פלוני נ. וועדת מאויימים - מתפ"ש

4 בבית המשפט העליון עע"מ 8313-12-25 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני 8. פלוני 9. פלוני 10. פלוני נגד המשיבים: 1. מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת המאוימים 2. ראש ממשלת ישראל 3. שירות הביטחון הכללי 4. המנהלה הביטחונית לסיוע 5. המנהל האזרחי 6. מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (סגן הנשיא א' יקואל) מיום 13.11.2025 בעת"מ 80091-07-25 בשם המערערים: עו"ד מיכאל יצחק טפלו פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (סגן הנשיא א' יקואל) מיום 13.11.2025 בעת"מ 80091-07-25, בגדרו נדחתה עתירת המערערים להורות למשיבה 1, ועדת המאוימים במשרד הביטחון (להלן: הוועדה), להתחייב מראש שלא תרחיק את המערער 1 (להלן: המערער) לשטחי הרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ), בתום תחקורו. הרקע לערעור בתמצית, המערערים 9-1, תושבי הרש"פ, פנו לוועדה בבקשה למתן היתרי שהייה בישראל, בטענה כי הם מאוימים בשטחי הרש"פ על רקע שיתוף פעולה של בן משפחתם, המערער 10, עם גורמי הביטחון בישראל. ביום 4.2.2025 זימנה הוועדה את המערער לתחקור, והאחרון התנה את התייצבותו במתן התחייבות מוקדמת בכתב, שלפיה בתום התחקור לא יגורש לאזור יהודה ושומרון, לשטח שבשליטת הרש"פ – שם לדבריו נשקפת סכנה לחייו. הוועדה דחתה בקשה זו, והשיבה ביום 14.7.2025 כי ככל שקצין המאוימים ישוכנע במהלך התחקור שאכן נשקפת למערער סכנת חיים ממשית, הוא יהא רשאי להעניק לו סעד זמני לשהייה בישראל; אולם, ככל שיימצא כי אין סכנה ממשית לחייו, ולא יינתן הסעד הזמני, המערער ישוחרר לשטחי הרש"פ, מש"אין המדינה תומכת בשהייה בלתי חוקית בארץ". בעקבות פנייה נוספת של בא-כוח המערערים לוועדה, השיבה האחרונה ביום 20.7.2025 כי "הוועדה אינה יכולה להתחייב להחזיר את מרשך בתום התחקור לשטח הישראלי"; וכן שאם המערער "לא יתייצב לתחקור על מנת להמשיך הליך טיפול לא נוכל לטפל בפנייתו". בעקבות השתלשלות העניינים האמורה, הגישו המערערים ביום 29.7.2025, עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים בגדרה התבקש בית המשפט להורות לוועדה "לשנות את החלטתה מיום 20.7.2025" ו"לאמץ מנגנון לקבל ולבדוק בקשות להכיר ב[מערער] כ'מאוים' דרך שיטה שאינה מסכנת את חייו ו/או חירותו של ה[מערער]"; ולחלופין יורה למשיבים "לפרט ולנמק" מדוע מסרבת הוועדה להכיר במערערים כמאוימים ולהנפיק להם היתרי שהייה בישראל. לטענתם, החלטת הוועדה כי ככל שיימצא שהמערער אינו מאוים הוא ישוחרר לשטחי הרש"פ בתום התחקור, לצד סירובה לטפל בבקשתו ללא תחקור, היא בלתי סבירה, פוגעת בזכויותיהם לחיים ולחירות, עולה כדי "הפרת מורשת ישראל", ואף סותרת את המשפט הבינלאומי. יצוין כי עם הגשת העתירה הגישו המערערים בקשה לצו ביניים למניעת הרחקתם מישראל, ולאחר שזו נדחתה, הגישו לבית משפט זה בקשת רשות ערעור – שנדחתה אף היא בהחלטת המשנה לנשיא נ' סולברג (בר"מ 21020-09-25 פלוני נ' ועדת המאוימים של תיאום הפעולות בשטחים (11.9.2025) (להלן: עניין פלוני)). בפסק דינו מיום 13.11.2025, דחה בית המשפט לענינים מינהליים את עתירת המערערים, וקבע כי סירוב המערער להתייצב לתחקור, תוך העמדת תנאים מקדימים, עולה כדי אי-מיצוי הליכים, כבילת ידי הרשות ואף עשיית דין עצמי. עוד נקבע כי העתירה נחזית כמוקדמת ותיאורטית – משהיא משיגה על תרחיש תיאורטי, שבו בקשת המערערים תידחה על-ידי הוועדה; בעוד שלמעשה טרם ניתנה החלטה מינהלית אשר בית המשפט יכול להעביר תחת שבט הביקורת השיפוטית. בית המשפט לענינים מינהליים הדגיש כי על המערער להתייצב לתחקור, וככל שבעקבות התחקור תידחה הבקשה, "תהא זו זכותם של [המערערים] למצות הליכים בדמות הגשת ערר תכוף למרכזת ועדת המאוימים ואף לפנות לבית משפט [לענינים מינהליים] על אתר, בעתירה תואמת ובבקשה לסעד זמני". כן הובהר כי הסעד