יאמין נ' לפיקוח על הבניה ואח'

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 834-05-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר העותר: ח'לף יאמין נגד המשיבים: 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה 2. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 3. מפקד כוחות צה"ל בגדה הערבית עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד מוחמד בדראן; עו"ד עפיף גרה בשם המשיבים: עו"ד מיה ציפין פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תאושר בקשת העותר למתן היתר בניה למבנה מגורים, הממוקם בגוש פיסקאלי 8, חלקה 76 בכפר ג'ית (להלן, בהתאמה: המבנה ו-הכפר), ויבוטל צו ההריסה שהוצא ביחס למבנה (להלן: צו ההריסה); מדוע לא תאושר תוכנית תכנון לכפר שהוגשה בידי המועצה המקומית שלו (להלן, בהתאמה: התוכנית המוצעת ו-המועצה המקומית); ומדוע לא יוכנו תוכניות תכנון אזוריות עדכניות לכפר, במסגרתן יוסדר מעמדו של המבנה. כן מבקש העותר כי יינתן צו ביניים האוסר על הריסת המבנה. ביום 7.9.2017 ניתן צו הפסקת עבודה ביחס למבנה, וביום 27.9.2017 הוצא לו צו הריסה בידי המשיבה 1, ועדת המשנה לפיקוח על הבניה במועצת התכנון העליונה (תיק בב"ח ט' 146/17). בסמוך לכך הגיש העותר בקשה להיתר בניה ביחס למבנה, אך ביום 20.12.2021 דחתה המשיבה 1 את הבקשה, תוך שקבעה, בין השאר, כי המבנה אינו תואם את התוכנית החלה על השטח; כי הוא מרוחק מריכוזי בנייה מוסדרים; וכי קיימות בו חריגות תכנוניות שונות. ביום 14.11.2022 נדחה ערר על החלטה זו שהגיש העותר למשיבה 2, וועדת המשנה לתכנון ורישוי במועצת התכנון העליונה. לאחר שלא נמצא תיעוד למסירת החלטת המשיבה 2 לידי העותר או בא-כוחו, נשלחה החלטה זו פעם נוספת לעותר ביום 12.1.2025, וניתנה לו ארכה בת 14 יום למימוש צו ההריסה. ביום 26.1.2025 הגיש העותר עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, ובה ביקש, בתמצית, לבטל את צו ההריסה שהוצא ביחס למבנה, ולהורות למשיבים לדון בתוכנית מפורטת שהגיש העותר במטרה להכשיר את המבנה (עת"מ 64912-01-25. להלן: העתירה המנהלית). בו ביום נתן בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט אלי אברבנאל) צו ארעי האוסר על ביצוע צו ההריסה עד למתן החלטה אחרת. ביום 6.4.2025 התקיים דיון בעתירה המנהלית, ובמהלכו, לאחר ששמע את הערות בית המשפט מסר בא-כוח העותר כדלקמן: "לא הצלחתי לתפוס את העותר, אנחנו מוכנים למשוך את העתירה. נבקש זמן להתארגנות [...]" (פרוטוקול הדיון בעתירה המנהלית, עמ' 1, ש' 27-26). בהמשך לכך ניתן פסק דין בעתירה המנהלית, בגדרו הורה בית המשפט לעניינים מנהליים על מחיקת העתירה, וקבע כי צו ההריסה לא יבוצע לפני יום 9.6.2025. ביום 2.5.2025 הוגשה העתירה שלפנינו. בעתירה טוען העותר כי בשנת 2017 הגישה המועצה המקומית "תוכנית מתאר מקומית" למוסדות התכנון, ולפיה תוסדר הבניה באזור הכפר. לאחר שהתקבלו הערות שונות לתוכנית המוצעת היא תוקנה, והוגשה פעם נוספת בשנת 2018. אלא שמאז, גורס העותר, היא "ככל הנראה, נשכחה על ידי המשיבים", ולא קודמה כלל (סעיף 7 לעתירה). העותר טוען כי הוא בנה את המבנה בהתאם לתוכנית המוצעת, ומכיוון שהניח שזו תאושר. לשיטת העותר, הימנעות מוסדות התכנון מלדון בתוכנית המוצעת היא מפלה, בלתי-מידתית ובלתי-סבירה באורח קיצוני. ביום 19.5.2025 הוגשה הודעה נוספת מטעם העותר, ובה התייחס להשלכות המשפטיות של מחיקת העתירה המנהלית על ההליך דנן. העותר טוען כי התוודע רק בדיעבד להסכמת בא-כוחו למחיקת העתירה המנהלית, וכי גם לאחר שבא-הכוח הקודם הודיע לו על כך, לא הוסברו לעותר ההשלכות המשפטיות של הסכמה זו. משכך, לשיטת העותר, אין לראות במחיקת העתירה הקודמת כוויתור