פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 8307/02

פיחטוב אולג נ. משרד הפנים

העותר ביקש למנוע את הרחקתו מישראל ולהכיר בזכותו לאזרחות מכוח חוק השבות, וכן לאפשר לו לשהות בישראל לצורך גיור.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 10/02/2004 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 8307/02 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה חוק השבות ושהייה בישראל — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש למנוע את הרחקתו מישראל ולהכיר בזכותו לאזרחות מכוח חוק השבות, וכן לאפשר לו לשהות בישראל לצורך גיור.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 8307/02

פיחטוב אולג נ. משרד הפנים

העותר ביקש למנוע את הרחקתו מישראל ולהכיר בזכותו לאזרחות מכוח חוק השבות, וכן לאפשר לו לשהות בישראל לצורך גיור.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, אולג פיחטוב, עתר לבג"ץ נגד משרד הפנים בבקשה למנוע את הרחקתו מישראל ולהכיר בזכותו לאזרחות מכוח חוק השבות. העותר טען כי הוא יהודי, אך המשיב הציג ראיות לכך שהעותר המיר את דתו לדת הפרבוסלבית, ובכך איבד את זכאותו לפי סעיף 4א לחוק השבות. בנוסף, העותר ביקש לשהות בישראל לצורך הליכי גיור. בית המשפט דחה את העתירה, בקובעו כי המרת הדת שוללת את זכאותו לפי חוק השבות, וכי אין חובה לאפשר שהייה לצורך גיור, במיוחד לאור עברו הפלילי של העותר הכולל הרשעה בעבירות אלימות חמורות כלפי חברתו. בית המשפט ציין כי טענות בנוגע למעצר יש להפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים מ' חשין, א' א' לוי, ס' ג'ובראן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אולג פיחטוב

נתבעים

  • משרד הפנים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר טוען כי הוא יהודי וזכאי לאזרחות לפי חוק השבות.
  • העותר טוען כי הוא מעוניין להתגייר ומבקש לשהות בישראל לצורך כך.
טיעוני ההגנה
  • העותר המיר את דתו לדת הפרבוסלבית ולכן אינו זכאי לזכויות לפי חוק השבות.
  • העותר הורשע בעבירות אלימות חמורות כלפי חברתו ושהייה בלתי חוקית, המצדיקות את הרחקתו.
  • אין חובה חוקית להתיר שהייה בישראל לצורך גיור.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותר זכאי למעמד של יהודי לפי חוק השבות לאחר שהמיר את דתו.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאת העותר בהמרת דתו לדת הפרבוסלבית.
  • הרשעת העותר בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים ושהייה בלתי חוקית.

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים
  • חוק השבות, תש"י-1950

תגיות נושא

  • חוק השבות
  • גיור
  • הרחקה מישראל
  • אזרחות

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 8307/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8307/02 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: אולג פיחטוב נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"ח בשבט תשס"ד (10.2.04) בשם העותר: עו"ד אלה בילמוס עו"ד ולריה טורבובסקי בשם המשיב: עו"ד גיתית שריקי פסק-דין השופט מ' חשין: עתירת העותר היא, כי ייאסר על המשיב להרחיקו מישראל וכי תינתן שהות בידו לזכות באזרחות ישראל. המשיב מתנגד לעתירותיו של העותר. בראש ובראשונה יש להידרש לטענת העותר כי יהודי הוא, וכי בהיותו יהודי זכאי הוא לאזרחות ישראל כהוראת חוק השבות, תש"י-1950. לכך משיב המשיב, כי על-פי הודעתו-הוא המיר העותר את דתו לדת הפרבוסלבית, וכי בת שנולדה לו הוטבלה בכנסיית מגדלנה הקדושה שבמינסק. ואמנם, כהוראת סעיף 4א לחוק השבות, הזכויות של יהודי אינן ניתנות ל"אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון", ומשידענו כי העותר המיר דתו מרצון שוב אין חוק השבות חל עליו. אין ולא כלום בטענתה של באת-כוח העותר כי אימו של העותר יהודיה היא. גם בהניחנו כי אלה הם פני הדברים, משהמיר העותר את דתו מן הדת היהודית לדת הפרבוסלבית, שוב אין הוא זכאי בזכויות של יהודי כהוראת סעיף 4א לחוק השבות. מוסיף העותר וטוען כי מבקש הוא להתגייר, ולצורך השלמת הליכי גיור עותר הוא כי יותן לו לשהות בישראל. המשיב מתנגד גם לבקשה זו, ואנו לא מצאנו פגם או סירכה באותה התנגדות. לא זו בלבד שאין כל חובה המוטלת על שר הפנים להתיר לאדם לשהות בישראל אך לצורך גיורו בלבד, אלא שבעניינו של העותר נתקיימו נסיבות המצדיקות את שר הפנים אף ביֶתֶר. היה זה באמצע חודש אפריל לשנת 2002 שהעותר הורשע ונגזרו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל בשל עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים ושהייה בלתי חוקית בישראל. נסיבות העניין היו אלו, שבהיותו בגילופין היכה העותר את חברתו-לחיים בפניה, הפילה לרצפה והרימה מן הרצפה תוך שהוא מושך בשערותיה בחוזקה. בהמשך לאותם מעשים איים העותר על חברתו בפגיעה שלא-כדין בה. מתוך שבית-המשפט גזר על העותר עונש מאסר בפועל כפי שגזר, למדים אנו עד-מה חמורה היתה התקיפה שהעותר תקף את חברתו. בתיתנו דעתנו להרשעתו זו של העותר לא נוכל לומר כי נפגם שיקל דעתו של שר הפנים בכל דרך שהיא. אשר לבקשתו של העותר כי ישוחרר ממעצרו - מעצר שלקראת הרחקה מן הארץ - גם לעניין זה לא מצאנו כי זכות עומדת לו. אם יש טענות בפי העותר כנגד מעצרו שומה עליו לפנות לבית-המשפט לעניינים מינהליים ולשטוח טענותיו לפניו. סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את העתירה. היום, י"ח בשבט תשס"ד (10.2.2004). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02083070_G13.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il