פסק-דין בתיק בג"ץ 835/02
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 835/02
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
העותר:
אלעזר בן-גל
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הביטחון
2. ראש עיריית מגדל העמק
3. מנהל בית יד לבנים מגדל העמק
4. ארגון יד לבנים - ארגון להנצחת הגיבורים
5. חנניה בוזגלו
6. אליס בוזגלו
7. יוסי בוזגלו
8. שושנה ברילון
9. אורנה אברג'ל
10. גלית חמו
11. בני בן גל
12. עפרה קובריגרו
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד אלמוגית שטרית
בשם המשיב 1:
עו"ד ינון איל
בשם המשיב 3-2:
עו"ד לימור מגן-תלם
בשם המשיב 4:
עו"ד דניאל פרידמן
בשם המשיב 12-5:
עו"ד אייל נון
פסק-דין
השופטת ד' ביניש:
המחלוקת
שלפנינו מחייבת הכרעה בסוגיה כואבת אשר מוטב היה לה אילו הוכרעה מחוץ לכותלי בית
המשפט. משקצרה ידם של מבקשי הפשרה והשלום מלהביא את הצדדים לידי הסכמה, לא נותר
לנו אלא למצוא פתרון על פי אמות מידה משפטיות, ככל שיש ביד המשפט ליתן מענה צודק
לסכסוך הכאוב.
"לכל איש יש שם"
1. רס"ר
אברהם בוזגלו בן-גל ז"ל (להלן: המנוח או אבי) נפל בעת מילוי תפקידו, ביום 10.3.1985, כשמכונית תופת
התפוצצה ליד משאית צבאית מסוג ספארי בה נהג. יחד עימו נהרגו 11 חיילים נוספים. בן
27 היה במותו. המנוח נולד לרחל ז"ל וחנניה בוזגלו, וגדל במגדל העמק כשהוא
נושא את השם אברהם (אבי) בוזגלו. כשנתיים לפני מותו בחר המנוח לשנות את שם משפחתו
מבוזגלו לבן-גל. הוא שינה את השם ברישומי משרד הפנים, אך שינוי זה לא נרשם במאגרי
נתונים נוספים, ובהם מאגר הנתונים של משרד הביטחון. המנוח המשיך להתקרא על ידי חלק
מחבריו ובני משפחתו בשמו המקורי, וחלק אחר הכיר אותו כבר כאברהם בן-גל. להוריו
ואחיו הוא סיפר על השינוי, ככל הנראה, רק סמוך לנפילתו. כשנתיים לפני נפילתו נשא
המנוח לאשה את אילנה (להלן: אילנה),
ונולד לו בן, הלא הוא העותר אלעזר, שהיה כבן ארבעה חודשים במות אביו. אילנה ואלעזר
נושאים עד היום את השם בן-גל.
2. לאחר
שהובא המנוח לקבורה, חתמו אילנה ואביו (להלן: אבי-המנוח), על טופס סטנדרטי של היחידה להנצחת החייל באגף השיקום
של משרד הביטחון המאשר את אופן כיתוב שמו של המנוח על כרית המצבה. בטופס נכתב השם
"אברהם בוזגלו", כפי שהופיע במאגר הנתונים של משרד הביטחון. אילנה
ואבי-המנוח הוסיפו על גבי הטופס, בסוגריים, את שם משפחתו החדש של המנוח "בן-גל".
בהתאם לאמור בטופס זה, הונצח זכרו של המנוח על גבי כרית המצבה בשם: "אברהם
בוזגלו (בן-גל)".
3.
נוכח העובדה ששמו החדש של המנוח לא עודכן בכל מאגרי הנתונים בהם הופיע, צוין זכרו
באופן לא אחיד במסמכי זיכרון ובאתרי ההנצחה. על גבי תעודת הפטירה של המנוח ובגלעד
שהוקם על ידי חיל החימוש במקום נפילת המנוח נכתב השם "אברהם בן-גל".
בספר "יזכור", שהופק על ידי היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון נכתב השם
"אברהם בן-גל (בוזגלו)", וזאת לאחר שאילנה ואבי-המנוח אישרו בחתימתם
נוסח זה. נוסח דומה נכתב גם במאגר ההנצחה של מפקדת חיל החימוש ובאתר ההנצחה לחללי
מערכות ישראל באינטרנט.
לאחר
נפילתו של אבי, הועברו פרטיו ממאגר הנתונים של משרד הביטחון לארגון "יד לבנים
- ארגון להנצחת חללי מערכות ישראל וטיפול במשפחות" (להלן: יד לבנים), לשם חקיקת שמו בבית יד לבנים ובאנדרטה העירונית במגדל העמק.
על פי חוזר מנכ"ל ארגון יד לבנים, נוהג הארגון להנציח את החללים על פי הפרטים
הרשמיים המתקבלים ממשרד הביטחון. כפי שעלה מן העתירה, קיבל הארגון ממשרד הביטחון
את הטופס ששימש את משרד הביטחון לרישום שמו של המנוח על גבי כרית המצבה. בהתאם
לאמור בטופס זה, נחקק זכרו של אבי על גבי הלוח ביד לבנים בנוסח זהה לנוסח כרית
המצבה והוא: "אברהם בוזגלו (בן-גל)". כעבור מספר שנים, במועד שאינו ידוע
במדויק, שונה הרישום על פי בקשתה של אילנה, ונכתב "אברהם בן-גל
(בוזגלו)". בשנת 2001, בעקבות פניית אבי-המנוח, שונה הרישום שנית לנוסח המופיע
כיום "אברהם בוזגלו (בן-גל)".
4. השתלשלות
עניינים זו, המתוארת ביובש ובאופן כרונולוגי, משקפת את עומק המחלוקת והקרע בין שתי
המשפחות שאסון נפילתו של אבי מחבר ביניהן. כיום, הכיתוב באתרי הזיכרון "הוא
הוא הקיטוב שבין בעלי הדברים" (כלשונו של השופט מ' אלון, ע"א 1482/92 הגר נ' הגר, פ"ד מז (2) 793, 796). הלכה למעשה, שתי המשפחות
אינן מקיימות כל קשר האחת עם השנייה מזה שנים מספר; אלעזר אינו מכיר את סבו ודודיו
ומידי שנה נוהג משרד הביטחון לקיים שני טקסי אזכרה נפרדים לכל אחת מן המשפחות.
כל
אחד מן הצדדים - אילנה ואלעזר מזה, ואבי-המנוח וילדיו מזה - תולים את האשם בצד
האחר. אבי-המנוח טוען כי אילנה החלה בשנים האחרונות לשנות את הכיתוב המופיע באתרי
הנצחה שונים, כך שבחלקם כלל לא נזכר שם המשפחה המקורי "בוזגלו". כך,
בשנת 2001, במהלך טקס אזכרה באנדרטה לזכר חללי הפיגוע במטולה, הוזמן אבי-המנוח
לקריאת קדיש. כשהתקרב לאנדרטה גילה ששמו של המנוח מונצח בשם בן-גל בלבד. הדבר עורר
אצלו תרעומת ותגובתו היתה קשה. מאז מחרימים אבי-המנוח ושאר בני המשפחה את האנדרטה
ואינם פוקדים אותה, עד שישונה הרישום. מאורע זה העמיק את הקרע בין הצדדים, והוביל לכך
שאבי-המנוח פעל לשינוי הרישום במספר אתרים, ובהם, באנדרטה זו ובלוח ההנצחה שבבית
יד לבנים. כאמור, לפי בקשתו, שונה הרישום ביד לבנים. בעקבות השינוי פנתה אילנה
בשורה ארוכה של מכתבים לגורמים שונים, בניסיון לבטל את הרישום החדש. משלא צלחה
דרכה, הגישה עתירה זו, יחד עם אלעזר בנה. העתירה מכוונת נגד שר הביטחון, עיריית
מגדל העמק וארגון יד לבנים, ובה נתבקשו שני סעדים; האחד, כי נורה לשנות את הכיתוב
על גבי כרית המצבה, כך שהשם בן-גל ייכתב תחילה, והשני, כי נורה לשנות באותו אופן
גם את הכיתוב על לוח ההנצחה בבית יד לבנים. לעתירה צורף כמשיב פורמאלי אבי-המנוח,
ובני משפחתו הקרובה צורפו כמשיבים לעתירה בשלב מאוחר יותר, על פי בקשתם. יצוין כי
במהלך בירור העתירה, עת הגיע אלעזר לבגרות, ביקשה אילנה למחוק את שמה כעותרת.
אלעזר נותר כעותר יחיד.
