיבדק זכאותו לייצוג. י"ד. צוין והודגש, כי הטופס המצוי בתוספת לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 המשמש לשם פקודת מאסר רגילה, וטופס ההודעה לחייב שבתוספת לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ו-1996 (להלן תקנות המרכז לגביית קנסות), אינם מתאימים לענייננו, ויש להוסיף להם נתונים נוספים, וביניהם פירוט דרישות תשלום לפי חוק ואזהרות מפני מאסר שהומצאו - או לא הומצאו - כדין לחייב. ט"ו. כנטען, הזכות להליך הוגן והתכלית האכיפתית של מאסר חלף קנס, מחייבים את בית המשפט שלא להידרש כלל לבקשה להפעלת המאסר, בטרם שוכנע כי ניתנה לחייב הזדמנות סבירה להשתתף בהליך. ט"ז. האפשרות הראויה ביותר, לדעת הסניגוריה הציבורית, היא זימון דיון במעמד הצדדים. אפשרות נוספת, שהעלתה הסניגוריה הציבורית, אך לגישתה פחות מועדפת, היא לאפשר לחייב זכות טיעון אפקטיבית בכתב, תוך שמירת זכותו לבקש גם דיון בעל פה במקרים המתאימים ולפי שיקול דעת בית המשפט; זאת אם כי הוסבר, שרבים מנמעני ההודעה שייכים למגזרים חלשים בחברה, ולא יהיה בכוחם לנהל הליך של התכתבות ללא דיון בעל פה. אשר לעניין חביב מציינת הסניגוריה הציבורית כי הוא אינו משקף את הדין הקיים כיום, וכי יצאה מתחת ידיו של בית המשפט בפרשה זו שגגה משהסתמך על סעיף 71(ב) לחוק העונשין, אשר בוטל בשנת 2005, ולמעשה תוקפו נשלל עוד קודם לכן בחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26 והוראת שעה), תש"ס- 2000. השתלשלות העניינים י"ז. ביום 5.3.12, לאחר שיג ושיח עם הצדדים, קיבלנו את ההחלטה דלהלן: "א. הסוגיה שלפנינו היא היישום המעשי של מאסר חלף קנס שנגזר בפלילים והאפשרות להשיג על צו מאסר בטרם יופעל. ב. לאחר עיון ושמיעת הצדדים סברנו כי מחד גיסא יש מקום לאפשר לחייב לא רק לדעת על סכום החוב ואורך המאסר הצפוי חלף החוב, אלא גם לאפשר השגה שיפוטית כנגד הפעלת המאסר. מאידך גיסא אין מקום למסגרת שתסרבל את הדברים ותאפשר לחייבים לחמוק מן התשלום. הצענו למדינה, לעניין תקופת הביניים עד לחשיבה ותיקונים במישור הסטטוטורי ככל שיידרשו, כי בהודעה במכתב רשום שיקבל החייב מן המרכז לגביית קנסות יופיעו אלה: סכום החוב, אורך המאסר הצפוי אם לא ישולם, ותקופה – כגון 15 יום – שבמהלכה ניתן לפנות לבית המשפט שקבע את הקנס והמאסר לשם השגה בשאלה אם שולם הקנס אם לאו; ככל שתוגש השגה יעוכב ביצוע המאסר עד לבירור. באי כוח המדינה ישיבו להצעתנו תוך 10 ימים. ג. באשר להסדרה רחבה יותר של הנושא נקבל הודעה משלימה מטעם המדינה תוך 90 יום. הסניגוריה תוכל להגיב כתום 10 ימים לאחר מכן. בעקבות זאת יוחלט באשר להמשך הטיפול. ד. נציין רק כי באשר לטופס שבתקנות ראוי לטעמנו שתיקונו יכלול גם את הפרטים הנזכרים למעלה (סכום ותקופת מאסר וכתובת ההשגה השיפוטית)". י"ח. ביום 16.3.12 הודיעה המבקשת כי נכון וראוי להוסיף למכתב הדרישה אשר נשלח לחייב, פרטים נוספים, וביניהם מועד גזר הדין, סכום הקנס שלא שולם, קרן הפיגורים ועוד. עם