פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"א 8339/21
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
עצמאות ניהול מלונות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. פלטרין השקעות בע"מ
2. מלון האגדות בע"מ
3. חברת בית החלמה אגדות בע"מ
4. מרדכי פריד
5. אברהם גולדרייך
6. ערן אדיב
7. דני אבו, עו"ד- כונס הנכסים
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 27356-10-21 מיום 14.10.2021 שניתנה על-ידי כב' השופט א' רון
בשם המבקשת: עו"ד נועם פרץ; עו"ד קארין אהרון עזר
בשם המשיבה 1: עו"ד אסף גל
בשם המשיבים 4-2: עו"ד רונית רז
בשם המשיבים 7-5: עו"ד דור מצגר
פסק-דין
1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון) בת"א 27356-10-21 מיום 14.10.2021, בה נמחקה בקשה לסעדים זמניים שהגישה המבקשת, מבלי שנערך דיון בבקשה.
רקע והשתלשלות ההליכים
2. בשנת 2018 חתמה המשיבה 1 (להלן: פלטרין) עם המשיבים 4-2 על הסכם מכר מקרקעין שהיו בבעלות פלטרין (להלן: המקרקעין). בהמשך טענה פלטרין כי המשיבים 4-2 הפרו את ההסכם הפרה יסודית והודיעה על ביטולו. בשנת 2020 חתמה פלטרין על הסכם למכירת המקרקעין עם המבקשת, ובהמשך טענה כי אף המבקשת הפרה את החוזה עמה והודיעה על ביטולו. בין לבין התנהלו הליכים בין פלטרין למשיבים 4-2, והצדדים הגיעו להסכם פשרה שלפיו חידשו ועדכנו את ההסכם ביניהם משנת 2018.
3. ביום 9.8.2021 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה נגד המשיבים למתן צו עיקול זמני וצו איסור דיספוזיציה של המקרקעין (ת"א 20649-08-21; להלן: ההליך הראשון). בבקשה נכתב כי לצד הבקשה מתכוונת המבקשת להגיש תביעה כספית נגד המשיבים בסך של 8,330,000 ש"ח. בהחלטתו מיום 31.8.2021 עמד בית המשפט המחוזי על כך שמטרתו של סעד זמני היא להבטיח את הסעדים המתבקשים בהליך העיקרי; וקבע כי אין להורות על איסור דיספוזיציה או על הגבלה על המקרקעין, מאחר שכעולה מהבקשה, הסעד שיתבקש בתביעה שתוגש – כספי ולא אכיפה. עם זאת, נקבע כי לנוכח מצבה הכלכלי, פלטרין תפקיד בקופת בית המשפט ערובה בנקאית או סכום כספי של 500,000 ש"ח אלא אם תעמיד כערובה נכס מקרקעין ששוויו לא יפחת מ-3,000,000 ש"ח. בפסק דינו מיום 7.10.2021 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת על מחיקת ההליך, משלא הוגש בסופו של דבר כתב תביעה.
4. ביום 12.10.2021 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה לאכיפת הסכם המכר שערכה עם פלטרין ובצדה בקשה לסעדים זמניים, שעניינם בין היתר צו איסור דיספוזיציה של זכויות הבעלות במקרקעין (ת"א 27356-10-21; להלן: ההליך השני). בכתב התביעה נטען שלבית המשפט המחוזי בירושלים יש סמכות לדון בה לנוכח תניית שיפוט ייחודית שנקבעה בהסכם בין הצדדים. המבקשת טענה כי ההחלטות בהליך הראשון אינן מקימות מעשה בית-דין ביחס להליך השני, משום שבהליך הראשון התבקש סעד כספי בעוד שבהליך השני מתבקשת אכיפת הסכם המכר.
5. בהחלטה מיום 14.10.2021 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת הבקשה לסעדים זמניים, ללא שקדם לכך דיון במעמד הצדדים. נקבע שאין לקבל בקשה שמוגשת לבית משפט מחוזי מסוים אחרי שבקשה דומה, בשינויים זניחים, נדונה והוכרעה על-ידי בית משפט מחוזי אחר. בית המשפט המחוזי ציין את תקנה 42 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), שמסמיכה את בית המשפט למחוק כתב טענות אם בעל-הדין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט, וקבע שיש פסול בכך שבעל-דין יטריח שני בתי משפט מחוזיים באותו העניין, רק משום שההחלטה בהליך הראשון איננה לשביעות רצונו.
על החלטה זו מוגשת הבקשה שלפניי.
