יהושע בן מיור נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 8303/13 בבית המשפט העליון בש"פ 8303/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: יהושע בן מיור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתה של רשמת בית המשפט ל' בנמלך מיום 18.11.13 בבש"פ 7842/13 בשם המערער: עו"ד ח'ליל עאוני בשם המשיבה: עו"ד לינור בן אוליאל פסק-דין לפניי ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך מיום 27.11.2013 (בש"פ 7842/13) שבמסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת השופט א' נעמן שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בהליך פלילי המתנהל נגד המערער. רקע 1. עובדות המקרה, בתמצית, הן כי המערער הורשע בבית משפט השלום בנצרת בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ת"פ 26720-07-11, השופט א' נעמן). המערער הגיש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין, ובית המשפט המחוזי החזיר את התיק לערכאה הדיונית לצורך שמיעת ראיות נוספות (ע"פ 2181-06-13, השופטת א' הלמן והשופטים א' קולה ו-י' בן חמו). אז, המערער הגיש בקשה לפסלות שופט, משום שלטענתו "ננעלה" דעתו של השופט א' נעמן בעניינו (ויצוין, כי מדובר באותו השופט אשר הרשיע את המערער וגזר את דינו). ביום 7.11.2013 השופט דחה את הבקשה, בציינו כי המערער לא הוכיח כי קיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, ובהתאם להלכה הפסוקה, קביעות קודמות אודות מהימנותו של בעל דין אינה מהווה עילה לפסילה כשלעצמה. 2. על פי סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, יש להגיש ערעור על החלטת שופט שלא לפסול את עצמו בתוך 5 ימים. החלטתו של השופט א' נעמן שלא לפסול את עצמו ניתנה במעמד הצדדים, דהיינו – היה על המערער להגיש את הערעור על החלטת הפסלות עד ליום 12.11.2013. עם זאת, הערעור הוגש ביום 18.11.2013, ונוכח האיחור לא התקבל לרישום במזכירות בית משפט זה. בו ביום, הגיש המערער בקשה להארכת מועד, אשר כאמור נדחתה על ידי הרשמת. בהחלטתה, ציינה הרשמת תחילה כי המבקש טען כי האיחור נגרם עקב טעות שבדין, זאת, נוכח העובדה "שבא-כוחו ביקש שלא להיות מעורב בהליכי הפסלות ועל כן סירב לייעץ לו בעניין, וכי עורך דין אחר המייצגו בהליך קשור, בו פגש באקראי, מסר לו כי למיטב זכרונו נתונים לו שבעה ימים להגשת ההליך אך הוסיף כי עדיף שיברר זאת במזכירות בית המשפט". לגופם של דברים, קבעה הרשמת כי ניתן היה לצפות מן המערער, כבעל דין סביר, כי יערוך בירור ראוי לעניין המועד להגשת הערעור. עוד ציינה כי נוכח אופי ההליך הערעורי – דיון בפסלות שופט – נקבעה בדין תקופה קצרה ביותר להגשת ערעור, ויש לנקוט בגישה מצמצמת וזהירה בהארכות מועד מעין אלה. לבסוף, סיכויי ההליך, בהתחשב באמות המידה המחמירות שנקבעו בדין, לא מצדיקים להיעתר לבקשה. טענות הצדדים 3. מכאן הערעור שלפניי שבמסגרתו טוען המערער כי אמות המידה להארכת מועד בהליכים פליליים גמישים יותר מאלו בהליכים אזרחיים ומפרט את הסיבות לכך; הבקשה הוגשה באיחור זניח של שישה ימים; בהארכות מועד בהליכים פליליים, יש לייחס חשיבות זניחה או כלל לא לסיכויי ההליך; יש לתת משקל לעובדה כי המערער לא היה מיוצג בהליך הגשת הערעור על החלטת הפסלות. 4. המשיבה טוענת היא כי דין הערעור להידחות. זאת, נוכח סיכויי ההליך הנמוכים; סיבת האיחור בהגשת הערעור; והחשיבות במועדים ביחס לפסלות שופט בהליכים פליליים. דיון והכרעה 5. דין הערעור להתקבל. רק אתמול נדרשתי בהרחבה לסוגיית הארכת מועד בהליכים פליליים, וכך קבעתי: "ככלל, הארכת מועד בדין הפלילי תינתן מקום שבעל הדין שאיחר בהגשת הערעור (או הבקשה) הצביע על טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור. במסגרת זאת, יש להביא בחשבון מספר שיקולים, כאשר המרכזיים שבהם הם הסיבה לאיחור ו-סיכויי ההליך המרכזי. זאת ועוד, יש גם לתת את הדעת לשיקולים השונים המפורטים לעיל בעניין מהדנה, וביניהם: משך האיחור בהגשת הערעור או הבקשה; האינטרס הציבורי בהכרעה בהליך; חשיבות הזכויות העלולות להיפגע מאי מתן האורכה; ועוד. לבסוף, ובהתייחס לדין הפלילי ומאפייניו הייחודיים, כאמור לעיל, הנטל הרובץ על הפרט להוכיח קיומו של טעם להארכת מועד קטן מהנטל הרובץ על כתפי המדינה" (בש"פ 8197/13 אמסלם נ' מדינת ישראל (8.1.2014) (להלן: עניין אמסלם)). 