טל מור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8279/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8279/11 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערער: טל מור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 23.10.2011 בת"פ 2892-07-10 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיאה ז' כספי תאריך הישיבה: ט"ו באייר תשע"ג (25.4.13) בשם המערער: עו"ד תמי אולמן; עו"ד שאדי סרוג'י בשם המשיבה: עו"ד דותן רוסו פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור המכוון כנגד הכרעת דין מרשיעה מיום 27.9.2011 וכנגד גזר דין מיום 23.10.2011, שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה, השופט ז' כספי) בת"פ 2892-07-10. מבוא 1. ביום 18.6.2010 בשעה 04:40 נדרס שניאור חשין ז"ל (להלן: המנוח) על ידי רכב פוגע, בק"מ ה-13 של כביש מס' 5 ממערב למזרח, בירידה לכביש מס' 444 כשהוא רוכב על אופניו יחד עם חבריו. מדובר היה בתאונת "פגע וברח". הנהג הפוגע לא עצר לבדוק את מצבו של המנוח אלא נמלט עם רכבו מהזירה והפקיר את המנוח להתבוסס בדמו. מאמצי החיאה שבוצעו במנוח בזירה כשלו והמנוח נפטר. בהכרעת דינו קבע בית המשפט המחוזי כי המערער הוא הנהג של הרכב שפגע במנוח ונמלט מהזירה. לפיכך, המערער הורשע בדריסתו, הריגתו והפקרתו של המנוח. עוד נקבע, כי המערער נהג בעת האירוע ללא רישיון בתוקף וללא פוליסת ביטוח, תחת השפעת סמים ואלכוהול ולאחר שלא ישן משך 18 שעות קודם לכן. כן הורשע המערער בעבירות נוספות כמפורט להלן. ההרשעה והעונש 2. המערער הורשע בהריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים וסמים, לפי סעיפים 62(3), 64ב(א)(3) ו-64ב(א)(4) לפקודה; החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, לפי סעיף 10(א) לפקודה; ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. 3. על המערער הושתו 12 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו; 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור במהלך תקופה זו עבירה שיש בה המתת אדם, עבירת הפקרה לאחר פגיעה או עבירה של שיבוש מהלכי משפט; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור במהלך תקופה זו עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף או בזמן פסילה או עבירה של נהיגה בלא פוליסת ביטוח בתוקף. כמו כן נפסל המערער מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 20 שנה מיום סיום ריצוי המאסר בפועל. עוד חויב המערער בפיצוי משפחת המנוח בסך של 30,000 ש"ח. עובדות כתב האישום 4. ביום 17.6.2010 בשעה 23:00 יצא המערער ברכבו לליל בילויים בתל-אביב, אותו החל במועד הנ"ל בעישון סיגריה המכילה סם מסוכן מסוג חשיש. המערער נהג ברכבו כשתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע בחודש אוקטובר 2008 ומבלי שהחזיק פוליסת ביטוח בת תוקף. בין השעות 23:40-23:00 שהה המערער בפאב "אילקה" ברחוב דיזינגוף בתל-אביב שם שתה משקאות משכרים כדלקמן: שלוש כוסות בירה, חצי ליטר כל אחת, וחמש כוסיות ערק. המערער עזב את פאב "אילקה" ונסע ברכבו לפאב "הטירה" ברחוב לילינבלום בתל-אביב שם שהה בין השעות 01:44-01:28 כשהוא שותה משקאות משכרים כדלקמן: בקבוק בירה גולדסטאר 330 מ"מ וכוסית ערק. לאחר מכן נהג המערער ברכבו לפאב נוסף בשם "סקס קלאב בוטיק" ברחוב דיזינגוף בתל-אביב, שם שהה בין השעות 03:48-02:19, כאשר הוא מוסיף ושותה משקאות משכרים כדלקמן: חצי ליטר בירה "סטלה", בקבוק בירה "בקס" 330 מ"מ, כוסית ערק וכוסית ויסקי "ג'יימסון". בהמשך החל המערער בנהיגה לכיוון ביתו, לאחר שלא ישן משך כ-18 שעות. 5. בשעה 04:40 הגיע המערער לכביש מס' 5. בק"מ ה-13, ממערב למזרח, בירידה אל עבר כביש מס' 444. ריכוז האלכוהול בדמו היה לפחות mg%165, ובדמו חומר פעיל של קנבוס (THC) בריכוז ng/ml 1.9 וחומצת חשיש שהיא תוצר חילוף חומרים של THC בריכוז ng/ml 18. המערער נסע במהירות של כ-80 קמ"ש. תנאי הדרך היו כדלקמן: כביש בינעירוני שמהירות הנסיעה המותרת בו היא 90 קמ"ש; מדובר בכביש אספלט תקין ויבש. בכיוון נסיעת המערער שני נתיבי נסיעה לכיוון מזרח; בימין הכביש שול אספלט ומימינו מעקה בטיחות; מדובר היה בשעת תחילת הזריחה, מזג אוויר בהיר ונאה, ראות טובה, שדה ראייה פתוח ללא מגבלה, תאורת הכביש פעלה. 6. אותה עת רכב המנוח על אופניו על גבי השול כשהוא לובש חולצה צהובה זוהרת ובאופניו פועלים פנס אחורי אדום, פנס אחורי לבן ופנסי "לד" מהבהבים. המערער סטה עם הרכב אל עבר השול, התחכך עם הדופן הימנית של הרכב במעקה הבטיחות ובהמשך פגע עם הפינה הימנית של חזית הרכב באחורי האופניים. כתוצאה מהתאונה הוטח המנוח על מכסה המנוע של הרכב ומשם אל השמשה הקדמית ונשמט אל עבר השול. בשל הפגיעות שספג בעקבות התאונה נפטר המנוח במקום. כתוצאה מהתאונה, ניזוק רכבו של המערער ונגרמו לרכב פגיעות כמפורט בכתב האישום. 7. המערער ידע כי בתאונה נפגע אדם אך לא עצר כדי לברר את מצבו והמשיך בנהיגה רצופה לביתו מבלי להגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגישה בנסיבות המקרה. בהגיעו לביתו כיסה המערער את השמשה הקדמית של הרכב באמצעות בד. באותו היום בשעה 11:26, התקשר המערער לסוכן הביטוח שלו והודיע לו בכזב כי החליק עם הרכב ופגע בעץ, על מנת להכשיל חקירה משטרתית בעקבות התאונה. במהלך כל המתואר לעיל החזיק המערער במאפרה שברכבו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.58 גרם לצריכתו העצמית. משכך, הועמד המערער לדין בגין העבירות שפורטו ברישא. עיקרי הכרעת הדין המרשיעה 8. בהכרעת דין מקיפה המשתרעת על פני 151 עמודים נותחו הראיות ופורטו היסודות שעליהם נסמכו קביעותיה של הערכאה הדיונית. בהכרעת הדין נדחו טענותיו של המערער אשר הורשע בעבירות בגינן הועמד לדין. לאור טיבה הממוקד של המחלוקת בערעור המכוון כנגד הכרעת הדין – היתכנות הגרסה העובדתית החלופית המאוחרת לה טענה ההגנה ושאלת מודעותו של המערער לכך שדרס אדם – יובאו עיקרי הכרעת הדין הרלבנטיים בלבד. הגרסה העובדתית החלופית 9. על גרסתו של המערער בשלבים הראשונים, לרבות בחקירתו המשטרתית, אעמוד להלן. ברם, בטרם תוצג גרסתו המוקדמת של המערער אקדים את המאוחר ואעמוד תחילה על גרסתה העובדתית החלופית והמאוחרת של ההגנה כפי שהושמעה לראשונה בבית המשפט המחוזי, שכן זו התפתחה לכדי קו הגנה מרכזי בטיעוני הסנגוריה ותפסה חלק משמעותי בדיוני ההוכחות. 10. גם בגדרי הגרסה העובדתית החלופית והמאוחרת שנטענה על ידי ההגנה לראשונה בבית המשפט המחוזי, הודה המערער שבעת הרלבנטית הוא נהג ברכבו בזירה ופגע במנוח. אלא שלפי גרסה חלופית זו המערער נאלץ לסטות ימינה לכיוון מעקה הבטיחות משום שרכב אלמוני עקף אותו במהירות גבוהה, מצד שמאל שלו, במרחק לא רב ממנו. לאחר שהמערער התנגש במעקה הבטיחות הוא חש חבטה בעצם סטאטי, כך לטענתו, עיניו נעצמו למשך עד כחמש שניות וכשפתח אותן ראה את השמשה הקדמית בצד ימין מנופצת, ופגיעות בפנס הימני קדמי ובמכסה המנוע. עד כאן גרסת ההגנה החלופית המאוחרת כפי שנשמעה מפיו של המערער עצמו בבית המשפט. 