פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 8342/05 בבית המשפט העליון ע"פ 8342/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ד' חשין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק תפ"ח 1022/04 שניתן ביום 14.7.05 על ידי כבוד סגן הנשיא והשופטים א' אמינוף, ז' הווארי ונ' מוניץ תאריך הישיבה: כ' בכסלו תשס"ז (11.12.06) בשם המערער: עו"ד משה גלעד ועו"ד זיו גלעד בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף בשם שירות המבחן: גב' ג'ודי באומץ פסק דין השופט ד' חשין: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא א' אמינוף והשופטים ז' הווארי ונ' מוניץ) מיום 14.7.05 בתפ"ח 1022/04. המערער, יליד 1977, הורשע על פי עובדות כתב אישום מתוקן שבהן הודה בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה, מעשה סדום, בידוי ראיות ואיומים. יוער, כי הודאת המערער ניתנה לאחר שמיעת שבעה עדי תביעה ולאחר שהעיד בעצמו. במסגרת גזר הדין הוטלו על המערער 7 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), 36 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ופיצוי המתלוננת בסך 15,000 ש"ח. הערעור מכוון נגד חומרת העונש. 2. העובדות שביסוד הרשעתו של המערער בכתב האישום המתוקן הן אלה: באוגוסט 2003 נפגש המערער עם תלמידת פנימייה, ילידת 1988 (להלן – המתלוננת), בטרם מלאו לה 15 שנים. השניים נפגשו לאחר ששוחחו ביניהם באמצעות המחשב. פגישתם הראשונה נערכה בסמוך לקיבוץ שבו מתגוררת משפחתה המאמצת של המתלוננת, ומשם נסעו ברכב לבית חברו של המערער, שם קיימו השניים יחסי מין בהסכמה. השניים סיכמו כי יישארו "ידידים" ולא יקיימו עוד יחסי מין. לאחר מכן, במספר הזדמנויות שבהן חזרה המתלוננת לקיבוץ, הזמין אותה המערער לדירתו, שם שכנע אותה לקיים עמו יחסי מין, אגב הבטחות שונות שאותן לא התכוון לקיים. באחת מפגישותיהם ביצע בה מין אוראלי ובהזדמנות אחרת החדיר את איבר מינו לישבנה עד שהמתלוננת ביקשה ממנו להפסיק. באחת הפעמים עזבה המתלוננת את דירת המערער לאחר שניסה לשכנעה לקיים עמו יחסי מין. לאחר שעזבה, התקשר אליה ואיים כי אם לא תשוב, "ישלח אליה אנשים שיאנסו אותה ויכאיבו לה". בפחדה מאיומיו, שבה המתלוננת לדירה. במהלך אותה פגישה ניסה המערער להחדיר ויברטור לאיבר מינה של המתלוננת וחדל מכך רק לאחר שזעקה מכאב. באותה פעם גם הורה לה המערער למצוץ את איבר מינו, והמתלוננת עשתה כן. לאחר מכן הורה לה לשפשף את איבר מינו, ואף זאת עשתה. באחת הפגישות אמר המערער למתלוננת כי מישהו עומד לשאול אותה לגילה, וכי עליה לענות לו כי היא בת 19 וכי כל מה שהיא עושה עם המערער נעשה בהסכמה. המערער ביקש מהמתלוננת לערוך מעין "חזרה גנרלית" לאותה סיטואציה והקליט "חזרה" זו, על מנת שתהיה לו להוכחה כי אכן חשב שהמתלוננת בת 19 וכי המעשים נעשו בהסכמה. 3. בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי, ציין שירות המבחן כי התרשם שמדובר במקרה של "דפוסי התנהגות המאפיינים עבריני מין חזרתיים ומכאן החשש להישנות של מקרים נוספים". בתסקיר משלים, העריך כי למערער היו "עיוותי מחשבה", שגרמו לו להאמין כי המתלוננת מקיימת עמו יחסים בהסכמה. שירות המבחן המליץ על "ענישה מוחשית ומציבת גבולות במסגרת ריצוי של מאסר בפועל", תוך הפניית המערער למסגרת מב"ן, לטיפול בצרכיו הייחודיים. 4. בגזר דינו מנה בית המשפט את שיקולי הענישה, ביניהם הרתעה ותגמול, שיקום המערער, הגנה על הקורבן והרתעת הציבור מפני הישנות מעשים אלה בעתיד. בית המשפט קבע כי המערער הפעיל על המתלוננת לחצים, מעבר לשכנוע, תוך ניצול מצוקתה וניצול פער הגילים ביניהם, כך שנאלצה לקיים יחסים שלא בהסכמה. בית המשפט קבע כי בכך פגע המערער במתלוננת פגיעה קשה ועמוקה בנפשה ובגופה. כנימוקים לקולא ציין בית המשפט כי תחילת המעשים היו בהסכמתה של המתלוננת, בהוסיפו כי בעדותה סיפרה המתלוננת שביקשה לקבל טובות הנאה מהמערער, ואילו הייתה מקבלת אותן, כך העידה, לא הייתה מגישה תלונה. כן ציין את ההודאה של המערער בכתב האישום המתוקן, שעל אף עיתויה המאוחר, היה בה כדי להצביע על חרטה עמוקה, מה גם שהמערער נטל אחריות מלאה למעשיו. עוד ציין בית המשפט, כי בעברו הפלילי של