יצחק הוד נ. רשם האגודות השיתופיות

פסק-דין בתיק בג"ץ 8310/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8310/10 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל העותר: יצחק הוד נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. ד"ר דורון דינאי - בורר, עו"ד 3. דליה רז-ריזה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עודד סבוראי; עו"ד סרגיי (דוד) מורין בשם המשיב 1: עו"ד ערין ספדי בשם המשיבה 3: עו"ד לידיה תמיר פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. עתירה למתן צו על תנאי נגד החלטת עוזרת רשם האגודות השיתופיות (להלן: המשיב 1) שלא לפסול את המשיב 2 (להלן: הבורר) מלהמשיך בהליכי הבוררות המתנהלים בין העותר למשיבה 3 וכן נגד החלטת המשיב 1 שלא ליתן לבורר הוראות בעניינים מסויימים הקשורים לבוררות (להלן "קביעת גבולות החלקה" ו-"שווי הכשרת הקרקע"). 2. הבוררות בין העותר למשיבה 3 מתנהלת כבר כמעט 10 שנים וראשיתה בפני בוררים אחרים. אין צורך לעמוד על פירוט כל השתלשלות הדברים. די בכך שאציין כי החל משנת 2004 מתנהלת הבוררות בפני הבורר-המשיב 2. ביום 4.1.2006 ניתן פסק בורר (להלן: פסק הבורר הראשון). הבורר דחה את תביעת העותר וקיבל באופן חלקי את התביעה שכנגד שהגישה המשיבה 3. העותר הגיש למשיב 1 ערעור על פסק הבורר הראשון. ביום 25.7.2006 דחה המשיב 1 את מרבית טענות העותר בערעור אך החזיר את התיק לבורר לדון במספר עניינים ספציפיים שהוגדרו בהחלטה (להלן: החלטת המשיב 1 מיום 25.7.2006). משהוחזרו ההליכים לבורר ובמסגרת אותם הליכים מינה הבורר שמאי. השמאי הכין חוות דעת ובסמוך למועד שנקבע לחקירתו הנגדית של השמאי על חוות דעתו פנה העותר למשיב 1 בבקשה כי ייתן הוראות לבורר בסוגיית קביעת גבולות החלקה ובסוגיית שווי הכשרת הקרקע, לרבות דחיית מועד חקירת השמאי והוראה על השלמת חוות דעתו של השמאי. המשיב 1 דחה בקשות אלו מאחר שמדובר למעשה בערעור על החלטות ביניים. כמו כן דחה המשיב 1 בקשות לעיון חוזר שהוגשו בהקשר זה. השמאי נחקר במועד שנקבע ובעקבות חקירתו הגיש העותר למשיב 1 בקשה להעביר את הבורר מתפקידו. טענת העותר הייתה כי הבורר נהג כלפיו במשוא פנים ופגע בזכויותיו. לטענת העותר, במהלך חקירת השמאי הסתבר כי הבורר ניהל שיחות במעמד צד אחד עם השמאי ולכן אין הבורר ראוי עוד לטענתו לאמון הצדדים. הבורר, עוד בעת הדיון, דחה את טענת העותר. ביום 3.11.2010 דחה המשיב 1 את בקשת העותר להעביר את הבורר מתפקידו. המשיב 1 הוסיף כי "לצערי עלי לחזור ולהעיר במורת רוח גוברת [שהעותר] מנצל לרעה את הליכי הבוררות ומציף את התיק בבקשות ארכניות שאין בהן כל ממש [...]. בבוררות ספציפית זו, מנהל הבורר את התיק מזה מספר שנים, במסירות רבה למרות הקשיים המוערמים על ידי [העותר]". נגד ההחלטות האמורות של המשיב 1 הוגשה העתירה שלפנינו. 3. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובות המשיבים 1 ו- 3 ובתשובת העותר הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף. כידוע התערבותו של בית משפט זה בהחלטות רשם האגודות השיתופיות מצומצמת לאותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטתו של הרשם וכאשר הצדק מחייב התערבות זו (ראו בג"ץ 1205/07 ששון נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 2 (טרם פורסם, 26.2.2007) והאסמכתאות שם). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם חריגים. למעשה נוכח השלב אליו הגיעה הבוררות שבין הצדדים ניתן לומר כי דווקא התערבות עתה היא שתהיה בלתי צודקת. הליכי הבוררות בין הצדדים מתנהלים כאמור כבר כמעט 10 שנים. מכתבי הטענות שבפניי עולה כי הבוררות נמצאת עתה בשלביה האחרונים ממש. העותר היה אמור להגיש את סיכום טענותיו עד ליום 31.1.2011 והמשיבה 3 אמורה להגיש את סיכום טענותיה תוך 45 ימים ממועד זה כאשר פסק הבורר הסופי צפוי להינתן לאחר מכן. בנסיבות אלו כאשר הליכי הבוררות מתנהלים מזה שנים ופסק הבורר הסופי אמור להינתן בעוד זמן קצר ביותר וכן בשים לב לאופי טענותיו של העותר כפי שעוד יפורט – אין מקום להתערבותנו בהחלטות המשיב 1 ויש לדחות את העתירה על הסף תוך שטענות העותר בעניין שמורות לו. העותר יוכל, אם ימצא לנכון לעשות כן, לחזור על טענותיו לאחר שיינתן פסק הבורר הסופי ובמסגרת ערעור עליו, ככל שיהיה בכך צורך, ולכן יש בנסיבות העניין לדחות את העתירה על הסף (ראו והשוו בג"ץ 7853/07 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה (טרם פורסם, 21.9.2007)). אתייחס אפוא בקצרה לטענותיו השונות של העותר. 4. באשר לטענת הפסלות שהעלה העותר נגד הבורר: העותר טען כי הבורר ניהל שיחות Ex Parte עם השמאי שמונה מטעם הבורר. המשיבה 3 טענה בתגובתה כי מדובר לכל היותר בשיחות בעניינים טכניים ואין קושי בהנחיות מהבורר לשמאי שמונה מטעמו של הבורר. המשיבה 3 גם טענה כי זכויותיו של העותר כלל לא נפגעו (וראו החלטת הבורר מיום 21.10.2010). המשיב 1 עמד על כך שהמבחן לבדיקת השאלה האם ראוי הבורר לאמון הצדדים הוא מבחן אובייקטיבי ואין די בתחושות סובייקטיביות. המשיב 1 הוסיף כי בענייננו הבורר ממלא תפקידו נאמנה וכי העותר לא עמד בנטל שיצדיק את עברת הבורר מתפקידו. המשיב 1 הוסיף וטען, כי דחיית הבקשה להעביר את הבורר מתפקידו הייתה גם מתבקשת נוכח התנהגות העותר במהלך הבוררות, בקשות פסילה קודמות שהגיש וכן נוכח השלב המתקדם בו מצוי הליך הבוררות. איני נדרשת להכריע בטענות השונות ודי בכך שנוכח השלב אליו הגיעה הבוררות לא יהיה זה נכון לדעתי להתערב בהחלטת המשיב 1 בהקשר זה. למותר לציין כי לעותר לא ייגרם כל נזק בעניין מאחר שטענותיו כנגד הבורר שמורות לו ואם ירצה, הוא יוכל להעלותן בפני המשיב 1 לאחר מתן פסק הבורר, ככל שיהיה בכך עוד צורך (ראו והשוו: בג"ץ 9580/10 חברת עורכי הדין עזריאלנט לישראל נ' לשכת עורכי הדין בישראל- הועד המרכזי (טרם פורסם, 3.1.2011); המ' 525/63 שמואל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(3) 452 (1964)). ודוק: מהחלטת המשיב 1 מיום 25.7.2006 ניתן לראות כי גם בערעור על פסק הבורר הראשון העלה למעשה העותר טענות פסלות (שנדחו) ואין מניעה שיעשה כן גם בערעור על פסק הבורר הסופי, ככל שיהיה בכך צורך. על כן, אין מקום להתערבותנו ודין העתירה בהקשר זה להדחות על הסף. 5. כך הוא הדבר גם באשר להחלטות המשיב 1 בעניין הבקשות למתן הוראות לבורר. המשיב 1 דחה כזכור בקשות אלו מאחר שהוא ראה בהן ערעור על החלטת ביניים שלא ניתן לקבלו (ראו והשוו סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות). העותר גורס כי טענתו באותן בקשות דומה במהותה לטענה של חוסר סמכות עניינית שניתן להעלותה בכל שלב ולכן היה מקום שהמשיב 1 ידון בה. ואולם, אף אם צודק העותר בטענה כי מדובר בעניין של סמכות עניינית שניתן להעלות בכל שלב, ממילא ניתן להעלות אותו גם בשלב הערעור על פסק הבורר, ככל שיהיה בכך צורך. למעשה העותר עצמו מציין כי "מדובר בטענה שדומה במהותה לטענה של חוסר סמכות עניינית בהליך שיפוטי רגיל ושניתן להעלותה, לפי ההלכה, בכל שלב של הדיון ואף בשלב הערעור" (סעיף 28 לתשובה). גם המשיב 1 ציין מפורשות בתגובתו לעתירה כי העותר יוכל לחזור בשלב הערעור על טענותיו מהבקשות למתן הוראות (סעיף 43 לתגובה). המסקנה העולה מהאמור הוא כי גם בהקשר זה לעותר לא יגרם כל "נזק בל-יתוקן אשר לא ניתן יהיה לרפוא לו בערעור" (בג"ץ 1891/04 אסדו נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, פסקה 4 (לא פורסם, 22.4.2004)) ולכן אין מקום להתערב בהחלטות המשיב 1 ויש לדחות את העתירה על הסף. על העותר למצות את ההליכים ולהעלות את טענותיו בעניין במסגרת הערעור על פסק הבורר, אם יהיה בכך צורך. 6. לבסוף, ולו כראייה להיעדר האובייקטיביות הנטענת של הבורר, העלה העותר טענות נגד פסק הבורר הראשון שניתן כזכור בשלבים המוקדמים יותר של ההליך. בפסק הבורר הראשון, שניתן ביום 4.1.2006 נדחתה כאמור תביעת העותר והתקבלה התביעה שכנגד שהגישה המשיבה 3. כפי שכבר פורט העותר הגיש למשיב 1 ערעור על פסק הבורר הראשון וביום 25.7.2006 דחה המשיב 1 את מרבית טענות העותר בערעור אך החזיר את התיק לבורר לדון במספר עניינים שהוגדרו בהחלטה. למעשה העותר מעלה כעת טענות נגד אותן החלטות משנת 2006 ונגד קבלת התביעה שכנגד שהגישה המשיבה 3. ואולם, המקום להעלות את הטענות בדבר התביעה שכנגד של המשיבה 3 היה בפני הבורר בטרם ניתן פסק הבורר הראשון ובהמשך בערעור הקודם בפני המשיב 1. אין כל מקום לאפשר העלאת טענות אלו עתה יותר מ- 5 שנים לאחר פסק הבורר הראשון שהכריע בעניין ויותר מ- 4 שנים לאחר שהערעור על פסק הבורר בהקשר זה נדחה. על כן, בהקשר זה דין העתירה להדחות על הסף, בין מטעמי אי-מיצוי הליכים ובין מטעמי שיהוי והעותר לא יוכל לחזור עוד לענין זה. 7. הנה כי כן, נוכח השלב אליו הגיעה הבוררות טענות העותר אינן מצדיקות התערבות ויש לדחות את העתירה על הסף. העותר ישלם למשיבה 3 שכר טרחת עו"ד בסך 7500 ש"ח שישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. לא יעשה צו להוצאות לטובת המשיב 1 נוכח מועד הגשת תגובתו. ניתן היום, י"א אדר א, תשע"א (15.2.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10083100_C05.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il