מצדו על זכויותיו. העותר מוסיף כי העתירה המנהלית נדחתה ללא דיון לגופו של עניין, ועל כן ראוי לאפשר לו, בגדר ההליך הנוכחי, לברר את טענותיו באופן מלא. ביום 30.5.2025 הגישו המשיבים את תגובתם המקדמית לעתירה, ובה ביקשו לדחותה על הסף. המשיבים טוענים כי מעשה בית דין חל על הסעדים הנוגעים לביטול צו ההריסה ומתן היתר בניה למבנה. אשר לסעדים הנוגעים להשתהות הנטענת בקידום התוכנית המוצעת סבורים המשיבים כי קיים סעד חלופי – פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. לפי המשיבים, התוכנית המוצעת היא "תוכנית מפורטת בעלת מרכיבים מתאריים", המצויה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים (סעיף 11 לתגובה המקדמית). זאת, בשים לב לכך שהנושא של תוכניות אלו הם "הערים הקטנות או הכפרים", כדוגמת כפר מגוריו של העותר, וגם בהתחשב בכך שהעותר סבר כי ניתן להוציא היתר בניה מכוח התוכנית המוצעת – דבר המתאפשר, ככלל, מכוחה של תוכנית מפורטת. עוד טוענים המשיבים כי יש לדחות את ניסיונו של העותר לכרוך את הסעדים הפרטניים עם טענות כלליות כלפי מדיניותם התכנונית. לבסוף, המשיבים מציינים כי, בניגוד לטענת העותר, התוכנית המוצעת לא קודמה על ידי מגישיה, גם לאחר שרשויות התכנון נתנו הנחיות בעניין. ביום 5.6.2025 הגיש העותר, לפי בקשתו, תשובה לתגובה המקדמית מטעם המשיבים. העותר טוען כי עתירתו אינה ממוקדת בהחלטה תכנונית מסוימת אלא עוסקת במחדל המתמשך של המשיבים, הנמנעים מקידום התוכנית המוצעת – ולשיטתו השגות עקרוניות כאלה מצויות בסמכות בג"ץ. לגישת העותר, בית המשפט לעניינים מנהליים כלל אינו מוסמך לדון בעתירתו, שכן העתירה אינה מתמקדת בהחלטה מסוימת או במחדל נקודתי אלא בהימנעות הרשויות מהפעלת סמכויות התכנון ביחס לכפר, וכיוון שפתרון הסוגיה מחייב מתן סעדים חריגים, אותם מוסמך רק בג"ץ לתת (סעיף 10 להודעת העותר). העותר מוסיף כי גם אם קיימת סמכות מקבילה בעניין לבג"ץ ולבית המשפט לעניינים מנהליים יהיה ראוי לנהל את ההליך בבג"ץ, בשים לב לחומרת מחדלם של המשיבים, ולכך שעתירתו המנהלית נדחתה בבית המשפט לעניינים מנהליים מבלי שטענותיו נשמעו. לבסוף, העותר טוען כי המשיבים נמנעו מלהסביר מדוע הופסק קידומה של התוכנית המוצעת, ועובדה זו מוכיחה שלא קיים מניע ענייני לעיכובים באישורה. לפיכך, מבקש העותר כי בית המשפט ימנע ממחיקת העתירה, יורה למשיבים להציג לוח זמנים לקידומה של התוכנית המוצעת, וישהה את הליכי האכיפה בכפר עד להכרעה בעתירה דנן. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. טענות העותר במישור העקרוני, הנוגעות לאי-קידום התוכנית המוצעת, מצויות בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, וזאת מכוח סעיף 5א לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק), בצירוף פרט 2 לתוספת הרביעית לחוק. לפי פרט זה, בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים מוסמך לדון בעתירה נגד "החלטה של רשות לפי חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966 [...]" (להלן: חוק התכנון הירדני), וזאת למעט החלטה הנוגעת לתוכנית תכנון אזורית או תוכנית תכנון מתארית לפי חוק זה. כפי שהבהירו המשיבים בתגובתם המקדמית, התוכנית המוצעת אינה תוכנית תכנון אזורית או מתארית, ולפיכך היא מצויה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. בתשובתו לתגובה המקדמית לא השיג העותר על הגדרה זו, וחלף זאת התמקד בטענה כי לא קיים סעד חלופי אפקטיבי בעניינו, נוכח העובדה שהעתירה ממוקדת במחדל של הרשויות, ולא בהחלטה קונקרטית, וכן בשים לב לאופיו העקרוני של מחדל זה. לא ראינו ממש בטענות אלה. זאת כיוון שבהגדרת המונח "החלטה של רשות" בחוק נכללו, במפורש, גם מצבים של "העדר החלטה [...] או מחדל" (סעיף 2 לחוק. ראו והשוו: בג"ץ 5710/06 פרידמן נ' ראש עיריית יהוד, פסקה 7 (21.8.2006); בג"ץ 5974/20 אבו אלהיגא נ' עיריית טמרה (27.8.2020)), ומכיוון שעצם קיומו של היבט עקרוני בהחלטה אינו שולל את סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בה (ראו: בג"ץ 5293/21 סלום נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 10 (26.10.2021); בג"ץ 4462/22 גמבריאן נ' משרד הפנים, פסקה 6 (26.10.2022); בג"ץ 4436/22 התאחדות התעשיינים בישראל נ' המשרד להגנת הסביבה, פסקה 8 (14.11.2022)). בשולי הדברים יוער כי העותר לא צירף פנייה למיצוי הליכים הנוגעת לטענות עקרוניות אלה, ואף מטעם זה, דינן להידחות (ראו: בג"ץ 537/21 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקה 3 (16.2.2021); בג"ץ 1428/23 ארגון רבני ישראל נ' המועצה הדתית יבניאל, פסקה 22 (22.5.2023)). בפתח עתירתו התייחס העותר בקצרה לסעד נוסף, שעניינו קידום תוכניות תכנון אזוריות עדכניות לכפר, במטרה לאפשר את הסדרת המבנה. העתירה אינה כוללת כל פירוט עובדתי או משפטי באשר לסעד זה, ומשכך דינו להידחות (בג"ץ 5082/17 רווח נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 3 (27.6.2017); בג"ץ 8118/19 עמותת יהל – ייעוץ והדרכה לאלרגיות מזון נ' סגן שר הבריאות, פסקה 4 (11.12.2019)). מכל מקום, נראה כי התוכנית אותה מבקש העותר לקדם תהיה תוכנית תכנון מפורטת, המצויה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים, שכן מכוחה של תוכנית זו ניתן להוציא היתרי בניה – כפי שמבקש העותר לעשות (ראו: סעיף 34(1) לחוק התכנון הירדני). יתר הסעדים בעתירה נוגעים באופן פרטני למבנה שבנה העותר, ושבעניינו הוצא צו ההריסה. אף סעדים אלה מצויים בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים (ראו: בג"ץ 2987/21 עואודה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 3 (10.5.2021); בג"ץ 5945/22 אלדיאפין נ' ראש המנהל האזרחי, פסקה 3 (7.9.2022); בג"ץ 675/23 זיד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 11 (6.3.2023)). בהקשר זה משיג העותר על פסק הדין שניתן בעתירה המנהלית, אשר לדבריו ניתן בהסכמת בא-כוחו הקודם, אך מבלי שהעותר עצמו הסכים לוותר על טענותיו. המסלול הראוי להעלות טיעונים מסוג זה מצוי בגדרי ההליך המנהלי – באמצעות הגשת בקשה מתאימה או הגשת ערעור, בכפוף לכל דין. כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבג"ץ, לא יתערב בהחלטות שיפוטיות של ערכאות אחרות, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם מתגלה בהחלטה פגם היורד לשורש העניין, כגון חוסר סמכות או שרירות בעלת אופי "מינהלי טהור" (ראו, מני רבים: בג"ץ 5668/10 אבו שרקייה נ' מדינת ישראל – הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה, פסקה 5 (1.9.2010); בג"ץ 1996/22 כל בו חצי חינם בע"מ נ' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, פסקאות 4-2 (31.3.2022); בג"ץ 30591-02-25 טבע הדברים – החברה לחקר האדם והסובב בע"מ נ' עיריית הרצליה, פסקה 2 (24.2.2025)). ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. נוכח האמור לעיל, העתירה נדחית, ללא צו להוצאות. על מנת לאפשר לעותר למצות את הסעדים החלופיים העומדים בפניו – תינתן לו תקופת התארגנות בטרם ביצוע צו ההריסה מושא העתירה, ואנו מורים כי הצו לא יבוצע לפני יום א', 10.8.2025. מובהר כי המשיבים יהיו רשאים לבצע את ההריסה עקב צרכי לחימה דחופים או מטעמי ביטחון מבצעיים ומובהקים, ככל שיתעורר הצורך, גם קודם לכך. ניתן היום, י"ג סיוון תשפ"ה (09 יוני 2025). נעם סולברג משנה לנשיא עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט