אנדריי גולוב נ. דביר מעטוף

פסק-דין בתיק ע"א 8341/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8341/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט י' דנציגר המערערים: 1. אנדריי גולוב 2. עילית חברה לביטוח 3. אדווה וייס 4. אישי ישיר-חב' לביטוח בע"מ נ ג ד המשיב: דביר מעטוף ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.7.06 בת.א. 2606/00 שניתן על ידי כבוד השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: כ"ח בטבת תשס"ח (6.1.08) בשם המערערים: עו"ד א' כרמלי; עו"ד פ' מלחם בשם המשיב: עו"ד א' רוזנבלט פסק-דין השופט י' דנציגר: העובדות 1. המשיב, יליד שנת 1984, נפגע בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 20.1.2000. המשיב תבע את נזקיו מן המערערים במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בית המשפט המחוזי בירושלים, בפסק דינו של כבוד השופט רפי כרמל, פסק למשיב פיצויים המגיעים לכדי סכום של 1,344,242 ₪ בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד; הוצאות בעבר; עזרת צד ג' בעבר והוצאות רפואיות בעתיד. כן נפסק כי המערערים ישלמו למשיב פיצוי בגין כאב וסבל בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976. מהסכום שנפסק הורה בית המשפט קמא לנכות תשלומים וקצבאות המוסד לביטוח לאומי בסך 409,494 ₪. טענות הצדדים 2. המערערים מפנים את טענותיהם בערעור זה כנגד קביעותיו של בית משפט קמא בנוגע לשלושה ראשי נזק: א. הפגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד: המערערים טוענים כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי הפגיעה בכושר ההשתכרות של המשיב בעתיד כתוצאה מהתאונה מגיעה לשיעור של שישים אחוזים, על אף שהעמיד את נכותו הרפואית על ארבעים ושמונה אחוזים בלבד. המערערים טוענים כי טעותו של בית משפט קמא מתחדדת נוכח העובדה שהנכות הרפואית שנקבעה, בשיעור של ארבעים ושמונה אחוזים, משקללת מלבד נכות בגין הפרעות פסיכיאטריות וקוגניטיביות, גם נכות מוטורית בשיעור של חמישה עשר אחוז, כאשר בחוות הדעת הנוירולוגית שהוגשה לבית משפט קמא צויין כי לנכות מוטורית זו אין השלכה תפקודית. כן טוענים המערערים כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי החישוב לעניין הפסד השתכרות המשיב בעתיד יחושב בהתאם לשכר הממוצע במשק. המערערים טוענים כי בשל נכות בתחום הקוגניטיבי-התנהגותי בשיעור עשרה אחוזים ממנה סבל המשיב עוד לפני התאונה, כפי שנקבע בחוות הדעת הנוירולוגית הנ"ל, נכות אשר דומה, לטענתם, לנכות הקוגניטיבית אשר נגרמה בתאונה ואשר בגינה נקבעה פגיעה בכושר ההשתכרות, היה על בית המשפט קמא לקבוע כי בסיס השכר ממנו ייגזר הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד, יהיה לכל היותר בשיעור תשעים אחוזים מהשכר הממוצע במשק. ב. הוצאות רפואיות: המערערים טוענים כי שגה בית משפט קמא עת פסק בגין הוצאות אותן יוציא המשיב עבור טיפולים רפואיים בעתיד פיצוי בסך 25,000 ₪, בהסתמכו על חוות הדעת הפסיכיאטרית לפיה יש צורך בטיפולים אלו בתדירות של אחת לשבוע למשך שנתיים. המערערים טוענים כי במשך כמעט שנתיים מיום מתן חוות דעת זו ועד למועד פסק הדין של בית משפט קמא לא המציא המשיב כל ראיה כי נזקק לטיפולים אשר הוזכרו בחוות הדעת וכי קיבלם בפועל. ג. עזרת הזולת בעתיד: המערערים טוענים כי שגה בית משפט קמא עת פסק בגין עזרת צד ג' בעתיד, בעבודות משק הבית, פיצוי בסך 160,000 ₪, שכן לטענתם למשיב אין כל נכות בתחום הפיזי שהינה בעלת משמעות תפקודית וגם הנכות הנפשית והקוגניטיבית של המשיב אינה בעלת השלכה על ביצוע עבודות משק הבית. 3. המשיב טוען כי בהתאם להלכה, אין ערכאת הערעור מתערבת בהערכת הנזק שנקבעה על ידי הערכאה הראשונה אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר או משנתגלתה טעות בולטת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. לגופם של דברים, טוען המשיב בסיכומי התשובה שלו, תוך הפנייה לחוות הדעת ולעדויות שהושמעו בפני בית משפט קמא, כי הפיצוי אשר נפסק לטובתו הינו נמוך מידי. דיון 4. סבורים אנו, כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט קמא הינם סבירים וודאי שאין בהם כל טעות של ממש אשר מצדיקה התערבותו של בית משפט שלערעור (ראו ע"א 6720/99 פרפרה נ' גולדו (טרם פורסם, 28.8.05). קביעותיו של בית המשפט קמא מעוגנות בראיות שהוצגו בפניו, והן נסמכות על בחינה מקיפה וממצה של טענות הצדדים ועל חוות הדעת הרפואיות (והשוו: ע"א 8380/03 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עבדאלולי (טרם פורסם, 8.12.05)). 5. נכותו התפקודית של המשיב נקבעה בשיעור גבוה יותר מנכותו הרפואית בשל התרשמותו של בית משפט קמא, בין היתר, מבעיות הזיכרון, הקשב והריכוז מהן סובל המשיב כתוצאה מהתאונה, התרשמות שנסמכה על חוות הדעת הנוירולוגית ועל עדויותיהם של המשיב ושל אביו, תוך התייחסות לכך שעל פי חוות הדעת הנוירולוגית למשיב נכות בתחום הקוגניטיבי-התנהגותי בשיעור עשרה אחוזים מלפני התאונה. גם הקביעה כי יש להעמיד את בסיס השכר לחישוב הפסד השתכרותו של המשיב בהתאם לשכר הממוצע במשק, ניתנה תוך התייחסות לנכותו של המשיב מלפני התאונה, ועל סמך התרשמותו של בית משפט קמא מהעדויות שהושמעו בפניו בנוגע למצבו של המשיב לפני התאונה, מהן למד כי היה ככל קטין רגיל ועל כן סביר שהיה משתכר כשכר הממוצע במשק. הפיצוי בגין הוצאות רפואיות בעתיד בסך 25,000 ₪, אשר ניתן למשיב עבור טיפולים נפשיים בהתאם להמלצה בחוות הדעת הפסיכיאטרית, נפסק תוך התייחסות לטענה כי המשיב לא הביא כל ראיה כי יישם המלצה זו ונטל חלק בטיפולים במסגרת כלשהי. בית משפט קמא קבע סכום זה על דרך אומדנא, בשל האפשרות כי המשיב לא טופל עקב חסרון כיס, ואין אנו מוצאים לנכון להתערב בקביעה זו. הוצאות עזרת צד ג' במשק הבית נפסקו גם הן בהסתמך על התרשמותו של בית משפט קמא כי קיימת פגיעה ביכולתו של המשיב לדאוג לניקיון ולאחזקת משק הבית. גם בקביעה זו אין אנו מוצאים כל הצדקה להתערב. 9. לסיכום, התרשמותנו היא כי על המערערים נפסק לשלם למשיב פיצוי שהינו סביר ומבוסס על התרשמותו של בית משפט קמא מהראיות והעדויות שהובאו בפניו. אין, לפיכך, כל עילה להתערבותנו בפסק הדין של בית משפט קמא. 10. הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך דינו בשיעור 20,000 ₪. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ח' בשבט תשס"ח (15.1.08). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06083410_W05.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il