הבקשה דנן
6. המבקשת טוענת שלא היה מקום לדחות את הבקשה לסעדים זמניים מבלי לקיים בה דיון במעמד הצדדים. לטענתה, הכלל הוא שיש לקיים דיון בבקשות לסעדים זמניים, אלא אם הבקשה איננה מגלה עילה, אף לא על פני הדברים. המבקשת מדגישה כי ההליך הראשון עניינו תביעה כספית בעוד ההליך השני עניינו תביעה לאכיפת הסכם, כך שישנו הבדל מהותי ביניהם, וההחלטות מההליך הראשון אינן מקימות מעשה בית דין ביחס להליך השני. עוד נטען כי רק בית המשפט המחוזי בירושלים מוסמך לדון בתובענה דנן, לנוכח תניית שיפוט ייחודית שנקבעה בנספח להסכם בין המבקשת לפלטרין.
7. המשיבים בתשובותיהם סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי וטוענים כי לא היה מקום לקיים דיון בבקשת המבקשת לסעדים זמניים, משזו איננה מגלה כל עילה ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. המשיבים מוסיפים כי הבקשה לסעדים זמניים הוגשה בשיהוי כבד וכי יש לדחותה אף לגופו של עניין, משמכירת הנכס לידי המשיבה 3 היא מעשה עשוי, כך שהצו המבוקש על-ידי המבקשת אינו נועד לשמור על המצב הקיים. עוד טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה שלפניי אך בשל העובדה כי לא צורף לה תצהיר.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. כפי שיבואר להלן, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי.
9. נקודת המוצא לדיון בענייננו היא תקנה 97(א) לתקנות, שלפיה "הבקשה למתן סעד זמני תידון במעמד בעלי הדין", מבלי לגרוע מסמכויות בית המשפט לפי פרק ח' לתקנות, שמאפשר לבית המשפט להחליט בבקשה מבלי לקיים דיון, בין אם הבקשה מצריכה תשובה ובין אם לאו (ראו תקנות 50(2) ו-50(4)). ברע"א 1556/21 עירון נ' עו"ד בר-אור (22.4.2021), קבע בית משפט זה כי ההפניה לפרק ח' הנ"ל בתקנה 97(א) נועדה לעגן את ההלכה, שלפיה דרך המלך היא קיום דיון בבקשה לסעד זמני במעמד בעלי-הדין, כשבצידה פתח צר לדחיית הבקשה ללא דיון, כאשר הבקשה איננה מגלה עילה אף לא על פניה.
10. אף אם אניח כי התנהלות המבקשת מעוררת קושי, אינני סבורה כי עניינה נמנה על אותם מקרים חריגים שבחריגים שבהם מוצדק לדחות בקשה לסעד זמני ללא דיון. החשיבות שבקיום דיון כאמור נעוצה בכך שלהכרעה בבקשה לסעדים זמניים עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על בעלי הדין ועל המשך הדיון בהליך הנדון (ראו: רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית (12.1.2016)), ולא שוכנעתי כי בקשת המבקשת אינה מגלה עילה אף לא על פניה. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על קביעה שלפיה הלכה למעשה בקשת המבקשים לסעדים זמניים נדונה והוכרעה בהחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 31.8.2021. אלא שההחלטה האחרונה ניתנה בהנחה שתביעת המבקשת היא כספית, בעוד שהבקשה לסעדים זמניים בהליך השני הוגשה לצד תביעה לאכיפת הסכם. כמו כן יש לציין כי ההחלטה הנ"ל בהליך הראשון אינה מקימה מעשה בית דין בהליך השני, משום שמדובר בהחלטה בבקשה לסעד זמני (ראו: יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 527-526, 587-586 (2015)). בנסיבות אלו, אינני סבורה כי היה מקום למחוק את הבקשה דנן ללא דיון. לבסוף אציין כי לא נעלמה מעיניי טענת המשיבים בדבר אי-צירוף תצהיר לבקשה. ואולם, הבקשה מבוססת בעיקרו של דבר על טיעונים משפטיים, כך שאין בטענה זו כדי לשנות ממסקנתי דלעיל.
11. אשר על כן, הבקשה מתקבלת, במובן זה שבית המשפט המחוזי יתן החלטה חדשה בבקשת המבקשת לסעדים זמניים, לאחר שיקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים.
בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב בסיון התשפ"ב (21.6.2022).
ש ו פ ט ת
_________________________
21083390_R07.docx מה
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il