המערער רק שתי הרשעות מתקופת היותו נער, בגין איומים ותקיפה סתם, שלוש הרשעות מתקופת היותו חייל, בשל נפקדות, והרשעה אחת משנת 2000 על איומים. בשקלול הנסיבות המיוחדות של המערער ושל ביצוע העבירות, מצא בית המשפט לגזור עליו את העונשים שפורטו לעיל. 5. בתסקיר המשלים שהוגש לנו, ציין שירות המבחן כי המערער מקבל אחריות על הפגיעה במתלוננת וכי הוא מביע מוטיבציה לקחת חלק בטיפול לעברייני מין. שירות המבחן העריך, כי מצבו של המערער כיום מאפשר לשלבו במסגרת טיפולית לעברייני מין, אם כי המדיניות היא לשלב אסירים שעברו עבירות מין בטיפול מעין זה רק לקראת סיום שני שליש מתקופת מאסרם. 6. בערעורו טוען המערער, כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו מעבר למידה הסבירה הנהוגה במקרים כאלו, ולפיכך יש להפחית מעונש המאסר שהושת עליו. לטענתו, לא ניתן משקל מספיק לכך שמערכת היחסים עם המתלוננת הייתה בהסכמתה, וכי לא המערער הוא שיזם אותה. כן הוא טוען, כי לא ניתן משקל מספיק להודאתו, לחרטה שהביע, לגילו הצעיר ולכך שאינו נושא עבר פלילי מכביד. המערער מוסיף, כי כיום ניתן להתרשם ממנו כמי שעבר שינוי בדפוסי החשיבה שלו, כי אינו רואה עוד את מעשיו כמעשים מותרים ונורמטיביים, וכי הוא מכיר בכך שפגע במתלוננת. לטענת המערער, שגה בית המשפט עת הדגיש את הפן ההרתעתי והתגמולי, באשר די היה בעונש מופחת כדי להשיג מטרות אלו. בדיון לפנינו הוסיף המערער, כי יש לשלבו בטיפול לעברייני מין, ולדחות את הדיון בעניינו, כך שיינתן לו תמריץ ללכת לטיפול ולהצליח בו. המשיבה, לעומתו, טוענת כי אין לקבל את הערעור. לטענתה, העונש שנגזר על המערער ראוי הוא. המשיבה מסכימה עם המערער כי יש לשלבו בקורס טיפולי במסגרת ריצוי המאסר, קורס שאליו, כך נמסר לנו מפי נציגת שירות המבחן, יש מספר רב של מועמדים ו"יש צורך בהמתנה". עם זאת, המשיבה אינה מסכימה להקלה בעונשו של המערער, וזאת, בין היתר, גם לאור האמור בתסקיר שירות המבחן. 7. שקלנו את טענות הצדדים, על רקע מכלול הנסיבות, ובאנו למסקנה כי יש לדחות את הערעור. 8. עונש המאסר שהוטל על המערער הולם את חומרת מעשיו. אין להקל ראש במעשים שבגינם הורשע, אף אם תחילתם בהסכמתה של המתלוננת ואף שלעתים עדים אנו, לצערנו, להרשעות בגין מעשים חמורים מהם. לעניין טענת המערער בדבר הסכמת המתלוננת, לא זו בלבד שהסכמתה אינה נסיבה לקולא, בהיותה יסוד בחלק מעבירות המין שבהן הורשע, אלא שנסיבות ההסכמה – פער הגילים בינה לבין המערער ומסכת השכנועים שהפעיל המערער כלפיה – מהוות נסיבות להחמרה בעונש. מה גם, שבהמשך המפגשים ביניהם אף כפה המערער על המתלוננת מעשים כאלה ואחרים, ועל כך עוד הוסיף ואיים עליה. אין עוד צורך להכביר מילים על החומרה הטמונה בעבירות מין ועל הנזק שנגרם לקורבנות עבירות אלו, בעיקר כאשר אלה מבוצעים בקטינים, תוך ניצול חולשתם. הנזק שנגרם לקורבנות בעבירות מסוגים אלה הוא רב וספק אם ניתן לאמוד את מלוא היקפו. מסכימים אנו לדברי בית המשפט קמא, כי במעשיו פגע המערער פגיעה קשה ועמוקה בגופה ובנפשה של המתלוננת ואף רמס את כבודה כאדם. בית המשפט לא התעלם בגזר דינו מהשיקול השיקומי, מנסיבותיו האישיות של המערער, בכלל זה הודאתו והחרטה שהביע, ומכך שמעשיו אינם במדרג הגבוה ביותר של עבירות המין. באיזון בין שיקולים אלה לבין הטעמים השוקלים לחומרה בעבירות מין בכלל, ובהתייחס למעשיו של המערער בפרט, מצא בית המשפט להטיל על המערער עונש של שבע שנות מאסר. בעונש זה, שנראה לנו סביר ותואם את נסיבות העניין, לא מצאנו מקום להתערב. 9. באשר לטענות המערער בנוגע לטיפול לעברייני מין שאותו הוא מעוניין לעבור במסגרת ריצוי עונש המאסר, נעיר כי לא שוכנענו שדווקא הקלה בעונש היא שתעודד את שיקומו, וגם מהתסקיר המשלים שהוגש לנו לא עולה כי שירות המבחן התרשם כך (השוו ע"פ 715/04 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 1.12.04). יש כמובן לקוות, כי תקופת המאסר שנותרה למערער אכן תנוצל לצורך טיפול ושיקום, אך אין בכך כדי להביא להתערבות בעונש שנגזר עליו. הערעור נדחה. ניתן היום, כ' בכסלו תשס"ז (11.12.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05083420_F02.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il