אליהו נ' שר הבטחון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8300/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שטיין העותר: אביתר אליהו נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. מפקד מיטב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד שפיצר יובל פסק-דין השופט א' שטיין: העתירה במוקד העתירה כאן טענותיו של העותר נגד צווי הגיוס שהוצאו לו בהתאם לסעיפים 12 ו-13 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: חוק שירות בטחון או החוק). במסגרת זו מעלה הוא טעמים שונים המצדיקים – לעמדתו – את הוצאתם של צו על תנאי וצו ביניים, ואחריהם צו מוחלט, אשר יורה למשיבים להימנע מלגייסו לצה"ל לכל הפחות עד שיתבררו בקשותיו השונות שהוגשו לפניהם. עוד מבקש הוא כי נחייב את המשיבים בתשלום הוצאות העתירה. עניינה של העתירה בהחלטת המשיבים מיום 23.11.2020 במסגרתה הוסר מעמדו של העותר כ"בן ישיבה" בעילה של "אי התייצבות להסדרת מעמד". לדברי העותר, לא היה כל מקום לייחס לחובתו את אי-התייצבותו להסדרת המעמד – זאת, לאור הנסיבות הייחודיות שהתקיימו בעניינו. נסיבות אלו קשורות להשפעותיה הרעות של מגפת הקורונה העולמית על תנאי הלימודים בישיבה אליה משתייך העותר. לדבריו, נסיבות אלו מנעו ממנו מלהתייצב להסדרת מעמדו אצל רשויות הצבא במועדים הרלבנטיים. במסגרת זו טוען העותר לפגמים שונים שנפלו בהחלטות המשיבים בעניינו. כך טוען הוא כי מעמדו כ"בן ישיבה" נשלל ממנו מבלי שניתנה לו זכות טיעון ומבלי ליתן הנמקה מספקת. עוד מוסיף הוא כי לא היה מקום לקבוע מועד לגיוסו לאור העובדה שטרם התקבלו החלטות בערר שהוגש מטעמו או בבקשתו לפטרו משירות מטעמי מצפון – בקשה לפי סעיף 36 לחוק שירות בטחון, שהוגשה לאחר שמעמדו הוסר ובסמוך למועד הגיוס שנקבע לו. עיקרי העובדות ואלו הן העובדות בעניינו של העותר, כעולה מתגובת המשיבים לעתירה, אשר תובאנה באריכות – שלא כמנהגי. בהתאם למידע המצוי ברישומי רשויות הגיוס, העותר זומן לראשונה להליכים לקראת גיוסו לצה"ל בימים 17.5.2018 ו-25.6.2018; מועדים אלו נדחו לבקשתו, ובמקומם זומן הוא לימים 3.7.2018, 18.7.2018, 16.8.2018 28.8.2018 וכן ליום 4.9.2018. לשניים ממועדים אלו לא התייצב העותר, ויתרתם נדחו לבקשתו. לבסוף, התייצב העותר להסדרת מעמדו בצבא ביום 7.10.2018. במועד זה, ערכו רשויות הגיוס לעותר הליכי רישום ובדיקה מקוצרים ובסופם נקבע לו מעמד של "בן ישיבה". לצורך שימור מעמד כאמור, התייצב העותר ביום 25.3.2019 במדור בני ישיבות בלשכת הגיוס והגיש בקשה לדחיית שירותו כתלמיד ישיבה – זאת, בהתאם לקבוע בתקנה 3(ב) לתקנות שירות בטחון (תנאים נוספים לדחיית שירות לתלמידי ישיבות והוראות שונות), התשע"ח-2017 (להלן: התקנות). בקשה זו התקבלה ושירותו נדחה למשך שנה אחת. לקראת תום תקופת דחיית השירות הנ"ל נקרא העותר להתייצב בשנית ביום 18.3.2020 לצורך הגשת בקשה נוספת לדחיית השירות בהתאם לקבוע בתקנות. אולם העותר לא התייצב. לאור כך, ביום 24.6.2020 נשלח לעותר מכתב התראה המורה לו להתייצב במדור בני ישיבות בתוך 45 יום לצורך הגשת בקשת דחייה כאמור, ולא – יחויב בגיוס. מכתב התראה זה לא גרם לעותר להתייצב וחלף זאת הוא בחר ליצור קשר טלפוני עם המשיבים במספר מועדים. במסגרת אחת משיחות אלו, הובהר לעותר פעם נוספת כי עליו להתייצב באופן מידי; אולם הדבר לא הועיל, והעותר לא התייצב. בהמשך, ביום 5.8.2020 הודיע העותר למשיבים כי נאלץ להיכנס לבידוד ועל כן לא יוכל להתייצב. דא עקא, גם בתום תקופת הבידוד נמנע העותר מלהתייצב. ביום 23.8.2020 פנה העותר פעם נוספת למשיבים, הפעם בהסבירו כי אין ביכולתו להתייצב לאור שינוי מתווה הלמידה בישיבה בה הוא לומד למתווה של "קפסולות סגורות". במענה