שומרוני שמאים בע"מ נ. לפידות מושב עובדים להתיישבות חקלאית שי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8290/19 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא המערערת: שומרוני שמאים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. לפידות מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית 2. מועצה אזורית מעלה יוסף 3. החברה לפיתוח מעלה יוסף בע"מ 4. גרשון שמואל 5. יהודה אוזן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 040189-08-17 שניתן ביום 18.09.2019 על ידי כבוד השופטת ת' נאות פרי תאריך הישיבה: כ"ו בחשון התשפ"ב (01.11.2021) בשם המערערת: עו"ד שי סיני בשם המשיבות 3-2: עו"ד אריאל פישר בשם המשיבים 1, 5-4: עו"ד שלמה יער-בר פסק-דין 1. המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה שעניינה בפרוייקט בנייה של 148 דירות במסגרת הרחבה במושב לפידות (להלן: המושב), פרוייקט שלא יצא אל הפועל. לסופו של יום, נקבע על ידי בית המשפט קמא כי ביחסים שבין המערערת לבין המשיבות 3-2 (להלן: המשיבות) יש לראות את המערערת כמי שהפרה את ההסכם, וכי ביחסים שבין המערערת לבין המושב, יש לראות את המושב כמי שהפר את ההסכם. בית המשפט המחוזי מצא כי אין מקום לאכיפת ההסכם, בשל שורה של טעמים, ובין היתר, כי אכיפת ההסכם תצריך מידה רבה של פיקוח על ידי בית המשפט. 2. על פסק הדין נסב הערעור שלפנינו, שבו הלינה המערערת בעיקר על כך שבית המשפט לא הורה על אכיפת ההסכם בינו לבין המושב. בתום שמיעת טיעוני הצדדים, קיבלה המערערת את המלצתנו וחזרה בה מערעורה ככל שהוא נסב על דחיית הסעד של אכיפת ההסכם. עם זאת, המערערת עמדה על ערעורה ביחסים בינה לבין המשיבות, וטענה כי המשיבות הן שהפרו את ההסכם מיום 10.6.2015, הסכם שהוגדר בפסק הדין כ"הסכם התשתיות", ואשר בוטל על ידי המשיבות בהודעת ביטול מיום 2.3.2017. 3. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, מצאנו שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואנו מאמצים את קביעותיו ומסקנותיו מכוח סעיף 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 4. למעלה מן הצורך נציין כי סעיפים 4.3 ו-27 להסכם התשתיות, אכן נוקבים בסכום של 1.7 מליון ₪ כסכום שמשרד השיכון אמור לשלם בשלב הראשון. בסעיף 4.3 להסכם זה נקבע כי על המערערת יהא לממן את ההפרש בין אומדן עלויות עבודות התשתית שהכין משרד השיכון לבין הסכום שמשרד השיכון יעביר לפרויקט במסגרת המימון החלקי מטעמו, כאשר הפרש זה ישולם בארבעה תשלומים שווים, הראשון מביניהם עם מיצוי 75% מתוך כספי השלב הראשון שיעביר משרד השיכון. כפי שנקבע עובדתית על ידי בית המשפט המחוזי, לסופו של דבר, הסכום שמשרד השיכון התכוון להעביר בשלב הראשון עמד על 1.4 מליון ₪ בלבד, והמשיבות שילמו לקבלני המשנה בגין עבודות התשתית סכום של 1,207,845 ₪, כך שמוצו יותר מ-75% מכספי משרד השיכון. מכל מקום, ממכלול הנסיבות ומהתכתובות שהתנהלו בין הצדדים עולה כי המערערת נמנעה מלקיים את התחייבותה על פי סעיף 4.3 להסכם, משנוכחה לדעת שהפרוייקט אינו מתקדם. משכך, צדק בית המשפט קמא במסקנתו כי יש לראות את המערערת כמי שהפרה את הסכם התשתיות, ואיננו נדרשים לשאלה אם המערערת הפרה גם את התחייבותה לקבל את אישור רשות מקרקעי ישראל. 5. סוף דבר, שהערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיבות בסך 10,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ו בחשון התשפ"ב (‏1.11.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19082900_E19.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il