זאת הודיעה המבקשת שלדעתה לא ניתן לאזכר בהודעה לחייב הליך של השגה שיפוטית כנגד הפעלת המאסר, כל עוד לא קיים לכך מנגנון בחוק. בתגובה מיום 3.5.12 הציעה הסניגוריה הציבורית שלושה מסלולים דיוניים להגשת השגה: במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע; במסגרת הבקשה שמגישה המדינה לבית המשפט לחתימת צו המאסר חלף הקנס; ולבסוף במסגרת בקשה כללית לאחר גזר הדין. י"ט. בעקבות האמור קיבלנו ביום 8.5.12 החלטה זו: "א. בהחלטה מיום 5.3.12 (פסקה ב') הצענו כלהלן: 'לאחר עיון ושמיעת הצדדים סברנו כי מחד גיסא יש מקום לאפשר לחייב לא רק לדעת על סכום החוב ואורך המאסר הצפוי חלף החוב, אלא גם לאפשר השגה שיפוטית כנגד הפעלת המאסר. מאידך גיסא אין מקום למסגרת שתסרבל את הדברים ותאפשר לחייבים לחמוק מן התשלום. הצענו למדינה, לעניין תקופת הביניים עד לחשיבה ותיקונים במישור הסטטוטורי ככל שיידרשו, כי בהודעה במכתב רשום שיקבל החייב מן המרכז לגביית קנסות יופיעו אלה: סכום החוב, אורך המאסר הצפוי אם לא ישולם, ותקופה - כגון 15 יום - שבמהלכה ניתן לפנות לבית המשפט שקבע את הקנס והמאסר לשם השגה בשאלה אם שולם הקנס אם לאו; ככל שתוגש השגה יעוכב ביצוע המאסר עד לבירור. באי כוח המדינה ישיבו להצעתנו תוך 10 ימים'. ב. המדינה בתגובה (מיום 16.3.12) קיבלה את ההצעה והוסיפה (פסקה 6): 'כי נכון להוסיף ולהרחיב במכתב הדרישה אשר נשלח לחייה, את הפרטים הרלוונטיים לענייננו. כך למשל ראוי לציין במכתב הדרישה את מועד מתן גזר הדין, סכום הקנס שלא שולם - הקרן והפיגורים, ימי המאסר שנקבעו לריצוי חלף הקנס ותקופת הזמן העומדת לרשות החייב כדי להסדיר את החוב. כמו כן ניתן יהיה לבחון אפשרות להסביר ולהרחיב במכתבי הדרישה כי החייב יוכל לפנות למרכז לבקשה לדחייה או פריסה של החוב בהתאם לסמכויות המרכז המנויות בסעיף 5 לחוק המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המרכז"). יצוין, כי חלק מן הפרטים הללו כבר מצויים בפועל בדרישות הנשלחות לחייב'. ג. אמנם, נטען מטעם המדינה כי חלק מן התיקונים המוצעים מחייבים עריכת תיקונים בטפסים שבתוספת לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ו-1996. לכך עונה הסניגוריה (פסקה 7 להודעתה מ-3.5.12), כי ניתן גם בלא תיקון התקנות להוסיף דף נלוה, ואנו מסכימים לכך. ד. אנו נותנים איפוא תוקף כהסדר ביניים להחלטתנו בצירוף השלמות המדינה והערת המשיב, כך שההסדר יהא כדלקמן: בהודעת דרישה במכתב רשום שיקבל החייב מן המרכז לגביית קנסות יופיעו מועד גזר הדין, סכום הקנס שלא שולם, וקרן ופיגורים (החוב), ימי המאסר שנגזרו לריצוי חלף הקנס ככל שלא ישולם, ונקיבת תקופת זמן של 15 יום שבמהלכה ניתן להסדיר את החוב, או לפנות לבית המשפט שקבע את הקנס והמאסר לשם השגה בשאלה אם שולם הקנס אם לאו. כן ייאמר במכתב הדרישה, כי בידי החייב לפנות למרכז לגביית קנסות הן לשם בירור וטענה כי החוב שולם על-ידי הצגת אסמכתא, או לשם בקשה לדחיה או פריסה של החוב בהתאם לסעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ו-1996. ניתן לומר את הדברים גם בדף נלוה לטפסים הקיימים (הכוונה מן הסתם בעיקר לטופס 'דרישה לתשלום קנס' שבתוספת לחוק המרכז, הכולל ממילא פירוט החוב), עוד בטרם תיקונם הפורמלי. תוקף הסדר זה - בתוך שבועיים מהיום…". כ. ביום 10.6.12 הוגשה הודעה משלימה נוספת מטעם המבקשת. המבקשת הודיעה, כי הוצאה הנחיה שלפיה אין לבצע פקודות מאסר נגד חייבים אשר נשלחה להם דרישה או הודעה. המבקשת הדגישה חזור והדגש כי היא מסתייגת מהליך של השגה שיפוטית, וכל עוד לא קיים מנגנון השגה בחוק, לא ניתן לאזכרו בטופס ההודעה לחייב משפסק הדין הפך לחלוט. כן הודיעה המבקשת כי בהתאם להסדר הביניים, להודעת התשלום ששולח המרכז לגביית קנסות אל החייב (למעט חייב שהוא אסיר שפוט) בדואר רשום, מצורפת - בעקבות החלטת הביניים - איגרת שבה מצוינים הפרטים הבאים: המועד שבו ניתן גזר הדין, סכום הקנס אשר טרם שולם, ימי המאסר, האפשרות שבידי החייב להציג אסמכתא על פרעון החוב או החלטה שיפוטית המעכבת או מבטלת את גביית הקנס, אפשרות להגיע להסדר תשלומים לעניין הפחתת תוספת פיגורים ופריסת החוב או דחיית מועד תשלום. כן ננקבה תקופה בת 15 יום שבמסגרתה יוכל החייב לפעול לתשלום החוב. עוד נמסר, כי במשרד המשפטים מתגבשת הצעה לתיקון הטפסים שבתוספת לתקנות המרכז לגביית קנסות. לבסוף הודגש, כי הסדר הכולל השגה עלול להביא לריבוי הליכים, סרבול הליכי גביית הקנס, וליצירת תמריץ שלילי לסרבנים המבקשים להתחמק מתשלום קנסות. כ"א. ביום 24.6.12 הוגשה בקשה מטעם הסניגוריה הציבורית להורות למבקשת לקיים את החלטת בית המשפט מיום 8.5.12, באופן שיחייב אותה להבהיר בהודעות הדרישה הנשלחות לחייבים, כי הם רשאים לפנות תוך 15 יום בהשגה לבית המשפט שגזר עליהם את הקנס או המאסר. ביום 1.7.12 חזרה המבקשת על עמדתה, כי "אין בנמצא הוראת חוק מפורשת המעניקה סמכות לבית המשפט לדון בהשגה על מאסר חלף קנס... למעשה מצויה המבקשת 'בין המצרים' כאשר מצד אחד- החלטת בית המשפט הנכבד ומן הצד האחר- הוראות חוק סדר הדין הפלילי ועקרון החוקיות". כ"ב. ביום 30.7.12 ניתנה על ידינו החלטה נוספת, שזו לשונה: "בשלב זה נידרש רק ליישומה של החלטת הביניים, שברובה מבוצעת ונותרה נקודה אחת – ההשגה השיפוטית. איננו רואים קושי בהודעה לחייב כי בידו לפנות לבית המשפט שהשית עליו את הקנס והמאסר להשגה בשאלה אם שולם הקנס אם לאו. הואיל וההכרעה בנושא כולו צפויה להינתן בהמשך – בלא שניטע מסמרות באשר לתוכנה – איננו רואים כרגע חשיבות יתרה בשאלה איזה מסלול ייבחר (למשל מאלה שעליהם הצביעה הסניגוריה הציבורית בהודעתה מיום (3.5.12). ואולם, סבורים אנו שאך הוגן הוא שבטרם מאסר תהיה לנדון כתובת להשיג עליו; מאסר – שלילת חרות – מצדיק זאת, ושהדין הקיים אינו מונע זאת. אשר למסלול, וכדי לעגן את הדברים, בידי החייב העומד להיאסר להשיג, אם בבקשה לעיכוב ביצוע ואם בבקשה לעיון מחדש בצו המאסר. על כן, מתבקשת המדינה להשלים את היישום בהתאם לאמור". כ"ג. התקשינו במידה מסוימת להלום את התנהלותה של המבקשת בהקשר זה. מכל מקום, בינתיים הגיעה הודעת המבקשת מיום 30.10.10 שאלה עיקריה: לאחר קיום ישיבה עם הגורמים הרלבנטיים במשרד המשפטים, הרשות לאכיפה וגבייה והנהלת בתי המשפט הוחלט, כי נוכח הוראתו המפורשת של בית המשפט תיושם החלטת הביניים ככתבה וכלשונה. הוסבר, כי לחייבים תשלח דרישה לתשלום קנס הכוללת הודעה בדבר האפשרות להשגה שיפוטית. צוין כי בנוסף, וכדי למנוע תקלות, הוצאה הנחייה ליחידת ההוצאה לפועל של משטרת ישראל, שלפיה עד ליום 12.11.12 אין לבצע פקודות מאסר נגד חייבים, אשר לגביהם כבר הוצאו פקודות מאסר לבקשת המרכז לגביית קנסות, ואשר לא נשלחה להם הודעה הכוללת את האפשרות להגיש השגה. לבסוף, חזרה המבקשת על עמדתה כי הסדר המאפשר השגה מטעם החייב עלול להביא לריבוי הליכים ולסרבולם, כמו גם להטיל מעמסה כבדה על מערכת בתי המשפט, שתידרש לפתוח הליך שיפוטי חדש במערכות "נט המשפט". הכרעה כ"ד. אכן, כפי שצוין בהחלטותינו הקודמות, הפרקטיקה שלפיה פונה המבקשת במעמד צד אחד לבית המשפט בבקשה לביצוע צו מאסר חלף קנס ללא יידוע החייב, ובהתבסס על כך שהחייב ידע בעבר כי עלול להיות מופעל נגדו מאסר חלף קנס במועד לא ידוע בעתיד, וזאת הגם שלעתים חלפו שנים ממועד גזר הדין, אינה עולה בקנה אחד עם זכויות היסוד הבסיסיות של הפרט ועם תחושת הצדק. הזמנת אדם למשטרה בהקשר זה ומעצרו על אתר אינם הולמים ככאלה את ערכי מדינת ישראל. מבחינה זו צדק בית המשפט המחוזי בגישתו הבריאה, אם כי מתקשים אנו להלום את קביעתו, כי מכוח סעיף 129א(ב) לחוק קיימת בכל מקרה, אף אם גזר הדין ניתן בפניו של הנאשם, חובה לקיים דיון בטרם יוצא צו מאסר בגין אי תשלום קנס; ועוד נשוב לעניין זה (פסקה ל"ד להלן). ואולם, כל עוד לא קבע המחוקק אחרת, עלינו לחתור אחר פרשנות שתאזן, כעולה גם מהחלטות הביניים, בין הקושי האמור שבמעצר ובין רצונו של המחוקק, שאנו שותפים לו, לגרום ככל הניתן לתשלום קנסות שהשיתו בתי המשפט ולסגור פרצות כאלה ואחרות; זכויות אדם יש לכבד, אך אין הן כלי לחמוק מן הדין. מובן מאליו הצורך באיזון. כ"ה. כאמור, במסגרת הסדר הביניים נקבע כי בפני החייב יובאו, באיגרת שתצורף להודעת המרכז לגביית קנסות הפרטים הבאים: מועד גזר הדין, סכום הקנס שלא שולם וקרן ופיגורים (החוב), ימי המאסר שנגזרו לריצוי חלף הקנס ככל שלא ישולם, ונקיבת פרק זמן של 15 יום שבמהלכו ניתן להסדיר את החוב. הואיל ותוספת הפרטים שצוינו מחייבת עריכת תיקונים בטפסים שבתוספת לתקנות המרכז לגביית קנסות, ועד אשר יושלם תיקון התקנות, ואנו תקוה שהדבר ייעשה בהקדם, תצורף ב"הסדר הקבע" (לעת הזאת, בטרם הסדר סטטוטורי) להודעת התשלום ששולח המרכז לגביית קנסות לחייבים - כפי שנעשה על פי הסדר הביניים - איגרת שבה מצוינים הפרטים הרלבנטיים. אנו סבורים כי יש להוסיף לרשימת הנתונים שפורטה את מספר ימי המאסר שאותם יהיה על החייב לרצות בנסיבות, ככל שחלק מן הקנס שולם, זאת להבדיל ממספר ימי