סיגל כהן נ. עזבון המנוח טורוק ליאונד ז"ל

פסק-דין בתיק ע"א 8326/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8326/12 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערערת והמשיבה שכנגד: סיגל כהן נ ג ד המשיבים 1. עזבון המנוח טורוק ליאונד ז"ל והמשיבים 2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ שכנגד: 3. בני כהן ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 27.09.2012 בתיק א 021111-05-10 שניתן על ידי כבוד השופטת א' דודקביץ' בשם המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד חיים זליכוב בשם המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד משה עבדי פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערערת והמשיבה שכנגד (להלן: המערערת), ילידת 3.8.1965, נפגעה קשה בתאונת רכבת ביום 21.6.2005. לאחר התאונה הועברה המערערת במסוק לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה ומונשמת, שם אובחנה כסובלת מחבלה רב מערכתית, ואושפזה למשך 335 יום. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה, ונקבעה למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 86.48% כלהלן: א. נכות בשיעור של 30% לפי סעיף 34 (ד) לתקנות בגין הפרעה פסיכו נוירוטית המגבילה באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. ב. נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 48 (2) (ב) בגין אי יציבות הברך. ג. נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 37(9) בגין הפרעות לאחר שבר בעמוד השדרה. ד. נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 37 (9) בגין הפרעות לאחר שבר בעמוד השדרה. ה. נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 37 (9) בגין הפרעות לאחר שבר בעמוד השדרה. ו. נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 37 (9) בגין הפרעות לאחר שבר בעמוד השדרה. ז. נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 53 (4) בגין מצב אחרי הוצאת גוף זר מפנים העין. ח. נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 35 (1) (ב) בגין מחלות העצמות והפרקים המשפיעות על כושר הפעולה. ט. נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 73 (1) (ב) II בגין אי התאחות של הלסת העליונה. י. נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 75 (1) (ג) בגין צלקות נרחבות באזורים מרובים. יא. נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 14 (1) (ג) בגין הפרעות של מערכת העיכול, מצב כללי ירוד. יב. נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 57 (2) בגין הפרעות בשדה הראיה. יג. נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 29 (5) (א) I בגין שיתוק חלקי של עצבי הגפיים התחתונים. יד. נכות בשיעור של 7.5% לפי סעיף 37 (8) א'-ב' (מותאם) בגין שבר של גוף החוליה. טו. נכות בשיעור של 0.25% לפי סעיף 74 (1) ד'-ח' בגין אובדן שיניים. בנוסף הופעלה תקנה 15 לתקנות המל"ל. לא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור, כך שקביעת המל"ל מחייבת בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. 