טענות הצדדים
5. הגם
שכיתוב שמו של המנוח אינו אחיד באתרי הנצחה שונים, הרי העתירה מתייחסת רק לכיתוב
על גבי כרית המצבה ולכיתוב על גבי לוח ההנצחה בבית יד לבנים. כיום מונצח המנוח,
בשני מקומות אלה, בשם "אברהם בוזגלו (בן-גל)". הבקשה לשינוי סדר הכיתוב
של שמות המשפחה מתבססת על הזכות שהייתה לאבי לבחור לעצמו את שמו – זכות אשר הוכרה
על ידי בית משפט זה כזכותו של אדם בגיר במדינה חופשית. לפי הטענה, יש לכבד את
רצונו של המנוח לשנות את שמו, ויש לראות בו מעין צוואה המבטאת את רצונו באשר
לזהותו האישית והמשפחתית. עוד נטען כי שינוי הרישום כמבוקש יביא לאחידות בדרך
הנצחתו של המנוח באתרי ההנצחה השונים. לסיום צוין כי אלעזר, בנו יחידו של המנוח,
לא זכה להכיר את אביו והמורשת שהוא נושא עימו באה לידי ביטוי בשם בן-גל, שאביו בחר
לעצמו ולו כשנולד. על כן, חשיבות גדולה רואה אלעזר בהנצחת שמו של המנוח כשמו שלו.
אבי-המנוח,
חנניה, ושאר בני המשפחה שהצטרפו לעתירה, מתנגדים לבקשה. לטענתם, אילנה היא זו
שהחלה בשינוי הכיתוב המנציח את המנוח, באופן שהביא לכך שבחלק מאתרי ההנצחה כלל לא
נזכר שם המשפחה בוזגלו. בני המשפחה טוענים כי אין לשנות את הרישום על גבי כרית
המצבה, הקיים מזה כ-17 שנים ונכתב על יסוד הסכמתה של אילנה – הסכמה ממנה היא אינה
יכולה להתנער כחלוף השנים. בני משפחתו של האב סבורים עוד כי יש ליתן משקל מיוחד
לעובדה שמספרם של הקרובים המבקשים להותיר את הרישום הקיים, עולה על מספר קרובי
המנוח המבקשים לשנותו ולטענתם יש לתת משקל גם לעובדה שהמנוח עצמו המשיך להתקרא בשם
משפחתו המקורי גם לאחר ששינה את שמו בתעודת הזהות. בני המשפחה אינם חולקים על
זכותו של המנוח לשנות את שמו, אולם לטענתם, לא היה לשינוי משמעות ממשית בחייו ואין
להסיק מן הזכות לשנות את השם כאילו היא מחייבת את שינוי הרישום על גבי כרית המצבה.
אשר לרישום בלוח ההנצחה ביד לבנים, טוענים בני המשפחה כי השינוי שנערך לבקשת
אבי-המנוח נועד להחזיר את הרישום המקורי לקדמותו, כפי שנרשם בשנת 1985 עם נפילתו
של אבי. השינוי, לטענתם, נעשה על ידי אילנה, ללא ידיעתם וללא הסכמתם, וכל שביקשו
היה להשיב את הכיתוב המקורי על כנו.
6. בתגובת
משרד הביטחון נטען כי יש לדחות את העתירה, ככל שהיא נוגעת לרישום על גבי כרית
המצבה. בעניין זה, הדגיש בא-כוח המדינה כי מלכתחילה הסכימו אילנה ואבי-המנוח על
הכיתוב: "אברהם בוזגלו (בן-גל)" על כרית המצבה. עוד הוסיף וציין כי אין
הוראה מיוחדת בחוק בתי קברות צבאיים, התש"י-1950 (להלן: חוק בתי קברות צבאיים) או בתקנות שהותקנו מכוחו אשר מסדירה
את העניין שלפנינו. במילים אחרות, אין הוראה המתייחסת לשינוי הכיתוב של שם המשפחה
לאחר הקמת המצבה, להבדיל מהדרישה בחוק כי תינתן הסכמת הקרובים להוספת שם משפחה
קודם בשלב הקמת המצבה. בנסיבות אלה עמדת משרד הביטחון היא כי עקרון הסכמת קרובי
המנוח הוא שצריך להיות הקו המנחה בכיתוב או בשינוי הכיתוב על גבי כרית המצבה. על
פי עמדה זו, כל עוד אין הסכמה בין קרובי המנוח, משרד הביטחון סבור שאין הוא רשאי
להכריע במחלוקת ולבצע שינויים חד-צדדיים בניגוד לרצונו של אחד הקרובים. אשר לשינוי
הרישום בלוח ההנצחה ביד לבנים מציין משרד הביטחון כי הגם שהוא נוהג להיעתר לבקשה
להעביר נתונים אודות הנופלים לגופי הנצחה שונים, הכיתוב הנעשה על ידי גופים אלה,
ובהם יד לבנים, אינו באחריותו או בסמכותו.