המאסר הכולל שנקבע בגזר הדין חלף אי תשלום הקנס כולו. כ"ו. נותרה איפוא שאלת ההשגה השיפוטית. המבקשת עומדת, כאמור, על כך שאין מקום להתיר השגה, וכי אין דרך לאפשר זאת במצב החוקי הקיים. קשה להלום זאת, שכן על פי פרשנות תכליתית שאינה מרחיקת לכת במיוחד, ניתן להשיג לעת הזאת תוצאה סבירה. אלה תולדות בתמצית כ"ז. בשנת 1995 נחקק חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 19), התשנ"ה-1995, בו תוקנו סעיפים 130 ו-240 לחוק סדר הדין הפלילי, שלפיהם ניתן היה לדון אדם שלא בפניו אם לא התייצב. תכליתו של התיקון היתה להבטיח, שלא יוטל על חייב עונש מאסר מבלי שתינתן לו הזדמנות לטעון טענותיו. מה שאירע בעקבות תיקון זה תומצת לימים כך: "הניסיון בבתי משפט הראה כי הרחבת העיקרון האמור (זכות הטיעון- א"ר) גם למאסר המוטל במקום קנס, והמיועד לדרבן את הסרבנים לשלם את הקנס, הביא לסרבול, לשיתוק המערכות ולזלזול במערכת אכיפת החוק... על כן לא הביא תיקון החוק לקידום זכויות הפרט כמצופה, אלא גרר אחריו תופעות לוואי שאין להשלים עמן" (הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (הוכחת הרשעות קודמות והטלת מאסר במקום קנס), התשנ"ח-1998, הצעות חוק תשנ"ח, 174). מצב זה הוביל איפוא לתיקון נוסף, הוא חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26 והוראת שעה), תש"ס-2000, שלפיו נקבע כי ניתן להטיל מאסר במקום קנס בהיעדר הנאשם, ככל שבהזמנה למשפט הוזהר הנאשם מראש כי אם יבחר שלא להופיע לדיון, יהיה רשאי בית המשפט להטיל עליו מאסר במקום קנס. בהמשך הוארכה "הוראת השעה", ולבסוף הפכה להוראה של קבע במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 46), תשס"ו-2005. במסגרת זו גם בוטל סעיף 71(ב) לחוק העונשין, אשר קבע כי "לא יינתן צו מאסר לביצוע מאסר שהוטל על פי סעיף קטן (א) אלא אם גזר הדין שבו הוטל הקנס ניתן במעמד הנאשם או סניגורו, או אם החייב או סניגורו נכחו במעמד מתן הצו המיוחד שנתבקש לפי סעיף קטן (א)". כ"ח. עולה איפוא כי שני שיקולים עמדו ביסוד השתלשלות החקיקה: מחד גיסא, זכותם של חייבים להשמיע טענותיהם וזכותם להליך הוגן, ומאידך גיסא האינטרס הציבורי כי חייבים ישלמו חובם, בלא ריבוי הליכים וסרבול הליכי הגבייה. שיקולים אלו הנחו אותנו בסוגיית ההשגה השיפוטית, כפי שיפורט להלן. הזכות להליך הוגן כ"ט. זכות האדם לחרותו היא זכות חוקתית, המעוגנת בסעיף 5 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו, שבו נקבע: "אין נוטלים ואין מגבילים את חרותו של אדם במאסר, במעצר או בכל דרך אחרת". מכך גם נגזרת הזכות להליך הוגן בטרם תישלל חרותו של אדם, ואך מתבקש כי יתאפשר לפרט להגיב ולטעון טענותיו בטרם תישלל זכות יסוד זו: "משפט צדק מותנה בקיום הליך הוגן. ערך ההליך הפלילי ההוגן הוא מושג מורכב שלא קורץ מעור אחד. הוא עשוי רבדים רבדים של זכויות דיוניות ומהותיות הנתונות לאדם הנתון בו, שלא כולן בעלות מעמד ומשקל זהה. בתוך המירקם העשיר של הזכויות