אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ. התחנה המרכזית החדשה

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8313/17 ע"א 8343/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף המערערת בע"א 8313/17 והמשיבה 5 בע"א 8343/17: אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ ג ד המשיבות 7-5 בע"א 8313/17 והמערערות 3-1 בע"א 8343/17: נצבא החזקות 1995 בע"מ נכסים ייזום ופיתוח בע"מ אחזקות התחנה בע"מ המשיבים 3-1 בע"א 8313/17 ובע"א 8343/17: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה בתל אביב ת.מ.ח.ת (1988) בע"מ משיב 4 בע"א 8313/17 ובע"א 8343/17: רו"ח חיים קמיל, רו"ח עליזה שרון , ועו"ד יוסף בנקל משיבה 8 בע"א 8313/17 ומשיבה 6 בע"א 8343/17: דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ משיב 9 בע"א 8313/17 ומשיב 7 בע"א 8343/17: חיים אביגל משיב 10 בע"א 8313/17 ומשיב 8 בע"א 8343/17: איתמר מרקור משיב 11 בע"א 8313/17 ומשיב 9 בע"א 8313/17: כונס הנכסים הרשמי מבקש להצטרף כמשיב: שי כהן ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיקי פר"ק 25351-01-12 ו- 1526-07-15 שניתן ביום 22.8.2017 על ידי כבוד השופט ב' ארנון תאריך הישיבה: י"ג בחשון התש"ף (11.11.2019) בשם המערערת בע"א 8313/17 והמשיבה 5 בע"א 8343/17 (אגד): עו"ד רונן מטרי, עו"ד רמי אהרון ועו"ד יעל כספי בשם המשיבות 7-5 בע"א 8313/17 והמערערות 3-1 בע"א 8343/17 (נצבא): עו"ד ירון אלכאוי ועו"ד אמנון ביס בשם משיבים 3-1 בע"א 8313/17 ובע"א 8313/17 (התמח"ת): עו"ד יוסף בנקל, עו"ד עליזה שרון ועו"ד שלמה נס בשם המשיב 4 בע"א 8313/17 ובע"א 8343/17 (הנאמנים): עו"ד שי גליקמן ועו"ד יונתן גמתוק בשם המשיבה 8 בע"א 8313/17 והמשיבה 6 בע"א 8313/17 (דן): עו"ד שירן אלווס בשם המשיב 9 בע"א 8313/17 והמשיב 7 בע"א 8313/17 (אביגל): עו"ד ירון סהר ועו"ד הילה קציר בשם המשיב 10 בע"א 8313/17 והמשיב 8 בע"א 8313/17 (מרקור): פטור מהתייצבות בשם המשיב 11 בע"א 8313/17 והמשיב 9 בע"א 8313/17 (הכנ"ר): עו"ד גלי עטרון בשם המבקש להצטרף כמשיב: עו"ד רפאל בייפוס פסק-דין השופט י' עמית: 1. שני הערעורים שלפנינו, על ארגזי המוצגים, נסבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדן בהרחבה במספר סוגיות הנוגעות להחלטת שלושת הנאמנים בתביעות החוב שהוגשו במסגרת הקפאת ההליכים של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב (להלן: החברה). בעקבות הדיון בפנינו, אגד, דן ונצב"א הגיעו להסכמה ביניהם ובלבד שתאושר כפי שהיא. שניים מהנאמנים, כונס הנכסים הרשמי ורו"ח חיים אביגל התנגדו להסכם הפשרה, הגם שלא לתוצאה האופרטיבית שלו. איננו נדרשים להסכמת הצדדים למתן פסק דין. משנתברר כי לאור הסכום ששולם על ידי נצב"א במסגרת הסדר הנושים המחלוקות האופרטיביות הן מצומצמות, מצאנו ליתן פסק דין כפי שהיה בכוונתנו לעשות בתום הדיון, על סמך החומר שהגישו הצדדים וטיעוני הצדדים בפנינו. 