11. ודוק, במסגרת הגרסה העובדתית החלופית והמאוחרת כפי שהועלתה בבית המשפט המחוזי על ידי באת כוח המערער עו"ד תמי אולמן, בין היתר על יסוד חוות דעת המומחה מטעם ההגנה אינג' גדי וייסמן, נטען כי לאחר שהרכב האלמוני עקף את רכבו של המערער, הרכב האלמוני סטה ימינה לכיוון השול בו נהג המנוח ופגע בו, בטרם פגע המערער במנוח עם רכבו. כתוצאה מפגיעת הרכב האלמוני "הועף" המנוח לגובה של למעלה מששה מטרים ונחת על קדמת הגג ושמשת רכבו הקדמית של המערער, על מכסה המנוע ולאחר מכן הוטל המנוח על הכביש. נטען כי נהג הרכב האלמוני הוא שהביא למותו של המנוח עובר לפגיעת המערער במנוח. 12. בהמשך לדברים האמורים טען המערער, כי לאחר שחש חבטה בקדמת רכבו ופקח את עיניו הוא המשיך בנהיגה לביתו מבלי לעצור שכן לא הבין את אשר אירע ולא חשב כי דרס אדם אלא סבר כי פגע בעצם סטאטי. המערער טען כי רק בצהרי היום, לאחר שנחשף לידיעה אינטרנטית אודות התאונה, הוא החל לחשוד כי היה מעורב בדריסת המנוח. בעקבות זאת, הוא יצר קשר עם באת כוחו, עורכת הדין אולמן, שבעצה אחת עמו ועם משפחתו תיאמה את הסגרתו לידי המשטרה. עובר להסגרתו נתן המערער ראיון לחדשות ערוץ 2, כשבאת כוחו לצידו. אמרותיו המפלילות של המערער וגרסתו המתפתחת בשלביה המוקדמים כאמור, בטרם הועלתה הגרסה העובדתית החלופית על ידי ההגנה בבית המשפט המחוזי, נשמעו דברים שונים מפי המערער עצמו – בראיון שנתן לחדשות ערוץ 2 בטרם הסגיר את עצמו ובחקירותיו במשטרה – ובכלל זה אף אמרות שבית המשפט המחוזי ראה בהן אמרות מפלילות. 13. בין אמרותיו המפלילות של המערער הפנה בית המשפט המחוזי לתמלול הגולמי של ראיון שנתן המערער לחדשות ערוץ 2, בטרם הסגיר את עצמו לידי המשטרה. בין היתר, מסר המערער בראיון כי הוא "מפחד להסתכל על המשפחה של המנוח בעיניים". בית המשפט המחוזי הפנה לאמרתו המפלילה הנוספת של המערער באותו ראיון לפיה: "אין מה לעשות, התאונה שלי היתה שם והוא היה באזור כנראה, זה מה שהיה, אז אני הולך לשלם על זה". בראיון האמור מסר המערער כי סטה לכיוון מעקה הבטיחות אך לא הזכיר רכב אחר שהיה בקרבתו, וממילא לא ציין כי הבחין בסטייה של הרכב האלמוני לכיוון השול הימני בו רכב המנוח או כי אותו רכב אלמוני פגע במנוח. בית המשפט המחוזי הדגיש כי במהלך עדותו של המערער הוא שאל אותו מדוע הוא לא סיפר בראיון על רכב אחר שהיה מעורב בדריסת המנוח, אך המערער לא ידע ליתן תשובה של ממש. 14. בנוסף לכך, בהכרעת הדין פירט בית המשפט המחוזי תריסר אמרות מפלילות שמסר המערער בחקירתו המשטרתית. בית המשפט המחוזי מצא כי עולה מאמרות אלה שהמערער ביטא לפני חוקריו את היותו אשם בהריגת המנוח, הביע צער על שנטל חיי אדם וניכר בהן כי לבו ומצפונו של המערער מכבידים עליו. בית המשפט המחוזי הטעים כי הוא בחן את טיבן של אמרות מפלילות אלה ומצא בהן נטילת אחריות לדריסת המנוח, הכאה על חטא ונכונות לשאת בעונש כבד. בית המשפט המחוזי מצא כאמור כי לא מדובר באמירה בודדת. 15. לאחר שבחן את הודעותיו של המערער במשטרה, קבע בית המשפט המחוזי כי גרסתו של המערער היא מתפתחת. בית המשפט המחוזי ציין כי בשלבים המוקדמים של הודעתו הראשונה במשטרה לא הזכיר המערער דבר מעורבותו של רכב אחר בתאונה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי רק בהמשך אותה הודעה מסר המערער אודות רכב שחלף על פניו אך לא טען כי זה הפריע לו. רק בהמשך חקירותיו במשטרה מסר המערער כי דעתו הוסחה במקצת בשל העובדה כי הרכב האלמוני עקף אותו ולכן הוא סטה ימינה אל תוך השול הימני. לא נטען מפיו של המערער במהלך חקירתו במשטרה כי הרכב האלמוני סטה ימינה לכיוון השול הימני בו רכב המנוח או כי אותו רכב הוא שפגע במנוח. הערכת בית המשפט המחוזי את הגרסה העובדתית החלופית בשים לב לעדויות המומחים 16. בית המשפט המחוזי קבע כי הגרסה העובדתית החלופית אותה הציגה ההגנה אינה מציאותית. בית המשפט המחוזי הדגיש כי לא הוצגו לפניו די ראיות שיש בהן כדי לבסס את טענת ההגנה לפיה רכב אלמוני עקף במועד הרלבנטי את רכבו של המערער במהירות גבוהה. בית המשפט המחוזי קבע כי לכל היותר מקצת העדויות מצביעות על רכב שחלף על פני רכבו של המערער, אך לא נטען בגדרן כי הרכב האלמוני סטה לכיוון השול הימני בו רכב המנוח או כי אותו רכב אלמוני פגע במנוח. עוד נקבע כי הגרסה העובדתית החלופית אינה מתיישבת עם ממצאי הזירה כפי שנאספו ונותחו בחוות דעת המומחים מטעם המאשימה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא נמצאו בחלק הרלבנטי של הזירה חלקי רכב אחר, אך נמצאה התאמה לשברים מרכבו של המערער, כאשר בדיקת התאמת הנזקים שערך בוחן התנועה המשטרתי רס"מ אופיר וייס העלתה כי הם נוצרו במהלך ההתנגשות בין קדמת הרכב הימנית של המערער לבין הגלגל האחורי באופניו של המנוח. בית המשפט המחוזי קבע כי הגרסה העובדתית החלופית שהעלתה ההגנה אינה ראויה לאמון, שכן מדובר בגרסה מתפתחת, בדויה, תפורה בתפרים גסים ומומצאת שבאה לעולם רק כארבעה חודשים לאחר שנמסרו לידי ההגנה חומרי החקירה ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם תשובתו המפורטת של המערער לכתב האישום, עת היה מיוצג על ידי עו"ד אולמן, במסגרתה הודה כי סטה עם רכבו לעבר השול הימני, התחכך עם הדופן הימנית של הרכב במעקה הבטיחות ובהמשך פגע עם הפינה הימנית של חזית הרכב באחורי אופניו של המנוח וכתוצאה מהתאונה הוטח המנוח על מכסה המנוע של הרכב ומשם אל השמשה הקדמית ונשמט אל עבר השול, וכי בשל הפגיעות שספג בעקבות התאונה נפטר המנוח במקום. 17. בקביעת ממצא עובדה ומהימנות זה הסתמך בית המשפט המחוזי, בין היתר, גם על צילומי רכבו של המערער, בהם תועדו הנזקים שנגרמו לרכב עקב התאונה. הנזקים המתועדים משתלבים בחוות דעתו של בוחן התנועה המשטרתי וייס, שהוכנה גם על יסוד בדיקת התאמת הנזקים שנעשתה על ידו בין רכבו של המערער לבין שרידי אופניו של המנוח ובהתחשב בשברים שנמצאו בזירה. חוות דעתו של וייס נתמכה בעדויות הנוספות של המומחים שהעידו מטעם המאשימה. בתמונות ובתיעוד הנוסף נמצא כי שמשת הרכב הקדמית בצד ימין נופצה ונמעכה פנימה. סימני כיפוף ומעיכה אותרו גם על גג הרכב, כמו גם על מכסה המנוע בו נמצאה הטבעה שעולה בקנה אחד עם צורת מושב רוכב האופניים באופן שתומך במנגנון החבלה הנטען על ידי המאשימה, לפיו המערער פגע עם חזית רכבו הימנית בגלגל האחורי של אופני המנוח, מה שגרם לשבירת בסיס מושב רוכב האופניים והעפתו של המנוח כתוצאה מכך על מכסה המנוע ולאחר מכן על שמשת הרכב הקדמית ועל קדמת גג הרכב, כאשר לאחר מכן הוטל המנוח על הכביש. עוד יצוין כי בשמשת הרכב הקדמית, מתחת למגב הימני ובקרבת הפנס הקדמי ימני נמצאו שרידי אריג התואמים את בגדיו של המנוח וכן שרידי דנ"א של המנוח. במסגרת סקירת חוות דעת המומחים שהעידו מטעם המאשימה והדיון בהן אעמוד על פרטים משמעותיים נוספים שיש בהם כדי לבסס את מנגנון החבלה הנטען על ידי המאשימה, כאשר הבולט מביניהם הוא הנתון אודות "נקודת האימפקט". 18. חיזוק למסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר מנגנון החבלה נמצא, בין היתר, בעדותו של איתמר זיו-כהן, בעל הקראוון בו התגורר המערער, שראה את רכבו של המערער בשעה 05:00 לפנות בוקר, קרי – בסמוך לאחר התרחשות התאונה שבנדון. העד שהשכיר למערער קראוון במשקו במשך שלושה חודשים, קם בבוקר יום ה- 18.6.2010 בשעה 05:00 כדי לעבוד במטע הנמצא מאחורי הקראוון. תוך כדי התארגנות הבחין העד במערער שהגיע ברכבו ונכנס אל המשק. כשהעד עבר ליד רכבו של המערער הוא ראה שכל החזית הימנית של הרכב הייתה פגועה, כאשר הפגיעה נמשכה עד לדלת האחורית מצד ימין של הרכב. עוד מסר העד שמכסה המנוע של רכבו של המערער היה מכופף בצד הימני. השמשה בצד הימני הקדמי הייתה מעוכה והיו עוד סימני מעיכה על הגג. "הוינקר" בפנס הימני היה שבור. "הכנף" הייתה מעוכה, כך גם "הג'אנט" ו-"הטסה" היו שבורים. לאורך הצד הימני של הרכב, ראה העד שני פסים כהים שנמשכו כמעט עד לגלגל האחורי. מהימנות המערער בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן לקבל את גרסתו המאוחרת של המערער, לא רק בשל חוות הדעת ועדויות המומחים מטעם ההגנה כפי שיפורט להלן, אלא גם מהטעם שלא ניתן לתת אמון בעדותו של המערער. בית המשפט המחוזי קבע ממצאי מהימנות שליליים ביחס למערער. 19. בית המשפט המחוזי קבע כי בהתייחס לנקודות חשובות ביריעת המחלוקת לא דיבר המערער אמת, כגון: באשר לפרק הזמן במהלכו לא ישן עובר לדריסת המנוח; הרגלי השתייה שלו; מה שתה ערב התאונה וכמה שתה; השימוש בסם על ידו בליל הבילויים שקדם לאירוע ובתקופות קודמות. בית המשפט המחוזי מצא כי לא מעט פעמים נתפס המערער בשקר של ממש. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המערער נראה על ידו כמוצא שלל רב בגרסה העובדתית החלופית שהעלתה ההגנה, הגם שמדובר בגרסה דמיונית שאינה מתיישבת עם ממצאים שנתגלו בשטח, עם ממצאים במכוניתו הפגועה ועם ממצאים פתולוגיים. המערער נטל חלק בגיבוש הגרסה העובדתית החלופית כאשר בעדותו התאים לו עובדות הנשענות על גרסתו הבסיסית שמסר בחקירותיו במשטרה, אך התעלם מעובדות אחרות ואף הסתיר או נמנע לגלות דברים. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי הוא לא התרשם מתגובותיו הנרגשות של המערער שנראו לו כמבטאות יותר את מר גורלו ואת החשש שלו מפני העתיד הצפוי לו. 20. בית המשפט המחוזי מצא כי לא ניתן לתת אמון במערער גם לאור התנהלותו המפלילה לאחר דריסת המנוח, לאורה נקבע כי ניתן להסיק שהמערער הבין וידע שדרס אדם אך הוא נמלט מהזירה וביקש לטשטש ולהעלים ראיות הקושרות אותו לדריסת המנוח. המערער לא עצר את רכבו אלא נמלט מהמקום בנהיגה במהירות גבוהה (של עד 152 קמ"ש), דרך כביש 6, למרות מצב הרכב לאחר התאונה שהתבטא, בין היתר, ברעידות שלא היו קודם לכן ובכך שהשמשה הקדמית היתה מנופצת ובשל כך הראות של נהג הרכב היתה מוגבלת. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי התנהגותו המפלילה של המערער התבטאה אף במסירת הדיווח השקרי לסוכן הביטוח אודות הנסיבות שבעטיין ניזוק רכבו, זאת במטרה להעלים ראיות שיאפשרו לקשור אותו לדריסת המנוח. בנוסף לכך, ציין בית המשפט המחוזי את העובדה כי כאשר הגיע המערער לקרבת הקראוון בו התגורר, הוא הסתיר את השמשה המנופצת באמצעות מגבת במטרה להעלים פרטים הקושרים אותו לדריסת המנוח. בית המשפט המחוזי דחה את הסבריו הנטענים של המערער להתנהגות מפלילה זו. מנגנון החבלה – עדויות המומחים 21. המחלוקת המשמעותית בין הצדדים בפרשה דנן התגלעה בסוגיית מנגנון החבלה, קרי – היתכנות התקיימותה של הגרסה העובדתית החלופית והמאוחרת. לכן, חלק ניכר מהליך ההוכחות הוקדש להגשת חוות דעת מומחים וחקירתם בבית המשפט. בסופו של יום העדיף בית המשפט המחוזי את חוות הדעת ועדויות המומחים מטעם המאשימה ודחה את מסקנותיהם של המומחים מטעם ההגנה מהטעמים שיפורטו להלן. המומחים מטעם המאשימה 22. נכון למועד מתן הכרעת הדין צוין כי בוחן התנועה וייס, שהגיע לזירת האירוע בסמוך לאחר הדריסה והגיש חוות דעת מטעם המאשימה שלגביה נחקר בבית המשפט, שירת במשטרה כ-17 שנים מתוכן שלוש וחצי שנים בתפקיד בוחן תאונות דרכים. בית המשפט המחוזי קיבל את עדותו של וייס על מכלול הקביעות העובדתיות שבה ומסקנותיה וקבע לגביה כי היא עדות מקצועית ואמינה שיש לתת לה משקל מלא. וייס הרשים את בית המשפט המחוזי במקצועיותו ובדרך בה בדק וחקר את התאונה. וייס הסתייע לצורך גיבוש חוות הדעת בניסוים שהצביעו על כך שחזית רכבו של המערער, בחלק הימני של הפגוש, פגעה בגלגל האחורי של האופניים עליהם רכב המנוח וכתוצאה מכך נשבר בסיס מושב רוכב האופניים, כתוצאה מכך המושב ניתק מהאופניים והמנוח הועף והוטח על מכסה המנוע, על שמשת הרכב הקדמית וקדמת גג הרכב כאשר לאחר מכן הוטל המנוח על הכביש. בסמוך לכך, חלף רכבו של המערער על פני אופני המנוח והתחכך בהם לאורך דופן ימין של הרכב, כך שהגלגל הקדמי של האופניים הותיר הטבעת צבע אדום על דלת המכונית האחורית מצד ימין. וייס שלל את אפשרות קרות הגרסה העובדתית החלופית שהעלתה ההגנה, כפי שהדגיש זאת בית המשפט המחוזי: "הוא [וייס – י.ד.] אינו מסכים עם האפשרות, שעל פי גרסתו של הנאשם, כי רכב עקף אותו מצד שמאל והנאשם ברח אינסטינקטיבית ימינה, קיבל מכה מהמעקה כאשר הוא מגיע לזווית 0 וחוזר שמאלה. מה שגרם להשקה בין הרכב לבין המעקה, בזוית של כמעט 0, הוא אלמנט של חוסר תגובה מקדמית של הנהג ולא של תגובה. כל תגובה אינסטינקטיבית של הנהג, הייתה גורמת לזווית כלשהי של מגע, הסביר, מה שהיה מותיר את רישומו על גבי הרכב ועל גבי המעקה. במצב כזה, הרכב עלול היה לאבד שליטה והזירה הייתה נראית אחרת, אמר. כל השברים ברכב, נגרמו עקב המגע של הרכב עם האופניים. המעקה הותיר את אותותיו על הדופן הימנית של הרכב, שהם שפשופים נקיים, שפשוף בפנס ובידית של הדלת, ולא נמצאו שברים באזור זה. הפגיעה בין האופניים לרכב היא חזית אחור ולא של הדופן הימנית. הפגיעה ברכב, ענה, היא פגיעה מחפץ שמתאים לאופניים. הפגיעה אינה מתאימה לפגיעת דופן, אמר" (עמ' 1270-1269 להכרעת הדין). 23. את חוות דעתו לגבי מנגנון החבלה תמך וייס בבדיקת התאמת הנזקים שערך בין רכבו של המערער לבין האופניים, בה נמצא, בין היתר, שבר בפגוש הקדמי של הרכב מצד ימין המתאים בדיוק בגובה ובמימדים לגלגל האחורי של האופניים; הטבעה התואמת סימן של מושב רוכב האופניים על גבי הצד הימני קדמי של מכסה המנוע; שני פסים בגוון אדום על הגלגל הימני קדמי של הרכב ועל הדלת הימנית האחורית בתצורה ובגובה התואמים את גובה גלגלי האופניים של המנוח בשעת הפגיעה וההתחככות בהם. וייס ציין כי המעבדה השיבה שאין באפשרותה לערוך בדיקת התאמה של הצבע אך הדגיש כי ההתאמה הויזואלית היא בסבירות גבוהה מאוד. בית המשפט המחוזי לא מצא דופי בדרך הבחינה הויזואלית בה נקט וייס לאחר שעיין בעצמו בתרשימים ובתצלומים הרלבנטיים. 24. עוד הצביע וייס על כך שהמרחק מאזור החיכוך של הרכב במעקה לאזור תחילת ריכוז השברים כתוצאה מהתאונה ("נקודת האימפקט") הוא 18 מטרים בלבד, מרחק שזמן נסיעתו בשים לב למהירות רכבו של המערער הוא שלושת רבעי שניה. וייס גרס כי נתון זה בצירוף סימני הטבעת גופו של המנוח והטבעה התואמת את צורת מכסה מושב רוכב האופניים על מכסה המנוע, מצביעים על "מגע ישיר קלאסי" בין רכבו של המערער לבין הגלגל האחורי של אופני המנוח, באופן שתומך במנגנון החבלה שנטען על ידי המאשימה. 