גביש שחם פיתוח ובניה בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 8320/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8320/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. גביש שחם פיתוח ובניה בע"מ 2. עו"ד מעיין בכר 3. ליאור חן נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מנהל בתי משפט עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד מעיין בכר פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה המכוונת כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה י' פליטמן) בבר"ע 10846-12-13 מיום 5.12.2013, בו נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישו העותרים על החלטת בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מ' נעים-דיבנר ונציגי הציבור ע' וולקן ו-י' הלפרין) בע"ר 40837-10-13 לדחות את ערעורם על החלטת רשמת בית הדין האזורי (הרשמת מ' שי גרינברג) בס"ע 56733-11-11 וס"ע 56752-11-11 מיום 15.10.2013 לפיה התביעות שהגישו נמצאות בסמכותה. כנגד העותרים הוגשה תביעתם של שניים על גבי כתב תביעה אחד, כאשר תובע אחד תבע מהם שכר עבודה בסך 46,400 ש"ח ואילו תובע שני תבע שכר עבודה בסך 35,600 ש"ח. סכום התביעה נרשם על גבי כתב התביעה בסך 82,000 ש"ח ובמזכירות בית הדין האזורי נפתחו שני מספרי תביעות, אחד עבור כל תובע. התביעות הוגשו בחודש נובמבר 2011 ונקבעה בהן ישיבת הוכחות לפני רשמת בית הדין האזורי ליום 2.10.2013. רק ביום 22.9.2013 הגישו העותרים בקשה להעברת התביעות לדיון לפני שופט מחמת היעדר סמכות הרשמת לדון בהן בשל סכומן המאוחד. לחלופין, טענו העותרים כי התביעה הראשונה בסך 46,400 ש"ח אינה נמצאת בסמכותו של רשם בית הדין האזורי. רשמת בית הדין האזורי דחתה את הבקשה בקובעה כי אין מדובר בפיצול תביעות מלאכותי וכי מדובר בשתי תביעות שאוחדו בשל הגשתן באותו מועד. עוד קבעה הרשמת כי לפי סעיף 27(ב) לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק), קיימת סמכות מקבילה לשופט ולרשם לתביעות שסכומן פחות מ-50,000 ש"ח. העותרים הגישו ערעור על החלטה זו לבית הדין האזורי, אשר דחה את הערעור מטעמים זהים לאלו של הרשמת. העותרים המשיכו ופנו לבית הדין הארצי בבקשת רשות ערעור, אשר נדחתה הן בשל היעדר עילה להתערבות והן תוך התייחסות לגופה תוך אישור נימוקיה של הרשמת. העותרים טוענים כי התביעה שהוגשה על גבי מסמך אחד פוצלה על דעת מזכירות בית הדין ולא מכוח הכרעה שיפוטית לפי תקנה 16 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכי בהחלטתו העניק בית הדין הארצי למזכירות בית הדין סמכות מקבילה לזו של שופט או רשם. עוד טוענים העותרים כי החלטת בית הדין הארצי בכל הנוגע לפרשנות סעיף 27(ב) לחוק הינה בעלת השלכות משמעותיות ומרוקנת מתוכן את החלטת מנהל בתי המשפט בדבר סמכותו של רשם בית הדין לעבודה, אשר הגביל אותה לסכום של 43,600 ש"ח בלבד. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעות בית הדין הארצי לעבודה ועל כן יתערב בפסק דינו רק במקרים חריגים בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית וכאשר כללי הצדק מחייבים זאת [בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)]. אמות מידה אלה אינן מתקיימות ככל שטענות העותרים נוגעות להליך פרוצדוראלי בדבר איחוד תובענות. יש להדגיש כי טענותיהם של העותרים נדונו בשלושה גלגולים – לפני רשמת בית הדין האזורי, לפני בית הדין האזורי ולפני בית הדין הארצי – ונדחו בשלוש החלטות נפרדות ומנומקות היטב. גם העובדה שהעותרים בחרו להגיש את הבקשה לשינוי המותב שנתיים לאחר שהוגשו התביעות עומדת להם לרועץ. משכך, לא מצאנו כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבות בית משפט זה. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' בטבת התשע"ד (8.12.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13083200_W02.docהג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il