מהדי אחמד נ. קופת חולים של ההסתדרות הכללית

פסק-דין בתיק ע"א 828/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 828/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערערים: 1. אחמד מהדי 2. אחמד אעידה 3. אחמד אסעד נ ג ד המשיבה: קופת חולים של ההסתדרות הכללית ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.12.06 בת.א. 530/01 שניתן על-ידי כבוד הנשיאה ב' גילאור תאריך הישיבה: ה' באדר ב התשס"ח (12.3.2008) בשם המערערים: עו"ד שושנה ברוידה בשם המשיבה: עו"ד שושנה גלס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (א 530/01) מיום 14.12.2005. עניינו של פסק הדין בתביעה נזיקית שהגישו המערערים נגד המשיבה בגין נזק שנגרם לכאורה למערער 1 בכתפו בעת לידתו. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה. התשתית העובדתית 2. המערער 1 (להלן: המערער) הינו בנם של המערערת 2 (להלן: האם) והמערער 3 (להלן יחדיו: המערערים). ביום 3.8.1988 הגיעה האם, בת 19 שנים דאז, לבית החולים כרמל שהינו בבעלות המשיבה (להלן: בית החולים) לקראת לידת בנה. מדובר היה בהריונה הראשון של האם. מהלך ההיריון היה תקין, למעט אשפוז קצר בשבוע ה-33 עקב דימום קל שהעלה חשש להיפרדות השליה שנשלל לאחר בדיקות. ביום הלידה הגיעה האם לבית החולים בשעה 8:00 בבוקר, לאחר ירידת מים בביתה. בבדיקה שנערכה עם קבלתה נמצא כי היא בשלב לידה מתקדם והיא הוכנסה לחדר הלידה. לא בוצע אומדן משקל העובר. בחדר הלידה נכחו על פי הרישומים הרפואיים: המיילדת שרה רוזנבלט (להלן - המיילדת) ושלושה רופאים - ד"ר בן דוד, ד"ר ליסק וד"ר ברדיצ'ב (להלן יחדיו - הצוות הרפואי). 3. במהלך הלידה, זמן קצר לאחר חיבורה של האם למוניטור, אותרה האטה בדופק התינוק. הרופאים הוזעקו לחדר הלידה והוחלט על ידם לבצע את הלידה באמצעות שולפן ריק. לאחר השימוש בשולפן, זוהה סיבוך לידה המכונה "פרע כתפיים" או "היצרות כתפיים" (להלן: פרע כתפיים). משמעו של סיבוך זה הוא, כי קיים קושי בחילוץ הכתפיים של העובר לאחר יציאת הראש. מצב זה נחשב למצב חירום ויוצר סיכון, ככל שמתעכבת הלידה, לנזק למוח העובר (מהעדר חמצן) ואף למותו. משכך, ננקטו צעדים לסייע ללידה. על פי הרישום הרפואי נעשה ראשית ניסיון, שלא עלה יפה, לבצע רוטציה של העובר ברחם ולהחליף בין הכתפיים. לאחר שניסיון זה לא עלה יפה, הופעל לחץ מסוים על הפונדוס (קרקעית הרחם) ומשיכת ראש העובר כלפי מטה דבר שהוביל להיחלצות הכתף העליונה והמשך הלידה. המערער נולד בשעה 8:35 (היינו, 35 דקות לאחר הגעת האם לבית החולים) במשקל של 3,490 גרם ובציון אפגר תקין של 9/10. בסיכום הלידה ובגיליון סיכום המחלה נרשם כי בדיקת רופא ילדים הייתה ללא ממצא, אולם, בבדיקת רופא שנערכה בשעה 15:30 נרשם כי אובחן שיתוק על שם ERB (פגיעה במקלעת העצבים שבאזור בית השחי והכתף) וחולשה ביד שמאל. טענת המערערים הינה, כי שיתוק זה ארע עקב רשלנות הצוות הרפואי במהלך הלידה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 4. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה ב' גילאור) דחה את תביעת המערערים. לעניין שאלת האחריות עמדו בפני בית המשפט מצד המערערים, חוות דעתו ועדותו של פרופ' יוסף שנקר כמו גם תצהיריהם ועדותם של המערערים 2 ו-3. מצד המשיבה הובאו חוות דעתו ועדותו של פרופ' ציון חגי ותצהיריהם ועדותם של ד"ר ליסק וד"ר ברדיצ'ב שנכחו בלידה. לא הובאו עדויות מטעם ד"ר בן דוד והמיילדת. 5. ראשית דבר, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המערערים בדבר העברת נטל ההוכחה לשכמי המשיבה מכוח הכלל של "הדבר מעיד בדבר עצמו" (סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) או דוקטרינת "הנזק הראיתי". זאת, בקביעה כי אף אם נפלו ברישומים הקיימים פגמים מסוימים, די בהם על מנת להבין את מהלך הלידה והפעולות שננקטו והינם מספיקים גם לאור סטנדרט הרישום שהיה נהוג בתקופה הרלוונטית. כמו כן נקבע, כי אין מדובר במצב של "תיקו ראייתי" בו ישנה חשיבות להעברת נטל ההוכחה. נדחתה בעניין זה גם טענת המערערים כי יש לזקוף לרעת המשיבה את הימנעותה מלהזמין לעדות את ד"ר בן דוד ואת המיילדת שנכחו בחדר הלידה משנקבע, כי לאור חלוף הזמן והשענות העדים על הרישומים הרפואיים לא נראה שהיה בעדותם כדי לשפוך אור חדש על האירועים ועדיף היה להימנע מהבאתם. 6. לעניין טענות הרשלנות גופן, קבע בית המשפט כי הוא מעדיף את חוות דעתו ועדותו הסדורה של פרופ' חגי ואת עדותם של הרופאים על חוות דעתו ועדותו של פרופ' שנקר. כך, נקבע כי תיאורו של פרופ' שנקר כי "פרע הכתפיים" או הנזק העצבי נגרם כאשר התערב מי מהצוות הרפואי בלידה וסובב את ראש העובר בכיוון נגדי לסיבוב הטבעי ומשך את הראש בחוזקה, אין לו על מה להישען. אף לעניין פעולות הצוות הרפואי מרגע שאותר "פרע הכתפיים" קבע בית המשפט, כי אין מחלוקת בין המומחים על הסיכון הנובע מכך לעובר והצורך לנקוט פעולה על מנת לסייע בלידה. בעניין זה החליט בית המשפט כי מקובלת עליו עמדת פרופ' חגי שננקטה שיטה בשם "WOODS", שיטה שהייתה מקובלת ואף מומלצת בשנת 1988 (ואף לאחריה). בשיטה זו מבצעים רוטציה של העובר בנסיון להחליף בין מיקום הכתף הקדמית והאחורית ולאפשר בכך את יציאת הכתפיים. תיאור השיטה הולם את הכתוב בסיכום הלידה. כן נקבע כי לא ניתן לומר שהשיטה המכונה "מק רוברטס" אותה הציג פרופ' שנקר, שיטה בה מצמידים את רגלי האישה לגופה במהירות על מנת לשנות את זווית האגן, אף אם הייתה מוכרת בשנת 1988, הייתה השיטה המקובלת או המועדפת. מאלו, נקבע כי לא הייתה התרשלות בעצם בחירת הפרוצדורה בה פעל הצוות הרפואי או בביצועה. כך נדחתה גם הטענה כי הפעלת הלחץ על קרקע הרחם לאחר שלא הצליחו לבצע רוטציה של העובר, הייתה אסורה ורשלנית. זאת, משעלה בעדויות כי אין לומר שאסור היה לחלוטין להפעיל לחץ כאמור וכי הסיכון הנובע מפעולה זו, היינו, חשש לקרע ברחם האם, לא נטען ישירות בכתב התביעה ואינו קשור לנזקו של המערער. טענות נוספות שהעלו המערערים כאינדיקציות להתרשלות מצד הצוות הרפואי ובית החולים כדוגמת, אי ביצוע הערכת משקל של העובר טרם הלידה, ספק לעניין היותו של העובר במצוקה, ספקות לגבי זהות הרופא המיילד ומידת ניסיונו ועיכוב בבדיקת המערער על ידי רופא