רפאל רוזנשטיין נ. רמת הדר כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 8363/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8363/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל המערערים: 1. רפאל רוזנשטיין 2. יורם רוזנשטיין נ ג ד המשיבה: רמת הדר כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 23.8.07 בע"א 2299/01 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' מ' שהם תאריך הישיבה: כ"ו בשבט תש"ע (10.2.10) בשם המערערים: עו"ד ד' בסון, עו"ד י' יצחקי בשם המשיבה: עו"ד א' ירון, עו"ד ע' לירן פסק-דין השופטת ע' ארבל: האם זכאים יורשיה של חברת המשיבה ובעלת מנייה בה לקבל את שוויה של המניה ביום פדיונה או את ערכה הנקוב בלבד? זו השאלה שעומדת לדיון בעניין זה. רקע 1. המערערים הינם יורשיה של אמם המנוחה, סוזי רוזנשטיין ז"ל, אשר נפטרה ביום 7.12.95 (להלן: המנוחה). המנוחה היתה במשך עשרות שנים בעלת נחלה ובעלת מניה במשיבה שהינה אגודה שיתופית. ביום פטירת המנוחה פקעה חברותה במשיבה בהתאם לתקנה 5(א)(1) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 (להלן: התקנות), ובהתאם לסעיף 13א לתקנון המשיבה (להלן: התקנון). עקב כך שילמה המשיבה למערערים את ערכה הנקוב של מניית המנוחה על סך 18.29 ₪. המערערים פנו לבית המשפט המחוזי לקבלת סעד הצהרתי לפיו זכאים הם לקבל מהמשיבה את שוויה של המנייה כפי שיוערך ביום הפדיון. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 2. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' משל) דחה את תביעת המערערים וקיבל את עמדתה המשפטית של המשיבה. בית המשפט בחן את סעיף 31(1) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: הפקודה) וקבע כי לא ניתן מלשונו ללמוד דבר בשאלה המשפטית שבמחלוקת, וכי נראה שהמחוקק השאיר את שאלת הסכום שישולם ליורשי החבר בגין פדיון המניה למתקין התקנות ולאגודה עצמה. באשר לתקנון המשיבה הרי שבנוגע לפקיעת חברות עקב מוות שותק התקנון באשר לסכום שישולם, אך בית המשפט קבע כי ניתן להקיש מההוראה העוסקת בפקיעת חברות שלא עקב מוות, שם נאמר כי המניות ייפדו בערכן הנקוב. כמו כן בחן בית המשפט את סעיפים 9-17 לתקנות ולמד מהם כי מתקין התקנות ערך הבחנה בין סוגים שונים של אגודות שיתופיות, ובהתאם לסוג ייקבע האם המניה תיפדה בערכה הנקוב או בערכה הריאלי, וזאת ללא הבחנה אם פקעה החברות עקב מות החבר או מסיבה אחרת. המשיבה הינה כפר שיתופי ולפיכך תיפדה מנייתה בערך הנקוב בכל מקרה בו פוקעת חברות. כן נקבע כי משפעלה המשיבה כדין בכך שפדתה את מניית המנוחה בערכה הנקוב לא עומדת למערערים עילת תביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט או מכוח עקרון תום הלב. 3. בית המשפט התייחס לטענה חלופית של המערערים, לפיה יש להחיל בעניינם את תקנה 11 לתקנות וזאת מאחר שהאגודה אינה עוד כפר שיתופי, לא לפי מהותה ולא לפי מטרותיה הרשומות בתקנון. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי לא הובא כל ביסוס עובדתי לטענה, וכי השינוי שנערך בתקנון נעשה לאחר פטירתה של המנוחה. עוד העיר בית המשפט כי אינו משוכנע שבסמכותו לקבוע את מהותה של אגודה שיתופית בניגוד לסיווגה על ידי רשם האגודות השיתופיות. מכאן הערעור שבפנינו. טענות המערערים 4. המערערים טוענים כי יש לפרש את המונח "שווי" המופיע בסעיף 31(1) לפקודה כשווי ממשי, ריאלי, וכי פרשנות זו עולה הן מלשון הסעיף והן מהגיונו. לטענתם, המונח "כפי שיוברר" המופיע בסעיף מלמד אף הוא על כוונת המחוקק שהמניה תיפדה בשוויה הריאלי שכן פדיון כזה מצריך בירור וחישוב סבוך אשר יש לקבוע אותו בתקנות. המערערים טוענים כי הפקודה דנה מפורשות בפדיון מניות במקרה של מוות וקובעת פדיון ריאלי, בעוד שאת עניין פדיון המניות במקרה של פקיעת חברות שלא עקב מוות משאירה הפקודה למתקין התקנות, ואכן בתקנות יש התייחסות רק למקרה זה. בנוגע לתקנון טוענים המערערים כי מקום שרצה המנסח להשתמש בערכים נקובים עשה זאת במפורש, בעוד שביטוי זה לא הוזכר בסעיף העוסק במקרה של מוות. לטענתם, הן התקנות והן התקנון מבחינים באופן ברור בין פקיעת חברות עקב מוות לבין פקיעת חברות מסיבות אחרות, וכן מבחינים בין פדיון מניה בשוויה הריאלי לפדיון מניה בערכה הנקוב. פסיקתו של בית המשפט קמא, לטענת המערערים, מרוקנת מתוכן הבחנות אלו. 5. עוד טוענים המערערים כי פרשנותו של בית המשפט קמא תביא למצב בו אף אגודה שיתופית לא תאמץ לעולם חליף משום שקבלת חליף אינה כלכלית לה וזאת מאחר שחליף יקבל את ערך המניה בשוויה הריאלי, מעצם קבלתו כחבר באגודה וכן לאור האמור במפורש בתקנון, בעוד שיורש יקבל ערך מניה נומינלי. כן טוענים הם כי יש היגיון מאחורי ההבחנה המוצעת בין פקיעת חברות עקב מוות לפקיעת חברות מסיבות אחרות. ראשית, בפקיעת חברות מסיבות אחרות יש תמיד מימד של אשמה בחבר המסולק מהאגודה, ולפיכך יש היגיון לפדות את מנייתו בערכה הנקוב. כמו כן לאדם שעוזב את האגודה בחייו יכולות להיות הטבות אחרות כגון דמי עזיבה, קופות גמל וכדומה, שאינן קיימות בעת מותו של חבר. 6. המערערים טוענים שתי טענות חלופיות נוספות. ראשית, לטענתם גם אם החוק מצווה על פדיון המניה בערך נקוב הרי שחלים דיני עשיית עושר ודיני תום הלב באופן נפרד ועצמאי. שנית, טוענים הם כי יש לקבוע שהמשיבה אינה כפר שיתופי לאחר שעברה תהליך שהחל לפני עשרות שנים ושיאו היה בשנת 1997 עת שינתה המשיבה את מטרות האגודה בתקנונה. טענות המשיבה 7. המשיבה טוענת כי אמצעי הייצור העיקריים שלה הם קרקע ומים. לפיכך, משמעות קבלת דרישת המערערים לקביעת פדיון ריאלי של מניית אמם המנוחה באגודה היא פירוק האגודה מנכסיה הפיזיים, ולמצער פגיעה אנושה ביכולתה לקיים את מטרותיה עקב התפרקותה מאמצעי הייצור שלה. בכך יש גם לפגוע פגיעה חמורה בחבריה, שכלל לא צורפו כצדדים לדיון. לטענת המשיבה, אין המערערים יכולים לטעון לזכויות במשיבה כאשר הם אינם נוטלים בחובותיה, שכן אין מדובר בחברה עסקית כי אם באגודה שיתופית. המשיבה מדגישה כי המערערים לא ניסו להתקבל לחברות באגודה, ולפיכך אין הם יכולים לטעון כי חברי האגודה מרוויחים מפטירת חברים אחרים. 