2. עובר לתאונה המערערת כיהנה כמנהלת בנק הפועלים שוויץ בישראל, כאשר במסגרת תפקידה הקימה את הנציגות בישראל וגייסה לקוחות ישראלים מהאלפיון העליון. סמוך לפני התאונה הייתה המערערת אמורה לצאת עם משפחתה לשליחות מטעם הבנק לקנדה, על מנת לנהל את בנק הפועלים בקנדה במשך 5 שנים החל מיום 1.7.2005. המערערת ובעלה אף מכרו את ביתם בישוב להבים (המערערת היתה נוסעת מידי יום מלהבים לתל אביב במסגרת עבודתה), ושלחו את הרהיטים והציוד במכולה לקנדה בחודש יוני 2005, אך 10 ימים לפני הנסיעה נפגעה המערערת בתאונה ועקב כך בוטלה הנסיעה. כשנה ושלושה חודשים לאחר התאונה, חזרה המערערת בחודש ספטמבר 2006 לעבודתה ולאותו תפקיד שמילאה עובר לתאונה בבנק הפועלים שוויץ. המערערת המשיכה לעבוד בתפקידה זה עוד כשלוש שנים עד ליום 30.6.2009, וביום 1.8.2009 התמנתה למנהלת מחלקה בהנהלה הראשית בתפקיד של גיוס לקוחות אמידים עבור סניף לונדון. בחודש מרץ 2011 החלה המערערת לעבוד במחלקה להלבנת הון בבנק בתפקיד תפעולי-פקידותי. בחודש נובמבר 2011 יצאה המערערת לחופשה ללא תשלום, לטענתה, לאחר שחלה התדרדרות במצבה הגופני והנפשי, וקיבלה שכר על חשבון ימי מחלה עד למיצוי ימי המחלה ביום 22.12.2011. 3. בית משפט קמא בחן את הראיות שהובאו בפניו לגבי תפקודה של המערערת במהלך השנים לאחר התאונה, בציינו כי במהלך התקופה התמודדה לא רק עם התוצאות הפיזיות והנפשיות של התאונה, אלא גם עם הליך גירושין קשה ורווי מאבקים עם בעלה דאז, לרבות מאבק על משמורת הילדים. בית המשפט עמד על כך כי תפקידה של המערערת כמנהלת נציגות שוויץ דרש כישורים ואנרגיות פיזיות ונפשיות, וכי עבדה לעיתים גם כ-12 שעות ביום. גם לאחר התאונה, המערערת צולמה שהיא עובדת מעל 8 שעות ביום, הגם שלטענתה עבדה במשרה חלקית בלבד. בית המשפט עמד על כך שהמערערת היא "אשה חכמה, מתוחכמת, ולעיתים גם מתחכמת... נתפסה שוב ושוב כשהיא מאדירה את נזקיה וממעיטה ביכולותיה לאחר התאונה". בית המשפט עמד על כך כי המערערת "פעמים לא מעט לא דייקה בדבריה". כך, טענה המערערת כי היא צולעת ומתקשה לעמוד, אך מדו"ח החקירה שלא נסתר עולה כי היא הולכת ומתנועעת ללא הגבלה, וגם המערערת עצמה ציינה שהיא יוצאת להליכה וצועדת כקילומטר וחצי לכל כיוון, אם כי בקצב איטי מאוד. גם בתצהיריה לבית המשפט לענייני משפחה טענה המערערת שהיא מתפקדת כראוי לאחר התאונה בביתה ובעבודתה. למרות טענתה של המערערת כי נבצר ממנה לטוס לחו"ל, הוכח כי נסעה עשרות פעמים לחו"ל לאחר התאונה, חלק מהנסיעות במסגרת עבודתה. בית המשפט לא קיבל טענת המערערת שהיא אינה מסוגלת לעשות דבר בביתה, והתרשם כי היא יכולה לעשות הרבה מעבר לנטען על ידה. בשורה התחתונה, ובהתחשב בנכותה הרפואית של המערערת ובאי הוודאות לגבי עתידה המקצועי, העמיד בית המשפט את נכותה התפקודית של המערערת על 70% ועל בסיס זה חישב את הפסד השתכרותה. 4. המערערת השתכרה בשנתיים לפני התאונה סך של כ-43,000 ₪ ברוטו לחודש. בית המשפט מצא כי עם שובה של המערערת לעבודה, שכרה לא נפגע והיא אף זכתה לבונוסים. בית המשפט פסק למערערת פיצוי בשל הפסדי שכר כלהלן: הפסד שכר מלא לעבר מיום התאונה ועד ליום 1.8.2006 על פי שילוש השכר הממוצע במשק; הפסד שכר חלקי לעבר בשיעור 70% מיום 28.11.2011 ועד ליום מתן פסק הדין; והפסד שכר לעתיד על פי 70% משילוש השכר הממוצע במשק עד להגיעה לגיל 67. בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות נפסק למערערת סכום גלובלי של 250,000 ₪, למרות שלא ברור אם תשוב לעבודתה בשכר מלא כפי שקיבלה עובר לתאונה. בגין עזרת הזולת בעבר נפסק לבעלה דאז של המערערת סך של 250,000 ₪ ולמערערת