ילדים, נדחו אף הן על ידי בית המשפט המחוזי משנקבע כי לא נמצאו להן תימוכין וכי אין בהן בכדי לבסס התרשלות שהובילה לנזקו של המערער. טענות הצדדים 7. המערערים חוזרים בפנינו בעיקרן על הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי. כך חוזרים הם על הטענה כי לאור הרישום הרפואי החלקי וההימנעות מהבאתם לעדות של עדי מפתח, לשיטתם, יש להעביר את נטל השכנוע לשכמי המשיבה. לעניין זהות הרופא שביצע את הלידה טוענים המערערים, כי לידה בה מתעוררת התופעה של פרע כתפיים הינה לידה מסוכנת המחייבת היערכות מיוחדת של הצוות הרפואי ואת ביצוע הלידה על ידי רופא מומחה. לטענתם, עולה מהרישומים כי הלידה בוצעה על ידי ד"ר בן דוד שהיה מתמחה בראשית דרכו, אולם אף אם תתקבל הטענה כי ד"ר ברידצ'ב הוא שביצע את הלידה בפועל יש משום התרשלות בכך שלא ד"ר ליסק, שהיה הרופא הבכיר בחדר הוא שביצע את הלידה. המערערים גם חוזרים על הטענה כי נפלה התרשלות בביצוע הלידה, הן בנקיטת פעולות שגויות של סיבוב ראש העובר נגד כיוון הסיבוב הטבעי ולאחריו משיכת הראש כלפי מטה בכוח, ובהפעלת לחץ על קרקע הרחם בניגוד לפרקטיקה הנהוגה, והן בהימנעות מנקיטה בשיטת "מק רוברטס" שהיא השיטה המועדפת לשיטתם במקרה של פרע כתפיים. המערערים חולקים בעניין זה על הטענה כי ננקטה שיטת "WOODS" משאין ציון של שיטה זו בשמה במסמכים הרפואיים ולא נטען כך על ידי הרופאים שהעידו אלא רק על ידי המומחה, פרופ' חגי. נוסף לכך, מעלים המערערים ספק בכך שהתקיים מצב של מצוקה עוברית אשר חייב נקיטת פעולות בעלות סיכון לסיוע ללידה. זאת, בטענה כי אין מצוינת מצוקה עוברית ברישומים הרפואיים, אלא רק האטה בדופק שאין זה ברור עד כמה הייתה ממושכת ומסוכנת, ובהתחשב במצבו הטוב של התינוק לאחר הלידה שאינו מתיישב לשיטתם עם ההנחה שהיה במצוקה. 8. המשיבה מצידה נסמכת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לעניין זהות הרופא המיילד חוזרת המשיבה על הטענה כי היה מדובר בד"ר ברידצ'ב וכי מיומנותו הייתה מספקת. לגופם של דברים טוענת המשיבה, כי על אף שלא נעשתה הערכת משקל העובר, אין בכך בכדי להוות התרשלות של הצוות הרפואי, מקום שאף המומחה מטעם המערערים הודה, כי במשקל העובר כפי שהיה בפועל לא היה בכדי להוות אינדקציה לחשש לפרע כתפיים. לא התקיימו גם סימנים אחרים שיכלו להעלות חשש זה. לעניין המתודה שננקטה, לטענתם שיטת "WOODS", נקבע עובדתית על ידי בית המשפט המחוזי כי זו אכן השיטה שננקטה וכי בשנת 1988, הייתה זו שיטה מקובלת ומומלצת לביצוע לידה במצב של פרע כתפיים. משכך לא הייתה כל התרשלות בנקיטה בשיטה זו ואין לקבל את הטענה כי היה על הצוות הרפואי לנקוט בשיטת "מק רוברטס". לעניין הלחיצה על קרקעית הרחם נטען כי אין מדובר בפעולה אסורה וכי כלל לא בוסס כל קשר בין כך ובין הנזק שנגרם למערער. לפעולות הנוספות שננקטו לטענת המערערים והובילו לנזק אין כל ראיה. לעניין המצוקה העוברית טוענת המשיבה כי האטה בדופק העובר מחייבת לידה מיידית וכי בכך שעלה הדבר יפה והתינוק נולד במצב טוב, אין בכדי לשלול את הסיכון בו היה שרוי העובר. דיון 9. לטעמי דין הערעור