אברהם חרפוף נ. היוה'מש לממשלה -פרקליטות המדינה

פסק-דין בתיק בג"ץ 8358/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8358/10 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר העותר: אברהם חרפוף נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה - פרקליטות המדינה 2. ד"ר מרזוק עמאר עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד הילה גורני פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת המשיב 1 (היועץ המשפטי לממשלה) שלא להגיש כתב אישום כנגד המשיב 2. 2. העותר נפגע בתאונת דרכים בשנת 1978 והוא הוכר כנכה צה"ל. המשיב 2 הוא הרופא המחוזי של אגף השיקום במשרד הביטחון במחוז חיפה. העותר שלח לגורמים שונים תלונות רבות נגד המשיב 2 בענייני הטיפול והתגמולים הניתנים לו. מהמסמכים שצרף העותר לעתירתו נראה לכאורה כי כל תלונותיו נדחו. ביום 14.4.2006 החליט העותר להתלונן נגד המשיב 2 במשטרה. הוא טען בתלונתו, בין היתר, כי המשיב 2 התחזה לפסיכיאטר למרות שהוא אינו מוסמך לכך. העותר צירף לעתירתו צילומים מתיק החקירה שהתנהל בעניין תלונתו. מהמסמכים שצורפו ניתן ללמוד כי המשטרה חקרה מספר עדים ואף גבתה תחת אזהרה עדות מהמשיב 2. חומר החקירה הועבר לפרקליטות המחוז וזו הודיעה לעותר ביום 8.3.2009 כי לאחר בדיקת החומר הוחלט לסגור את התיק בחלקו מחמת התיישנות ובחלקו מחמת היעדר ראיות מספיקות. העותר פנה בערר לפרקליטות המדינה וביום 17.2.2010 נמסר לעותר כי "המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, מר יהושע למברגר, בחן את פנייתך, עיין בחומר המצוי בתיק החקירה, בהמלצת פרקליטות המחוז ובחוות הדעת שהוכנה בלשכתנו בנושא פנייתך, ולא מצא לנכון לשנות מההחלטה לסגור את התיק". העותר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה על סגירת התיק וביום 22.8.2010 נמסר לעותר כי אין באמור בבקשתו לעיון חוזר כדי לשנות את ההחלטה שהתקבלה. כמו כן הובהר לעותר כי אין בראיות שנאספו כדי להוות ראיות מספיקות לצורך העמדת המשיב 2 לדין פלילי. הפרקליטות גם הזכירה במכתבה מכתב קודם שנשלח לעותר ולפיו גם פרקליט המדינה עצמו החליט שלא להתערב בהחלטה לסגור את התיק. לבסוף נמסר לעותר כי תיק החקירה הועבר לאגף המשמעת בנציבות שירות המדינה לצורך בחינת התיק בהיבט המשמעתי (במסגרת התגובה לעתירה עדכן המשיב 1 כי בינתיים הוחלט גם על סגירת התיק המשמעתי נגד המשיב 2). 3. נגד ההחלטה לסגור את התלונה שהגיש העותר במשטרה הוגשה כאמור העתירה שלפנינו. העותר טוען כי המשיב 2 התחזה כפסיכיאטר וגם פעל ככזה ולכן יש להגיש נגדו כתב אישום. כמו כן יש לטענתו לחקור את עניינו של המשיב 2 לפי סעיפי חוק אחרים מאלה שנבחנו כמו מרמה והפרת אמונים וכן איומים. העותר מוסיף כי יש לחקור גם את כל הגורמים שידעו על התחזות המשיב 2. כל החלטה אחרת, כך לטענת העותר, היא בלתי סבירה ויש לבטלה. לבסוף מבקש העותר כי העניין יוצא מפרקליטות מחוז חיפה שיש לה קשרי עבודה רבים עם אגף השיקום ולו למראית פני הצדק. 4. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובת היועץ המשפטי לממשלה לעתירה ובתשובה לתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף. כידוע ההלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו נוטה להתערב בהחלטת רשויות האכיפה בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין. התערבות בית המשפט מוגבלת לאותם מקרים חריגים ונדירים בהם לוקות ההחלטות בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (בג"ץ 8018/10 שמעיה נ' משטרת ישראל, פסקה 4 (טרם פורסם, 9.11.2010); בג"ץ 1762/08 ורקשטל נ' ראש אגף חקירות ומודיעין, פסקה 8 (טרם פורסם, 4.6.2008); בג"ץ 787/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (טרם פורסם, 22.10.2008)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם חריגים. שאלת העמדת המשיב 2 לדין נבחנה בפרקליטות המחוז והוחלט לסגור את התיק. העניין שב ונבחן בפרקליטות המדינה שלא מצאה מקום לשנות מההחלטה לסגור את התיק. מהמסמכים שצירף העותר מסתבר שגם פרקליט המדינה עצמו החליט שלא להתערב בסגירת התיק. העותר מתלונן על סעיפי החוק שנבחנו על ידי הפרקליטות אך כפי שהוסבר במכתבי הפרקליטות ובתגובה לעתירה העניין נבחן והוחלט כי הסעיפים המתאימים הם אלו שנבחנו ולא אלו להם טען העותר. הנה כי כן, טענותיו של העותר נבדקו ושבו ונבדקו על ידי הגורמים המוסמכים לכך שהגיעו כולם לכלל מסקנה כי אין להעמיד את המשיב 2 לדין. מאחר שהעניין נבדק בפרקליטות המדינה ממילא מתייתרת הדרישה כי העניין יוצא מידיה של פרקליטות מחוז חיפה. לעצם העניין, הרשויות המוסמכות בדקו את טענותיו של העותר והאחרון לא הצביע על כל עילה שתצדיק התערבות בהחלטה שהתקבלה וכך בפרט נוכח אמות המידה המחמירות הנדרשות כאמור כדי להצדיק התערבות. 5. יתר על כן, בענייננו ההחלטה מבוססת גם על היעדר ראיות מספיקות וכידוע כאשר מדובר בהחלטות שכאלו "היקפו של מתחם הסבירות בנוגע להחלטות היועץ בעניינים אלה הינו רחב במיוחד, והיקף התערבותו של בית המשפט הינו צר במיוחד, בהתאמה" (בג"ץ 11221/05 נאסר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (טרם פורסם, 19.4.2007)). כמו כן נקבע כי שאלת דיות הראיות מצויה ב"גרעין הקשה" של סמכות רשויות האכיפה ולכן בכגון דא מידת הריסון של בית משפט זה היא "כפולה ומכופלת" (בג"ץ 9488/04 ליכט נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 13.6.2007)). בענייננו, העותר לא הראה כל חוסר סבירות או עיוות לא כל שכן חוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי שיצדיקו סטייה מהיקף ההתערבות ה"צר במיוחד" ומאותה מידת ריסון "כפולה ומכופלת" (ראו והשוו: בג"ץ 3427/08 טובים נ' משרד המשפטים (טרם פורסם, 5.2.2009); בג"ץ 8749/06 עמותת 'אומץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 27.12.2006)). 6. העתירה נדחית אפוא על הסף. על אף בקשת המשיב 1 זו הפעם לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ח אדר א, תשע"א (22.2.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10083580_C04.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il