מוחמד גולאני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8280/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8280/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל המערער: מוחמד גולאני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.10.2015 בת"פ 40256-11-14 שניתן על ידי כבוד השופט הבכיר א' כהן תאריך הישיבה: ח' באדר א' התשע"ו' (17.2.2016) בשם המערער: עו"ד אוסאמה חלבי בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר א' כהן) בת"פ 40256-11-14 מיום 27.10.2015, במסגרתו הוטל על המערער עונש של 20 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירה בנשק; וקנס בסך 5,000 ש"ח. כתב האישום והכרעת הדין 2. המערער הורשע ביום 23.6.2015, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיוע לעסקה, לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); והחזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין. על פי המתואר בכתב האישום, אשר הוגש נגד המערער ושלושה נאשמים נוספים, בתאריך 3.11.2014 פנה טלפונית סוכן משטרתי (להלן: הסוכן) אל נאשם 2, והשניים קבעו כי נאשם 2 ימכור לסוכן שני רובים מסוג M16 ואקדח במחיר של 121,000 ש"ח. בשיחות טלפון שנערכו לאחר מכן, נקבע כי נאשם 3 ייפגש עם הסוכן לשם ביצוע העסקה. בהמשך לכך, ביום 9.11.2014 בסמוך לשעה 13:00, נפגשו הסוכן ושוטר נוסף (להלן: השוטר) עם נאשם 3 והמערער בכניסה לכפר ענתא, כאשר הסוכן והשוטר ישבו ברכב הסוכן, ונאשם 3 והמערער ישבו ברכב מסוג הונדה. במשך ביצוע העסקה המערער נותר ברכב, אותו העמיד באופן שיקשה על הסוכן והשוטר לברוח מהמקום. לאחר שהשוטר הציג לנאשם 3 את הכסף עליו סיכמו, הגיע למקום קטנוע עליו ישבו שני אנשים, אשר העבירו לנאשם 3 שני רובים מסוג M16 ואקדח מסוג FN עטופים בניילון. נאשם 3 נכנס לרכבו של הסוכן, והחל יחד עם השוטר לבדוק את הנשקים. בשלב זה הגיעו למקום כוחות משטרה נוספים במטרה לעצור את המעורבים. בתגובה לכך, המערער יצא מהרכב כשבידו אקדח מסוג תופי שהיה ברכב, ומסר אותו לשוטר שהיה במקום. תסקיר שירות המבחן 3. ביום 7.9.2015, הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער. בתסקיר ציין שירות המבחן את התרשמותו כי העבירה בוצעה על רקע קשייו של המערער לזהות מצבי סיכון ונטייתו לרצות את סביבתו, והדגיש כי במשך השנים היה המערער בעל תפקוד לימודי ותעסוקתי תקינים. בהמשך לדברים אלו, שירות המבחן גרס כי המערער נעדר באופן כללי דפוסי עבריינות, אך כי במצבי לחץ חברתי נוטה לאבד את גבולותיו האישיים. בהקשר לכך צוין, כי להליכים המשפטיים אפקט הרתעתי המגביר את רצונו להימנע ממעורבות פלילית. בהתחשב בדברים האמורים; בחומרת העבירה; ובשיתוף הפעולה של המערער עם שירות המבחן, הוערך כי ניתן לאיין את הסיכון הנשקף ממנו באמצעות ענישה הרתעתית מחד גיסא, ושיקומית מאידך גיסא. על כן, שירות המבחן המליץ על בחינת התאמתו של המערער לענישה של עבודות שירות, במקביל להטלת עונש מותנה, קנס וצו מבחן. גזר הדין של בית המשפט המחוזי 4. ביום 27.10.2015 בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער. בקביעת מתחם העונש ההולם לאירוע כולו על שתי העבירות שבהן הורשע המערער, בית המשפט המחוזי עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, על מדיניות הענישה הנהוגה ועל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. באשר לערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, נקבע כי לא הייתה פגיעה ממשית בערך המוגן של שמירת שלום הציבור ובטחונו, שכן לא הושלמה עסקת מכירת הנשק. באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי התחשב בתכנון שקדם לביצוע העבירות, בנזק החמור ביותר שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה, ובסיבות שהביאו את המערער לבצע את העבירה – בצע כסף. עם זאת, בית המשפט היה מוכן לקבל כי חלקו היחסי של המערער בביצוע העבירה היה פחות מחלקם של יתר הנאשמים. באשר למדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט המחוזי הדגיש כי העבירות בנשק הפכו ל"מכת מדינה"; כי הן מקימות סיכון ממשי וחמור לחיי אדם, לשלום הציבור ולביטחונו; וכי יש לשדר מסר עונשי שיהיה בו כדי להרתיע מפני ביצוע עבירות מעין אלו. בית המשפט המחוזי בחן את הענישה בעבירות של החזקת נשק ועסקת נשק, וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 16 ל-36 חודשי מאסר בפועל. 5. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער, בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער שאינן קשורות לביצוע העבירה, וביניהן, כך שהוא הודה בביצוע העבירות, נטל אחריות על מעשיו, וכי לחובתו הרשעה אחת בלבד משנת 2007 בגין החזקת סכין. כן נלקח בחשבון תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער, אף שהודגש כי תסקיר זה בא בגדר המלצה בלבד. נוכח נסיבות אלה, ובשל העובדה שהמערער שהה במעצר בית כ-9 חודשים, גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המערער בחלקו התחתון של מתחם העונש, והשית עליו את העונשים המפורטים בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. נימוקי הערעור 6. המערער טוען בערעורו כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי רף הענישה במקרה הנדון הוא בין 16 ל-36 חודשי מאסר בפועל. לדידו, בית המשפט סטה מהעיקרון המנחה בענישה שמחייב שמירת יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של המערער, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לעמדתו, מתחם העונש שנקבע הוא מחמיר ולא מידתי. המערער מדגיש כי דברים אלו עולים גם לנוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי כי במקרה דנן לא הייתה פגיעה ממשית בערך החברתי המוגן. המערער מוסיף וטוען כי שני פסקי הדין אליהם הפנה בית המשפט המחוזי אינם דומים למקרהו שלו, בייחוד לא במידת המעורבות שלו בביצוע העבירות. בנוסף, המערער עומד על שתי טעויות שנפלו, לשיטתו, בידי בית המשפט המחוזי: הראשונה, הקביעה כי היה תכנון מוקדם לביצוע העבירה, אף שעובדה זו כלל לא עלתה מכתב האישום; והשנייה, הקביעה כי בצע כסף הוא שהביא אותו לבצע את העבירה, אף שלא נטען בשום מקום כי קיבל הבטחה לתמורה כספית למעשיו. כמו כן, המערער סבור כי בית המשפט המחוזי שגה משלא נתן משקל לנסיבות הבאות אשר אינן קשורות לביצוע העבירה: הנזקים שנגרמו למערער מביצוע העבירה; מאמציו לחזור למוטב; שיתוף הפעולה עם רשויות החוק; והעובדה שניהל אורח חיים נורמטיבי עד כה. לבסוף, המערער סבור כי היה על בית המשפט המחוזי לקבל את המלצות שירות המבחן ולתת משקל כבד יותר להתרשמויותיו החיוביות ממנו כפי שפורטו בתסקיר. בדיון בפנינו, בא-כוח המערער אף הדגיש כי לא היה מוגש ערעור זה אלמלא הפער בין המלצת שירות המבחן לבין גזר הדין. אשר על כן, המערער גורס כי שגה בית המשפט עת השית עליו עונש של מאסר בפועל, ומבקש מבית משפט זה להפחית בצורה משמעותית את עונש המאסר שהוטל עליו. תשובת המשיבה 7. מאידך, המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. לשיטתה, האמור בתסקיר שירות המבחן נלקח כבר בחשבון לעניין העונש, כמו גם הנסיבות לקולה שמתקיימות במערער, ובפרט הודאתו במיוחס לו ולקיחת האחריות על מעשיו. עוד המשיבה סבורה כי לאור חומרת מעשיו של המערער; העובדה שמדובר בעסקאות מכירת נשק; והתפקיד שמילא בעת