פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 833/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 833/11 ע"פ 9349/10 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער בע"פ 833/11: ג'מיל חליל המערער בע"פ 9349/11: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 04.11.2010 בתיק פ' 020926-08-09 שניתן על ידי כבוד השופט א' אליקים תאריך הישיבה: כ"ח בתמוז התשע"ב (18.7.12) בשם המערער בע"פ 833/11: עו"ד משה סרגוביץ בשם המערער בע"פ 9349/10: עו"ד ויסאם עראף, עו"ד רגינה קוזנץ בשם המשיבה עו"ד נילי פינקלשטיין בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס מתורגמן בית המשפט: מר עבד אל-רחמן פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. קשה כשאול היא שנאה בין אחים, עוד מימי קין והבל. גם במקרה זה, סופה במוות וקרע במשפחה. המערערים הם אב ובנו, שהואשמו והורשעו בהריגת בני משפחתם הקרובה – אחי האב ובנו (להלן: המנוחים). משפחות האחים גרו בסמיכות זו לזו – בשתי קומות של אותו בית, אך המקום לא נשא אותן יחד, והן היו שרויות בסכסוך. 2. כתב האישום נסב על יום מר ונמהר שבו חזרה וניצתה היריבות, כך שבין המערערים למנוחים התפתח עימות. הצדדים לעימות עשו שימוש בסכינים. במהלך התגרה דקר המערער בע"פ 833/11 (להלן: המערער 1 או האב) את אחיו, דקירה שגרמה בסופו של דבר למותו, ואילו המערער בע"פ 9349/11 (להלן: המערער 2 או הבן) דקר את בן-דודו, שמת אף הוא כתוצאה מאיבוד דם. בן נוסף של האח המנוח נדקר אף הוא באירוע ונחבל באופן קשה. 3. המערערים הואשמו בביצוע עבירות של הריגה (לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז –1977 (להלן: חוק העונשין)) וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 333 לחוק העונשין בצירוף סעיפים 335(א)(1), 335(א)(2) ו-29 לחוק זה). לאחר שנערך עמם הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש, הם הורשעו לפי הודאתם בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 20926-08-09 (הש' א' אליקים) ועל כל אחד מהם נגזר עונש של 12 שנות מאסר בפועל בצירוף שנתיים מאסר מותנה (כשהתנאי שלא יעבור כל אחד מן המערערים עבירת אלימות מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורם). בנוסף, השניים חויבו בתשלום פיצוי ביחד ולחוד – 50,000 ש"ח לאלמנה ו-14,000 ש"ח לקטין שנפצע באירוע. הערעור של שניהם מכוון כנגד חומרת העונש שהושת עליהם. 4. בעיקרו של דבר, הערעור הושתת על נסיבותיהם האישיות הקשות של שני המערערים, שחיו כל חייהם בתנאים של מצוקה ועוני מרוד. הם אינם חולקים על חומרת מעשיהם ומצרים על תוצאותיהם, אך באי-כוחם הדגישו, כל אחד לחוד, את העובדה שהם נעדרי עבר פלילי, ולמעשה נכשלו במקרה זה כתוצאה מסכסוך משפחתי טראגי ארוך שנים. שניהם מפרנסים בדוחק את משפחתם, הכוללת מלבדם גם אשה - אם שהיא חולת סכיזופרניה וילדים נוספים שכלכלתם עליהם. משפחתם נותרה ללא משענת, ואף נאלצה לעבור מכפרה בעקבות האירוע. שניהם חווים צער רב בשל האסון המשפחתי שגרמו לו. 5. מעבר לטיעונים אלה, שהיו משותפים לשני המערערים, שמענו בעניינו של הבן, שבעת האירוע אך מלאו לו 18, כלומר לא היה עוד קטין, אך מבחינה מהותית שיקולי הענישה לגביו צריכים להילמד גם מעניינם של קטינים. מעבר לעובדה זו, למדנו מן הטיעון ומן המסמכים שתמכו בו כי עד למועד האירוע היה הבן דוגמה לאדם שהצליח לגדול ולהפוך לאדם בוגר ואחראי, חרף התנאים הקשים שזימן לו בית גידולו. הוא סיים תיכון כתלמיד בעל יכולת לימודית גבוהה, תוך שהוא מסייע במקביל לכלכלת המשפחה ומהווה לה מקור משענת וחוסן בכל המובנים, לרבות על דרך עזרה לאמו החולה. 6. המדינה, מצידה, התנגדה להקלה בעונשיהם של המערערים – הן בהתחשב בחומרת העבירות שבהן הורשעו והן בשים לב לתוצאות הקשות של העבירות מההיבט של משפחת הקורבנות (כפי שמעיד תסקיר קורבן העבירה). 7. אין ספק שזהו אחד מאותם מקרים שבהם קיים פער שאינו ניתן לגישור בין השיקולים שעניינם חומרת המעשה והעונש ההולם אותו וההרתעה הנדרשת, מצד אחד, לבין השאיפה להתחשב בנסיבותיהם האישיות של העושים, מצד שני. חומרת המעשה – נטילת חייהם של שני בני אדם – וזאת, כתולדה של תגרה שנעשה בה שימוש בסכינים – מחייבת תגובה עונשית תקיפה. כפי שציין השופט מ' חשין דינה של "תת תרבות הסכין" להיעקר, תוך ענישת המעורבים בכל חומרת הדין. ראו ע"פ 259/97 סובחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.4.98). זאת, הן מטעמים של שמירה על שלום הציבור והן כביטוי לכבוד המתחייב להגנה על חיי אדם. 8. לא נכחד שנסיבותיהם הקשות של המערערים הכבידו על ליבנו. אולם, במקום שבו ניטלו חייהם של שני אנשים – שיקול זה החוויר באופן יחסי אל מול הטרגדיה הבלתי-הפיכה של המנוחים ומשפחתם. בעיקרו של דבר, מצאנו את פסק דינו של בית המשפט קמא מאוזן וראוי. 9. יחד עם זאת, אנו סבורים כי יש לקבל, באופן חלקי, את טענת בא-כוח של הבן. חשנו, כי האירוע שאליו נקלע, שלא בטובתו, ממש בראשית חייו הבוגרים, גדע באחת מאמץ הרואי של שנים, כנגד כל הסיכויים, לחתור להשכלה ולהתקדמות בחיים, במידה מסוימת במצב שבו מרות האב והמשפחה היתה שרויה עליו. אין בכך כדי לגרוע מאחריותו, אך יש בכך, בכל זאת, נסיבה המחייבת התאמה והבחנה בין העונש שיוטל עליו לבין עונשו של אביו, ולו במידת מה (כך שלא ייפגע העיקרון של הלימת הענישה). בנסיבות אלה, אנו מפחיתים את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו ומעמידים אותו על 10 שנות מאסר בפועל. שאר מרכיבי גזר הדין נותרים ללא שינוי. אנו מקווים שהוא יראה בכך סימן לתקווה לאפשרות שיתחיל מחדש בחייו לאחר שירצה את עונשו. 10. התוצאה היא אפוא שערעורו של המערער 1 על גזר דינו נדחה ואילו ערעורו של המערער 2 על גזר דינו מתקבל באופן חלקי בו עונש המאסר שיוטל עליו יעמוד על 10 שנות מאסר בפועל. שאר מרכיבי גזר דינו של בית משפט קמא נותרים ללא שינוי. 11. סוף דבר בתחילתו: באבחת סכין נגזר גורלן של שתי משפחות, אשר בשכבר הימים היו משפחה אחת. המערערים נושאים באחריות לכך ועליהם לשאת בעונשם. ש ו פ ט ת המשנָה לנשיא מ' נאור: אני מסכימה. המשנָה לנשיא השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, ג' באב תשע"ב (22.7.2012). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11008330_A05.doc אמ