להידחות. עיקר הטענות אותן מעלים המערערים מתייחסות לקביעות עובדתיות אשר קבע בית המשפט המחוזי ולבחירתו להעדיף את עדות המומחה מטעם המשיבה על זה מטעם המערערים. כידוע, הלכה היא כי בית המשפט שלערעור לא יתערב על נקלה בממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית והוא יעשה כן רק אם מסקנותיה אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר (ראו: ע"א 8382/04 הסתדרות מדיצינית נ' מזרחי (לא פורסם, 2.2.2006); ע"א 3923/06 סקו-סיסטם בע"מ נ' סופרקום בע"מ (לא פורסם 1.11.2007)). אף כאשר בחר בית המשפט המחוזי להעדיף חוות דעת מומחה אחד על פני האחרת לא יטה בית המשפט זה להתערב בקביעתו זו (ראו: ע"א 2027/96 מרדכי נ' בית חולים ביקור חולים, פ"ד נד(2) 849, 854 (2000); ע"א 4158/99 דדון נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (לא פורסם, 20.5.2002)). לגופם של דברים, דומה כי ראוי לפצל את הדיון בטענות למספר שאלות. ראשית דבר נבחן, האם שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי אין מקום להחיל בעניין את הדוקטרינה בדבר נזק ראייתי ולהעביר את נטל השכנוע לכתפי המשיבה. בהמשך נדון בשאלות האם נפלה התרשלות בהתנהלות בית החולים והצוות הרפואי בהיערכות ללידה, בזהות הרופא שביצע אותה או בהליך שננקט. 10. התובעים טוענים כאמור שנגרם להם נזק ראייתי בכך שהרישומים הרפואיים הינם חסרים בפרטים מהותיים לטעמם כדוגמת זהות הרופא שביצע את הלידה בפועל, ובכך שהמשיבה נמנעה מלהעיד את ד"ר בן דוד והמיילדת שנכחו בחדר הלידה. איני יכול לקבל טענתם זו. שאלת הנזק הראיתי נידונה רבות בבית משפט זה בהקשר של רשלנות רפואית (ראו למשל, ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539 (2001) (להלן: עניין שטרנברג); ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 535 (2004) ורבים אחרים). אין חולק על חשיבות התיעוד הרפואי בכלל, ועל הקושי שמעלה תיעוד חלקי על תובע נזיקי הרוצה להוכיח את טענתו בפרט. אולם, בכך אין לקבוע כי כל חוסר או ליקוי במסמך רפואי משמעו העברת נטל ההוכחה על כתפי הנתבע. במקרה דנן קבע בית המשפט המחוזי כי אף אם היו חוסרים מסוימים בתיעוד הרפואי, די היה בתיעוד הקיים בכדי להבין את השתלשלות האירועים ולקבוע את הפעולות שננקטו (השוו ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35 ,43 (2003) (להלן: עניין נבון)), זאת גם בהתחשב במועד הלידה ובסטנדרט הרישום שהיה נהוג בתקופה זו. קביעה זו מקובלת עלי. דעתי גם כדעתו של בית המשפט המחוזי, כי בנסיבות העניין לא עמדו הדברים במצב של "כפות מאזניים מעוינות", קרי "תיקו ראייתי" אשר בו בלבד החשיבות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (ראו, עניין נבון בעמודים 48-47). לא ראיתי אף בהימנעות המשיבה מלהזמין לעדות את ד"ר בן דוד והמיילדת בכדי לשנות ממסקנה זו. דומה, כי לאור חלוף הזמן בין הלידה להתנהלות המשפט ולאור העובדה שהעידו שניים מהרופאים שנכחו בחדר הלידה, ספק רב אם הייתה יכולה עדותם של אלו לשפוך אור נוסף על אירועי אותו היום. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי עדותם לא הייתה נחוצה לשם ההכרעה בתביעה. 11. טרם אדון בטענות הנוספות שמעלים המערערים, אחזור ואציין כי אין בית משפט זה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות או אף בבחירתו של בית המשפט המחוזי להעדיף חוות דעת מומחה אחד על פני האחרת. דומה כי אף מטעם זה בלבד יש מקום לדחות את הערעור. יחד עם זאת, אבחן בקצרה את טענות המערערים. 12. לעניין הטענה כי בית החולים לא נערך כראוי ללידה ולא ביצע הערכת משקל של העובר, לא נראה כי יש לה על מה שתשען. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות המקרה, כאשר מדובר היה בלידה ראשונה של האם אשר הגיעה לבית החולים בשלב לידה מתקדם, ללא קשיים מיוחדים בזמן ההיריון וללא סימנים מקדימים אחרים לקשיים צפויים בלידה, לא נפל פגם בהיערכות בית החולים (לפירוט סוגיה זו ראו: ע"א 2694/90 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מימון פ"ד מו(5), 628 (1992)). מוסכם על ידי הצדדים כי משקל העובר בפועל (3,490 גרם) לא היה בו בכדי לאותת על סיכון צפוי. מכאן שאין בכך שלא בוצע אומדן משקל בכדי להוות התרשלות שהובילה לנזק הנטען, גם בהנחה ואפשרי היה לבצע הערכת משקל לאור שלב הלידה המתקדם בו הגיעה האם לבית החולים. 13. אף בעניין זהותו ומיומנותו של הרופא שביצע את הלידה בפועל אין לקבל את טענות המערערים. נראה, כי התומך היחיד לטענתם שד"ר בן דוד הוא שביצע את הלידה הינו התנוססות שמו ראשון בין הרופאים בדו"ח הלידה ובספר הלידות. כנגד עובדה זו, שמשמעה מוטל בספק, מצויות עדויות ד"ר ליסק וד"ר ברדיצ'ב אשר הבהירו כי תפקידו של המתמחה הזוטר בחדר הלידה בלידה מעין זו, הינו רישום וסיכום הליך הלידה כחלק מלימודיו. אין אף בטענות הנוספות שהביאו המערערים לעניין לוחות הזמנים הצפופים לכאורה ונוכחותו של ד"ר בן דוד בלידות נוספות באותה המשמרת בכדי לחזק את טענתם זו. לא ניתן לטעמי לקבל גם את הטענה החלופית לפיה ביצוע הלידה על ידי ד"ר ברדיצ'ב הווה אף הוא התרשלות לאור הקשיים שהתגלו בה. על פי כל הנתונים המצויים לפנינו, נראה כי מיומנותו של ד"ר ברדיצ'ב שהיה מתמחה וותיק ומנוסה במחלקת היולדות הייתה מספקת, מה גם שד"ר ליסק נכח בחדר ופיקח על ביצוע הלידה. 14. נבחן כעת את הפעולות שננקטו בלידה עצמה. נחיצותו של השימוש בשולפן ריק לאור ההאטה בדופק התינוק נראית ברורה. אף פרופ' שנקר, המומחה מטעם המערערים, תמך בנחיצותה של פעולה זו ולא הובאה כל חוות דעת רפואית אחרת. גם על הסכנות הנובעות מסיבוך פרע הכתפיים והצורך בחילוץ מהיר ככל הניתן של התינוק, דומה כי מסכימים המומחים כולם. מובן וברור כי אין לראות בהיותו של התינוק במצב טוב לאחר הלידה משום ראיה לכך שלא היה בסכנה. משמעה של הנחה זו היא, כי כל מצב חירום בו מצליחים להציל את התינוק ללא פגע או בפגיעה מזערית משמעו שלא היה בסיכון מעולם. לא ניתן לקבל הנחה זו. 15. בבחינת ההליך בו נקט הצוות הרפואי לאחר שנתגלה הקושי של פרע כתפיים בחר בית המשפט המחוזי לקבל את חוות דעתו ועדותו של פרופ' חגי, המומחה מטעם המשיבה, כי מדובר היה בשיטת "WOODS", שיטה שהייתה מקובלת ונפוצה בשנת 1988. זאת, לאור תיאור השיטה ההולם את המפורט בדו"ח הלידה ועדותו הסדורה של פרופ' חגי, וחרף עדותו של פרופ' שנקר והעובדה ששמו של ההליך אינו מופיע בדו"ח הלידה. כאמור, בית משפט זה אינו נוטה להתערב כאשר בית המשפט המחוזי מעדיף עדות מומחה אחד על השני. בית המשפט המחוזי נימק היטב את החלטתו תוך שהוא מפרט את התרשמותו מן העדויות ואף במקרה זה אין לטעמי מקום להתערב בהכרעתו. 