25. וייס שלל הימצאותם בזירה של שברים מרכב אחר וציין כי רק בטווחים המאוד רחוקים ממקום האירוע נמצאו ממצאים שאינם קשורים לתאונה. לטענתו כל הממצאים בזירה נאספו. וייס הדגיש כי האופניים הם בעלי גוף צר ושטח הפנים של הגלגל הקדמי הוא צר, ולכן לא בהכרח תיוותר הטבעה של האופניים על גבי הרכב הפוגע. לטענתו, הגוף הגדול יותר בנסיבות העניין היה המנוח ולכן המגע הישיר בין גוף המנוח לבין הרכב הוא זה שהותיר את סימני הנזק ברכב. בית המשפט המחוזי הדגיש כי עיין בצילומים המצביעים על הנזקים שנגרמו לחזית רכבו של המערער כתוצאה מההתנגשות בגלגל האחורי של אופני המנוח. בית המשפט המחוזי מצא כי אפשר לראות שנקודת המגע בין רכבו של המערער לבין אופניו של המנוח היא מתחת לפגוש רכבו של המערער, בלשונית שנדחסה פנימה. לכן, קבע בית המשפט המחוזי כי יתכן שהמגע בין הגלגל האחורי באופניו של המנוח לבין הפגוש עצמו ברכבו של המערער היה מוחלש באופן שלא הותיר סימן הטבעה על הפגוש עצמו. 26. בית המשפט המחוזי מצא כי בדיקת התאמת הנזקים שערך וייס נתמכת בעדותו של רב פקד דורון אביגדורי, קצין ותיק ועתיר ניסיון ששירת במשטרה במועד מתן הכרעת הדין משך כ-15 שנים ושימש בתפקיד קצין מעבדה ניידת וראש המעבדה של שלוחת מרכז במז"פ. אביגדורי הצביע, בין היתר, על מריחות צבע אדום על דלת הרכב האחורית מצד ימין, התואמות לצבע גלגלי אופניו של המנוח. עוד מצא אביגדורי כי התאמת הצבע נובעת לא רק בשל הגוון אלא גם בשל מיקומן של מריחות הצבע, התואם את גובה גלגל האופניים הקדמי, שגרם במהלך החיכוך ברכבו של המערער להטבעת הצבע. אביגדורי הוסיף כי ההתאמה בממרח הצבע נלמדת לא רק מגוון וגובה מריחת הצבע אלא גם מתצורת מריחת הצבע. בית המשפט המחוזי קבע כי מיקום מריחת הצבע, גובהה ותצורתה מאשרים את קביעותיו של הבוחן וייס. בית המשפט המחוזי נתן אמון מלא במומחיותו של אביגדורי. בית המשפט המחוזי אף סמך על תשובתו של אביגדורי לפיה היעדר סימן הטבעה בנקודת המגע שבין הפגוש הקדמי ברכבו של המערער לבין הגלגל האחורי באופני המנוח אינו מהווה סימוכין. 27. כמו כן הפנה בית המשפט המחוזי לעדותו של רס"ב יוסי סיבוני, חוקר מז"פ שהעיד כי מצא חלקי אריגים בצבע שחור וצהוב (גווני בגדיו של המנוח) וכן רקמות בשמשה הקדמית של הרכב, בפנס הימיני קדמי ומתחת למגב. המומחית ענת גסט מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית קבעה כי למרבית הרקמות שנמצאו פרופיל גנטי זהה לזה של המנוח. בנוסף לכך הפנה בית המשפט המחוזי לכך שרס"מ אמנון ביבי, בוחן תאונות דרכים, ביצע התאמת נזקים ראשונית, בטרם ערך אביגדורי את ההתאמה המלאה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי ביבי מצא התאמה כאמור "והדברים ברורים, אפילו על פי החלקים הגדולים שנטל". זאת ועוד, הפנה בית המשפט המחוזי לעדותו של רס"ב ארז קפלן, בוחן תאונות דרכים וותיק, ששלל על בסיס נסיעת ניסוי שעשה את טענת המערער כי שמשת רכבו נשמטה פנימה אגב הנסיעה בדרך המובילה אל הקראוון בו התגורר. 28. לא זאת אף זאת, בית המשפט המחוזי הפנה לממצאיו של הרופא המשפטי ד"ר קונסטנטין זייצב, רופא משפטי העוסק בתחום משנת 1985 ובעל ניסיון רב בפתולוגיה. בית המשפט המחוזי ציין כי ממצאיו של ד"ר זייצב מנתיחת גופת המנוח מתיישבים בלא ספק עם מנגנון החבלה המתואר בכתב האישום. במהלך עדותו של ד"ר זייצב הוקרן לו סרטון ההדמיה שהוכן על ידי המומחה מטעם ההגנה ארז ברמן – בהנחייתו של אינג' גדי וייסמן, כאמור עד מומחה מרכזי מטעם ההגנה שעל יסוד חוות דעתו נטענה הגרסה העובדתית החלופית – כדי להמחיש את היתכנות הגרסה העובדתית החלופית. ד"ר זייצב נשאל האם יתכן שממצאי נתיחת גופת המנוח יתמכו בגרסה העובדתית החלופית שהעלתה ההגנה. ד"ר זייצב נקט במסגרת התשובה לשאלה זו במונח "פנטזיות". ד"ר זייצב מצא כי רכבו של מי שפגע במנוח נסע במהירות גבוהה מ-30 קמ"ש אך לא יותר מ-90-80 קמ"ש, שכן פגיעה שנגרמת בנהיגה מעל מהירות זו גוררת קטיעות חבלתיות שלא התרחשו במקרה דנן. לפיכך, שלל ד"ר זייצב כי הרכב הנראה בסרטון ההדמיה – שנהג מעל 90 קמ"ש (בהתאם לטענת המערער כי הרכב העוקף נסע במהירות גבוהה ממהירות נסיעתו שלו) – הוא שפגע במנוח. המומחים מטעם ההגנה 29. ארז ברמן, מומחה להדמיה, הכין את סרטון האנימציה מטעם ההגנה בו הומחשה הגרסה העובדתית החלופית המאוחרת לה טענה ההגנה, על יסוד מרחקים ומהירויות שסיפק לו וייסמן. בית המשפט המחוזי קבע כי ברמן פעל בהנחייתו המלאה של וייסמן וכי וייסמן הנחה את ברמן להכניס שינויים והתאמות בסרטון מתוך חיפוש אחר הגרסה שתתאים להגנת המערער. ברמן הודה בהגינותו כי אילו היה מודע לגרסאות שמסר המערער בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט, היה מבין כי הן אינן תואמות את הגרסה המומחשת בסרטון והיה מוותר על העבודה. 30. בית המשפט המחוזי קבע כי המהנדס עודד קצמן הוא אדם חביב ונינוח אך איננו בעל כישורים וניסיון מקצועי רלבנטי. קצמן הוא חברו של אביו של המערער. קצמן לא עיין בחומרי חקירה חשובים והניח הנחות הסותרות את חוות דעתו של וייסמן, מומחה מרכזי בפרשת ההגנה. במהלך חקירתו בבית המשפט הודה קצמן בכך שלא שם לב לקיומה של לשונית הפלסטיק הדחוסה מתחת לפגוש, שיש בה כדי להעיד על נקודת המגע של הרכב עם שטח הפנים הצר של גלגל האופניים. עוד הפנה בית המשפט המחוזי לכך שקצמן הניח כי מגן הבוץ השחור שעטף את הגלגל הימני של הרכב נתלש בעת המגע עם מעקה הבטיחות, בעוד שעל פי החומר בתיק, בו לא עיין כאמור, המגן פורק על ידי המשטרה לצורך ביצוע התאמה עם חלקים שנמצאו בזירה. בצורה תמוהה זלזל קצמן בסרטון ההדמיה של ההגנה והתייחס אליו בביטול. קצמן הגדיל לעשות כאשר העריך כי הנזק לגלגל האחורי של האופניים יכול היה להיגרם באופן סביר מאוד מתוך רמיסתם על ידי הרכב הפוגע, בעוד שיתר מומחי ההגנה שללו באופן ברור אפשרות של רמיסה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי עדותו של קצמן איננה מקובלת עליו, כי ניכרת בה "ידו המכוונת" של אבי המערער והיא גורמת נזק להגנה. 31. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לקבל את חוות דעתו ועדותו של וייסמן חרף העובדה כי מדובר במומחה ותיק ובעל ניסיון. וייסמן שירת, בין היתר, בתפקיד מהנדס התנועה של מחוז צפון במשטרת ישראל והוא בעל ניסיון במתן חוות דעת בנוגע לתאונות דרכים. בחוות דעתו ציין וייסמן כי הוא אינו חולק על ממצאיו של וייס, בוחן התנועה המשטרתי, אלא על מסקנותיו. בית המשפט המחוזי קבע כי וייסמן לא היה משכנע בעדותו. בית המשפט המחוזי מנה שורת ליקויים בחוות דעתו ובעדותו של וייסמן אך מצא כי שניים מתוכם הם יסודיים: האחד, תרחיש התאונה שנבנה על ידי וייסמן, בשונה מן התרחיש שנקבע על ידי וייס ויתר המומחים שהעידו מטעם המאשימה, לא התבסס על דברי המערער עצמו כפי שמסרם בראיון שנתן לחדשות ערוץ 2 בטרם הסגיר את עצמו; בחקירותיו במשטרה; ובעדותו בבית המשפט. בהקשר זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי מעולם לא נמסר מפיו של המערער עצמו כי הרכב האלמוני העוקף סטה לשול הימני או כי אותו רכב הוא שדרס את המנוח ו"העיף" אותו על רכבו של המערער. כל שנטען מפי המערער עצמו הוא שבשל עקיפתו על ידי הרכב האלמוני, הוסחה דעתו באופן שגרם לו לסטות לעבר השול הימני ולהתחכך במעקה הבטיחות. לאחר מכן טען המערער כאמור כי חש חבטה בעצם סטאטי, נעצמו עיניו והוא לא ראה דבר. לטענתו, רק כשפקח את עיניו הוא הבחין בנזקים שנגרמו לרכבו אך המשיך בנהיגה לביתו. השני, סרטון ההדמיה שהכין ברמן, בהנחייתו של וייסמן, אמור היה לשקף בפרטי פרטים את גרסת ההגנה לתרחיש הנטען על ידה. בית המשפט המחוזי ציין כי אילו גרסה זו הייתה מציאותית יכולה הייתה ההגנה להכין סרטון ראוי. אלא שבית המשפט המחוזי מצא כי ההגנה לא הצליחה להפיק מוצר מוגמר, ראוי ומדויק. וייסמן אף נאלץ להכניס בסרטון שינויים במהלך הכנתו לצורך התאמתו לגרסה המומצאת. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי וייסמן נאלץ להודות במהלך חקירתו הנגדית בפרטים בלתי מדויקים בסרטון, חלק מהם מהותיים, כמו למשל מהירות נסיעתו של המערער והמרחק בין מכוניתו לבין הרכב העוקף. 32. בית המשפט המחוזי קבע כי נחום שחף הוא פיסיקאי עתיר ידע וניסיון ובעל זכויות רבות, אך אין לו הכשרה או ניסיון בתחומי בחינת התנועה וחקר תאונות דרכים. בית המשפט המחוזי זיהה אצל שחף נטיה בולטת לחשדנות בעבודת המשטרה, "עד כדי הטלת דופי לביצוע מניפולציות" מקום בו לא היה יסוד לחשדנות זו. כך למשל, טען שחף כי "מישהו טיפל" בשקע שהוטבע על מכסה המנוע, שכן בתמונות מסוימות השקע נראה קטן יותר. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בדק את כל הצילומים ולא הבחין בכל מניפולציה. בית המשפט המחוזי מצא כי ההבדל נובע מזווית הצילום ובשל הצללה. בית המשפט המחוזי קבע כי מקובלת עליו בהקשר זה עמדתו של הבוחן וייס לפיה השקע מתאים לאפשרות פגיעת מושב רוכב האופניים. כמו כן הטעים בית המשפט המחוזי כי המאשימה הצביעה על תשובותיו הבלתי מספקות של שחף אודות החלק החסר בפגוש הקדמי-ימני של הרכב. עוד הפנה בית המשפט המחוזי לכך שעמדתו של שחף לגבי זווית הפגיעה של הרכב במעקה הבטיחות סותרת את עמדתו של הבוחן וייס שלו נסיון רב בניתוח תאונות דרכים. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי עמדתו של וייסמן בנוגע לזווית הפגיעה של הרכב במעקה הבטיחות אינה עולה בקנה אחד עם עמדתו של קצמן. זאת ועוד, ציין בית המשפט המחוזי כי במהלך חקירתו הודה שחף כי ישנם חלקים ברכב שאין לו מושג אודותיהם. כמו כן הטעים בית המשפט המחוזי כי שחף נמנע מלהצביע על המנגנון המדויק של התרחשות התאונה. חוסר שינה וצריכת אלכוהול וסמים על ידי המערער 33. הלכה למעשה המערער לא חולק עוד על העובדה כי נהג תחת השפעת אלכוהול וסמים וכי לא ישן שעות ארוכות עובר לדריסת המנוח. במהלך השלמת הטיעון לפנינו אף הסבירה באת כוחו, עו"ד אולמן, כי שכרותו של המערער מנעה ממנו להבין כי פגע באדם ומשכך המשיך בנסיעתו לביתו. יחד עם זאת, מצאתי מקום לציין כמה מבין קביעותיו המרכזיות של בית המשפט המחוזי בהקשר זה נוכח חשיבותן, הן ביחס לערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי – בה כזכור נקבע כי נוכח צריכת סמים ואלכוהול וחוסר שינה, היה על המערער לצפות את אפשרות קרות התוצאה הקטלנית של התאונה – והן ביחס לערעור על חומרת העונש שהושת על המערער, שכן בגזר הדין ראה בית המשפט המחוזי בצריכת הסמים והאלכוהול עובר לדריסת המנוח ונטילת ההגה לידיו של המערער לאחר 18 שעות ללא שינה, כנסיבות לחומרה. 34. על יסוד העדויות ויתר הראיות שהובאו לפניו, קבע בית המשפט המחוזי כי המערער נמצא ער במשך למעלה מ-18 שעות רצופות עובר לדריסת המנוח. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המערער משתמש תדיר במשקאות חריפים בכמויות בולטות. הרגלי השתייה שלו תואמים שתיין של ממש. לא נופלים מכך גם הרגלי השימוש שלו בסמים. בית המשפט המחוזי דחה את חוות דעתם של מומחי ההגנה ד"ר ורטניק ולוזנסקי והעדיף את קביעותיהם של מומחי המאשימה ד"ר גופר וד"ר אלמוג, מומחים עתירי ניסיון בתחום הטוקסולוגיה ובתחומים קרובים. לכן נקבע כי בדמו של המערער בעת התאונה היה ריכוז אלכוהול של לפחות mg% 150 (הגם שבכתב האישום צוין mg% 165). בית המשפט המחוזי קבע כי הוכח לפניו שהמערער עשה שימוש בסם במהלך בילויי אותו לילה, עובר לדריסת המנוח. ד"ר אלמוג ציין בחוות דעתו כי שימוש בסם מהווה גורם סיכון בתאונות דרכים קטלניות, וכי השילוב שבין שימוש בסם לבין שימוש באלכוהול מחמיר סיכון זה ומעלה את הסיכוי להתרחשות תאונות כאלה. מודעותו של המערער להריגה והפקרה 35. בית המשפט המחוזי קבע כי כאשר נטל המערער הגה לידיו במצבו, חזקה עליו שידע כי לשכרותו מאלכוהול, היותו נתון להשפעת סם ועייפותו לאחר שעות מרובות ללא שינה, תהיה השלכה על דרך נהיגתו עד כדי סכנה לגרימת תאונה בה יקופחו חיי אדם. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי מצא כי המערער הבין מייד שדרס ופגע באדם ולא בעצם סטאטי. בית המשפט המחוזי תמך מסקנתו זו בהתנהגותו המפלילה של המערער בסמוך לאחר דריסת המנוח: המערער נמלט מהזירה בנהיגה מהירה דרך כביש 6; מסר דיווח שקרי לסוכן הביטוח וניסה לטשטש ראיות מפלילות באמצעות הסתרת שמשת הרכב הקדמית המנופצת והשקועה. בית המשפט המחוזי מצא כי מודעותו של המערער להריגת המנוח ולהפקרתו נלמדת גם מאמרותיו המפלילות כפי שנמסרו על ידו במהלך הראיון שנתן לחדשות ערוץ 2 ובמהלך חקירותיו במשטרה. מכל הנימוקים דלעיל הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות מושא כתב האישום תוך שדחה את הגרסה העובדתית החלופית והמאוחרת שהועלתה מטעם ההגנה. הערעור ביחס להכרעת הדין מכוון בעיקרו כנגד דחיית הגרסה העובדתית החלופית וכנגד הרשעתו של המערער בהפקרה על יסוד קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הוא היה מודע "בזמן אמת" לכך שדרס אדם. עיקרי גזר הדין 36. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אין לתקשורת או למה שפורסם בציבור בנוגע לפרשה דנן כל השפעה על גזירת הדין על ידו. בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר בצעיר נורמטיבי אך זאת רק לכאורה, שכן חוסר האחריות וקלות הדעת שלו זועקים לאור העובדה שבמצבו עלה על רכבו כדי לנהוג חזרה לביתו. עוד הטעים בית המשפט המחוזי כי קשה לראות בצעיר שהוא "שתיין של ממש" ומשתמש באופן קבוע בסמים כאדם נורמטיבי. גם התנהלותו המפלילה לאחר שפגע במנוח והפקירו להתבוסס בדמו אינה מתיישבת עם התנהגותו של אדם נורמטיבי. בית המשפט המחוזי הטעים כי גם אם המערער צעיר ברוך כישרונות, מחונן ועשה טוב פעמים רבות, לא ניתן לראות בהתנהגותו בעת האחרונה כמאפיינת אדם נורמטיבי. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אין לקבל את טענת האשם התורם שהעלה המערער ביחס למנוח שנקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים. 37. בית המשפט המחוזי לא הקל ראש בתנאי מעצרו הקשים של המערער. בית המשפט המחוזי הפנה לפסיקת הערכאות הדיוניות ובית משפט זה בנוגע לרף הענישה הנוהג בנסיבות בהן מדובר בתאונות דרכים קטלניות והפקרה על רקע נהיגה בשכרות. כך למשל, בית המשפט המחוזי הפנה לדבריו של השופט י' עמית בע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל (12.1.2010) (להלן: עניין ימיני), שם התייחס השופט עמית למתחם הענישה הנוהג בקרב הערכאות הדיוניות הנע בין 2.5 ל-9.5 שנות מאסר בהתחשב בנסיבות, כאשר במרבית המקרים מדובר היה בעונש שהושת בגדרי הסדרי טיעון או לאחר הודאת הנאשם. בית המשפט המחוזי לא התעלם ממקרים בהם הושתו עונשים קלים יותר בעבירות דומות, כגון 7 ו-8 שנות מאסר בפועל, אך ציין כי מדיניות הענישה שהתווה בית משפט זה בשנים האחרונות בעבירות שבנדון מחייבת נקיטת החמרה נוספת ברף הענישה הנוהג. בית המשפט המחוזי התייחס גם לפרשות נוספות שנדונו בבית משפט זה בהן אושרו עונשים מחמירים יותר מאלו שהושתו על המערער בגין תאונות "פגע וברח" שגרמו לאבידות בנפש. עוד הפנה בית המשפט המחוזי למקרים בהם בית משפט זה אמנם הקל בדין עם נאשמים, אך גם לאחר ההקלה העונש שהושת היה חמור יותר מהעונש שהושת על המערער במקרה דנן. 38. בית המשפט המחוזי הדגיש כי התנהגותו של המערער בכללותה היא קשה. הסיכונים שנטל התממשו למרבה הצער ובהמשך התנהל המערער באופן נקלה כאשר נס מן המקום כדי למלט את נפשו מידיו של החוק. המערער הוסיף חטא על פשע בשיבוש החקירה. בנוסף לכך, המערער לא נטל אחריות למעשיו ולא הודה בהם. בית המשפט הקשיב היטב לדברו האחרון של המערער, אך ציין כי כל ששמע היו דברים עמומים ומעורפלים בדבר השתתפותו בצערה של משפחת המנוח על אף שלטעמו הוא מעורב בתאונה אך לא אחראי לה. 39. בית המשפט המחוזי קבע כי לאור מגמת ההחמרה בענישה בעבירות שבנדון, ולאור הנסיבות הקונקרטיות ואופן התנהלותו של המערער במקרה דנן, יש להחיל את מגמת ההחמרה אף בעניינו של המערער שכן הוא נכשל כישלון חרוץ, חוקית ומוסרית גם יחד. לאור כל האמור גזר בית המשפט המחוזי על המערער את העונשים שפורטו ברישא. כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי מכוון ראשו השני של הערעור המונח לפנינו. תמצית נימוקי הערעור כנגד הכרעת הדין המערער – באמצעות באת כוחו, עו"ד תמי אולמן – עותר לביטול הרשעתו ובפרט כנגד דחיית הגרסה העובדתית החלופית שהוצעה מטעם ההגנה וכנגד הרשעתו בעבירת ההפקרה. 40. המערער טוען למחדלי חקירה שקיפחו לטענתו את הגנתו; כך למשל, טוען המערער כי לא צולמו המכוניות שעצרו בסמוך לזירה. זאת ועוד, טוען המערער כי עדים שנכחו בזירה מסרו כי עובר לדריסת המנוח מכונית עקפה את רכבו של המערער במהירות גבוהה אך המשטרה לא נקטה מאמצים לאיתורה. עוד טוען המערער כי בזירת האירוע היו עשרות שברים שאינם שייכים לרכבו אך המשטרה לא פעלה לשייך אותם לרכב אחר שיתכן כי היה מעורב בדריסת המנוח. יתר על כן, טוען המערער כי נעשו שינויים ברכב לאחר שנתפס. בהקשר זה טוען המערער כי השוטרת ליטל כהן אשר הגיעה לביתו כדי לגרור את רכבו לא ציינה בדו"ח שערכה כי על הרכב נראו מריחות צבע אדום ושחור. המערער מסביר את הקושי בהוכחת טענתו לביצוע שינויים ברכבו כאמור בכך שהרכב לא צולם עת נתפס והובא לתחנת המשטרה, מרחק של כ-120 ק"מ מביתו. המערער מוסיף וטוען כי הצמיג הקדמי המקורי של האופניים, שנטען כי הוא זה שהטביע את הצבע האדום בדלת האחורית מצד ימין ברכבו, אבד. לכן, כך טוען המערער, יש להתעלם מכל ניסוי ובדיקה שנעשו שלא באמצעות הגלגל הקדמי המקורי. המערער מציין בהקשר זה כי היעלמותו של הגלגל הקדמי המקורי פגעה בהגנתו. 41. בנוסף לכך, טוען המערער לכך שהצבע האדום שנמצא על הדלת האחורית במכוניתו מצד ימין אינו מתאים לצבע הגלגל הקדמי של אופני המנוח, שנטען כי הוא זה שהטביע את מריחות הצבע. המערער מוסיף וטוען כי בבדיקת התאמת הנזקים לא בוצעו בדיקות מדעיות ואילו להתאמה ויזואלית אין כל ערך משפטי. לכן טוען המערער, יש להעדיף ממצאים מדעיים כגון הראיה החדשה אותה הוא מבקש לצרף לערעור, חוות דעת לפיה אין התאמה בין צבע הגלגל הקדמי של אופני המנוח לבין מריחות הצבע שנמצאו על דלת רכבו האחורית מצד ימין. זאת ועוד, טוען המערער כי וייס הוא חסר ניסיון מקצועי וזוהי תאונת הדרכים הראשונה בה הוא נדרש לבחון פגיעה באופניים. בהקשר זה גם נטען כי לוייס אין כישורים מדעיים. המערער מדגיש כי בית המשפט המחוזי טעה משלא נתן אמון במומחים מטעם ההגנה, שהינם בעלי ניסיון, רקע מקצועי והבנה מדעית. 42. המערער מציין עוד כי פירוק והעמדת גלגל האופניים הקדמי אל מול דלת רכבו, גרמו לטעות שכן את ההשוואה היה צריך לבצע וייס כאשר גלגל האופניים מותקן בשלדת האופניים. עוד מפנה המערער לכך שלאורכו של מעקה הביטחון נמצא פס שחור בעוד שצבע מכוניתו הוא לבן. כמו כן שב המערער וטוען לכך שלא יתכן כי התנגשות הרכב בגלגל האחורי של אופני המנוח לא תותיר סימן על הפגוש. זאת ועוד, טוען המערער כי אם רכבו הוא שפגע בגלגל האחורי של אופני המנוח כי אז היה צריך להימצא צבע אדום גם בחלקו הקדמי של הפגוש. 43. המערער מדגיש כי העובדה שלא מסר אודות מעורבותו של רכב נוסף בדריסת המנוח במסגרת ראיון שנתן לחדשות ערוץ 2 והעובדה כי לא מסר בחקירותיו שאותו רכב סטה לכיוון השול הימני ודרס את המנוח, אינן יכולות להשליך על הערכת מהימנות הגרסה העובדתית החלופית שהועלתה מטעם ההגנה, שכן לאחר הפגיעה במעקה הוא עצם את עיניו וממילא לא זכר את אשר אירע בתאונה. זאת ועוד, טוען המערער כי במצבו, בהיותו נתון במצב שכרות, לא התאפשר לו לקלוט בחושיו את אשר אירע לפרטי פרטים ומשכך השלמת התמונה העובדתית על ידי מומחים לדבר אינה פסולה. המערער מוסיף וטוען כי לא ניתן היה להרשיעו בהפקרה שכן הוא לא הבחין במנוח בזמן אמת מאחר והוא עצם את עיניו וסבר כי חבט בעצם סטאטי. המערער טוען עוד כי לא ניתן לראות בהתנהלותו בסמוך לאחר דריסת המנוח כהתנהגות מפלילה בהכרח. מכל הטעמים דלעיל עותר המערער לביטול הכרעת הדין המרשיעה ולזיכויו מעבירות הריגה והפקרה. בקשה להוספת ראיה חדשה 44. בהמשך לטענתו של המערער כי סימני הצבע שהוטבעו על רכבו אינם תואמים את צבע הגלגל הקדמי של אופני המנוח, הגיש המערער לבית משפט זה בקשה למתן צו שיורה על בדיקת התאמת הצבע במעבדה. לאחר דין ודברים הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי חלק משרידי הצבע שהוטבעו בדלת האחורית מצד ימין ברכבו של המערער וגורדו על ידי המשטרה, ימסרו לידי ההגנה על מנת שתבצע בדיקת התאמת צבע. המשיבה הדגישה כי אין ביכולתה למסור לידי ההגנה את הגלגל הקדמי המקורי של האופניים מאחר שזה אבד בנסיבות שיפורטו להלן. במסגרת בדיקה מטעם המערער שערך אבנר רוזנגרטן מ"המכון למדע פורנזי", נבדקו שרידי הצבע הנחשדים שהוטבעו במהלך החיכוך של הרכב עם הגלגל הקדמי, והושוו ביחס לצבע הגלגל החלופי, היות שהגלגל הקדמי המקורי לא נמצא. תוצאות הבדיקה העלו כי אין התאמה בין ממרח הצבע שהוטבע על הרכב לבין צבע הגלגל החלופי. המערער טוען כי תוצאות הבדיקות מעוררות ספק בדבר התנגשות רכבו באופני המנוח באופן שתומך בגרסה העובדתית החלופית ומשכך יש להורות על זיכויו. תמצית נימוקי הערעור כנגד גזר הדין 45. לחלופין, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה בעונש המאסר שהושת עליו לריצוי בפועל. עונש זה, כך טוען המערער, חורג באופן משמעותי ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות. לביסוס טענותיה הגישה באת כוח המערער אוגדן פסיקה. באת כוח המערער הצביעה על כך שבמקרה דומה [ת"פ 23987-07-10 מדינת ישראל נ' גמליאל (29.1.2012) (להלן: עניין גמליאל)] שנדון אף הוא בבית המשפט המחוזי מרכז, אמנם לפני מותב שונה (השופטת ו' מרוז), הושת עונש