8. לטענת המשיבה, מסעיף 31(1) לפקודה לא עולה האם הפדיון צריך להיות בשווי ריאלי או נומינלי, והוא מותיר קביעה זו לתקנות ולתקנון בהתאם למקרים שונים ולאגודות שונות. הסעיף קובע כי הסכום שינתן ליורש יהיה לפי "ערך המניה" או לפי "מידת ההשתתפות" של החבר המנוח באגודה. לטענתה, הכוונה היא לפדיון בערכה הנקוב של המניה או בסכום שאותו השקיע החבר שנפטר באגודה בעת קבלתו לחברות באגודה. באשר לתקנות, מאחר שמדובר באגודה שהינה כפר שיתופי הרי שהתקנה הרלוונטית הינה תקנה 10 הקובעת כי סכום הפדיון יהיה הסכום ששולם תמורת המנייה לאגודה. תקנה 11 שאינה חלה בעניין זה מסייגת את האמור בתקנה 10 לגבי אגודות מסוימות שלגביהם תיפדה המנייה בערך ריאלי. לטענתה, פרשנותם של המערערים לפיה תקנות אלו אינן חלות על מקרה של פטירה אינה הגיונית וסותרת את תקנה 17 לתקנות. באשר לתקנון האגודה סומכת המשיבה את ידיה על פרשנותו של בית המשפט קמא. לטענתה, ההבדל היחיד בין הסעיפים העוסקים בפדיון מניה עקב מותו של החבר לסעיפים העוסקים בפדיון מניה עקב פקיעת חברות מטעמים אחרים נוגע למועדים בהם על האגודה לשלם בגין השתתפות החבר בהון האגודה. אין הבדל בין הסעיפים לעניין סכום הפדיון, שבכל מקרה יהיה נומינלי. המשיבה טוענת כי חליף שבא במקומו של חבר שנפטר ומקבל את מנייתו, אינו מקבל "שווי בעין" של המניה, כי אם לכל היותר את זכותו של החבר שנפטר להצביע באסיפה הכללית של האגודה. 9. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הינה אגודה מסוג כפר שיתופי, ומכל מקום הסמכות לשינוי סיווג נתונה לרשם האגודות השיתופיות בלבד. המשיבה נתמכת בקביעתו של בית המשפט קמא כי מדובר בטענה עובדתית אשר נטענה בצורה סתמית ללא כל תימוכין. דיון והכרעה 10. אגודה שיתופית הינה אחד מחמשת סוגי תאגידים במשפט הפרטי אשר בבסיסה עומד העיקרון הקואופרטיבי. האגודה השיתופית מבוססת על קשר אישי בין החברים ומבקשת לקיים שיתוף או עזרה הדדית בין חבריה להשגת יתרונות כלכליים ואחרים עבורם (ע"א 524/88 "פרי העמק" נ' שדה יעקב, פ"ד מה(4) 529, 544 (1991); ראו עוד בג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 36 לפסק דינו של השופט עמית (לא פורסם, 8.12.10) (להלן: עניין קמחי)). מעבר להגדרה זו יש לציין כי ישנו מגוון רחב של אגודות שיתופיות אשר השוני ביניהן רב על המשותף. בשל מגוון רחב זה הסמיך המחוקק את שר העבודה בסעיף 55(1) לפקודה לפטור כל אגודה רשומה מהוראה כלשהי של הפקודה (ע"א 10419/03 דור נ' רמת הדר – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (לא פורסם, 5.9.05)). 