אחמד נטשה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8284/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8284/05 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ד' חשין המערער: אחמד נטשה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 14.7.05 בת"פ 8323/04 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: ח' בחשון תשס"ז (30/10/06) בשם המערער: עו"ד פ' סאהר בשם המשיבה: עו"ד ר' מטר בשם שירות המבחן: גב' ב' וייס פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' ברקאי), לפיו נידון המערער לעונש של 36 חודשי מאסר בפועל, והופעל מאסר על תנאי בן 4 חודשים שירוצה במצטבר החל מיום מעצרו. 1. המערער הורשע על-פי הודאתו בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של 37 גרם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. לצורך גזירת דינו, ביקש בית המשפט המחוזי לקבל תסקיר משירות המבחן. לאחר קבלת תסקיר המבחן החליט בית המשפט המחוזי שלא לשלוח את המערער להליכי גמילה מחוץ לכתלי בית הסוהר לבקשתו, ולגזור עליו 36 חודשי מאסר בפועל והפעלת מאסר על תנאי בן 4 חודשים שירוצה מחציתו במצטבר ומחציתו בחופף, החל מיום מעצרו. כן השית בית המשפט המחוזי על המערער עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור כל עבירת פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו, ואף הורה על פסילת רשיון הנהיגה של המערער לתקופה של 24 חודשים החל מיום שחרורו. בית המשפט ציין כי שליחת נאשם להליכי גמילה מחוץ לכתלי בית הסוהר תיעשה במקרים חריגים, בהם מדובר בעבירת סמים שאינה חמורה ובית המשפט השתכנע כי הנאשם בשל להליך גמילה. בית המשפט קבע כי לא אלו הנסיבות של מקרה זה. נסיבות העבירה דנן הינן חמורות, כאשר מדובר בהחזקת סם מסוכן מסוג הירואין בכמות מסחרית. בית המשפט סבר כי במקרה כזה אין טעם בנטיעת תקווה בלב הנאשם כי הליך של גמילה יוביל בסופו של יום להקלה בעונש. בית המשפט קבע כי בנסיבות העבירה יש להעדיף את שיקולי הגמול וההרתעה למעשים החמורים שבוצעו. בית המשפט ציין את עברו הפלילי של המערער, הכולל הרשעות קודמות בעבירות אלימות, סמים ורכוש, ואת המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו. 2. ביום 1.5.06 קיים בית משפט זה דיון בעניינו של המערער, בסופו הוחלט להיעתר לבקשת שירות המבחן ולדחות את המשך הדיון לשם קבלת תסקיר משלים. מהתסקיר המשלים שהוגש עולה כי המערער, למרות קשיים בדרך, הצליח לסיים טיפול גמילה בן 11 חודשים. הצוות הטיפולי ממליץ על תוכנית המשך בהוסטל, והמערער אף הופנה לנציגת שיקום האסיר בכלא לביצוע ההליכים הראשוניים. שירות המבחן ציין כי הוא רואה חשיבות להמשך שיקומו של המערער בהוסטל במידה וישוחרר במסגרת ועדת שחרורים. 3. בא-כוח המערער טוען כי בית המשפט המחוזי נתן משקל רב לשיקולי הגמול וההרתעה, ולא ייחס כל משקל לשיקול השיקומי ולהמלצת שירות המבחן לאפשר למערער להשתלב בתוכנית הטיפולית שהוצעה בתסקיר. הוא מדגיש כי על שיקולי השיקום והענישה האינדיבידואלית לגבור על שיקולים אחרים הנמצאים בבסיס מטרות הענישה. הסנגור מציין את גילו הצעיר של המערער- 24, את נסיבות חייו הקשות, המצוינות בתסקיר המבחן שהוגש, ואת תהליך ההידרדרות שעבר לאחר מות אביו. כן מדגיש הוא את המוטיבציה שגילה המערער להליך הגמילה והשיקום, אשר הוזכרה בתסקיר המבחן. לטענתו, בית המשפט המחוזי כלל לא שקל את נסיבותיו האישיות של המערער. הסנגור הפנה את בית המשפט לתסקיר המשלים שהוגש ולהמלצותיו. כן ציין כי בחודש ינואר תתכנס ועדת השחרורים לדון בקיצור מאסרו של המערער בשליש, אך אין ביטחון כי מאסרו אכן יקוצר. לטענתו, קיצור עונש המאסר יביע מסר של עידוד כלפי המערער המבקש להשתקם. 4. באת-כוח המדינה ביקשה לדחות את הערעור. לטענתה, גזר הדין מוצדק בנסיבות העניין. שירות המבחן סבור שיש להכין תוכנית שיקום מתאימה לקראת הדיון בוועדה בעניין קיצור תקופת מאסרו של המערער בשליש, ולפיכך סבורה נציגת שירות המבחן, כי אם יקוצר המאסר לא תהיה תוכנית מתאימה להמשך שיקומו של המערער. 5. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, ברצוננו להדגיש כי אנו רואים באופן חיובי ביותר את ההליך השיקומי אותו עובר המערער ומקווים כי ימשיך בדרך זו. נראה כי המערער עלה על דרך השיקום, וכי המשך טיפול ושיקום במסגרת תוכנית טיפולית מותאמת יסייעו, כך יש לקוות, להעלאתו על דרך הישר. וועדת השחרורים בעניינו של המערער מתכנסת, כפי שנמסר לנו, בחודש ינואר הקרוב. בהנחה שהמערער ימשיך בדרכו החיובית, ניתן לקוות כי מאסרו יקוצר, יתכן תוך התאמת תוכנית טיפולית מתאימה בהוסטל, על מנת לשמר את ההליך השיקומי שעבר. במצב דברים זה נראה כי אין מקום לקיצור תקופת מאסרו של המערער. מעבר לכך נציין, כי אין בידינו לקבל את טענות הסנגור שעונשו של המערער משקף שיקולי הרתעה וגמול בלבד. בית המשפט המחוזי בחן את נסיבות העבירה, ונסיבותיו של המערער, ולא ניתן לומר כי העונש שגזר חורג מרמת הענישה הראויה או המקובלת בנסיבות אלו. לאור עברו הפלילי של המערער, הכולל עבירות אלימות, רכוש, ואף הרשעה בעבירת סמים, לא היה מנוס מקביעת עונש הולם. במצב הדברים הידוע לנו כיום, נראה כי מאסרו של המערער והטיפול אותו עבר סייעו להליך שיקומו, ויתכן כי שיקום זה בתוספת ההרתעה שמהווה עונש מאסר, ובעיקר החיזוק שקיבל מתהליך הגמילה, יגרמו למערער שלא לחזור לסורו לאחר שחרורו. אשר על כן הערעור נדחה. ניתן היום, ח' בחשון תשס"ז (30.10.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05082840_B03.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il