הדיוניות השזורות בהליך הפלילי, המספקות את הערבויות החיוניות להיותו הליך הוגן, נוכחותו ומעורבותו של עצור או נאשם בדיון שיפוטי הנוגע לעניינו הן מזכויות-העל החשובות ביותר – אם לא החשובות שבהן. יכולת מימושן עומדת בליבה של עשיית משפט הוגן. בלעדיהן, הנשפט אינו מעורב בקביעת גורלו; הוא אינו יכול לטעון להגנתו; ונשללת האפשרות מהערכאה השיפוטית להתרשם מתנאי החזקתו ושלומו הפיזי והנפשי. בלעדיהם, נפגעת זכות יסוד של אדם, הכרוכה באפשרות פגיעה בחרותו. בלעדיהם, מאבד ההליך השיפוטי כלי חיוני בדרך לחקר האמת, ונגרעת יכולת הבחינה והבקרה בדרך לקבלת הכרעה נכונה. ניהול הליך פלילי בהעדר העצור או הנאשם, מאפיין הליך שיפוט במחשכים, על מוראותיה של תופעה זו המוכרת במשטרים אפלים שאינם מכירים טיבם של זכויות אדם והליך שיפוטי תקין מה הם. נוכחות אדם בדיון שיפוטי פלילי בעניינו היא, אכן, עצם מעצמיו של ההליך ההוגן, ובלעדיו נשמטת ערובה מהותית לקיום משפט צדק..." (בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) (השופטת פרוקצ'יה)). ל. הזכות להליך הוגן היא מיסודות המשפט החוקתי שלנו. פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן עשויה כאמור לעלות לכדי פגיעה מהותית ביכולת להתחקות אחר האמת ובזכות החוקתית לחרות ולכבוד האדם (ע"פ 2144/08 מונדרוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). חרותו של אדם עומדת בדרגה גבוהה, אולי מכל גבוה, בסולם השיפוטי. על חשיבותה רוב מלים אך למותר. גם חשיבותה של התיצבות לפני שופט היא ערך חוקתי; ראו בש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם). ואולם ישנם אינטרסים ציבוריים נוספים, שהם כבדי משקל ביותר והם שלטון החוק והצורך שחייבים ישלמו חובם ולא יתחמקו מביצוע עונשם. כיצד יושג האיזון הנכון? ל"א. בדילמה זו, האינטרס הציבורי במיצוי משפט צדק בטרם שלילת חרות וניהול הליך הוגן בעניינו של הפרט, עשוי לגבור על שיקולי האינטרס הציבורי במיצוי יעילותם המירבית של הליכי הגביה והאכיפה. אך הוגן הוא, שתהא לאדם אפשרות לטעון טענותיו בטרם יבוצע צו מאסר נגדו ותישלל חרותו, ובפרט אמורים הדברים מקום שהפעלת המאסר באה פרק זמן משמעותי לאחר מתן גזר הדין, וראוי לאפשר התחקות אחר הקורות את החייב. ועם זאת, לנגד עיני בית המשפט יעמדו, כמובן, גם כיבוד פסקי הדין ומניעת רמיה, על פי יצר לב האדם שתשלום קנסות לא תמיד קרוב ללבו. ל"ב. הסדר הביניים לו הסכימו הצדדים, בצירוף מתן אפשרות להשגה שיפוטית, מאפשר איזון בין האינטרסים השונים שעל כף המאזניים: הקפדה שלא לשלול חרות ביד קלה ועל הליך הוגן מזה, והצורך שחייבים ישלמו חובם מזה. נזכיר, כי מטרת המאסר חלף קנס היא להביא לתשלום הקנס, והיא אינה נושאת בחובה תכלית עונשית כשלעצמה. אין תכליתו של הסדר זה לשלול את חרותו של הפרט כאמצעי ענישה על שלא שילם את הקנס, אלא להביא את החייב לשלם את הקנס; כך אף עולה מסעיפים 71(ג) ו-71(ד) לחוק העונשין, שלפיהם ניתן לרצות גם חלק