11. ההוראות הנורמטיביות המרכזיות החלות על אגודה שיתופית הן הוראות הפקודה והתקנות. כמו כן לכל אגודה ישנו תקנון שהינו מסמך היסוד של האגודה. התקנון מסדיר הן את היחסים בין האגודה לבין חבריה ובינם לבין עצמם, והן את יחסי האגודה עם צדדים זרים (סמדר אוטולנגי אגודות שיתופיות – דין ונוהל 163 (1995) (להלן: אוטולנגי)). נפסק כי התקנון מהווה הסכם בין החברים לבין עצמם (עניין פרי העמק, פסקה 18; ע"א 1795/93 קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב, פ"ד נא(5) 433 (1997); עם זאת ראו עמדתה של פרופ' אוטולנגי בספרה הנ"ל, בעמ' 189). פדיון מניות באגודה שיתופית 12. בניגוד לחברה, בה הקשר בין החברים הוא מסחרי, אופי הקשר בין החברים באגודה שיתופית הוא אישי (ראו ע"א 393/08 שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פסקה 1 (לא פורסם, 23.2.10)). מכאן נובע הכלל לפיו אין חבר באגודה שיתופית יכול להעביר את מנייתו לאחר, לא מרצון ולא בירושה (סעיף 17 לפקודה; סעיף 31(1) לפקודה; אוטולנגי, בעמ' 6; גולדברג, פלומין ומעוז דיני ירושה ועזבון 202 (מהד' חמישית מורחבת ומעודכנת, 1993); ע"א 633/82 לוקוב נ' מגדל, פ"ד מג(1) 397, פסקה 10 (1985)). עם זאת ישנה אפשרות לפדיון מנייה של חבר באגודה, וזאת בהתאם להוראות התקנות או בהתאם להוראות התקנון של כל אגודה (סעיף 17 לפקודה). הפקודה והתקנות עוסקות בשני מצבים בהם תיפדה מנייתו של חבר באגודה שיתופית – האחד, עם פקיעת חברותו באגודה; והשני, עם מותו של החבר. הוראות אלו הן העומדות במרכז הדיון בתיק זה. הוראות הפקודה 13. סעיף 31 לפקודה הוא המסדיר את פדיון המנייה של חבר שהלך לעולמו: 31. חברים שמתו (1) במות חבר האגודה, תוכל האגודה להעביר את מניתו או את מידת ההשתתפות שלו, בתוך שנה אחת מיום מותו, לאדם שיוצע בהתאם לתקנותיה של אותה האגודה, אם נתקבל אותו אדם כהלכה כחבר לאגודה בהתאם לתקנות ולתקנותיה של האגודה; ואם לא הוצע אדם, תעביר לאדם שהועד יראה בו את יורשו או בא כחו החוקי של החבר שמת, הכל לפי הענין, סכום השוה לשויה של מניתו של אותו החבר המת או של מידת ההשתתפות, כפי שיוברר בהתאם לתקנות ולתקנות האגודה. בתנאי שהאיש המוצע, או היורש או בא כח החוקי, הכל לפי הענין, רשאי לדרוש שהאגודה תשלם בתוך שנה אחת מיום מות החבר את שויה של המניה או של מידת ההשתתפות של החבר ההוא, אשר יוברר כאמור לעיל (ההדגשה שלי- ע.א.). מהסעיף ברור כי במות חבר האגודה יש לפדות את המנייה (או להעביר אותה) תוך שנה מיום המוות. אך מה לגבי ערך הפדיון? כאן מתעוררת המחלוקת שבפנינו. המחלוקת נובעת הן מהנוסח הארכאי של הפקודה, והן מההסדרים השונים בפקודה ובתקנות. נפתח בבחינת לשונו של סעיף 31(1). 