6. לכך יש להוסיף כי אף שהליכי פסלות שופט הם הליכים שאינם ייחודיים להליך הפלילי, המחוקק קבע לעניין זה כי הגשת ערעור על החלטת שופט שלא לפסול את עצמו עוצרת את ההליך הפלילי עד להכרעה בערעור, וזאת בניגוד לכלל על פיו החלטות אחרות יידונו בסוף ההליך בלבד (ראו: בג"ץ 2029/07 וינברג נ' סגן נשיא בית המשפט השלום בעכו (4.3.2007); בג"ץ 4689/94 יצחק נ' צמח, פ"ד מח(5) 70, 81 (1994)). מכך ניתן ללמוד כי הרציונאליים בגינם הנטל המוטל על נאשם בהליך פלילי נמוך מהנטל על בעל דין בהליך אזרחי, חלים גם בהליכי פסלות שופט. וכך קבעתי בעניין אמסלם לעניין זה: "הטעם שבנטל המופחת המוטל על נאשם למתן הארכת מועד נעוץ בפגיעה בזכויות החוקתיות לחירות (במקום ובו תוצאת ההליך הפלילי הוא עונש מאסר) וקניין (במקום ובו תוצאת ההליך הפלילי הוא קנס או פיצוי) בהליך הפלילי. ואזכיר, תכלית הדין הפלילי היא חקר האמת, מניעת הרשעת חפים מפשע, וענישה לא מידתית. טעם זה מקבל משנה תוקף לאחר חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ונפקותו המשמעותית לעניין זכויות נאשמים" (שם, פסקה 8). 7. זאת ועוד, המערער טען בהודעת הערעור כי יש טעם של ממש בשינוי המבחנים למתן הארכת מועד בהליכים פליליים בכלל, ובהליכי פסלות שופט בפרט. עם זאת, לא מצאתי בטעמיו כדי להצדיק סטייה מן המבחנים הקבועים כיום בדין, אשר מאזנים כראוי בין החשיבות בעמידה במועדים הקבועים בחיקוק לבין מאפייניו הייחודים של ההליך הפלילי. 8. במקרה דנא, קיימים שיקולים לכאן ולכאן למתן אורכה להגשת הערעור. 9. מחד גיסא, העובדה כי הטעות בגינה הוגש הערעור באיחור היא טעות שבעל דין סביר היה יכול להימנע ממנה; העובדה כי גם עורך הדין אותו פגש, ואמר למערער כי עליו להגיש את הערעור תוך שבעה ימים ועליו לבדוק עניין זה עם מזכירות בית המשפט; החשיבות בעמידה במועדים בהליכי פסלות שופט בדין הפלילי נוכח השעיית המשפט עד להכרעה בערעור (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006); בש"פ 529/11 סיטון נ' מדינת ישראל (30.1.2011)); סיכויי ההליך הנמוכים בהתחשב במבחנים שנקבעו בדין לפסילת שופט. 10. זאת ועוד, יש לזכור כי שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012). 11. מאידך גיסא, יש לתת משקל לעובדה כי המערער לא היה מיוצג בעת הגשת ההליך (ראו: יעקב קדמי סדר הדין בפלילים חלק שני 1887-1876 (2009)); לעובדה כי כאמור לעיל, המבחנים למתן אורכה בהליכים פליליים מקלים לעומת המבחנים בהליכים אזרחיים; לעובדה כי טענת המערער בנוגע לסיבה לאיחור נתמכה בתצהיר עורך הדין אשר אמר לו כי ניתן להגיש ערעור תוך 7 ימים; וכן לעובדה כי מדובר באיחור לא ניכר (זאת באופן מסויג נוכח מספר הימים הקצר להגשת ערעור מעין זה). 12. באיזון בין השיקולים שנמנו לעיל, לשיטתי, ולאחר התלבטות, דין הערעור להתקבל. זאת, בהינתן אי ייצוגו של המערער בהליך זה, אשר נקבע לגביו כי יכול להוות בפני עצמו טעם מיוחד להארכת מועד (ראו: בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702 (2000)). וקל וחומר כי יכול להוות "טעם ממש המניח את הדעת", בהתאם לנטל בהליכים פליליים; ע"פ 4946/07 מקלדה נ' מדינת ישראל (19.2.2009)). זאת, בצירוף השיקולים שמניתי לעיל, הובילנו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. 13. המערער יגיש את ערעורו למזכירות בית המשפט בתוך שלושה ימים מיום מתן פסק דיני זה. מזכירות בית המשפט העליון תמציא לידיו את פסק דיני עוד היום. ניתן היום, ח' בשבט התשע"ד (9.1.2014). ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13083030_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il