לכך נמסר לעותר כי עליו להגיש בקשה מסודרת בעניינו – מטעם הישיבה בה הוא לומד; אולם, גם מכך נמנע העותר. למעלה מן הצורך, ועל מנת לנסות להוביל לשיתוף פעולה מצדו של העותר, יצרו גורמי המשיבים קשר טלפוני עם אביו. במסגרת זו הובהר כי על העותר להתייצב באופן בהול בלשכת הגיוס על מנת להגיש את בקשתו לדחיית שירות, שאם לא כן, יוסר מעמדו כ"בן ישיבה". על מנת לאפשר לעותר לעמוד בדרישה כאמור, ניתנה לו ארכה נוספת ואחרונה וזאת עד ליום 3.11.2020. אולם העותר, אשר דבק במנהגיו, בחר שלא להתייצב גם הפעם. לאור כל האמור, ולאחר אינספור הניסיונות לסייע לעותר, ביום 23.11.2020 הוסר מעמדו של העותר כ"בן ישיבה" וזאת בגין אי התייצבותו להסדרת מעמדו. ביום 16.12.2020 הגיש העותר ערעור על ההחלטה לבטל את מעמדו. במסגרת ערעורו צירף העותר מכתב מטעם הישיבה בה לומד המאשר לכאורה את טענתו כי לא התייצב להסדרת מעמדו בשל מתווה הלמידה בישיבה. אף על פי כן, ערעורו נדחה בהחלטה מיום 31.12.2020, אשר קבעה כי אין הצדקה להימנעותו של העותר מהתייצבות להסדרת מעמדו לאורך כל התקופה מעת זימונו בחודש מרץ 2020, ועד למתן ההחלטה בדבר שינוי מעמדו. החלטה כאמור התקבלה בין היתר על סמך המלצת רמ"ד בני הישיבות. לאורה זומן העותר להתייצב ביום 3.1.2021 להשלמת הליכי הצו הראשון, אולם העותר בחר שלא להתייצב אף למועד זה. העותר זומן להתייצב בשנית ביום 22.2.2021, וכן בשלישית וברביעית (בימים 12.4.2021 ו-27.4.2021) – אולם לא התייצב. ביני לביני, ביום 28.2.2021, הגיש העותר ערעור שני במספר על ההחלטה להסיר את מעמדו כ"בן ישיבה". ערעור זה נדחה אף הוא בהחלטה מיום 18.5.2021, משנקבע כי ערעורו לא מעלה כל טענה חדשה, תוך שהודגש כי העותר נמנע באופן סדרתי מלהתייצב להסדרת מעמדו – וזאת בשונה מיתרת חבריו לישיבה אשר התייצבו כנדרש באותה התקופה. ביום 30.5.2021 לאור חוסר שיתוף הפעולה המתמשך מצדו של העותר, הוצא לעותר צו גיוס מכוחו של סעיף 12 לחוק שירות בטחון, המאפשר, בין היתר, לקרוא לשירות ביטחון למועמדים שנקראו להתייצב אך נמנעו מלעשות כן. בהתאם לכך נקבע מועד גיוסו של העותר ליום 16.11.2021. ביום 17.10.2021 פנה העותר באמצעות בא-כוחו בבקשה לקיים שימוע בעניינו. בתוך כך ביקש הוא אישור להגשת טופס דיחוי עדכני ולחילופין, לקבל מידע לצורך כתיבת ערעור בנושא. ביום 18.10.2021 התייצב העותר להשלמת הליכי הצו הראשון, וביום 27.10.2021 התייצב במדור בני הישיבות במיטב וביקש להגיש בקשה לדחיית גיוסו על פי פרק ג'1 לחוק שירות הביטחון. בקשה כאמור נדחתה כבר באותו יום – זאת לנוכח השתלשלות העניינים בעניינו של העותר, כפי שתיארתיה עד כה. ביום 31.10.2021 נמסר מענה לפניית בא-כוח העותר מיום 17.10.2021, במסגרתו נקבע כי אין מקום לקיום שימוע נוסף לעותר או לשנות מההחלטה בעניינו, זאת בהסתמך על עיקרי ההנמקות שנמסרו לעותר בהליכים הקודמים שיזם. בהמשך לאמור, הגיש העותר ביום 2.11.2021 בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל. במסגרת זו טען הוא כי נמנעה מממנו זכות הטיעון; כי ההחלטות בעניינו לא נומקו כדבעי; וכן העלה לראשונה בקשה לקבלת פטור משירות ביטחון מטעמי מצפון לפי סעיף 36 לחוק שירות בטחון. בהמשך לאמור, ביקש העותר ביום 9.11.2021 כי יופק לו צו גיוס חדש שיאפשר לו פרק זמן נוסף לצורך הגשת ערר. בקשות אלו נדחו אף הן בהחלטה מיום 16.11.2021 אשר שבה וחזרה על הקביעה לפיה אין מקום לשנות מההחלטה שהתקבלה בעניינו של העותר. במקביל פנה העותר באמצעות בא-כוחו למשיב 2, ללשכת הרמטכ"ל, לקצינת פניות הציבור ולאחרים, בבקשה כי יונפק לו צו גיוס חדש מכוח סעיף 13 לחוק שירות בטחון לאור השלמתו את הליכי הצו הראשון. בקשה זו התקבלה, וביום 11.11.2021 הוצא לעותר צו גיוס חדש לפי סעיף 13 לחוק, הקורא לו להתייצב לשירות ביטחון ביום 8.12.2021. להשלמת התמונה יובהר כי אף נציבת קבילות החיילים קבעה בהחלטתה מיום 2.12.2021 בעניינו של העותר כי זה לא שיתף פעולה עם גורמי מיטב ולא פעל להסדרת מעמדו במשך חודשים ארוכים, וזאת חרף שלל ההזדמנויות שניתנו לו לעשות כן. העותר לא אמר נואש והחליט להגיש את עתירתו לפנינו. משהוגשה העתירה, הסכימו המשיבים להשהות את הליכי גיוסו של העותר עד להכרעה בעתירה כאן. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתובים שבעלי הדין הניחו על שולחני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף וזאת בהעדר עילה מבוררת להתערבותנו. לא לחינם חרגתי ממנהגי ופירטתי ארוכות על אודות השתלשלות העניינים שהובילה להסרת מעמדו של העותר כ"בן ישיבה". מהשתלשלות עניינים זו עולה באופן חד משמעי כי העותר גמר בלבו לעשות שבת לעצמו – ועשה שבת לעצמו – בכל הקשור לעמידתו בדרישות הצבא שעניינן הסדרת מעמדו כבן ישיבה. העותר הוא זה שהערים קשיים על המשיבים ונמנע ללא כל הצדקה, וללא הסבר מספק, מלהתייצב בלשכת הגיוס ולהסדיר את מעמדו כנדרש בהתאם להוראות חוק שירות בטחון והתקנות החלות בעניינו. אף לאחר שהוסר מעמדו, מבקש העותר להמשיך ולהערים קשיים על המשיבים, זאת באמצעות הגשתם של הליכים שונים חסרי כל תועלת או תכלית – והכל במטרה להשהות את מועד גיוסו לפרק זמן נוסף. מנגד, המשיבים השקיעו משאבים ניכרים בניסיון לסייע לעותר לעמוד בדרישות החוק והתקנות – זאת, על מנת להימנע מהסרת מעמדו. המשיבים פנו אל העותר, ואף לאביו, מספר רב של פעמים והעניקו לו הזדמנויות רבות לפעול לשימור מעמדו כבן ישיבה, הכל במטרה לסייע לו – אולם, לשווא. העותר לא מספק הסבר סביר לאי-התייצבותו החוזרת ונשנית בלשכת הגיוס. טענתו כי מתווה הלימודים בישיבה הוא שמנע את התייצבותו לא גובתה – בזמן אמת – בכל ראיה, והיא אף נסתרה מניה וביה על ידי התנהגות חבריו לישיבה שמצאו זמן להתייצב בלשכת הגיוס, כמצויין בתגובת המשיבים. גם אם נאמין לכמה מהאמתלות שבפי העותר, ממילא לא נוכל להסביר – קל וחומר, להצדיק – את אי-התייצבותו בתקופה שבין חודש מרץ 2020 ועד מועד קבלת ההחלטה בעניינו. לאור כל האמור, ברי הוא כי בהחלטת המשיבים בדבר הסרת מעמדו של העותר כ"בן ישיבה" ובהתנהלותם הכוללת בעניינו לא נפל כל פגם הקורא להתערבותנו. במאמר מוסגר ומעבר לנדרש, אציין כי גם דינן של יתרת טענותיו של העותר להידחות. אילו היה נענה העותר לאחת מאינספור פניותיהם של המשיבים, בוודאי היתה ניתנת לו האפשרות להשמיע את טענותיו. אלא מאי? העותר נמנע מלממש את ההזדמנות שניתנה לו בסירובו להתייצב בלשכת הגיוס בשלל המועדים שנקבעו לו; ומשכך, אין לו להלין אלא על עצמו. זאת ועוד: ערעוריו הרבים – לרבות בקשותיו לעיון מחדש – בוודאי אפשרו לעותר להשמיע את טענותיו ואף סיפקו לו הנמקה מספקת באשר לנסיבות שבעטיין נשלל ממנו מעמדו כבן ישיבה. באשר לבקשתו של העותר לקבלת פטור מטעמי מצפון – הרי שזו טענה מאוחרת, שכלל איננה ממין העניין מקום בו בקשת הפטור מבוססת על השתייכותו של העותר לקהילה אשר בעניינה קיימים הסדרים אחרים המפורטים בחוק ובתקנות. ניסיונותיו של העותר לדחות את מועד גיוסו עד לקבלת החלטות בערר שהגיש ביום 2.11.2021, או בבקשת הפטור שהוגשה במקביל – אף הם אינם ממין העניין. במקום ללכת בדרך המלך, ככל שזו פתוחה בפניו, בחר העותר להלך בדרכים עקלקלות שהרחיקוהו מיעדו. סוף דבר העתירה נדחית אפוא בזאת, והעותר יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 3,000 ₪. ניתן היום, ‏ט"ז בשבט התשפ"ב (‏18.1.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ 21083000_F06.docx נר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il