עיריית
מגדל העמק הודיעה לבית המשפט כי הרישום הנעשה על ידי ארגון יד לבנים והרשות
המקומית נעשה על פי הנתונים שנמסרים ממשרד הביטחון. כך גם נעשה במקרה דנן. עם זאת,
העירייה ציינה כי היא אינה רואה עצמה צד לסכסוך והיא תכבד כל הכרעה של בית המשפט.
בדומה, בתגובת ארגון יד לבנים צוין כי הכיתוב נעשה על פי המידע שהתקבל ממשרד
הביטחון. במקרה שלפנינו, התקבלו מספר מסמכים שעליהם נכתבו שמות שונים. כך, למשל,
התקבל תחילה הטופס עליו חתמו אילנה ואבי-המנוח, ובו הסכמתם לרישום "בוזגלו
(בן-גל)". פרט לטופס זה, קיבל יד לבנים גם הודעה ממשרד הביטחון וטופס הודעה
על חלל, בהם צוין שם המנוח כ"אברהם בוזגלו". נוכח ריבוי הגרסאות שקיבל
הארגון, סבור ארגון יד לבנים כי הוא אינו יכול לנקוט עמדה באשר לנוסח ההנצחה הראוי
במקרה זה, והוא הותיר את ההכרעה לבית המשפט.
7. בניסיון
להביא את הצדדים לידי הסכמה ללא צורך בהכרעת בית המשפט קיימנו דיון במעמדם והעלינו
הצעות שונות לכיתוב שם המנוח. הצדדים קיימו ביניהם מספר מפגשים שנועדו לבחון נוסח
שיהיה מקובל על הכל. גורמים רבים ניסו לסייע בהשכנת שלום ובפישור בין שתי המשפחות,
בהם עיריית מגדל העמק וראש היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון. המאמצים עלו בתוהו.
כל צד התבצר בעמדתו וסירב לוותר או לקבל הצעות חלופיות. ביום 25.12.2002 קיימנו
דיון נוסף בעתירה. באת-כוח העותר הודיעה כי אלעזר מוכן להתפשר ולהותיר את הכיתוב
במצבה כפי שהוא כיום, אך הוא סירב להתפשר לגבי הכיתוב בלוח ההנצחה ביד לבנים.
הסתבר כי לא ניתן להביא את הצדדים, בשלב זה, לידי הסכמה לגבי נוסח הכיתוב ביד
לבנים. לפיכך, חזרה ההכרעה לפתחו של בית המשפט.
ההכרעה
שלפנינו קשה היא. אנו נדרשים להכריע בעניין שאין לו מענה בחקיקה, ועיקרו מצוי
בתחום הרגשי ונוגע לזיכרון ולביטוי האישי שמבקש כל אחד מהצדדים – האנשים הקרובים
ביותר למנוח – ליתן לכאבו. הניתן לערוך איזון בין רגשות האלמנה והבן ביחס לאופן
הנצחתו של המנוח, לבין ההנצחה שמבקש אביו לקיים ולשמר; האם ניתן לקבוע סדרי קדימות
בין מבוקשו של בן שהתייתם לזה של אב שכול, בכל הנוגע למשמעות ולביטוי שרואה כל אחד
מהם בשמו של המנוח? החקיקה הנוגעת לכיתוב על מצבות צבאיות אינה נותנת מענה לדילמות
המתעוררות, גם כאשר מדובר בכיתוב על גבי כרית המצבה. חקיקה זו מביאה אמנם בחשבון,
לצרכים שונים, את רצונם של קרובי המנוח ובני משפחתו; אך הגדרתו של קרוב -ואף סדרי
העדיפות בין הקרובים - שונים על פי העניין, הן בחוק בתי קברות צבאיים, כפי שתוקן
בתיקון מס' 3 משנת תשנ"ו (בעקבות פסיקתו של בית משפט זה), והן בתקנות שהותקנו
מכוחו. לעניין נוסח הכיתוב שעל המצבה אין החוק מדרג את הקרובים לפי מידת קרבתם,
אלא מחייב כי כיתוב שם המשפחה הנוסף על גבי כרית המצבה ייעשה לבקשת קרוב ובהסכמת
יתר הקרובים. בכל מקרה, בשל מועד חקיקתו, אין הוראות חוק זה חלות על העניין
שלפנינו, ובוודאי שאין מענה בחוק החרות בכל הנוגע לכיתוב ולאופן ההנצחה בבית יד
לבנים. נדון, אפוא, בעניין שלפנינו על פי עקרונות היסוד של שיטתנו תוך כיבוד זכות
היסוד לכבוד האדם, כבודו של המת וכבודם של בני משפחתו. נבחן מהו המענה הנותן
ביטוי, על פי המשוער, לרצונו של המנוח ולרצונם של כל קרוביו – על אף חילוקי הדעות
ביניהם. זאת, תוך תקווה שהתוצאה תהיה צודקת ככל הניתן ותניח את דעת המעורבים
במחלוקת כאובה זו. (השוו: בג"ץ 556/83 בסט ואח' נ' שר הבטחון ואח', פ"ד לח (1) 177, 184).