2. פסק הדין כולל מספר קביעות אופרטיביות בדבר הדחיית ודחיית חובות, שכל אחת מהן מעוררת שאלות נכבדות בדיני חברות. אלא שלסוגיות אלה אין כיום כמעט משמעות אופרטיבית והן הפכו לתיאורטיות. זאת, לאור הסדר הנושים, שבמסגרתו קיבלו הנושים הרגילים דיבידנד בשיעור של 100% מהחוב (הגם שחלקם או כולם ויתרו על ריבית), כך שהנושים הרגילים יצאו מהתמונה, ורק בעלי המניות בחברה נותרו "להתכתש" על הסכום שנותר בקופת הנאמנים. 3. לאור הסכום של 320 מיליון ₪ ששולם על ידי נצב"א במסגרת הסדר הנושים, נוצר מצב שהתחרות על היתרה בקופת בעלי התפקיד היא בין בעלי המניות ביחס של 70% לנצב"א ו-30% לאגד ודן. כפי שנמסר על ידי הנאמנים, בפועל יש בקופה כ-20 מיליון ₪, כך שהסכסוך האופרטיבי נסב כיום על השאלה אם סכום של 6 מיליון ₪ יגיע לידי אגד ודן, או שכל הסכום של 20 מיליון ₪ ישולם לנצב"א, ולו לאור טענתה כי היא זכאית לקבל ריבית על חובות החברה כלפיה. 4. ודוק: לא זה המצב אילו קיבלנו את הערעור של אגד (ע"א 8313/17). לשיטתה של אגד, יש להוסיף לקופה סכום של כ-51 מיליון ₪ כלהלן: 45 מיליון ₪ בגין הלוואות היסטוריות של הבעלים שלטענת אגד יש לראותן כהון עצמי של החברה; ו-6 מיליון ₪ שיש "לטרוף" מנצב"א בגין רווח שנוצר לה עקב פדיון האג"ח. נציין כי בית המשפט קמא, הורה על הדחיית חוב הלוואות הבעלים, ואימץ בנקודה זו את עמדתם הסופית של הנאמנים בנקל וקמיל (הנאמן בנקל סבר תחילה כי יש לראות את ההלוואה כהון אך שינה את דעתו, והנאמנת שרון הותירה את הסוגיה בצריך עיון). לא מצאנו ממש בערעור של אגד ולא נאריך בדברים. משך כל השנים הופיעו הלוואות הבעלים בספרי החברה, ואגד לא עמדה בנטל הכבד להוכיח כי במועד כלשהו הצדדים ראו הלוואות אלה כהון. גם התזה של "מימון דק" רלבנטית בעיקר למצבים בהם נושים רגילים לא קיבלו את נשייתם, אך במקרה דנן, התחרות היא בין בעלי המניות בלבד. לכך יש להוסיף, כי לא ניתן לאחוז בחבל משני קצותיו – גם לטעון כי יש להמיר את הלוואת הבעלים להון, וגם להתעלם מהשפעת הליך זה על שיעור אחזקות הצדדים בחברה, אילו היה מבוצע הליך מסודר של המרת הלוואת הבעלים להון. איננו רואים לקבל גם את טענת אגד לפיה יש "לטרוף" את הרווח שנוצר לנצב"א עקב פדיון האג"ח, סכום שהוערך על ידה בכ-6 מיליון ₪, באשר לא הוצג חישוב לגבי הרווח שנוצר לנצב"א, אם בכלל. 5. נצב"א טענה כי היא זכאית לריבית הסכמית על חובות החברה כלפיה, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט קמא, ושאילו הייתה מתקבלת, מן הסתם לא הייתה מותירה בקופתה עודף שיורי בין בעלי המניות לשעבר בחברה. גם אם נקבל את טענת נצב"א כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי הטענה לריבית לא הועלתה על ידה במסגרת הערעור על הכרעת הנאמנים, אין בכך כדי לקבל את ערעורה בנושא זה. בנסיבות העניין, וכאשר הנושים הלא מובטחים ויתרו על ריביות ו"נקנו" בסכום מסוים, יש מרחב של שיקול דעת לנאמנים, ואנו נוטים לאמץ את עמדת כונס הנכסים