נפסק כ-139,000 ₪. אשר לעזרת צד ג' לעתיד, בית המשפט מצא כי תביעתה של המערערת בראש נזק זה נטענה על דרך ההגזמה, וקבע כי תיאורי המערערת לגבי יכולת תפקודה בבית נטענים על דרך ההפרזה. בית המשפט התרשם כי המערערת, על אף נכויותיה הקשות, מתנועעת, הולכת, יושבת ועומדת כמעט ללא הגבלה, מסוגלת לבצע את עבודות הבית הקלות כמו חימום אוכל, הכנסת כביסה למכונת הכביסה ולמייבש כביסה, קיפול כביסה, ניגוב אבק וכיוצא בזה. ילדיה של המערערת כבר בגרו, וגם לפני התאונה לא עסקה המערערת בעבודות הבית בהיקף משמעותי. נוכח זאת נפסק למערערת סך של 1,500 ₪ לחודש לעתיד לפי תוחלת חיים, סך של כ-390,000 ₪. עם ביטול הנסיעה לקנדה נאלצו המערערים להתגורר בשכירות משך כשנה ולרכוש מכשירי חשמל חדשים. בגין ראש נזק זה נפסק למערערת סך של 60,000 ₪, בהתחשב בכך שחלק ניכר מהמכשירים, הציוד והריהוט שנרכשו משמשים כיום את המערערת ואת ילדיה ויש בהם משום שיפור של הריהוט הקודם והישן שנמכר בעלות לא ידועה. בגין ניידות, ונוכח הגבלה מסויימת ביכולת ההליכה של המערערת עקב אי יציבות הברך, מחלות בעצמות והפרקים והשיתוק החלקי של עצבי הרגליים, נפסק למערערת פיצוי גלובלי על סך של 400,000 ₪. בגין הוצאות רפואיות בעבר ולעתיד נפסק סכום גלובלי של 350,000 ₪, למרות הספק אם מבחינה רפואית היה מקום לטיפולים ברפואה משלימה שקיבלה המערערת. דרישתה של המערערת לפיצוי בגין הוצאותיה בעקבות הליכי הגירושין ובגין שכר טרחת עורך דין בהליכי המוסד לביטוח לאומי נדחו. 5. סך הכל נפסקו למערערת הסכומים הבאים: א. הפסדי שכר לעבר - 467,018 ₪ ב. הפסד כושר השתכרות לעתיד - 2,572,768 ₪ ג. הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות - 250,000 ₪ ד. עזרת הזולת לעבר - 138,787 ₪ ה. עזרת הזולת לעתיד - 389,700 ₪ ו. הוצאות שכ"ד והוצאות נלוות אחרות - 60,000 ₪ ז. הוצאות ניידות ורכב - 400,000 ₪ ח. הוצאות רפואיות - 350,000 ₪ ט. נזק שאינו ממון - 252,271 ₪ סה"כ - 4,880,544 ₪ מסכום זה נוכו תשלומי המל"ל בסך של כ-11,000,000 מיליון ₪ (!!!), כך שנזקה של המערערת נבלע בתגמולי המל"ל והיא זכאית אך ל-25% מהנזק. בהתאם לכך נקבע, כי המשיבה והמערערת שכנגד 2 (להלן: המשיבה) חייבת לשלם למערערת סך של 1,220,136 ₪. 6. על פסק הדין נסב הערעור והערעור שכנגד. המערערת הלינה על כך שבית המשפט לא הכיר גם בנכות רפואית בשיעור של 50% בתחום האורולוגי על פי קביעת הועדה הרפואית של מס הכנסה, וטענה כי לנכות זו השלכה על נכותה התפקודית. בהקשר זה נטען, כי בית המשפט התעלם מהפעלת תקנה 15 במלואה, ועל כן היה על בית המשפט להעמיד את אובדן כושר ההשתכרות של המערערת על 100%, אף בהתחשב בכך שביום 28.11.2011 הפסיקה המערערת לעבוד. עוד הלינה המערערת, על קביעות עובדתיות כאלה ואחרות של בית משפט קמא. לטענת המערערת, היא עשתה ככל שביכולתה לשקם את עצמה ולשוב למעגל העבודה, ולא היה מקום לזקוף זאת לחובתה. המערערת הלינה על כך שבית המשפט לא פסק בגין אובדן השתכרות לעבר מהתקופה מיום 1.8.2006 ועד ליום 28.11.2011, בהתחשב בסכומים שהיתה אמורה להרוויח בקנדה. עוד הלינה המערערת על מיעוט הפיצוי שנפסק לזכותה בכל אחד ואחד מראשי הנזק, כמו הפסדי פנסיה, עזרת הזולת, שכר דירה, הוצאות ניידות ורכב, והוצאות רפואיות, והלינה על כך שלא נפסקו הוצאות בגין הליכי הגירושין ושכר טרחת עורך דין בגין ההליכים בפני המוסד לביטוח לאומי. 