מחמד חסן מחמד אלהדליה נ. מפקד פיקוד מרכז

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8320/23 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן העותר: מחמד חסן מחמד אלהדליה נ ג ד המשיבים: 1. מפקד פיקוד מרכז 2. שר הביטחון עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד בן הלל יותם בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה; עו"ד אופיר גבעתי פסק-דין השופט א' שטיין: במסגרת העתירה שלפנינו נתבקשנו להורות למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא תוסר חסימה שהוצבה על-ידי כוחות הביטחון (להלן: החסימה) בדרך עפר, אשר מקשרת בין תושבי מקבץ הבינוי בכפר אל-מונטאר (להלן, בהתאמה: דרך העפר ו-הכפר) לעיירה הסמוכה, סוואחרה (להלן: העיירה), שבאזור יהודה ושומרון. בימים כתיקונם משמשת דרך העפר כדרך מקשרת בין הכפר לעיירה, למעבר רכבים, הולכי רגל ובהמות. בסמוך לאחר תחילתה של מלחמת "חרבות ברזל" נחסמה דרך העפר על-ידי גורמים פרטיים. לאחר בירור שנערך על-ידי כוחות הביטחון הוסרה החסימה הפרטית, אולם לאחר מכן החליט המפקד הצבאי באזור – אל"מ איתי מתק, מח"ט עציון (להלן: המפקד הצבאי) – לחסום באופן חלקי את דרך העפר, וזאת באמצעות הצבה של מחסומי בטון על-גבי חלק מהדרך, באופן שמונע מעבר של כלי רכב, אך מאפשר המשך מעבר של הולכי רגל ובהמות. נגד החלטת המפקד הצבאי על חסימת דרך העפר הוגשה העתירה שלפנינו. לטענת העותר, המצהיר על עצמו כמוכתר הכפר, החסימה גורמת לפגיעה קשה באורח חייהם של תושבי הכפר. פגיעה זו נגרמת, כך נטען, מכיוון שהחסימה מאלצת את תושבי הכפר להגיע לעיירה בדרכים עוקפות, אשר הנסיעה בהן אורכת "זמן רב", ואשר הן עצמן חסומות לפרקים. נטען כי החסימה גורמת לפגיעה בחופש התנועה של תושבי הכפר ואף פוגעת בזכויות יסוד נוספות של כל אלו, ובהן זכות הגישה לבריאות, למזון ולחינוך. זאת, מאחר שהעיירה, כך נטען, היא מקור של אספקת הצרכים האמורים של תושבי הכפר. בהתאם להחלטתי, הגישו המשיבים את תגובתם המקדמית לעתירה בה נמסר לנו, בתמצית, כי ההחלטה בדבר חסימת הדרך התקבלה על ידי המפקד הצבאי, בהתאם לסמכותו, ומשיקולי ביטחון. בפרט, נמסר לנו כי "חסימת דרך העפר נדרשת לנוכח העובדה כי היא [דרך העפר – א.ש.] מאפשרת את עקיפת נקודות הבידוק המוצבות בגזרה, וזאת בייחוד לנוכח הנסיבות הביטחוניות החריגות השוררות בימים אלה באזור, מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל"". המשיבים אף הדגישו כי החסימה שננקטה הינה מידתית, באשר היא מאפשרת המשך שימוש בדרך העפר באמצעות מעבר הולכי רגל ובעלי חיים – זאת, להבדיל מכלי רכב שמעברם בדרך העפר יוצר סיכון ביטחוני. כן הודגש כי קיימת דרך חלופית, סלולה וראשית, בה יכולים להשתמש תושבי הכפר, ובה מתקיימים בידוקים בהתאם לשיקול דעת הגורמים הצבאיים. נמסר לנו, כי אורכה של הדרך החלופית, מהכפר ועד לעיירה, עומד על כתשעה ק"מ של דרך סלולה, מוסדרת ומוארת, אשר מאפשרת נסיעה במהירות גבוהה יחסית. לבסוף, נמסר לנו כי בטרם קבלת ההחלטה בדבר הצבת החסימה נבחנה אפשרות של חסימה באמצעות הצבת כוח קבוע שיבצע בידוק ביטחוני, אולם אפשרות זו נשללה משיקולים של סדרי כוחות בזמן המלחמה, ומשיקולים מבצעיים אשר נוגעים לביטחון הכוחות. יוער כי בשלב ראשון ההחלטה על חסימת דרך העפר נמסרה על-ידי המפקד הצבאי בעל-פה לפקודיו. אולם, ביום 21.1.2024, לאחר הגשת העתירה, חתם המפקד הצבאי על צו אשר מורה על החסימה, ואשר יעמוד בתוקפו עד ליום 1.3.2024. נוכח האמור, ביקשו המשיבים כי נורה על דחיית העתירה, בהיעדר עילה להתערבותנו. נטען בעניין זה כי ההחלטה בדבר ביצוע החסימה התקבלה לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי ומטעמי ביטחון, וכי ההחלטה מצויה בליבת שיקול הדעת של המפקד הצבאי. הודגש כי ההחלטה התקבלה לאחר שקילת חלופות, וכי החסימה שנבחרה כאמור הינה מידתית, באשר היא חוסמת את דרך העפר לנסיעת כלי רכב בלבד. בהסכמת המשיבים, נעתרתי לבקשתו של העותר להשיב לתגובתם לעתירה. בתשובת העותר נטען כי התכלית הביטחונית אינה ברורה, שכן דרך העפר אינה עוקפת נקודות בידוק, וכי החסימה דווקא מגבירה את החיכוך בין מתיישבים יהודים ותושבי האזור, שכן היא מסיטה את תנועת תושבי האזור לדרך ראשית בה נוסעים גם מתיישבים יהודים. לטענת העותר, הסיבה האמיתית לחסימת הדרך היא ניסיונם של מתיישבים יהודים להצר את צעדיהם של תושבי הכפר. ראיה לכך היא הצהרת המשיבים לפיה החסימה בוצעה תחילה על-ידי גורמים פרטיים, ורק לאחר מכן, ואחרי שהוסרה על-ידי הרשויות, הוחלט לחזור ולהקימה בתצורתה הנוכחית על-ידי הצבא. כן טען העותר בתשובתו, כי הדרך החלופית ארוכה עשרות מונים מהדרך הקיימת – זאת, בין היתר, בשל מעבר בעיר עיזרייה אשר סובלת מעומסי תחבורה כבדים במרבית שעות היממה. להשלמת התמונה, אציין כי בעלי הדין חלוקים באשר לחוקיותה של דרך העפר. ברם, אני סבור כי הכרעה במחלוקת זו אינה דרושה לשם הכרעה בעתירה שלפנינו, ומסיבה זו לא ראיתי מקום להציג את פרטי המחלוקת. דין העתירה להידחות, בהיעדר עילה להתערבותנו בהחלטת המפקד הצבאי. עניינה של העתירה בהחלטת המפקד הצבאי, אשר מצויה בליבת שיקול דעתו המקצועי. כפי שנמסר לנו, ההחלטה התקבלה לאחר שהמפקד הצבאי שקל את כלל השיקולים ואחרי שנבחנו אפשרויות שונות לביצוע החסימה. אכן, אין להקל ראש בפגיעה שנגרמה לתושבי הכפר בגין הצבת החסימה, ואף ניכר שהמפקד הצבאי לא הקל בה ראש, אולם עצם הפגיעה אינה מצדיקה את התערבותנו בהחלטה אשר מצויה בליבת שיקול דעתו של המפקד הצבאי, וזאת בהינתן שנשקלו כל השיקולים הרלבנטיים ונמצא שהפגיעה הינה הכרחית לפחות בעת הזאת (ראו, מיני רבים: בג"ץ 3607/10 שורת הדין – Israel Law Center נ' שר הביטחון, פס' 5 (27.6.2010)). בתגובתם מדגישים המשיבים כי ההחלטה התקבלה לאור שיקולי הביטחון הנכונים "לעת הזאת". כאמור, הצו שמורה על החסימה יעמוד בתוקפו עד ליום 1.3.2024. חזקה על המפקד הצבאי, כי בטרם יחליט על הארכת תוקפו של הצו, ככל שכך יוחלט, ישקול שוב את כלל השיקולים הרלבנטיים, בהתאם לשינויים אשר יחולו בהערכת המצב הביטחונית ובמציאות המבצעית. סוף דבר – העתירה נדחית בזאת על הסף בשל היעדר עילה להתערבותנו. בהתחשב בנסיבות העתירה, וכן בהתחשב בכך שהמשיבים לא ביקשו שנפסוק הוצאות לטובתם, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז באדר א התשפ"ד (‏25.2.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23083200_F08.docx בל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1