הכיתוב על גבי
כרית המצבה
8. הכללים
לעניין המצבות בבתי הקברות הצבאיים והכיתוב עליהן קבועים בסעיף 5(ב) לחוק בתי
קברות צבאיים, כפי שתוקן בשנת תשנ"ו. העיקרון המרכזי שמתווה הסעיף הוא עיקרון
האחידות והשוויון, לצד האפשרות המוגבלת שניתנה לאחר תיקון הסעיף, ליתן ביטוי אישי
על גבי המצבה - ובלבד שמוסכם הוא על קרוביו של המנוח. וכך קובע סעיף 5(ב):
"מצבות
בצורתן של מצבות צבאיות,
ממדיהן והכיתוב שעל גביהן לרבות בתוכן ובנוסח, תישמר מתכונת של אחידות ושוויון; לכיתוב
בנוסח האחיד שעל המצבה (להלן - הכיתוב האחיד) ניתן להוסיף, לבקשת קרובו של חייל
שנפטר ועל דעת שאר הקרובים, גם כיתוב לביטוי אישי, בנוסח שתאשר הרשות המוסמכת
בהתאם לכללים שייקבעו לפי סעיף קטן (ג)".
סעיף 5(ג) לחוק
קובע כי כללים באשר לכיתוב האחיד ולביטוי האישי, ייקבעו בתקנות. ואכן, בהתאם לסעיף
זה הותקנו תקנות בתי קברות צבאיים (כללים לכיתוב על מצבות), התשנ"ז-1997
(להלן: התקנות). לעניין
הכיתוב על גבי המצבה קובעת תקנה 2 בזו הלשון:
"כיתוב אחיד על מצבה
צבאית
כיתוב אחיד יופיע על גבי כרית
המצבה הצבאית, בראשה (להלן – הכרית), והוא יכיל פרטים בעברית או בעברית וערבית,
לפי הענין, בשינויים המחויבים, כמפורט להלן:
...
(2) דרגה ומספר אישי, שם פרטי
ושם משפחה; שם משפחה קודם וכינוי – לפי בקשת קרוב".
אותו
"קרוב" היכול לבקש הוספת שם משפחה קודם הוא בן או בת הזוג, ילדי המנוח,
הוריו, אחיו ואחיותיו, על דעת שאר הקרובים (ראו, להגדרת "קרוב"
תקנה 1 לתקנות והתוספת לחוק בתי קברות צבאיים). כלומר, כפי שצוין בתגובת משרד הביטחון,
קובע החוק את עיקרון ההסכמה, שלפיו הוספת שם משפחה טעונה הסכמת כל קרובי המנוח.
סעיף
5 והתקנות שהותקנו מכוחו עוסקים, אפוא, בשלב הראשוני של הבאת החלל לקבורה והכיתוב
על גבי מצבתו, ואין בהם התייחסות למצב בו בדיעבד מתבקש שינוי הרישום על גבי כרית
המצבה. עם זאת, ניתן ללמוד מן החוק והתקנות על חשיבות הסכמת כל קרובי המנוח לשינוי
הכיתוב האחיד על גבי המצבה. יש בהסכמה זו כדי למנוע חילוקי דעות מן הסוג שהתעורר
לפנינו. ההסכמה אף מקנה בעניין זה מעמד לכל קרובי המנוח, שהמחוקק הכיר בחשיבותם
וזיקתם לחייל. ואמנם, הסכמה כזו ניתנה על ידי אילנה ואבי-המנוח לאחר נפילתו.