המבוקש מחייב למעשה החלפת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה בשיקול דעת שיפוטי – דבר שאין לו מקום, שעה שהחלטה בדבר מידת הסכנה האורבת למערערים והשלכותיה על מעמדם מצויה בתחום מומחיותה המקצועית של הוועדה. לבסוף עמד בית המשפט לענינים מינהליים על דפוס התנהלותם המתמשך של המערערים, של עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים, וציין שבמשך כשני עשורים נוקטים המערערים בהליכים משפטיים חוזרים ונשנים, לשם "דחיית הקץ" בעניינם; ופסק בגין כך הוצאות משפט לטובת המשיבה. מכאן הערעור שהוגש, בגדרו שבים המערערים על טענותיהם ועל בקשתם להורות למשיבים להעביר את המערער לשטח ישראל או לשטחי יהודה ושומרון שאינם בשליטת הרש"פ בתום תחקורו. בתוך כך, הם טוענים כי האופן בו מפעילים המשיבים את נוהל תחקור המאוימים, כך שמי שנמצא כי אינו מאוים משוחרר לשטחי הרש"פ, הוא שרירותי ומסכן חיים. כן טוענים המערערים כי לא היה מקום לדחות את עתירתם בשל "טענות פרוצדורליות גריד[א]", מבלי להתייחס כנדרש לזכויותיהם לחיים ולחירות. בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה בקשה למתן סעד זמני שימנע הרחקתם מתחומי מדינת ישראל עד להכרעה בערעור. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות ללא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לסמכות המעוגנת בתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה על ההליך דנן מכוחה של תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 – משאין לו סיכוי להתקבל. נקודת המוצא היא, כי ועדת המאוימים היא הגוף המקצועי המוסמך, בעל המומחיות והניסיון לבחינת טענות למאוימות ושיקול הדעת המוקנה לה בתחומים אלה הוא רחב. על כן, בהתאם להלכה הנוהגת, לא בנקל יתערב בו בית המשפט (עע"מ 3819/24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים ועדת מאוימים, פסקה 15 (5.8.2024); עע"מ 5676/24 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון, פסקה 6 (16.7.2024); עע"מ 36511-07-25 פלוני נ' מתאם הפעולות בשטחים ועדת מאוימים, פסקה 7 (21.10.2025)). למעשה, טענות דומות לאלה שהועלו על-ידי המערערים נדונו אך לאחרונה בפסק דינו של בית משפט זה בעע"מ 10123-07-25 פלוני נ' מדינת ישראל (13.7.2025) – ונדחו. כפי שהובהר שם, התניית התייצבות לתחקור בהתחייבות הוועדה להימנע, בכל מקרה, מגירוש המתייצב לשטחי הרש"פ – "אינה אלא ניסיון לכבול את ידיה של הרשות המנהלית ולהפקיע ממנה את שיקול דעתה, באופן החותר תחת מושכלות היסוד של מינהל תקין" (שם, בפסקה 12). והדברים יפים גם לענייננו. טענות המערערים המבקשות להכתיב לוועדה מראש את החלטתה, ללא תלות בתוצאות בדיקתה, הם ניסיון "לרתום את העגלה לפני הסוסים" – ניסיון שלא יצלח. אף לא נפל פגם בקביעת בית המשפט לענינים מינהליים כי התנהלות המערערים נגועה בעשיית דין עצמי ובהיעדר ניקיון כפיים – ואף מטעם זה יש לדחות את הערעור. ההליך דנן מצטרף לשורה ארוכה של הליכים משפטיים שנקטו המערערים ובני משפחתם לאורך כשני עשורים, במסגרתם עתרו שוב ושוב לקבלת היתרי שהייה בישראל (וראו: עניין פלוני; וכן פסקה 2 לפסק הדין של בית המשפט לענינים מינהליים). העובדה שבמקביל לנקיטת הליכים אלה, המערערים ממשיכים לשבת בישראל ללא כל היתר חוקי משך תקופה כה ממושכת – עולה כדי עשיית דין עצמי, ואפשר שהיה די בה, כלשעצמה, כדי להצדיק דחיית הערעור על הסף (וראו, מיני רבים: עע"מ 59659-02-25 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים ועדת מאוימים, פסקה 10 (26.2.2025); עע"מ 61587-05-25 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 8 (5.6.2025)). סוף דבר: הערעור נדחה, ועמו נדחית הבקשה למתן סעד זמני. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ו (11 ינואר 2026)כ"ג טבת תשפ"ו אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט