פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 832/21
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט מ' מזוז
העותרת:
המועצה האזורית באר טוביה
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. מנכ"ל משרד הפנים
3. הוועדה הגאוגרפית ירושלים, יו"ש ושפלה
4. המועצה האזורית נחל שורק
5. המועצה האזורית שפיר
6. המועצה האזורית חוף אשקלון
7. המועצה המקומית בני עי"ש
8. המועצה המקומית גדרה
9. המועצה המקומית גן יבנה
10. עיריית קרית מלאכי
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד ציון משה; עו"ד עדן מושייב
פסק-דין
השופט מ' מזוז:
בעתירה זו מבקשת העותרת, המועצה האזורית באר טוביה, לבטל את החלטת שר הפנים מיום 21.12.2020 בדבר שינוי גבולות וחלוקת הכנסות בין העותרת לבין המשיבות 10-4, אשר התקבלה על יסוד המלצת המשיב 2, מנכ"ל משרד הפנים (להלן: המנכ"ל), ודו"ח מפורט והמלצות של המשיבה 3, "הוועדה הגאוגרפית לענין חלוקת הכנסות ושינוי גבולות בין המועצה האזורית באר טוביה, המועצות האזוריות נחל שורק, שפיר וחוף אשקלון, המועצות המקומיות בני עייש, גדרה וגן יבנה ועיריית קריית מלאכי" (להלן: הוועדה המקצועית). כן מבקשת העותרת לבטל את המלצות המנכ"ל ואת דו"ח הוועדה המקצועית והמלצותיה.
טענתה העיקרית של העותרת, היא כי בהמלצות הוועדה המקצועית ובהמלצות המנכ"ל, כמו גם בהחלטת שר הפנים, נפלו פגמים מהותיים, הן מבחינת הליך קבלתן והן מבחינת מהותן, בהיותן בין היתר בלתי סבירות ובלתי מידתיות ומבוססות על שיקולים זרים. כן נטען כי לא היה מקום לקבלת החלטות נוכח תקופת הבחירות בה אנו מצויים.
לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים.
הלכה מושרשת היא כי בית המשפט יימנע מהפעלת ביקורתו טרם שניתנה לרשות המוסמכת הזדמנות נאותה לבחון את טענות העותר ולהתייחס להן. על כן, טרם פנייתו של עותר לבית משפט זה לקבל סעד, שומה עליו להקדים ולפנות לרשות המוסמכת ולהעלות בפניה את טענותיו, ואם לא ייעשה כן, תדחה עתירתו על הסף (ראו בין רבים: בג"ץ 9264/17 עמותת הרצליה למען תושביה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (28.11.2017); בג"ץ 7028/18 מולו נ' משרד הפנים, פסקה 2 (10.10.2018); בג"ץ 8555/19 בן ארי נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 2 (25.12.2019)).
מעיון בעתירה ובנספחיה לא נמצא כי לאחר מתן החלטת שר הפנים - נגדה מכוונת העתירה - נעשתה פנייה לשר הפנים או למנכ"ל המשרד, בה העלתה העותרת את טענותיה, בטרם הגישה את עתירתה. כפי שהובהר לא פעם –
"לא בדקדוקי-עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החיסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין נ' ממשלת ישראל (24.5.2012); בג"ץ 7931/20 סאנע נ' שר הפנים, פסקה 6 (8.2.2021)).
בשלב זה, בטרם הליך מיצוי הליכים הולם, העתירה אינה בשלה לדיון, ואין מנוס מדחייתה.
בשולי הדברים אעיר כי העתירה מחזיקה 89 עמודים(!), מלבד שני כרכי נספחים עבי הכרס. מעיון בעתירה לא עולים כל צידוק או הכרח להיקף כה מופרז של כתב העתירה.
אך לאחרונה נכנסו לתוקפן תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 הקובעות מגבלות נוקשות על היקפם של כתבי טענות המוגשים לבתי המשפט, בערכאה ראשונה ובערכאת הערעור, לרבות בבית המשפט העליון. כך, בנוגע לערעור, לרבות בקשת רשות ערעור, נקבע כי הם יהיו בהיקף שלא יעלה על 12 עמ', למעט הכותרת (תקנה 134(א)(3)), ואף כתב תביעה וכתב הגנה בערכאה דיונית הוגבל להיקף שבין 11 ל- 25 עמ', לפי הערכאה וההליך (תקנה 9). אמנם תקנות אלה אינן חלות במישרין על הליכים בבג"ץ, אלא תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, תשמ"ד-1984, ואולם ניתן להקיש מהן לענייננו, בשינויים המחויבים, למצער באשר לצורך בכתבי טענות תמציתיים וממוקדים.
אשר על כן, העתירה נדחית על הסף, תוך שמירת טענותיה של העותרת לשוב ולעתור, ככל שתמצא לנכון, לאחר מיצוי הולם של ההליכים מול המשיבים.
העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.
ניתן היום, י"ב באדר התשפ"א (24.2.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
21008320_B01.docx אב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il