באת-כוחה של אילנה טענה לפנינו, אם כי בלשון רפה, כי ההסכמה ניתנה בדוחק השעה
ובימי האבל, אך אין היא טוענת כי יש בכך פגם המאיין את ההסכמה שניתנה. טענתה
העיקרית היא שיש ללמוד מן החוקים הקיימים כיום ומחשיבות זכותו של המנוח לבחור את
שמו, כי יש לציין על גבי כרית המצבה את שמו - כפי שביקש לעצמו טרם מותו, אף ללא
הסכמת יתר הקרובים.
9. לאחר
שקיימנו דיונים ממושכים בשאלת הכיתוב על גבי המצבה, אין לנו עוד צורך להכריע באשר
למחלוקת זו; שכן באת-כוח העותר הודיעתנו בדיון האחרון כי אלעזר מוכן לוותר על
טענותיו לעניין הכיתוב על גבי כרית המצבה. למעלה מן הנדרש נציין, כי נוכח החשיבות
שמקנה משרד הביטחון להסכמת הצדדים, כפי שניתנה עם מותו של המנוח, ממילא לא ראינו
כי יש להורות למשרד הביטחון לסטות מן הנוהג – שקיבל מעמד בחוק – לקבל את הסכמת כל
הקרובים לשם שינוי הכיתוב. לפיכך, השארת הכיתוב על גבי המצבה הינו המענה הנכון
והראוי.
כיתוב שם המנוח
בלוח ההנצחה ביד לבנים
10. קשה
יותר ההכרעה באשר לכיתוב על גבי לוח ההנצחה ביד לבנים. בעיקרון מוכנים ארגון יד
לבנים והרשות המקומית להנציח שמו של חייל שנפל באופן המבוקש על ידי משפחתו, אך,
בדרך העניינים הרגילה, בנפול חייל הם מקבלים את הנתונים ממשרד הביטחון. נציין כי
בעניין שלפנינו יש ביד לבנים מספר אתרי הנצחה וספרי זיכרון ובהם מונצח שם המנוח
באופן שאינו אחיד. כך, במאגר הנופלים של עיריית מגדל העמק ויד לבנים נכתב שמו של
המנוח "אברהם בן גל"; בחדר ההנצחה, מתחת לתמונת המנוח, נכתב "אברהם
בן-גל (בוזגלו)"; בלוח שניתן למשפחה על ידי עיריית מגדל העמק במלאת 40
להיווסדה של העיר הופיע הכיתוב " אברהם בן-גל"; ובלוח ההנצחה בבית יד
לבנים נכתב כיום, לאחר השינוי כאמור, "אברהם בוזגלו (בן-גל)". הנה כי
כן, האחידות לא נשמרה גם באופני ההנצחה השונים ביד לבנים. עם זאת, המחלוקת בין
הצדדים מתמקדת רק בכיתוב על גבי לוח ההנצחה.
הצדדים
היו חלוקים ברמה העובדתית באשר לכיתוב המקורי על גבי לוח ההנצחה. העניין הובהר רק
בדיון שקיימנו בעל פה. באת-כוח עיריית מגדל העמק ציינה כי מן הבירור שנערך עם כל
המנהלים הקודמים של ארגון יד לבנים התברר כי עם נפילת המנוח, בשנת 1985, נכתב בלוח
ההנצחה שמו "אברהם בוזגלו (בן-גל)"; לאחר מספר שנים שונה הרישום על פי
בקשתה של אילנה, ונכתב "אברהם בן-גל (בוזגלו)"; ובשנת 2001 הוחזר הרישום
כאמור על פי בקשתו של אבי-המנוח. כעת, אנו מתבקשים להורות על שינוי נוסף, כך שישוב
וייכתב "אברהם בן-גל (בוזגלו)" בהתאם לבקשתו של העותר, אלעזר.
11. העתירה
מבוססת על מעמדה ומשמעותה של זכות המנוח לשנות את שמו. אכן, במדינה חופשית זכותו
של אדם לשנות את שמו היא בין החירויות המוענקות לו. הזכות לשנות את השם מבטאת את
המעמד והחשיבות שמקנה החברה לשמו של אדם, לא רק כאמצעי זיהוי, אלא גם כביטוי
לאישיותו. וכבר נאמר בפסיקתנו מפני הנשיא ברק כי: "שמו של אדם הוא חלק
מאישיותו. הוא האני החברתי שלו. הוא המפתח באמצעותו הוא צועד בשבילי החברה. אין
הוא קוד זיהוי בלבד. הוא ביטוי לאישיות, לרגש, לחובה, למסורת ולייעוד"
(בג"ץ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין
במשרד הפנים ואח', פ"ד מז (1) 749, 770). יש וזכותו של אדם לשינוי
שמו, תטיל חובה על אחר – למשל, החובה המוטלת על שר הפנים לאשר את שינוי השם, ובלבד
שהשם החדש אינו עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו. אולם, האם מזכותו
של המנוח לשינוי שמו נובעת כיום חובה לרישום כזה או אחר באתרי ההנצחה? האם שינוי
השם, אשר בוצע על ידי המנוח כשנתיים לפני מותו, כמוהו כצוואה שהוריש לחיים באשר
לאופן בו ייזכר?
כלל
הוא בידינו, כי יש להעניק חשיבות מיוחדת לרצונו של המת, ומקובל עלינו כי
"מצווה לקיים דברי המת". אלא שאיננו בוחנים כליות ולב ואין בידינו
להתחקות אחר מחשבותיו ורצונו של אדם, כל עוד אלה לא קיבלו ביטוי חיצוני מובהק. כך
הוא ביחס לאנשים חיים, וכך במיוחד, באשר לאלה שאינם עימנו עוד. דומה כי עיון
במכלול הנסיבות שאופפות פרשה עצובה זו, מגלה כי המנוח בעצמו לא נתן ביטוי מוחלט
לרצונו לבחור בשמו החדש. הוא אמנם שינה את שמו במשרד הפנים, אך לא שינה את השם
במאגרי המידע האחרים – ובמיוחד במאגר הנתונים של הצבא – המקום בו עבד ושהה בשנים
האחרונות לחייו. עוד עולה מתגובת בני המשפחה, אשר לא נסתרה, כי המנוח נמנע מלספר
לבני משפחתו אודות השינוי במשך תקופה ארוכה, ורק סמוך לפני מותו נודע להם על שינוי
השם. הוא המשיך להתקרא על ידי חברים ליחידה בשמו המקורי, הגם שחלק אחר הכיר אותו
בשמו החדש, אותו בחר למשפחה הצעירה שהקים. שמו של אדם הופך להיות חלק מאישיותו
בתהליך של הפנמה כלפי עצמו והחצנה כלפי הזולת. נוכח הזמן הקצר שבו עשה המנוח שימוש
בשם החדש שבחר לעצמו, קשה לקבוע אם ביקש למחוק את זכרו של שמו הקודם. עד כמה שניתן
בידינו לקבוע מה היה רצונו, כפי שבא לידי גילוי חיצוני כלפי הסובבים אותו, דומה כי
היה בוחר "לאחוז במטה" (פירוש השם "בוזגלו") משני קצותיו,
ולהיזכר בשני השמות גם יחד.
בני
שתי המשפחות של המנוח אינם חולקים על כך. אבי-המנוח ובני משפחתו אינם מתנגדים לכך
ששני השמות ינציחו את זכרו, ואף אילנה ואלעזר אינם עומדים על כך שעל גבי לוח
ההנצחה ייכתב שם המשפחה החדש בלבד. אדרבא, הם עצמם מכירים בחשיבות שמו הקודם של
המנוח ובזכותם של הוריו ואחיו, ושל כל מכריו של המנוח, לזכור אותו על פי שמו
הקודם. הכל מסכימים שיש להנציחו גם בשם החדש אותו בחר וגם בשם הישן, אותו נשא משך
שנות דור; אלא שהמחלוקת ביניהם נוגעת לקדימות אותה יש לתת לשם זה או לשם האחר.
כל
אחת מן המשפחות הציגה בטיעוניה את העמדה שבשמה היא טוענת כי מוצדק לרשום את שמה
קודם לרישום השם האחר. העותר אלעזר הדגיש את חשיבות זהותו האישית והמשפחתית כמי
שלא הכיר את אביו וחש כי החוט המרכזי המקשר ביניהם הוא שם המשפחה המשותף. מנגד,
אבי-המנוח ושאר בני המשפחה הדגישו את העובדה שהרישום המקורי נעשה בהתאם לטופס עליו
חתמו אילנה ואבי-המנוח, וכי נוכח העובדה שיש אתרי הנצחה נוספים בהם מופיע רק השם "בן-גל",
גוברת זכותם להנציח את המנוח בשם משפחתם.
