אבו עסא סלמאן נ. מינהל מקרקעי ישראל מחוז דרום

פסק-דין בתיק עע"ם 8350/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 8350/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: אבו עסא סלמאן נ ג ד המשיב: מינהל מקרקעי ישראל מחוז דרום ערעור על פסק-דין של בית-המשפט לעניינים מינהליים בבא-שבע מיום 14.9.10 בעת"מ 103/07 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אבידע תאריך הישיבה: ד' בתמוז התשע"א (6.7.11) בשם המערער: עו"ד אשרף שייח' יוסף בשם המשיב: עו"ד לימור פלד פסק-דין 1. המערער תבע מאת המשיב סעדים כספיים וסעדים הצהרתיים בגין עיסקה שערך עם המשיב לחכירת מגרש בישוב תל-שבע. בית-המשפט נעתר למקצת מן התביעה ופסק לטובת המערער סכום של 50,548 ש"ח בצירוף שכר טירחת עורך-דין והוצאות. המערער סבור כי ראוי היה לקבל את התביעה במלואה. שורש המחלוקת נעוץ במכרז שפרסם המשיב להחכרת מגרש שנלוו לו 50% בניה על פני קומה אחת. לאחר שרכש את הזכויות במגרש, התקשר המערער עם המשיב בחוזה פיתוח לתקופה של שלוש שנים. מספר חודשים לאחר מכן התברר לשני הצדדים כי בתב"ע בה נכלל המגרש נשוא המכרז נפלה טעות ושטח המגרש משתרע על כשני-שלישים מן השטח שצויין בתוכנית. המערער הציע ביוזמתו כי אחוזי הבנייה במגרש יוגדלו באופן שבפועל לא יפגע השטח המותר לבניה. הצעתו של המערער נתקבלה על-ידי המשיב, ולמערער אופשרה בניה גם בקומה שניה. גם תכנית התב"ע תוקנה בהתאם. עוד הוסכם כי המערער יקבל פיצוי בגין הפרשי השטח. המערער חתם על תצהיר המעגן את ההסכמות האמורות, ובכללן הקטנת שטח המגרש והגדלת אחוזי הבנייה. תנאים חדשים אלה נכללו כבר בהסכמי הפיתוח שנחתמו על-ידי המערער והמשיב, כאשר ההסכמים נתחדשו, לבקשת המערער לאחר שלא עמד במועדי הבניה המקוריים. במקביל, שולם לידי המערער סכום של 52,182,22 ש"ח בגין הפרשי השווי שבין המגרש בשטחו הנחזה לבין המגרש בשטחו המוקטן. בבית-המשפט המחוזי טען המערער תחילה כי לא חתם על תצהיר ההסכמות, ובגרסה מאוחרת יותר טען כי לא היה מודע לכתוב בו. גרסתו זו נמצאה בלתי אמינה בעיני בית-המשפט והועדפה גרסתו של המשיב כאמור. בסיכומיו טען המערער גם לזכותו לבטל את ההסכם. 2. אין כל ממש בערעור. לעניין ביטול ההסכם – לא נמסרה כל הודעת ביטול מטעם המערער; נהפוך הוא. המערער ביקש לקיים את החוזה ויזם את תיקונו. למערער אין גם זכות לבחור היום באפשרות הביטול שתוצאתו הרגילה היא השבה הדדית של כל מה שנתקבל על-פי ההסכם – וזאת בשונה מן הפיצוי בגין נזקיו להם הוא טוען בה בעת. לעניין זה האחרון לא עלה גם בידי המערער להציג תשתית ראייתית לנזק כלשהו שנגרם לו, מעבר להפרשי שווי הקרקע, ועל אלה פוצה. בית-המשפט הוסיף לו פיצוי בגין הפרשי ריבית. מעבר לכך, אין להתערב בקביעתו של בית-המשפט קמא כי לא הוכחה הזכאות לקבלת פיצוי נוסף. אין עילה להתערב גם בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי לדחות את תביעתו של המערער לסעד המצהיר על זכאותו למימוש המכרז על-פי התב"ע המקורית, או לקבלת מגרש נוסף. האפשרות הראשונה אינה קיימת ולאחרת אין מקום בנסיבות המקרה. היא גם אינה מתיישבת עם המסלול בו בחר המערער לתיקון התב"ע ולהגדלת אחוזי הבניה במגרש. הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות הערעור ובשכר טירחת עורך-דין בסך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ד' בתמוז התשע"א (6.7.2011). ה נ ש י א ה המשנה-לנשיאה ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10083500_P08.doc גח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il