מדינת ישראל נ. חאלד אבו נאב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8357/00 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי המערערת: מדינת ישראל נגד המשיב: חאלד אבו נאב ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 5.10.00 בת.פ. 8019/00 שניתן על-ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי תאריך הישיבה: ו' בשבט התשס"א (30.01.01) בשם המערערת: עו"ד אפרת ברזילי בשם המשיב: עו"ד אלגרינאוי יונס בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' רבקה פרייברג פסק-דין 1. המשיב הורשע בסדרה של עבירות התפרצות וגניבת רכוש וכן עבירת שוד תוך שימוש באקדח צעצוע לצורך איום. הוא נדון ל24- חודשי מאסר בפועל וכן הופעל עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים בחופף למאסר בפועל. 2. העבירות אותן בצע בסדרה, יחד עם אחר, שלא היה שותף לשוד, מצביעות על אורח חיים עברייני אותו אימץ לעצמו המשיב כשהוא עדיין צעיר (כבן 20). המעשים נשוא העבירות חמורים ביותר. החמור ביניהם הוא שוד שבוצע כנגד פועלים זרים רומנים תוך שימוש באקדח צעצוע ושדידת סכומי כסף קטנים שהיו ברשותם. נסיבות חייו הקשות והסביבה בה גדל המערער יכולות להסביר במידת מה את התנהגותו העבריינית אבל בודאי אינן מצדיקות אותה. 3. מקובלת עלינו טענתה של ב"כ המערערת, עו"ד ברזילי, כי פגיעתן הרעה של עבירות אלה היא לא רק באינטרסים רכושיים. יש בהן פגיעה בפרטיות, בתחושת הביטחון האישי וברווחתם הנפשית של הקורבנות וזריעת חרדה בהם הן מפני מה שארע בעבר והן מפני אפשרות של הישנות מקרים כאלה בעתיד. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי ה"עשיר" של המשיב בעבירות רכוש, כשבעקבות הרשעה ישב המערער בכלא לריצוי מאסר בפועל שהושת עליו. 4. הסניגור המלומד, עו"ד אלגרינאוי, טען כל שניתן לטעון לטובת מרשו. הוא הדגיש את גילו הצעיר, את הרקע הקשה בו גדל, את היותו נקי מסמים, את סיכויי שיקומו, את אינטרס החברה בשיקומו ואת העובדה שעל שותפו הושתו 6 חודשי מאסר בעבודות שרות וביקש שלא להחמיר בעונשו. המערער היה נתון במעצר 8 וחצי חודשים. 5. בשקלנו את כל השיקולים הרלבנטיים ותוך איזון ביניהם, אנו סבורים כי העונש שהושת הנו קל מדי. הוא מחטיא את מטרות הענישה, אינו מעביר מסר מרתיע למשיב ולשכמותו, מרוקן במידה רבה מתוכן את משמעותו של מאסר על תנאי ואינו מבטא את סלידת החברה המוקיעה מעשים אלה. על שותפו של המערער לעבירות השונות שהועמד לדין בנפרד, למעט בעבירת השוד, הוטל בחודש ינואר 2001 עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות, שאיננו חלוט עדיין. העונש שהושת על השותף לעבירות של המערער קל ביותר בשל שיקולים ששקל בית המשפט שדן אותו ואינו יכול לשמש קריטריון לעונש אותו יש להטיל על המערער. בעברו של המערער עבירות מאותו סוג ומאסר על תנאי היה תלוי מעל לראשו בעת ביצוע העבירות נשוא ערעור זה. 6. לאור כל אלה החלטנו להתערב בעונש המאסר של 24 חודשים שהושת על המערער ולהעמידו על 36 חודשים. כמו כן, אין אנו מוצאים הצדקה לחפיפה מלאה של עונש המאסר על תנאי, לעונש המאסר. אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי ומורים שהמאסר בפועל יועמד על 36 חודשים (במקום 24) וכן יופעל עונש המאסר על תנאי בן 6 חודשים באופן ש-3 חודשים מתוכם יהיו בחופף לעונש המאסר בפועל ו3- חודשים במצטבר לו, כך שבסך הכל ירצה המשיב עונש מאסר בפועל של 39 חודשים. יתר חלקי גזר הדין של בית המשפט המחוזי, יעמדו בעינם. ניתן היום, ו' בשבט תשס"א (30.1.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00083570.J01