7. המשיבה הלינה בערעור שכנגד בעיקר בנושא אבדן כושר ההשתכרות של המערערת. לטענת המשיבה, המערערת חזרה לעבודתה בבנק הפועלים כעבור 15 חודשים מיום התאונה, שכרה לאחר התאונה אף השביח, ובמשך כחמש שנים המשיכה למלא ברציפות וללא דופי תפקידים בכירים בבנק, תוך שהיא עוברת השתלמויות וקורסים מקצועיים ללא קושי. מכאן טענת המשיבה כי יכולותיה של המערערת לא נפגעו, והנכות הנפשית שנקבעה לה על ידי המל"ל בשיעור של 30% נסתרה מיניה וביה מהעובדות שהוכחו. עוד הלינה המשיבה על שיעור הפיצוי, הגבוה לטענתה, שנפסק למערערת בכל אחד ואחד מראשי הנזק. 8. אקדים ואומר, כי לפנינו מקרה יוצא דופן נוכח סכומי ההשתכרות של המערערת לפני ואחרי התאונה, העולים בהרבה על שילוש השכר הממוצע במשק, ונוכח תגמולי המל"ל החריגים בהיקפם (כ-11 מיליון ₪, בהתחשב בגובה הכנסתה של המערערת). משנבלע כל נזקה של המערערת בתגמולי המל"ל, כל הפחתה או תוספת לפיצוי לו זכאית המערערת, מתבטא אפוא ב-25% בלבד מהסכום. 9. איני רואה לקבל טענת המערערת לגבי הנכות בתחום האורולוגי, באשר לא נקבעה לה נכות בתחום זה במל"ל. מכל מקום, השאלה העיקרית הצריכה לענייננו נוגעת להערכת נכותה התפקודית, וליתר דיוק, אובדן כושר השתכרותה. לא אכחד כי התלבטתי אם אין לקבל את הערעור שכנגד לגבי הערכת אובדן כושר ההשתכרות של המערערת ב-70%, ולהפחית מהערכה זו. לאחר אשפוז ממושך בבית החולים, דומה כי עלה בידי המערערת להשתקם באופן מעורר התפעלות. המערערת מצאה את הזמן, האנרגיות והכישורים הנדרשים כדי לרוץ ברשימה למועצה המקומית, ונבחרה כחברת מועצה. במשך כחמש שנים לאחר התאונה המשיכה המערערת לעבוד בתפקידים שונים בבנק מבלי ששכרה נפגע. נהפוך הוא. מהחומר עולה כי היו שנים ששכרה של המערערת אף השביח. בהקשר זה אציין, כי בחנתי את טענת המערערת כי הייתה אמורה להשתכר בקנדה סכום גבוה יותר, ומצאתי כי לא כך הדבר. נהפוך הוא. נראה כי המערערת השתכרה בחלק הארי של התקופה לאחר התאונה יותר ממה שהיתה משתכרת בקנדה, ומכאן, שלא בכדי בית משפט קמא לא פסק לזכותה הפסדי השתכרות בתקופה של כחמש שנים בה המשיכה לעבוד בבנק לאחר התאונה. סופו של דבר, ולא בלי לבטים, מצאתי שלא להתערב בהערכתו של בית משפט קמא, מן הטעם שקביעת הנכות התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות הם מסוג הדברים המסורים בעיקר לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אשר מתרשמת באופן בלתי אמצעי מהניזוק ומהראיות שבפניה. לכך יש להוסיף את הערפל העובדתי לגבי האפשרות שהמערערת תחזור לעבודתה בבנק בתפקיד זה או אחר (המשיבה טענה כי יציאתה של המערערת לחל"ת נעשתה לצורכי המשפט, ולחילופין, כי אין למערערת כל טעם לצאת לעבודה בהתחשב בתגמולי המל"ל הגבוהים הפטורים ממס). 10. אשר לערעור ולערעור שכנגד הנוגעים לסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים, לא מצאתי להתערב בראשי נזק אלה, אף אם חלק מהם נפסקו על הצד הגבוה, אך זאת לא במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. בדומה, איני רואה מקום לפסיקת הוצאות בגין הליכי הגירושין שניהלה המערערת ולו בשל ריחוק הנזק, כמו גם אין מקום לפסיקת שכר טרחת עורך דין בגין הליכי המל"ל. סופו של דבר, שאנו דוחים את הערעור והערעור שכנגד. ניתן היום, י"ט באייר התשע"ג (29.4.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12083260_E05.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il