הרשמי בנקודה זו (עמ' 53 לסיכומי הכונס). נראית לנו אפוא התוצאה האופרטיבית אליה הגיעו אגד, דן ונצב"א בהסכם הפשרה ביניהם, הגם שהסכם זה, כפי שהוא, לא הסתייע לבסוף בשל התנגדות הצדדים האחרים. אשר על כן אנו מורים כלהלן: (-) ישולם לאגד ודן דיבידנד בסכום של 5 מיליון ₪ בחלוקה בהתאם לשיעור אחזקותיהם במניות החברה. (-) בנוסף, ישולם לדן מתוך קופת הנאמנים סכום של 2 מיליון ₪ לסילוק מלוא טענותיה של דן מכוח תביעת החוב שהוגשה על ידה. זכויותיה של דן מכוח תביעת החוב תיחשבנה ככאלה שהומחו לנצב"א, ולא תהיינה לצדדים טענות, עילות ודרישות כנגד דן בגין תביעת החוב, וכן לא תהיינה לצדדים זכות קיזוז כלפי דן בגין תשלום חוב זה. (-) כנגד קבלת הסכומים הנ"ל לא תהיינה לאגד ולדן טענות ודרישות מסוג כלשהו כלפי הנאמנים או קופת הנאמנים בכובעם כבעלות מניות או מכוח תביעת חוב, וכן לא תהיינה לאגד, דן ונצב"א טענות ודרישות מסוג כלשהו זה כלפי זה בקשר עם הטענות שנדונו בהכרעת החוב של נצב"א, בערעורים שהוגשו ביחס אליה, ובפסק הדין נשוא הערעור. 6. נוכח התוצאה הכספית האופרטיבית הנובעת מפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומהסדר הנושים, ונוכח הסכמת נצב"א, אגד ודן כאמור בסעיף 5 לעיל, לא מצאנו טעם להידרש למסקנת בית המשפט המחוזי, שאימץ בנקודה זו את מסקנתו של הנאמן עו"ד בנקל, ולפיה מהלכי נצב"א תוכננו מראש. לשאלה זו אין השפעה אופרטיבית על התוצאה. נציין עם זאת, כי מצאנו שאין להקל ראש בטיעוני נצב"א כי הדירקטוריון היה מודע למהלכיה מול בנק דיסקונט, כפי שעולה לכאורה מהפרוטוקול מיום 30.8.2009, וכי הדירקטוריון היה מודע גם לנושא רכישות האג"ח. כאמור, איננו רואים לקבוע מסמרות בנדון, בהעדר תוצאה אופרטיבית-כספית רלבנטית. 7. בהיעדר נפקות אופרטיבית, גם איננו רואים להידרש לשאלות האם היה מקום מלכתחילה להדחות את ההלוואה בסך של כ-45.6 מיליון ₪ לפרעון האג"ח; האם היה מקום להדחות את הסכום של 130 מיליון ₪ שבו רכשה נצב"א את החוב מבנק דיסקונט; והאם היה מקום לדחות לחלוטין את החוב בסך של 50 מיליון ₪ (ההפרש בין סכום החוב לדיסקונט לבין הסכום בו נרכש החוב). 8. בשולי הדברים. נצב"א הלינה על כך שבית המשפט קבע בהערת אגב כי קובי מימון הוא בעל השליטה בנצב"א, בטענה שהדבר לא נדון כלל ולא היה רלוונטי להליך. לטענת נצב"א בערעורה, קביעה זו גורמת לה נזק מאחר שהיא מציגה אותה כמי שמדווחת דיווחים כוזבים לגבי זהות בעל השליטה בה. נצב"א היא חברה ציבורית, וככל שאיננה מציגה בדיווחיה את קובי מימון כבעל השליטה בה, וככל שיש גורם שחולק על כך, הרי שניתן לברר סוגיה זו בדרכים אחרות ובהליכים אחרים. לכן איננו רואים להידרש לנושא זה, שאף הוא אינו משפיע על התוצאה האופרטיבית של פסק הדין. לאור התוצאה אליה הגענו, כל צד ישא בהוצאותיו. ניתן היום, ‏י"ז בכסלו התש"ף (‏15.12.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 17083130_E13.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1