פנינה יקריביץ נ. תרימה מוצרי רפואה ישראלים בע"מ

החלטה בתיק רע"א 8335/10 בבית המשפט העליון רע"א 8335/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשת: פנינה יקירביץ נ ג ד המשיבה: תרימה מוצרי רפואה ישראלים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.א. 2692/05 מיום 21.9.2010 שניתנה ע"י כב' השופטת רות רונן בשם המבקשת: עו"ד ארנון גרפי עו"ד ד"ר א' רובינשטיין עו"ד שמואל יקירביץ בשם המשיבה: עו"ד פגי שרון עו"ד תמי גרינברג פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ר' רונן), שעניינה מינוי מומחה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. 2. הרקע העובדתי העומד בבסיס הבקשה שלפניי פורט בהחלטתי ברע"א 1798/10 מיום 14.7.2010, אשר עסקה אף היא במינויו של מומחה מטעם בית המשפט במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המבקשת. בתמצית יצוין, כי בתביעתה טוענת המבקשת שהמשיבה ייצרה, שיווקה ומכרה תרופה לשיכוך כאבים בשם "Celcox" (להלן - התרופה), חרף ידיעתה על סיכונים קרדיו-וסקולאריים עקב נטילתה לאורך זמן. ביום 1.2.2010 הורה בית המשפט המחוזי על מינויו של ד"ר ראובן מדר, ראומטולוג במקצועו, כמומחה מטעם בית המשפט. המבקשת השיגה על המינוי האמור. ביום 14.7.2010 התקבלה בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת ונקבע, כי בית המשפט המחוזי יימנה מומחה מתחום הפרמקולוגיה. זאת, נוכח חשש מובנה מניגוד עניינים במינויו של מומחה מתחום הרמאוטלוגיה בנסיבות המקרה. בהמשך לפסק הדין האמור, הציעו בעלי הדין מספר מומחים, כולם מתחום הפרמקולוגיה. המשיבה הציעה למנות את פרופ' הלל הלקין. המבקשת, מצידה, התנגדה למינויו של פרופ' הלקין בטענה כי באי-כוחה התייעצו עימו עובר להגשת התביעה. המבקשת הציעה למנות את פרופ' אמנון הופמן או את פרופ' שמעונה יוסלסון, עליהם המליץ לטענתה פרופ' הלקין. בתגובה להצעה זו ציינה המשיבה, כי המומחים שהוצעו על ידי המבקשת עמדו איתה בעבר בקשרי עבודה וכן כי מדובר ברוקחים אקדמאיים בעוד שפרופ' הלקין הינו בעל ניסיון מעשי. המבקשת השיבה לדברים וציינה כי הגם שהתרשמה שאין ממש בטענות בדבר קשרי העבודה בין המומחים למשיבה, מוותרת היא על כל טענה בהקשר זה. ביום 21.9.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי יש למנות את פרופ' הלקין כמומחה מטעמו. על החלטה זו משיגה המבקשת בבקשה שלפניי. 3. טרם הדיון בבקשת רשות הערעור גופה, יש להידרש לבקשה לסילוק על הסף של בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה. לטענת המשיבה, בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ועל כן דינה להימחק. כאמור, החלטת בית המשפט המחוזי בעניין מינוי המומחה ניתנה ביום 21.9.2010 והומצאה לבא-כוח המבקשת ביום 5.10.2010 (להלן - החלטת המינוי). לפי המועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), היה על המבקשת להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 5.11.2010 (תקנה 399 לתקנות). ואולם, הבקשה הוגשה רק ביום 14.11.2010. האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור נבע מכך שהמבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה וכן בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור. הבקשה לעיון חוזר נדחתה ביום 26.10.2010. באותו מועד אף ניתנה החלטה בבקשה להארכת מועד ובה נקבע כי המבקשת רשאית להשיג על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. המבקשת ככל הנראה פירשה החלטה זו כאילו היא מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת המינוי. יצוין, כי בינתיים הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור גם לבית משפט זה. 4. אכן, כפי שטוענת המשיבה, הגשת בקשה לעיון חוזר אינה יכולה לשמש ככלי להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה מסוימת (ראו למשל, רע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' תורג'מן (לא פורסם, 6.2.2006). ואולם, בענייננו לא הסתפקה המבקשת בהגשת בקשה לעיון חוזר, אלא הגישה גם בקשה עצמאית להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור. ברם, בקשה זו הוגשה לבית המשפט המחוזי, בעוד שהערכאה המוסמכת להאריך את המועד הינה ערכאת הערעור, קרי בית משפט זה (ראו, ע"א 510/78 ניר אל בע"מ נ' רוזן מרכז ליהלומים, פ"ד לג(3) 189 (1979)). עם זאת, מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור ולדחות את בקשת הסילוק. כאמור, באי-כוחה של המבקשת שגו כאשר הגישו את הבקשה להארכת מועד לבית המשפט המחוזי. ככלל, העובדה כי בא-כוחו של בעל דין פעל באופן מוטעה אינה מהווה "טעם מיוחד" לצורך הארכת מועד לפי תקנה 528 לתקנות. עם זאת, בית המשפט המחוזי לא העמיד את באי-הכוח על טעותם ולא הפנה אותם לערכאה המתאימה, אלא נתן החלטה בבקשה להארכת מועד לגופה. מעבר לכך, יש ליתן משקל לעובדה שההליך בו מדובר הינו הליך של תביעה ייצוגית. היינו, לטעותם של באי-כוח המבקשת עשויה להיות השפעה אף על צדדים שאינם מיוצגים ישירות בפני בית המשפט. עוד יצוין, כי אם לא יתאפשר למבקשת להשיג במועד זה על החלטת המינוי, הרי שתוכל לעשות כן רק בסיומו של ההליך. נראה, כי מן הראוי לאפשר למבקשת להעלות טענותיה בשלב זה, טרם החל המומחה בעבודתו. לבסוף, אין מחלוקת כי המשיבה ידעה על כוונת המבקשת להשיג על ההחלטה. משכך, אין במתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה משום פגיעה בציפיותיה הסבירות. טעמים אלה מובילים, בהצטרפם יחד, למסקנה כי יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד למועד הגשתה בפועל. 5. עתה אדרש לבקשת רשות הערעור עצמה. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. תקנה 126 לתקנות קובעת, כי "מומחה שיעץ עצה או חיווה דעתו לאדם בענין שבתחום מומחיותו, לא יוזמן מטעם בית המשפט כמומחה באותו ענין כשאותו אדם צד בו". בענייננו, מצא בית המשפט המחוזי כי ניתן למנות את פרופ' הלקין כמומחה מטעם בית המשפט חרף טענות המבקשת. זאת, שכן המשיבה הצהירה שאינה מתנגדת למינויו. ואולם, בכך אין די. תקנה 126 לתקנות קובעת באופן מפורש כי מי שייעץ לאחד הצדדים לא יוזמן כמומחה מטעם בית המשפט. תקנה זו זוכה לפרשנות מרחיבה, לפיה פסלותו של המומחה היא גורפת ואינה תלויה בהוכחת חשש ממשי לניגוד עניינים או משוא פנים מטעם המומחה (ראו למשל, רע"א 10895/08 גולן נ' דלאל (טרם פורסם, 23.4.2009)). פרשנות זו הובילה את בית המשפט לפסול מינוי מומחה גם כאשר הועלתה הטענה לראשונה לאחר מתן חוות הדעת מטעם המומחה ובנסיבות בהן נקבע כי היה בכך משום חוסר תום לב (ראו, רע"א 4072/06 כהן הירשפלד בע"מ נ' אלחטיב (לא פורסם, 20.2.2007)). אומנם, בדרך כלל מועלית הטענה על ידי הצד שלא בא במגע מוקדם עם המומחה שמונה. ברם, התקנה חלה גם מקום בו מי שהתייעץ עם המומחה בעבר הוא שמעלה את ההתנגדות למינויו (ראו, רע"א 4483/98 משה נ' קופת החולים של ההסתדרות הכללית (לא פורסם, 27.9.1998)). היינו, העובדה כי המשיבה לא התנגדה למינויו של מומחה אשר ייעץ בעבר למבקשת אינה יכולה להכשיר את מינויו. 6. כזכור, טענו באי-כוח המבקשת כי התייעצו עם פרופ' הלקין באשר למומחים שיוכלו לחוות דעתם בתביעה וכן לגופו של עניין. המשיבה טענה, כי בפנייה מסוג זה לא ניתן לראות משום ייעוץ או מתן חוות דעת כמשמעותם בתקנה 126 לתקנות. פרופ' הלקין עצמו הציג את עמדתו בסוגיה במכתב מיום 8.12.2010. במכתב מציין הוא, כי שוחח עם בא-כוח המבקשת, אך אינו זוכר את תוכנה של השיחה. כן מוסיף הוא, כי אינו רואה בשיחה שנוהלה משום התייעצות פורמלית. במצב דברים זה, בו תוכן השיחה בין פרופ' הלקין לבא-כוח המבקשת לא הובהר במלואו, ובהתחשב בכך שהמבקשת עומדת על התנגדותה למינוי, נראה כי לא היה מקום למנות את פרופ' הלקין כמומחה מטעם בית המשפט. יובהר, כי אין בדברים האמורים כדי להטיל חלילה כל דופי בהתנהלותו של פרופ' הלקין. לצד זאת, נוכח הדברים שנאמרו לעיל בדבר פרשנות תקנה 126, אין מנוס מלבטל את מינוי המומחה ולהחזיר את הדיון בעניין זה לבית המשפט המחוזי. 7. הערעור מתקבל איפוא והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' בשבט התשע"א (25.1.2011). ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10083350_S06.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il