14. סעיף 31(1) לפקודה קובע שהפדיון יהיה ב"סכום השוה לשויה של מניתו של אותו החבר שמת". המערערים טוענים כי משמעות המונח "שויה של מניתו" המופיע בסעיף 31(1) לפקודה הינה שווייה של המניה בעת פדיונה. המונח "כפי שיוברר" בסעיף מחזק לטעמם פרשנות זו, שכן הערכת שווי המניה בעת פדיונה דורשת בירור מורכב, הכולל ביצוע הערכה של שווי האגודה השיתופית על כלל נכסיה. משהוסדר סכום הפדיון בפקודה, סוברים המערערים כי ההסדרים בתקנות בנוגע לפדיון מניה אינם חלים על פדיון מניה עקב מוות, אלא רק על פדיון מניה שלא עקב מותו של החבר. לאחר עיון אין בידי לקבל את פרשנותם המוצעת של המערערים, הן מבחינה לשונית והן מבחינה תכליתית. 15. המונח "שווי" הינו מונח עמום שיכול לקבל משמעויות שונות. כך יכול לבטא מונח זה שווי ריאלי, שווי נומינלי, שווי שוק ועוד (ראו למשל אליהו מוזס מילון למונחים משפטיים עברי-אנגלי 309 (מהד' שנייה, 1995)). גם תרגום המונח לאנגלית (שהרי מקור הפקודה הוא בשפה האנגלית) – value – אינו מסייע, שכן גם מונח זה עשוי להכיל פרשנויות שונות. הגדרתו של המונח, הרלוונטית לענייננו- "The monetary worth or price of something" (Black’s Law Dictionary p. 1586 (8th ed., Brayen A. Garner editor in chief, 2004)) אף היא אינה מעניקה פרשנות ברורה למונח. כך למשל ניתן למצוא במילונים המשפטיים שורה של מונחים המכילים את המילה value: par value, face value, market value ועוד (שם, בעמ' 1856-7; מאיר שלי מילון מונחי משפט אנגלי-עברי (1982)). בהמשך סעיף 31(1) לפקודה נקבע כי סכום הפדיון יועבר "כפי שיוברר בהתאם לתקנות ולתקנות האגודה". בכך יש תמיכה לסברה שהמחוקק לא התכוון לקבוע הסדר אחיד לסכום הפדיון בעת מות החבר, אלא השאיר את הקביעה למתקין התקנות או לכל אגודה בהתאם לתקנונה (ראו ע"א 708/83 שלב, הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ נ' גרין, פ"ד מ(1) 169, פסקאות 5, 11 (1986)). 16. אף בחינה תכליתית אינה תומכת לטעמי בפרשנותם של המערערים. אחת ההבחנות המרכזיות בין חברה לבין אגודה שיתופית היא במטרה העומדת בבסיס כל גוף. "מטרת החברה המסחרית היא, בעיקרה, עשיית רווחים והעשרת בעלי מניותיה בטובת הנאה כספית רבה ככל האפשר; לא כן באגודה. מטרתה של זו היא להגדיל את הכנסות חבריה מעבודתם או להקטין את הוצאות הצריכה שלהם, על-ידי מתן שירותים לחברים במסגרת מפעל משותף" (דב לוין המנהל והניהול בחברה ובאגודה השיתופית 209 (1971) (להלן: לוין)). הנובע מכך הוא כי פעמים רבות נכסיה של האגודה השיתופית מיועדים לצרכי מתן שירותים לחברי האגודה השיתופית. כך גם רווחיה של האגודה מושקעים פעמים רבות בפיתוח עסקיה למען הטבת מצבם של חברי האגודה (לוין, בעמ' 209; כן ראו בג"ץ 77/69 שדה צבי אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד כד(1) 269, 275 (1970); עניין קמחי, פסקה 85 לפסק דינו של השופט עמית). משכך, ברירת מחדל שתקבע כי פדיון המניה של חבר שמת יעשה בשווייה של המניה בעת הפדיון, משמעה במקרים רבים מימוש חלק מנכסי האגודה ובכך פגיעה בחברי האגודה האחרים. דומני כי אותו רציונאל עומד בבסיס ההגבלה על חלוקת רווחים בין חברי