כל חן בע"מ נ. יגאל כהן

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 836/00 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: כל חן בע"מ נגד המשיב: יגאל כהן ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו, בת.א. 30463/96, מיום 5.1.00 שניתנה ע"י כב' השופט ד' גולדשטיין בשם המערערת: עו"ד אברהם גולדברג פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' גולדשטיין), מיום 5.1.2000, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 030463/96. 1. החברה המערערת הגישה תביעה כנגד המשיב, להשבת ערכה של סחורה ומלאי, שלטענתה נגנבה ממנה על ידי המשיב, במהלך עבודתו אצלה. במקביל מתנהל הליך פלילי כנגד המשיב בגין אותם מעשי גניבה. 2. במהלך הדיון ביקש השופט לפשט את הדיון בהליך ולחסוך בזמן שיפוטי יקר, וזאת בדרכים מדרכים שונות. כך, המליץ הוא למערערת להמתין בניהול ההליך האזרחי עד לסיום ההליך בפלילי. כך במידה ויורשע המשיב, תוכל תוצאת ההליך הפלילי להוות ראיה לכאורה בהליך האזרחי לפי סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971. בנוסף הוא הציע כי תינתן הכרעה בדרך של פשרה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984. הצעותיו אלו נדחו על ידי המערערת. 3. לטענת המערערת, עקב סירובה להענות להצעותיו של השופט, נקט השופט בגישה חד צדדית בהחלטותיו במהלך הדיון. מכך למדה המערערת כי זה גבש דעה קדומה בצורה נחרצת כנגד המערערת בשלב מוקדם של התיק עד כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. על כן נתבקשה פסילתו של כבוד השופט. 4. טענותיה העיקריות של המערערת בבקשתה לפסילת השופט נגעו להחלטותיו של השופט בשאלת הצורך בבירור מהימנות רישומי ניהול המלאי שמבצעת המערערת. כנגד המערערת התנהלה חקירה של אגף מס הכנסה (שלטענת המערערת ראשיתה בתלונה נקמנית של המשיב) שבסופה נקבעו למבקשת ומנהליה דמי כופר. לטענת המערערת הודיע השופט כי מבחינתו אנשי מחלקת החקירות של מס הכנסה עושים עבודה רשלנית ובלתי מקצועית והוא יחקור בעצמו לעומק ומחדש את נושא העלמות המס הנטענות על ידי הנתבע. לפיכך ביקש הוא להמציא את כל פנקסי ותעודות המשלוח לשנה הרלבנטית (להערכת המערערת מדובר ביותר מ- 10,000 תעודות), מבלי שנתבקש לכך על ידי מי מהצדדים, ורמז, כי במידה וימצאו ממצאים בלתי תקינים הוא עשוי להעבירם למס הכנסה. כל זאת, כך נטען, כדי ללחוץ את המערערת למשוך תביעתה, ולמנוע הסתבכות מנהליה בפלילים. עוד נטען, כי במהלך חקירת אחד ממנהלי המערערת, חקר השופט בקשיחות את העד, תוך פגיעה קשה בשיטה האדברסרית וכן הודיע השופט כי יחקור בעצמו את רואה החשבון של החברה, וצפויה לו חקירה בלתי נעימה. לבסוף, כך צויין, הביע השופט דעתו, כי למערערת אין כל סיכוי להוכיח את כמות הסחורה שנגנבה וכי הוא יקבל כל טענה לגבי אמינות ניהול המלאי שלה, יקפיד על קוצו של יוד, ובכך יבוא הקץ לתביעת המערערת. עוד טוענת המערערת כי השופט אמר כי גם אם תתקבל התביעה ממילא לא יהיה ניתן לגבות את החוב מהנתבע, שכן זה יוכל להתחמק בקלות מהתשלום בהוצאה לפועל. יש להדגיש כי לבקשה זו לא צורף תצהיר. 5. בית המשפט בהחלטה מיום 5.1.2000 דחה את בקשת הפסילה. בהחלטה צויין כי בית המשפט נקט בגישה עניינית בכל הנוגע לבחינת מהימנות רישומיה של המערערת. כיוון שלצורך הוכחת מעשה הגניבה מסתמכת המערערת, בין השאר, על חסרים שנתגלו במלאי, הרי שנדרשת בחינה מדוקדקת של דרך ניהול המלאי על ידי המערערת. צויין, כי הוגשו תצהירי עדות המגלים טפח ומכסים טפחיים, וכי מתפקידו של בית המשפט למקד את הסוגיה ולדאוג לקבלת הראיות הנדרשות להכרעה בעניין. עוד הוסיף השופט כי מן הראוי שבא כח המערערת יחדל מייצוגה, שכן הוא אחד מהעדים במשפט הפלילי, ואף ייתכן שיעיד במשפט האזרחי. לבסוף, קבע השופט כי אין כל חשש למשוא פנים, אלא המדובר אך בהצבת משוכות שעל הצדדים לעבור, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בתיק. כן הודגש בהחלטה כי גם בהעדר תצהיר התומך בבקשה, יש לדחותה על אתר. 6. על החלטה זו נסוב הערעור שבפני. המערערים חוזרים בערעורם על הטענות שהשמיעו בבקשת הפסילה שהגישו, ומוסיפים וטוענים כי בית המשפט כלל לא התייחס, בהחלטתו הדוחה את טענת הפסילה, לחלק מטענותיהם. בנוסף, יוצאים הם כנגד מסקנתו של השופט, כי ניתן להסיק מאחד המסמכים שהוגשו, הודאת המערערת כי ספריה נוהלו שלא כדין. לטענתם, המדובר אך בהסכם בעניין שומת מס הכנסה הנערך דרך שגרה בין הנישום למס הכנסה. עוד יוצאים הם נגד אמירתו של השופט כי תצהירי העדות של המערערת "מגלים טפח ומכסים טפחיים", שעה שהמדובר אך בעד ראשון, מתוך קרוב לעשרים עדי תביעה שטרם נשמעו. לבסוף, בעניין שאלת מעורבותו האישית של בא כוחה של המערערת טוענת המערערת כי לא נאמר כלל לבא כוחה, כי מן הראוי שיפסיק את הייצוג. בכל מקרה, כך טענו, לא יוזמן בא כוחה להעיד על ידה, וגם לא זומן על ידי המשיב. על כן, אין חשש בהפקדת המשך הייצוג בידיו. 7. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, ובתשובת המשיב, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. שכן הבסיס לטענותיה העובדתיות של המערערת אינו איתן במקרה שלפני. כך, נוכח אי הגשת תצהיר על ידי המערערת בבקשתה בפני הערכאה הראושנה וממילא היעדר התייחסות של בית המשפט לטענות אלה. זאת ועוד, התצהיר המצורף לערעור שבפני מנוסח באופן כללי ואינו מצטט במדוייק את דברי בית המשפט. כאמור בהחלטת בית המשפט, הצעדים שנקט באו לתחם את המסגרת הראייתית הנוגעת לשאלת החוסר במלאי נשוא הדיון. בצעדים אלו, לא מצאתי עילה לפסילתו. יתר טענותיה של המערערת מתייחסות לאמור בהחלטה הדוחה את טענת הפסלות ולא בדיון עצמו, וממילא גם בהן לא מצאתי חשש ממשי למשוא פנים. על כן, דין הערעור להידחות. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ב' באדר ב' התש"ס (9.3.2000). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00008360.A01/דז/