האירוע – תפקיד חשוב של מעין מאבטח אשר תפקידו לחסום את רכבו של הסוכן – מצביעים על הצורך בענישה מחמירה. על כן, לטענתה, העונש שהוטל על המערער הוא עונש ראוי ומאוזן ואין לסטות ממנו. דיון והכרעה 8. דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא שלא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש אותו גזרה הערכאה הדיונית, וכי ההתערבות שמורה לאותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין, או כאשר העונש שנגזר חורג במידה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים (ראו: ע"פ 1072/15 שייניס נ' מדינת ישראל, פסקה 41 (10.11.2015); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.1.2009)). לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור, ולאחר שמיעת הצדדים בפנינו, הגענו למסקנה כי המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות, כפי שנפרט להלן. 9. אנו סבורים כי עונש המאסר בפועל שהושת על המערער מאזן כראוי בין חומרת העבירות בהן הורשע ונסיבות ביצוען, לבין הנסיבות המקלות בעניינו, וכי אין בו סטייה ממדיניות הענישה הראויה. בצדק ייחס בית המשפט המחוזי חומרה רבה למעשיו של המערער, על אף טענותיו כי מילא תפקיד זוטר וחסר חשיבות בהשתלשלות העניינים. המעשים שבהם הורשע חמורים מאוד, וטומנים בחובם פוטנציאל פגיעה משמעותי בערך החברתי של שלום הציבור וביטחונו כמו גם מקימים סיכון ממשי לחיי אדם. בית משפט זה עמד לא אחת על הסכנות הגלומות בעבירות הקשורות לנשק וחומרתן המיוחדת, ועל כן אימץ לגביהן עמדה עקרונית לפיה: "יש להחמיר, ככלל, בענישתם של נאשמים שהורשעו בעבירות נשק בכלל ובעבירות סחר בנשק בפרט...לעניין זה ראוי לציין כי אין נפקא מינה לכך שהקונה הנו סוכן משטרתי, שכן המעורבים אינם מודעים לכך ומסוכנתם נותרת בעינה" (ע"פ 2422/14 עלי ח'דר נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (21.12.2014)). 10. מלבד האמור, מצאנו כי בית המשפט המחוזי העניק משקל ראוי לנסיבות לקולה העומדות למערער. השיקולים שהועלו במסגרת תסקיר שירות המבחן כמו גם המלצותיו הסופיות לא נעלמו מעיניו של בית המשפט המחוזי, וניכר כי הוא נדרש להם בגזר דינו (ראו: עמודים 3-4 לגזר הדין). יתרה מכך, הרי שבעניין זה ידועה ההלכה לפיה תסקיר שירות מבחן, למרות הערכת מקצועיותו הרבה, מהווה המלצה בלבד, ובית המשפט רשאי להפעיל שיקול דעתו בהתחשב בכלל האינטרסים העומדים לפניו (ע"פ 5626/14 לנקין נ' מדינת ישראל (2.8.2015); רע"פ 4144/15 אבו אלטיף נ' מדינת ישראל (16.6.2015); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (29.6.2005)). המקרה שלפנינו אינו יוצא דופן. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי התייחס גם למכלול נסיבותיו האישיות של המערער, ובכללן: הודאתו, שיתוף הפעולה מצדו, נטילת אחריות על מעשיו ועברו הפלילי המצומצם. על כן, איננו רואים מקום להתערבותנו בעונש שקבע. לבסוף, נעיר כי לא נעלם מעינינו שיתוף הפעולה של המערער עם גורמי הטיפול בשירות המבחן, ואנו מעודדים אותו להמשיך בדרך זו. הנחתנו כי ייתכן ויינתן לכך ביטוי בעת שתיבחן בקשתו לשחרור מוקדם ככל שתוגש, וזאת מבלי שאנו נוקטים עמדה לגופה של בקשה זו. 11. סוף דבר, הערעור נדחה. על המערער להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר ניצן, ביום 1.5.2016 לא יאוחר מהשעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש/מערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336. ניתן היום, י"ח באדר ב' התשע"ו (28.3.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15082800_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il