האגודה השיתופית, שכן הרווחים ככלל מיועדים להשקעה חזרה בעסקי האגודה אשר יגדילו את רווחת חבריה (ראו סעיף 39(1) לפקודה; עמ"נ (ירושלים) 113/03 דותן נ' קו אופ הרבוע הכחול אגודה שיתופית לשירותים בע"מ (לא פורסם, 11.5.05)). מסקנה זו, הדוחה את פרשנות המערערים, מתיישבת אף עם ההסדרים המפורשים הקבועים בתקנות באשר לפדיון מניה של חבר שפקעה חברותו שלא עקב מוות. הסדרים אלו אעבור לבחון כעת. הוראות התקנות 17. סעיף 9 לתקנות קובע כי עם פקיעת חברותו של אדם באגודה, שלא לרגל מותו, תפדה האגודה את מנייתו לא יאוחר משנתיים מיום פקיעת החברות. בכך שונה הסדר זה מההסדר הקבוע לעניין פדיון מניה עקב מות החבר, שאז יש לפדות את המנייה (או להעביר אותה) תוך שנה מיום המוות. סעיפים 10 ו-11 לתקנות קובעים את סכום הפדיון: 10. סכום הפדיון המניה תיפדה בסכום ששולם תמורתה לאגודה בנוסף לסכומים אחרים שנקבעו על פי הוראות תקנות האגודה, אולם רשאית האגודה לנכות ממנו סכום השווה לשיעור יחסי לפיחות ערך הון המניות של האגודה מחמת הפסדים או ירידת ערכם של נכסי האגודה, לרבות פחת עד ליום שבו פקעה החברות, ובלבד שהפיחות הוא בשיעור שאילו פורקה האגודה לא היו מחזירים לכל אחד מהחברים את מלוא הסכום ששילם תמורת מנייתו. 11. פדיון לפי ערך באגודה יצרנית, באגודה לשירותים למעט אגודה לתחבורה והובלה, העוסקת בהולכת נוסעים, ולפי צו הרשם גם בכל אגודה אחרת למעט מושב עובדים, מושב שיתופי או כפר שיתופי - תיפדה המניה, לרבות כל צורת השתתפות בהון האגודה, בסכום השווה לערכה ביום פקיעת החברות. מסעיפים אלו עולה כי מתקין התקנות מבחין לצורך פדיון המנייה בין סוגי אגודות שיתופיות. בעוד שבמרבית האגודות תיפדה המנייה "בסכום ששולם תמורתה לאגודה" הרי שבאגודות מסוימות הנזכרות בתקנה 11 תיפדה המנייה "בסכום השווה לערכה ביום פקיעת החברות". כללים אלו יפים לפקיעת חברות שלא עקב מוות. מה הדין במקרה של מות החבר? 18. סעיף 17 לתקנות מחיל את תקנות 9 עד 16 גם על פדיון מניה על פי סעיף 31 לפקודה, דהיינו על פדיון מנייה עקב מותו של החבר. מכך נובע כי אותם הסדרים החלים על פדיון מניה שלא עקב מות החבר חלים גם על פדיון מניה עקב מותו של החבר (וראו את עמדתו של השופט גרוניס התומכת במסקנה זו בע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים, פסקה 17 (לא פורסם, 20.7.10) (להלן: עניין רזניק)). משכך, המסקנה היא כי במרבית האגודות השיתופיות, למעט אותן אגודות המוזכרות בתקנה 11 או בתקנה 18 העוסקת בערך פדיון באגודה לתחבורה, ולמעט קיבוצים ומושבים שיתופיים (ראו חיים נועם אגודות שיתופיות – הלכות ופסיקה 157, 169 ואילך (בעריכת ערן שאקי, מהדורה מעודכנת לאפריל 2010)), תיפדה המניה בפקיעת חברות, בין עקב מותו של החבר ובין מסיבות אחרות, "בסכום ששולם תמורתה לאגודה בנוסף לסכומים אחרים שנקבעו על פי הוראות תקנות האגודה". איני מקבלת את טענת המערערים כי הרציונאל מחייב להבחין בין פקיעת חברות עקב מוות לפקיעת חברות מטעמים אחרים. טענתם כי פקיעת חברות שלא עקב מוות כרוכה באשמתו של החבר אינה מדויקת, שהרי חבר יכול לעזוב את האגודה השיתופית מרצונו, אלא אם ישנה הגבלה על כך בתקנון האגודה (סעיף 5(א)(6) לתקנות). כמו כן, המערערים, בניגוד לטענתם, לא הצביעו על זכויות נוספות שמקבל חבר בכפר שיתופי שחברותו פוקעת שלא עקב מוות בהשוואה לחבר שנפטר. ההוראות בעניין דמי עזיבה, גמלאות וקצבאות מכוונות על פי התקנות לקיבוצים ולמושבים שיתופיים (סעיפים 19, 20 לתקנות). בנוסף נראה כי תכליתם של תשלומים אלו לחבר שחברותו פקעה אינה חלה אלא כאשר מדובר בחבר שנפטר. זכויות נוספות המגיעות מן האגודה לחבר שמת יועברו ליורשיו לפי סעיף 31(2) לפקודה (כן ראו ע"א 5827/90 נהריה, כפר שיתופי להתישבות נ' יורשי קלופשטוק, פ"ד נ(4) 282, פסקה 12 (1996)). 19. המסקנה היא, אם כן, כי חבר כפר שיתופי שנפטר זכאים יורשיו לפדיון מנייתו בסכום ששולם תמורתה לאגודה. משכך אין בתקנות בסיס לטענת המערערים לפיה מניית אימם המנוחה צריכה להיפדות בהתאם לערכה ביום הפדיון. עם זאת, אעיר מעבר לדרוש כי ניתן היה לטעון שתקנה 10, המורה על פדיון המניה בסכום אותו שילם החבר תמורתה לאגודה, מכוונת לפדיון בערכים ריאליים של אותו סכום, ולא בערכים נומינאליים, דהיינו שיש לשערך את הסכום ששולם בזמנו תמורת המנייה. וכך ציין השופט גרוניס בעניין רזניק: "על פי תקנה 10 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), הפדיון לו זוכה חבר אגודה שיתופית אשר חברותו פקעה הינו הסכום אותו הוא שילם תמורת המניה. גם אם האמיר שווי נכסיה של האגודה השיתופית מאז שנרכשה המניה, אין החבר זכאי ליהנות מכך בעת סיום חברותו. במאמר מוסגר נציין, כי שאלה היא האם לפי תקנה זו צריך ההחזר להיעשות לפי הערך הנומינאלי או לפי הערך הריאלי של הסכום ששולם תמורת המניה. בגדר ההליך שבפנינו, אין אנו נדרשים להביע דעה בשאלה זו" (עניין רזניק, פסקה 15; כן ראו את הערתה של השופטת נאור באותו עניין). גם אני איני נדרשת להכרעה בסוגיה זו, וזאת מאחר שהמערערים לא העלו טענה זו בטיעוניהם בפנינו, והדבר אף עולה במפורש מפרוטוקול הדיון שנערך בפנינו. משכך אותיר סוגייה זו לעת מצוא, תוך הערה כי על פניו נראית לי הטענה שהפדיון צריך להיעשות בערכים ריאלים. 20. בכך לא תמה מלאכתנו. נראה כי תקנה 10 הקובעת את ערך פדיון המניה היא תקנה דיספוזיטיבית שניתן להתנות עליה במסגרת תקנון האגודה השיתופית. זאת ניתן להסיק, בין היתר, מלשונה של תקנה 10 המאפשרת לקבוע בתקנון האגודה סכומים נוספים שינתנו כחלק מפדיון המניה. מובן, אם כן, כי התקנון יכול לקבוע ערך שונה לפדיון המניה. כמו כן, בית משפט זה פסק כבר בעבר באשר לתקנה 11 כי אין מדובר בתקנה קוגנטית, וכי ניתן להתנות עליה, בין בדרך של תיקון תקנון האגודה, ובין בדרך של הסכם ספציפי עם חבר (ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד, פ"ד מ(4) 533, פסקה 11 (1986)). משכך, יש לעבור ולבחון את הוראות התקנון של המשיבה ולבחון האם הן מחילות הסדר שונה על פדיון מנייתו של חבר שנפטר. הוראות התקנון 21. הסעיפים הרלוונטיים לענייננו בתקנון המשיבה הינם סעיפים 65-67, שזו לשונם: 65. פקעה חברותו של אדם באגודה, שלא עקב מותו, תפדה האגודה את השתתפותו של החבר בהון האגודה וחלקו בקרנות מוחזרות בערכן הנקוב ובכפיפות לאמור בסעיף 68 להלן. את הפדיון הנ"ל תשלם האגודה לחבר תוך שתי שנים מיום הפסקת חברותו של החבר. 66. פקעה חברותו של אדם באגודה עקב מותו ולא נכנס במקומו חליף כחבר באגודה, תפדה האגודה את זכויות החבר שמת תוך שנה משנת הכספים בה נפטר החבר. 67. פקעה חברותו של חבר באגודה עקב מותו וחליפו של החבר נכנס במקומו כחבר באגודה, תזכה האגודה את חשבון השתתפותו של החבר בהון של החבר החדש במקום לפדות את זכויותיו של החבר שנפטר בהון האגודה ובקרנות מוחזרות. המערערים מנסים ליתן לסעיפים פרשנות שונה אשר תבחין בין הסעיף העוסק בפקיעת חברות שלא עקב מוות, וקובע מפורשות פדיון בערך נקוב, לבין הסעיפים העוסקים בפדיון מניה עקב מוות. לטעמי פרשנות זו אינה יכולה לעמוד. את הסעיפים יש לקרוא כמקשה אחת. אמנם, רק סעיף 65 עושה שימוש במונח "ערך נקוב". עם זאת, נראה כי שני הסעיפים האחרים משתמשים בלשון מקוצרת תוך שהם מסתמכים על מה שנקבע בסעיף הקודם. כאשר סעיף 66 מדבר בפדיון זכויות החבר שמת, הוא למעשה מפנה לאמור בסעיף 65 הקובע שזכויות אלו משמען "השתתפותו של החבר בהון האגודה וחלקו בקרנות מוחזרות בערכן הנקוב". פדיון זכויות אלו נעשה לחבר עצמו לפי סעיף 65, ליורשיו לפי סעיף 66, ומועברות לחליף לפי סעיף 67. איני רואה מדוע יש לפרש זכויות אלו דווקא כזכויות ריאליות במסגרת סעיף 66. כפי שטוענת המשיבה, עיקר ההבחנה בין הסעיפים הוא במועד הפדיון ולא בערך הפדיון. לפיכך גם התקנון אינו משנה ממסקנתי כי יש לדחות את טענת המערערים בדבר פדיון מניה בהתאם לערכה ביום הפדיון. טענות חלופיות 22. באופן חלופי טוענים המערערים כי האגודה שינתה את מטרותיה הלכה למעשה וכי כיום היא אינה כפר שיתופי. משכך, לטענתם, חלה עליה תקנה 11 הקובעת פדיון מניה בערך ריאלי. טענה זו דינה להידחות. כפי שקבע בית המשפט קמא, מדובר בטענה עובדתית אשר לא הובאו לה כל סימוכין ראייתיים. משכך לא ניתן לקבוע את שמבקשים המערערים. גם טענה חלופית נוספת, בעניין תחולתם של דיני עשיית עושר ותום הלב, נטענה על ידי המערערים בעלמא, ללא כל פירוט או נימוק, ולפיכך לא ראיתי צורך לדון בה. משכך, אם תישמע דעתי נדחה את הערעור. המערערים ישאו בשכר טרחת עורך דין המשיבה בסך של 15,000 ₪ ובהוצאות משפט. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום,כ"ד באב תשע"א (24.8.11). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07083630_B09.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il