12. מאחר
שנראה כי צוואתו המשוערת של המנוח מורה לנו להזכירו בשני השמות שליוו את חייו,
ונוכח העובדה שאין הוראת חוק המעניקה קדימות למי מן הצדדים, יקשה עלינו לערוך
איזון בין האינטרסים המתנגשים של שתי המשפחות והרצון לזכור ולהזכיר את יקירן באופן
אותו יבחרו. האיזון בהכרח נטוע בנסיבותיו של מקרה מיוחד זה. בערכנו את האיזון בין
המעמד שיינתן לזכותו של אלעזר שאביו ייזכר בשם אותו בחר טרם מותו – השם שהוא עצמו
נושא כיום; ובין המעמד שיינתן לזכותם של בני משפחת המנוח להנציח אותו בשמו המקורי –
שהוא גם שמם, עלינו להתחשב במשך הזמן שחלף מאז מותו של המנוח, באופן ההנצחה באתרי
ההנצחה השונים, בספרי הזיכרון, ובמצב העובדתי הנוגע למת ולחיים שהותיר אחריו. לכל
אלה עלינו להוסיף את ערכה של ההנצחה בכיתוב על גבי כרית המצבה שנותן קדימות לשם
הוריו של המנוח. כך הנחינו עצמנו באשר להכרעה בעניין הכיתוב המבוקש. זאת ועוד,
בהתחשב בעובדה שבמהלך בירור העתירה היו הצדדים נכונים להידבר זה עם זה, ובשים לב
לנכונותו של אלעזר לוותר על הדרישה לעניין הכיתוב על גבי כרית המצבה, הגענו למסקנה
כי בבית יד לבנים יש לתת עדיפות לסדר הכיתוב שמבקש אלעזר. במיוחד ראינו לנכון
לעשות כן בהתחשב בעובדה שהן המצבה על קברו של המנוח והן אנדרטת ההנצחה ביד לבנים
מצויים שניהם במגדל העמק – העיר בה נולד וגדל המנוח, ובה חיות עד היום הזה שתי
המשפחות, שיש להן גישה לאתרי ההנצחה. סברנו כי באיזון זה חשוב כי יימצא לכל אחת מן
המשפחות אתר הנצחה במגדל העמק ובו כיתוב התואם את רצונה. לפיכך, החלטנו לקבל את
העתירה במובן זה שהכיתוב בלוח ההנצחה ביד לבנים ישונה וייכתב בו "אברהם בן-גל
(בוזגלו)". אנו סבורים כי תוצאה זו יוצרת איזון ראוי. שלא כמו הכיתוב על גבי
כרית המצבה, הרישום בלוח ההנצחה שוּנה כבר מספר פעמים בעבר ולא יהיה בשינוי האמור
כדי לפגוע או חלילה לחלל את כבודו של המת. בנוסף לכך, מן הצד האחד, על קברו של
המנוח יינתן ביטוי מרכזי לשם אותו נשא מרבית ימי חייו ואשר מכבד את מורשת משפחתו;
ומן הצד האחר, בלוח ההנצחה ביד לבנים הוא ייזכר כפי שביקש שתיקרא משפחתו הצעירה
שהקים בשנותיו האחרונות.
נעיר
עוד כי אין בהכרעה אליה הגענו כדי להפחית מן החשיבות שבקבלת החלטה שתהא מוסכמת על
שני הצדדים. אכן, כפי שצוין בראשית הדברים, קיימים אתרי זיכרון רבים המנציחים את
זכרו של המנוח. ראויה היא דמותו של המנוח, כי תונצח בכבוד. בצדק ציין בא-כוח
אבי-המנוח, כי בעתירה זו אין מנצחים כי אם מנוּצחים בלבד. לא נותר לנו, אפוא, אלא
לשוב ולקרוא לצדדים לגשר על פני הכעסים והמחלוקות ולנסות להשכין שלום בלבבם וברוחם
למען כבודו וזכרו של אבי, כמי שבמותו ציווה להם חיים. ראוי ששתי המשפחות ישכילו
"לאחוז במטה" לשני קצותיו ולקיים בכבוד את הזכרון שילווה אותם לתמיד.
סוף
דבר, העתירה נדחית בכל הנוגע לראש הראשון שלה – הכיתוב על כרית המצבה, ומתקבלת בכל
הנוגע לכיתוב בבית יד לבנים, בו ייכתב שמו של המנוח לפי הסדר הבא: "אברהם
בן-גל (בוזגלו)".
בנסיבות
העניין אין צו להוצאות.
ש ו פ ט ת
הנשיא א' ברק:
אני מסכים.
ה נ ש י א
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד'
ביניש.
ניתן היום, ט"ז באייר תשס"ג
(18.5.2003).
ה נ ש י א ש ו
פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02008350_N12.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il