מתקופת המאסר חלף הקנס. התכלית האכיפתית הניצבת ביסוד ההסדר של מאסר חלף קנס תומכת איפוא אף היא במתן אפשרות לחייב להשיג על ההחלטה, בלא שתיפתח ההכרעה העקרונית בהליך העיקרי. כך, למשל, אם טוען הפרט כי שילם את הקנס, או כי יש מקום לאפשר דחיה נוספת של התשלום בשל שינוי נסיבות שחל מאז ניתן גזר הדין, יש לאפשר לערכאה שיפוטית להידרש לטענות מעין אלה. ל"ג. לצד האפשרות של עריכת דיון בפני בית המשפט, הציעה הסניגוריה הציבורית את האפשרות (הפחות מועדפת לדידה) של זכות טיעון בכתב. סברנו כי בהינתן כלל השיקולים שעל כף המאזניים, ראוי כי במסגרת הליך ההשגה יוכל החייב לבקש עריכת דיון, והדבר יישקל במקרים המתאימים. עם זאת יודגש כאמור, כי אין משמעות הליך ההשגה בחינה מחדש של עניינו של החייב כבמעין הליך ערעורי, ותכליתו אך ורק לבחון את אפשרות תשלום הקנס בטרם יישום שלילת החרות. ל"ד. יש לדאוג כי מתן הזכות להשיג לא יסרבל את הליכי הגבייה והאכיפה ולא יאפשר ניצולם לרעה באופן שיסכל את האפשרות לגבות את החוב ויניח לחייבים לחמוק מתשלום חובם; מתכונת ההשגה צריך שתיתן מענה לצורך במתן אפשרות אפקטיבית לחייב להביא טענותיו מחד גיסא, ולתכלית שביסוד החקיקה מאידך גיסא. בהמשך לאמור מעלה, אין להלום את טענת הסניגוריה הציבורית כי יש לפרש את סעיף 129א(ב) כמציב חובה לקיים דיון. כפי שגם מסכימה הסניגוריה, טבעי יותר לייחס את המלים "הזמנה למשפט" שבסעיף 129א(ב) למשפט המקורי. גם עיון מדוקדק בדיוני ועדת הכנסת מלמד, כי המחוקק לא מצא שיש מקום לקיום דיון בטרם יורה בית המשפט על ביצוע צו המאסר (ראו דיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט מיום 22.5.00, עמ' 3-2; 29.7.03, עמ' 10-7; 8.9.05, עמ' 8-7). כך לדוגמה במענה לנציג הסניגוריה הציבורית, עו"ד (כיום השופט) עמי קובו, אשר הציע כי תהא "לנאשם הזדמנות רגע לפני שהוא נכנס למאסר, או אחרי שהוא נכנס למאסר, לחזור אל השופט... אין לו פרוצדורה לחזור אל השופט", השיב יו"ר הועדה, ח"כ מיכאל איתן: "למה שתהיה לו? כמה פעמים הוא צריך לבוא אל השופט?" (פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 29.7.03, עמ' 18). עם זאת, תוך שלנגד עיני המחוקק זכויות הנאשם, הוצע במסגרת דיוני הועדה מנגנון ההתראה שבסעיף 129(ג), המבקש לאזן בין האינטרסים השונים, ושלפיו לאחר שמוצא צו המאסר ובטרם ביצועו תינתן לחייב הודעה (ראו דיוני ועדת חוק, חוקה ומשפט מיום 22.5.00). עו"ד תמי סלע מן הייעוץ המשפטי של ועדת החוקה, חוק ומשפט סיכמה את השתלשלות הדיונים: "הנושא היה בועדה כבר פעמיים, וזאת הוראת שעה. בשנת 95' היה תיקון שקבע שאי-אפשר להחיל מאסר בהיעדר נוכחות הנאשם, ואז ראו שזה לא מוצלח בסיטואציות שבהן המאסר הוא במקום קנס, כי כל המטרה של המאסר הוא לדרבן את תשלום הקנס ולהביא לכך שמי שמתייצב לדיון נענש, ומי שלא הגיע כאילו מקבל פרס שאי-אפשר להטיל עליו מאסר במקום הקנס. אז תיקנו את זה בהוראת שעה לעניין מאסר במקום קנס שכן אפשר להטיל אותו גם אם אין נוכחות של הנאשם, אבל קבעו כמה איזונים: ראשית, חייבים לציין בהזמנה לדיון שיוכלו להטיל עליו מאסר במקום קנס גם אם לא יתייצב; שנית, לפני ביצוע המאסר במקרה שיוטל שלא בנוכחותו יצטרכו לשלוח לו התראה שבה יגידו שאם תוך 14 יום הוא לא ישלם יבואו לאסור אותו עם תצהיר פקודת המאסר; וגם קבעו לגבי דרכי ההמצאה של ההתראה שלא יוכלו להמציא את זה בדרכים שאינם מגיעות ישירות לאדם, כמו הנפקה וכדומה" (פרוטוקול ועדת חוק, חוקה ומשפט מיום 8.9.05, עמ' 2; הדגשות אינן במקור- א"ר). אכן, לכאורה ניתן ללמוד מהדברים כי הדגש הונח על מקרים שבהם הוטל המאסר חלף קנס שלא בנוכחות הנאשם; ואולם, הגיונם של דברים אלה מסתבר יותר כאשר עסקינן בסמיכות זמנים בין גזר הדין למאסר, ולא במקרים של חלוף זמן; ומכיון שאין בידינו אמת מידה (שהמחוקק יוכל לקבוע) בכמה זמן עסקינן - נראית לנו הגישה ששירטטנו כמקיימת את ערכי היסוד. אוסיף בהקשר זה כי פסק הדין הקצר בבג"צ חביב, אשר קבע כי משלא שילם העותר את הקנס רשאי היה בית המשפט להורות על מאסרו ללא קיום דיון נוסף, נדרש לסוגיה בחלקה ולא למכלול הרלבנטי כולו. יוסף, כי בביטולו של סעיף 71(ב) לחוק העונשין, כטענת הסניגוריה, אין כדי להעלות או להוריד לעניין זה, משזה הוטמע למעשה במסגרת סעיף 129א (ראו פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט מיום 22.5.00, עמ' 23). ל"ה. כאמור אנו סבורים שבמסגרת הליך ההשגה יש מקום כי בית המשפט ישקול, במקרים המתאימים, לקיים דיון אם יבקש זאת החייב, כשלנגד עינינו האיזון העדין בין האינטרסים כמפורט מעלה. ל"ו. אשר למסגרת המשפטית שבגדרה תיעשה ההשגה, הסניגוריה הציבורית מנתה מספר דרכים לכך. סבורני כי הדרך המתאימה ביותר היא במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע הקנס והמאסר חלף הקנס. משהודע לחייב על הבקשה לביצוע צו המאסר, בידו לפנות בבקשה לעיכוב ביצועו של הקנס ולעיכוב ביצועו של המאסר חלף הקנס בגדרי סעיף 87 לחוק העונשין. במסגרת זו יוכל המבקש לשטוח טענותיו. דומה שדרך זו, המעוגנת בחקיקה ראשית, היא המתאימה ביותר להליך ההשגה. בהקשר זה הזכירה הסניגוריה הציבורית את פקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.23.00 שעניינה "מאסר בשל אי תשלום קנס", ושלפיה אם נתקבלה בבית הסוהר פקודת מאסר בשל אי תשלום קנס כנגד אסיר, יוזמן האסיר למשרד הרישום, ועל הרשם להבהיר לו כי זכותו להגיש לבית המשפט בקשה לדחיית מועד ביצועו של עונש המאסר בגין אי תשלום הקנס. גם בדרך זו יהא להעמיד את החייב על זכויותיו ועל אפשרויות הפעולה העומדות בפניו. ל"ז. אנו מורים איפוא כי הסדר הביניים יהא להסדר של קבע בכפוף לאמור מעלה. המבקשת תערוך את התיקונים הנחוצים בהודעה הנשלחת לחייב. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, ו' בכסלו התשע"ג (20.11.12). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12008370_T15.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il