16. הטענה כי הליך רפואי מסוים מהווה את הפרקטיקה הנהוגה אינה מהווה הגנה מוחלטת לרופא ואינה שוללת בהכרח טענה של רשלנות (ראו דנ"א 7794/98 משה נ' קליפורד, פ"ד נז(4), 721 (2003)). אולם על דרך כלל משבחר רופא בשיטה מסוימת מבין כמה שיטות נהוגות והפעילה במומחיות סבירה לא יראו בו כמתרשל (ראו: ע"א 4804/03 מרגליות נ' הסתדרות מדיצינית "הדסה", עין כרם, ירושלים (לא פורסם, 10.5.06) בפסקה 23). מסקנה זו אך מחוזקת כשמתברר ששיטה זו הייתה עדיין בשימוש גם בזמן התנהלות ההליך בבית המשפט המחוזי. מקובלת עלי גם המסקנה, כי לא הוכח שבזמן הלידה הייתה שיטת "מק רוברטס" שיטה מקובלת ומועדפת להתמודדות עם פרע כתפיים. מכאן שאין התרשלות בכך שהצוות הרפואי לא נקט בשיטה זו. 17. אין גם מקום לראות התרשלות של הצוות הרפואי בשאר הפעולות הנטענות על ידי המערערים. הטענה כי הנזק נגרם כאשר מי מהצוות הרפואי סובב את ראש העובר בכיוון שגוי ומשך ראשו כלפי מטה אינה נתמכת בתיאור האירוע, כפי שעולה מהרישום הרפואי ולא הוכח כי היא הסיבה היחידה האפשרית או אף הסבירה ביותר לכך. אמנם הלכה היא כי מקום שבוצעה פעולה שיתכן כי גרמה לנזק, אין די בהעלאת האפשרות התיאורטית שהנזק נגרם באופן אחר אלא יש להראות כי אפשרות זו התקיימה למעשה, אך בענייננו לא הוכח כלל כי בוצעה פעולה כאמור (השוו עניין שטרנברג, בעמוד 548). לא הוכח גם כי נפל פסול בהפעלת הלחץ על קרקעית הרחם, או כי פעולה זו גרמה או יכלה לגרום לנזק שנתבע. 18. סיכומם של דברים הוא כי אני מציע לחברי לדחות את הערעור. מתיאור האירועים והעובדות שלפנינו עולה כי לידתו של המערער הסתבכה, ללא שהיו לסיבוך זה אינדיקציות מקדימות שיכלו לאפשר היערכות מוקדמת. משנקלע הצוות הרפואי למצב של טיפול בלידה סבוכה היה עליו לקבל, בזריזות, החלטות באשר לטיפול הראוי. לצערי, קיימים מצבים רפואיים בהם לא ניתן להבטיח לחלוטין היעדר פגיעה במטופל. לעיתים על הצוות הרפואי לקבל החלטות לא קלות המעמידות את המטופל בסיכון לנזק מסוים אך ממעיטות מאד את הסיכון לנזק חמור יותר. נראה כי כך היה בענייננו. מצאתי כי הצוות הרפואי פעל כראוי בהתחשב בנתונים שהיו לפניו ובמצב בו מצא את עצמו. ניתן רק לברך על כך שהנזק שנגרם בסופו של יום למערער היה קל יחסית. 19. אין לדעתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי גם לעניין תשלום האגרות. בנסיבות העניין אני מציע שלא נעשה צו להוצאות. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ח' בתשרי התשס"ט (7.10.2008). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07008280_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il