רג'אח שיהד בן עווד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8314/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8314/03 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי המערער: רג'אח שיהד בן עווד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.7.03 בת"פ 154/02 שניתן על-ידי כב' השופטים: ח' פיזם, א' רזי, ש' שטמר תאריך הישיבה: כ"ט באייר תשס"ה (7.6.05) בשם המערער: עו"ד אלי כהן בשם המשיבה: נציגת שירות המיבחן: עו"ד מאיה חדד גב' ברכה וייס פסק-דין המישנה לנשיא מ' חשין: המערער הועמד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של רצח בכוונה תחילה, עבירה כהגדרתה בסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977. לאחר שמיעת מיקצת ראיות נכרת הסדר טיעון בין התביעה לבין הסניגוריה. אשמת הרצח שהמערער עמד עליה לדין הומרה באשמה של הריגה - עבירה כהגדרתה בסעיף 298 לחוק העונשין - המערער הודה בעובדות כתב-האישום כפי שתוקן והורשע בעבירת הריגה. משהורשע כך בדינו גזר בית-המשפט על המערער עונש בן 18 שנות מאסר, מתוכן 16 שנים מאסר בפועל (בניכוי תקופת המעצר) ושנתיים מאסר על-תנאי. הערעור שלפנינו ערעור הוא על חומרת העונש. כמתואר בכתב-האישום, היה זה באחד הימים של חודש ינואר לשנת 2002, שהתפתח ויכוח בין המערער לבין המנוח בעקבות סיכסוך על גניבת אופניים. במהלך הוויכוח נעץ המערער סכין בצווארו של המנוח. הסכין גרמה לחתך בכלי הדם של הצוואר ובעקבות כך נפטר המנוח. בית-המשפט המחוזי נדרש לקלות הבלתי נסבלת של שליפת סכין ונעיצתה בגופו של הזולת, למרות המודעות לתוצאות העלולות לבוא בעקבות המעשה, ובהידרשו לנסיבות העניין שלפניו החליט לגזור על המערער עונש כפי שגזר עליו. בא-כוח המערער, עורך-דין אלי כהן, טען לפנינו כי הסכין הובאה לזירת העבירה בידי המנוח, וכי רק לאחר שעלה בידי המערער לחלץ את הסכין מידי המנוח, עשה מעשה שעשה. בהסתמכו על תיאור זה של מהלך האירועים, טען עורך-דין כהן לפנינו כי יש ונכון להקל בעונשו של המערער. המדינה מתנגדת לטיעון זה, בהשיבה כי משלא נקבע בבית-משפט קמא מימצא כטענתו של עורך-דין כהן; ומשלא נאמר בכתב-האישום דבר בנושא הבאתה של הסכין אל זירת העבירה; אין זה נכון ואין זה ראוי להסתמך על עובדות שלא הוסכם עליהן בהסדר הטיעון. אם כך ככלל, לא כל שכן שבית-משפט קמא סירב מפורשות לקבוע מימצא בנושא הבאתה של הסכין לזירת העבירה. תשובת המדינה נראית בעינינו מטיעונו של עורך-דין כהן. לעניין זה ביקשנו להעיר כי מינהג חדש בא למדינה, שנאשמים מודים בכתב-אישום המוגש נגדם - בין לפני תיקונו של כתב-האישום בין לאחר תיקון בו - ובטיעון לגזר-הדין מבקשים הם להסתמך על ראיות שלא הובאו כלל לבית-המשפט בעת הכרעת-הדין ואשר עניינן באירוע העבירה. מינהג זה ראוי לשרשו מהליכי בית-משפט. הודאה בעובדות המתוארות בכתב-אישום פירושה הוא שאותן עובדות הן המהוות תשתית לגזר-הדין שייגזר על הנאשם. אם מבקש נאשם להוסיף ולהסתמך, בטיעון לגזר-הדין, על עובדות נוספות מן האירוע שלעניין, שומה עליו להסכים על-כך מראש עם התביעה, ואפשר תבקש התביעה להוסיף ראיות מוסכמות נוספות משלה. ואולם באין הסכם על הבאתן של עובדות מתוך תיק המשטרה, אין זה נכון וראוי להסתמך על עובדות הנסבות על האירוע נושא הדיון, עובדות שאינן מתוארות בכתב-האישום ואשר בעניינן לא נעשה הסכם בין הסניגוריה לבין התביעה. כך על דרך הכלל וכך בענייננו. וכלשונו של בית-משפט קמא: "אין להסתמך לעניין מקורה של הסכין לא לקולה ולא לחומרה". הוסיף עורך-דין כהן וטען כי העונש שנגזר על המערער עונש חמור הוא יתר על המידה, ולעניין זה הביא לפנינו מקרים אחרים שבהם נגזר על מי שהורשעו בעבירת הריגה עונשים קלים יותר מן העונש שנגזר על המערער. בייחוד הדגיש עורך-דין כהן את העובדה כי מעשה ההריגה נעשה תוך כדי קטטה בין שני צדדים "פעילים", להבדיל ממקרים חמורים אחרים שניתן לתארם כרצח מדרגה שנייה. על-כך השיבה עורכת-דין חדד, כי בתי-המשפט קבעו, וחזרו וקבעו, שוב ושוב, עוד ועוד, על ההכרח לשרש מחיינו את תת-תרבות הסכין, בהוסיפה כי הגם שהעונש שנגזר על המערער אין הוא עונש קל, אין מקום כי נתערב בו או כי ניתן את שיקול דעתנו תחת שיקול דעתו של בית-המשפט המחוזי. בהקשר זה הוסיפה עורכת-דין חדד כי ראוי שנזכור כי המנוח היה איש צעיר ואב לשלושה ילדים קטנים. בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר. המערער שלפנינו נטל היתר לעצמו לקטול אדם על סיכסוך של לא-כלום. על מעשהו הרע עליו לשאת בעונש חמור, ולא נמצא לנו הצדק להתערב בעונש שנגזר עליו בבית-המשפט המחוזי. הערעור נדחה. היום, כ"ט באייר תשס"ה (7.6.2005). המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ גק העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03083140_G02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il