פלוני נ. פלוני

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 8350/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בצפת מיום 13.11.2018 בתמ"ש 57853-11-15 אשר ניתן על ידי כבוד השופטת א' נחמיאס בשם המערערת: עו"ד יוסי נקר פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בצפת (השופטת א' נחמיאס) מיום 13.11.2018 בתמ"ש 57853-11-15 שלא לפסול עצמו מלהוסיף ולדון בעניינה של המערערת. הצדדים הם בני זוג לשעבר. עניינו של ההליך מושא הערעור הוא בשינוי זמני השהות של ביתם הקטינה (להלן: הקטינה). ביום 11.7.2017 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שנגעה, בין היתר, למנגנון לחידוש הקשר בין הקטינה ובין אביה-המשיב, לרבות הגורמים הטיפוליים שיהיו מעורבים בכך (להלן: פסק הדין). חרף פסק הדין, לטענת המשיב הנתק בינו ובין הקטינה נמשך ועל כן, הוסיף בית המשפט לעקוב אחר יישום פסק הדין. ביום 16.10.2018 קבע בית המשפט כי הצדדים ימסרו את התייחסותם לשאלה אם יש מקום להכריז על הקטינה כ"קטינה נזקקת" לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 ועל העברת הטיפול בהליך לבית משפט לנוער. זאת, לנוכח התרשמותו מהתנהלות המערערת וקביעתו כי "אין לאפשר המשך המצב הקיים שרק מחמיר את הנתק ואת מצבה הנפשי של הקטינה, באופן המנוגד בתכלית לטובתה". על רקע זה הגישה המערערת את הבקשה לפסילת המותב וזו נדחתה, כאמור, בהחלטה מיום 13.11.2018. בית המשפט הדגיש כי עיקר טענות המערערת מופנות להחלטות שיפוטיות שונות שהדרך להשיג עליהן איננה באמצעות הגשת בקשת פסלות. זאת, כאשר טרם ניתנה החלטה בעניין הכרזת הקטינה כקטינה נזקקת, והצדדים התבקשו לטעון לעניין זה. בית המשפט הוסיף כי בקשת הפסלות הוגשה כאשר תלויה ועומדת בפניו בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט שהגיש המשיב בעניין אי קיום פסק הדין, ו"על המדוכה קיים טיפול בנתק ארוך שנים בין הקטינה לאביה בשל טענה לפגיעה מינית מצידו [...] כאשר כבר הוסכם ונקבע כי האב [המשיב] לא פגע בקטינה כפי שנטען". בית המשפט הוסיף כי מורת הרוח שהביע מכך שפסק הדין בעניין חידוש הקשר בין הקטינה והמשיב אינו מקוים אין בה כדי להקים עילת פסלות. מכאן הערעור שלפניי שבו שבה המערערת על טענותיה וגורסת כי בית המשפט שגה בהחלטתו מיום 16.10.2018. לטענתה, ההחלטה מנוגדת לעמדות הגורמים המטפלים בקטינה. נטען, כי בית המשפט נתן את החלטתו לאחר שהמערערת סירבה לדרישת מחלקת הרווחה כי תתחייב שלא לפנות לבית המשפט במשך תקופה של שישה חודשים שבהם יתקיים הליך של טיפול משפחתי. עוד נטען, כי אין מקום ששופט ייזום בעצמו הליך של הכרזה על קטין כ"קטין נזקק" וכי הדבר מלמד על קיומה של עילת פסלות כלפיו. זאת, בפרט משום שלטענתה לא קיימת בנסיבות העניין כל עילה להכרזה על הקטינה כ"קטינה נזקקת". בד בבד עם הערעור הגישה המערערת בקשה לצירוף החלטת בית המשפט קמא מיום 8.1.2019, התומכת לדבריה בטענות בערעור דנן. דין הערעור להידחות. כפי שקבע בית המשפט קמא בהחלטתו, טענות המערערת מופנות כולן כלפי החלטות דיוניות שניתנו במסגרת ההליך ובהן ההחלטה מיום 16.10.2018, וכבר נפסק כי החלטות מסוג זה אינן מקימות עילה לפסילת המותב והדרך להשיג עליהן היא באמצעות מסלולי ההשגה שנקבעו לכך בדין (ע"א 6725/18 פלונית נ' פלונית, פסקה 4 (7.10.2018)). שאלת הכרזתה של הקטינה כ"קטינה נזקקת" טרם הוכרעה במועד הגשת בקשת הפסלות ומתן ההחלטה בה. הטענה הכללית לפיה לא היה מקום לכך שבית המשפט יעורר את סוגית הנזקקות מיוזמתו היא טענה לגוף העניין שאותה רשאית המערערת להעלות בפני המותב בדונו בנושא אך בוודאי שטענה זו, כשלעצמה, אינה מבססת חשש ממשי למשוא פנים. אשר על כן, הערעור נדחה. בקשת המערערת לצירוף ההחלטה המאוחרת מיום 8.1.2019 שניתנה בהליך נדחית אף היא שכן מדובר בהחלטה שניתנה לאחר הגשת בקשת הפסלות וההכרעה בה. ניתן היום, ‏י"א בשבט התשע"ט (‏17.1.2019). ה נ ש י א ה _________________________ 18083500_V03.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1