של שבע שנות מאסר לריצוי בפועל, עונש עליו המאשימה לא ערערה. בכך, טוענת באת כוח המערער, הביעה המאשימה הסכמתה לרף הענישה האמור. באת כוח המערער הזכירה בטיעוניה פסיקה בה אושרו אמנם עונשים חמורים יותר מהעונש שהושת על המערער, אך היא הדגישה כי במקרים אלו נדונו נסיבות חמורות יותר, כגון מספר הרוגים, ולחלופין מקרים בהם בנוסף להריגה נגרמו פציעות לנפגעי עבירה נוספים, שלא כמו במקרה דנן. עוד הפנתה באת כוח המערער לעובדה כי בחלק מהמקרים נמצא ריכוז אלכוהול גבוה יותר בדמו של הנאשם. המערער טוען כי עונש המאסר בפועל שהושת עליו התעלם מנסיבותיו האישיות, גילו הצעיר ואת העובדה כי הוא מגיע מרקע נורמטיבי. המערער מדגיש כי גם אם יש מקום להחמיר ברף הענישה הנוהג בעבירות שבנדון הרי שעל ההחמרה להיעשות במתינות ובהדרגה. מכל הטעמים דלעיל עותר המערער להקלה בעונש שהושת עליו על ידי בית המשפט המחוזי. עיקרי תגובת המשיבה ביחס לערעור על הכרעת הדין המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד דותן רוסו – עותרת לדחיית הערעור על הכרעת הדין. המשיבה אוחזת בנימוקים שפורטו בהכרעת הדין המרשיעה של בית המשפט המחוזי וטוענת כי לא נפלה בהם כל טעות. עדויות המומחים והתערבות בממצאי עובדה ומהימנות 46. המשיבה מדגישה כי המערער אינו חולק על עצם הפגיעה של רכבו במנוח, אך הוא שב ועותר לאמץ את גרסתו העובדתית החלופית והמאוחרת שנבחנה בקפידה לפני ולפנים על ידי הערכאה הדיונית, שדחתה אותה בנימוקים מפורטים ומקיפים, תוך ניתוח זהיר וקפדני והשוואת הראיות והעדויות המשתלבות זו בזו. המשיבה מדגישה כי מדובר בערעור המכוון באופן מובהק כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, לאחר שזו התרשמה באופן בלתי אמצעי מהמערער ומהעדים האחרים. המשיבה מפנה לנימוקים המבוססים עליהם השתית בית המשפט המחוזי את הממצאים כאמור, בעטיים טוענת המשיבה כי לא מתקיימים החריגים המאפשרים לערכאת הערעור במקרים יוצאי דופן להתערב בממצאי עובדה ומהימנות. 47. המשיבה מדגישה ביתר שאת את נטייתה של ערכאת הערעור שלא להתערב בממצאי עובדה ומהימנות כאשר אלו מבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית של הערכאה הדיונית מעדים מומחים שהגישו את חוות דעתם בעניין שבמקצועיות ונחקרו במשך שעות על דוכן העדים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין מקום להתערב במקרה דנן בהעדפתו של בית המשפט המחוזי את עדויות המומחים שהעידו מטעם המאשימה על פני עדויות המומחים שהעידו מטעם ההגנה. המשיבה מדגישה כי העדפה זו נומקה כדבעי, תוך שבית המשפט המחוזי עמד על התרשמותו החיובית ממקצועיותם, מניסיונם ומיושרם של המומחים מטעם המאשימה. מנגד הצביע בית המשפט המחוזי על הכשלים בחוות הדעת ובעדויות המומחים שהעידו מטעם ההגנה. באשר לטענת ההגנה כי וייס הטעה את בית המשפט בהשוואת גובה גלגל האופניים ביחס לדלת האחורית-ימנית ברכבו של המערער, שכן ההשוואה נעשתה מבלי שהגלגל חובר לשלדת האופניים; מפנה המשיבה לכך שהטענה הועלתה בבית המשפט המחוזי ונדחתה על ידו מהטעם שלא ניתן היה לערוך את ההשוואה באופן אחר היות שלאופניים נגרמה פגיעה קשה והוסבה להם דפורמציה. בית המשפט המחוזי שהיה ער לטענה זו מצא כי לא היה בפירוק גלגל האופניים משלדת האופניים כדי להטות את בדיקת התאמת הנזקים. באשר לטענת המערער כי לא נערכו בדיקות מדעיות וכי וייס הסתפק בבחינה ויזואלית; מפנה המשיבה לקביעתו של בית המשפט המחוזי שעיין וצפה בממצאים ובצילומים הנוגעים להתאמת הנזקים, לאורם קבע כי די היה בבחינה ויזואלית כדי להגיע לממצא בדבר התאמה כאמור, שהנה ברורה לכל. 48. בהקשר זה מוסיפה המשיבה כי לא ניתן היה לתת אמון בגרסת ההגנה החלופית לאור היותה מאוחרת, מתפתחת ומפותלת שנטענה כארבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום ובניגוד לאמור במענה מפורט שהגיש המערער לכתב האישום, בגדרו הודה בדריסת המנוח לאחר שסטה לשול הימני באופן שהביא להריגתו של המנוח. המשיבה מדגישה כי מענה זה ניתן עת היה המערער מיוצג על ידי באת כוחו, עו"ד אולמן. המשיבה מפנה לכך שגרסת ההגנה החלופית לא נטענה מפי המערער עצמו אלא מדובר ב"תרחיש מעבדה". כמו כן טוענת המשיבה כי בראיון שהעניק המערער לחדשות ערוץ 2 שנועד להציג את "הצד שלו" לגבי האירוע, לא הזכיר המערער מעורבותו של רכב אחר בתאונה כלל ועיקר. נוסף על כך, מפנה המשיבה לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי מרבית העדים לא מסרו אודות רכב שנסע בצורה מסוכנת או "השתולל" בכביש. ודוק, טוענת המשיבה כי לא היה קושי להבחין ברכב זה שכן העדויות מצביעות על כך שהתנועה בכביש הייתה דלילה בשים לב לשעה המוקדמת והראות הייתה טובה. המשיבה מדגישה את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי רק שניים מהעדים, צעירים תושבי ראש העין, דיברו על רכב שחלף על פניהם במהירות אבל לא תיארו את סטייתו למסלול הימני, ולכן אין בדבריהם כדי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו של המערער בהתחשב במכלול הראיות. ראיות המבססות את הרשעת המערער 49. המשיבה מציינת כי הגרסה העובדתית החלופית שנטענה מטעם ההגנה נדחתה לא רק על יסוד ממצאי עובדה ומהימנות, אלא גם משום שגרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם ממצאי הזירה וראיות אובייקטיביות אחרות. 50. בהקשר זה מפנה המשיבה לשברים שנאספו בזירה ב"נקודת האימפקט", באמצעותם נערכה בדיקת התאמת הנזקים בין רכבו של המערער לאופניו של המנוח, כעולה מחוות דעתו ומעדותו של וייס. המשיבה מפנה לעדויות המומחים האחרים מטעם המאשימה המחזקות את עדותו של וייס ואת מנגנון החבלה הנטען על ידו. באשר לטענתו של המערער כי לא נמצאה נקודת מגע בין גלגל אופניו של המנוח לבין רכבו של המערער; מפנה המשיבה לממצא לפיו מתחת לפגוש נמצאה לשונית פלסטיק דחוסה. עוד מפנה המשיבה להתאמת דנ"א ביחס לפרופיל הגנטי של המנוח בנוגע לכתמי דם שנמצאו על רכבו של המערער. המשיבה מפנה גם לכך שהמערער הודה כי סטה לשול הימני של הדרך עובר לתאונה, כאשר אין חולק כי המנוח רכב על אופניו בשול זה בשעה בה אירעה הדריסה; בנוסף לכך מפנה המשיבה לאמרותיו המפלילות של המערער בראיון שנתן לחדשות ערוץ 2 כמו גם במהלך חקירתו במשטרה. זאת ועוד, מפנה המשיבה לראיות נסיבתיות שעניינן התנהגותו המפלילה של המערער בסמוך לאחר דריסת המנוח. לא זאת אף זאת, מפנה המשיבה לחוות הדעת הטוקסילוגיות מטעם המאשימה המצביעות על היות המערער נתון להשפעת סמים ואלכוהול בעת דריסת המנוח, כאשר חוות דעת אלו נתמכות בעדויות לפיהן המערער עישן סמים וצרך אלכוהול בכמות לא מבוטלת במהלך ליל הבילויים שקדם לתאונה, כפי שהדברים אף עולים, לעניין צריכת האלכוהול, ממצלמות האבטחה במקומות בהם בילה לאורך אותו לילה. מחדלי חקירה 51. ביחס לטענת המערער כי לא נעשה ניסיון לשייך עשרות שברים שנמצאו בזירה לרכב אחר, בהינתן העובדה כי השברים אינם מתאימים לרכבו של המערער; מדגישה המשיבה כי טענה זו נבחנה ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי על יסוד עדותו של וייס, שלא מצא בזירה שברים נוספים אלא בטווחים רחוקים מאוד ממקום האירוע שאינם רלבנטיים. באשר לטענת המערער כי לא צולמו המכוניות שעצרו בסמוך למנוח שהיה שרוע על הכביש; טוענת המשיבה כי מעדותו של המתנדב יוסי אברהמי שהגיע לזירה כשתיים עד שלוש דקות לאחר התרחשות התאונה, עולה כי הוא ערך סריקה מסביב לשני כלי הרכב שהיו במקום ואף דיווח על סריקה זו ברשת הקשר אך לא מצא סימנים מתאימים שעשויים היו לקשור רכבים אלו לתאונה. באשר להיעלמות הגלגל הקדמי של אופני המנוח; הסבירה המשיבה כי האופניים נמצאו בזירה כאשר השלדה והגלגל האחורי שבורים. בדיקת התאמת הנזקים, הניסויים וחקירת האירוע נעשו באמצעות הגלגל הקדמי המקורי של האופניים. לאחר סיום החקירה ואפסון המוצגים נעלם הגלגל הקדמי ועל אף מאמצים לאתרו לא ניתן היה למצוא אותו. המשיבה מדגישה כי לקראת דיוני ההוכחות היא ביקשה מרוכב מקצועי גלגל חלופי, התואם את דגם האופניים, והגלגל הובא לבית המשפט תוך שהוצהר בבית המשפט כי אין מדובר בגלגל המקורי ובית המשפט היה מודע לכך. תגובה לבקשה להוספת ראיה חדשה בערעור 52. המשיבה אינה מתנגדת להוספת הראיה החדשה. יחד עם זאת, טוענת המשיבה כי אין בראיה זו כדי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו של המערער. המשיבה מציינת בהקשר זה כי ממילא בדיקת התאמת הנזקים לא התבססה רק על התאמת צבע גלגלי האופניים אלא גם על תצורת מריחת הצבע ומיקומה על דלת רכבו של המערער, כאשר זו משתלבת ביתר ממצאי הזירה כגון "נקודת האימפקט", כמו גם בסימני הטבעת גופו של המנוח ומושב רוכב האופניים ואופן ניפוץ ומעיכת השמשה הקדמית. זאת ועוד, טוענת המשיבה כי האפשרות היחידה שתאפשר את זיכויו של המערער, בשים לב לראיה החדשה שצירופה מבוקש, היא קבלת הגרסה העובדתית החלופית. ודוק, גרסה זו נשללה מניה וביה לאור היותו דמיוני ולאור העובדה שמדובר בגרסה מתפתחת ומאוחרת התפורה בתפרים גסים שלא הושמעה מפי המערער עצמו במהלך חקירתו במשטרה. עיקרי תגובת המשיבה ביחס לערעור על גזר הדין 53. המשיבה טוענת כי אין מקום להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ששקל את כל השיקולים הרלבנטיים ואיזן ביניהם כראוי. המשיבה מדגישה כי בנסיבות העניין מדובר בעבירות קשות וחמורות וכי יש שורה של שיקולים לחומרה בעניינו של המערער, שקודם לנהיגתו ברכב צרך סמים ואלכוהול ולא ישן משך 18 שעות. עוד מפנה המשיבה לכך שהמערער נמלט מהמקום והפקיר את המנוח תוך שפעל להסוות את מעורבותו בדריסה. לאורך הדרך שינה המערער גרסאותיו ולא נטל אחריות מלאה למעשיו. חרף גילו הצעיר והעובדה ששהה מחוץ לישראל תקופות ממושכות, בגיליון הרישום התעבורתי של המערער הצטברו מספר הרשעות. המשיבה מציינת כי המנוח נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים וכי אין יסוד לטענת המערער בנוגע לאשם התורם מצד המנוח. המשיבה מטעימה כי מעשיו של המערער גרמו לשבר גדול בקרב משפחתו של המנוח. המשיבה מפנה לסקירה שערך בית המשפט המחוזי בנוגע לרף הענישה הנוהג בעבירות שבנדון ובמיוחד לעניין ימיני, לאורה נטען כי העונש שהושת על המערער בנסיבות העניין מידתי וראוי. לאור כל הנימוקים דלעיל עותרת המשיבה לדחיית הערעור אף ביחס לגזר הדין. דיון והכרעה 54. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, במוצגים, באסמכתאות ולאחר שהאזנתי בקשב רב להשלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על שני ראשיו וכך אמליץ לחבריי לעשות. דחיית הערעור כנגד הכרעת הדין 55. לא בכדי עמדתי בהרחבה על האדנים שעליהם ביסס בית המשפט המחוזי את הרשעתו של המערער. הכרעת הדין מנומקת היטב ולא מצאתי בה כל טעות. בית המשפט המחוזי לא הותיר אבן שלא הפך, תוך שנתן מענה הולם לכל אחת ואחת מטענותיו של המערער. הגעתי לכלל מסקנה כי בית המשפט המחוזי יכול היה להגיע לממצאי העובדה שנקבעו על ידו הן על יסוד ממצאי המהימנות שקבע, לאחר שהתרשם מהעדים באופן בלתי אמצעי, והן על יסוד ממצאי הזירה כפי שנותחו על ידי המומחים מטעם המאשימה. בית המשפט המחוזי לא התעלם מאף אחת מטענות ההגנה והתייחס אליהן ביסודיות תוך שניתח כל אחת מהראיות והעדויות בזהירות המתחייבת. לפיכך, לא מצאתי כי קמה עילה להתערבותו של בית משפט זה בהכרעת דינו המרשיעה של בית המשפט המחוזי. הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות 56. מלבד אמרותיו המפלילות של המערער שנמסרו במהלך ראיון שמסר לחדשות ערוץ 2 לפני שהסגיר את עצמו ובמהלך חקירותיו במשטרה – אמרות שעל אף שהן מבטאות תחושת אשמה, כאב, חרטה ונכונות לשאת בעונש מאסר ממושך, אין בהן הודאה ישירה ומפורשת בהריגת המנוח – התשתית הראייתית שהובילה להרשעתו של המערער מורכבת בעיקרה מראיות נסיבתיות אובייקטיביות. כידוע, ראיה נסיבתית נבדלת מן הראיה הישירה בכך שהיא אינה מוכיחה במישרין עובדה מן העובדות השנויות במחלוקת אלא היא מוכיחה קיומה של נסיבה שעל פיה ניתן להסיק את דבר קיומה של העובדה אשר הוכחתה נדרשת [ראו למשל: ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 577, 586 (2003)]. במקרה דנן, אין בנמצא ראיה ישירה לכך שהמערער הוא זה שפגע בגלגל אופניו האחורי של המנוח, שכן לא הובאה עדות ראיה בה זוהה המערער כמי שפגע בגלגל האחורי של אופני המנוח, ולחלופין לא נמסרה מפי המערער הודאה מפורשת בהריגת המנוח, למעט הודאתו במסגרת המענה המפורט בכתב שמסר לכתב האישום, אך בשלב מאוחר יותר חזר בו מהודאתו זו תוך שטען גרסה עובדתית חלופית. משכך, אעמוד עתה בתמצית על המסגרת הנורמטיבית המסדירה הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות אובייקטיביות. המסגרת הנורמטיבית 57. בפרשות שונות דנתי בכללים שעוגנו בפסיקתו של בית משפט זה בנוגע להרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות [ראו למשל: ע"פ 9710/10 הילל נ' מדינת ישראל (7.11.2012)]. הכללים המחייבים בהערכתן של ראיות נסיבתיות הם בגדר הלכה ידועה היטב [ראו למשל: ע"פ 543/79 נגר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 113, 140 (1980)]. הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות אפשרית אם המסקנה המרשיעה העולה מהן גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית כך שלא נותרת כל מסקנה סבירה אחרת [ראו למשל: ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 565, 570 (1993); ע"פ 7052/06 יגאלי נ' מדינת ישראל (27.4.2009); ע"פ 4354/08 מדינת ישראל נ' רבינוביץ (22.4.2010)]. הרשעה המבוססת על ראיות נסיבתיות עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות, אשר גם אם כל אחת מהן בנפרד אינה מספיקה לצורך הרשעה, משקלן המצטבר מגבש תשתית ראייתית מספקת [ראו למשל ע"פ 411/84 מדינת ישראל נ' לביב, פ"ד לט(1) 293, 303-302 (1985)]. מזומנות, ראיה נסיבתית היא חלק מפסיפס אשר רק התבוננות אינטגרטיבית בכל חלקיו משלימה את התמונה העובדתית לכדי מסכת שלמה וקוהרנטית. לעתים קשה לבודד כל חוליה מתצרף הראיות, אך גם אין כל צורך בכך, אלא יש לבחון את הדברים בראיה כוללת ומקיפה [ראו חוות דעתי בע"פ 4115/08 גלעד נ' מדינת ישראל (24.1.2011), פסקה 5]. 58. כפי שעמדה על כך השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 9372/03 פון וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 745 (2004) (להלן: עניין פון וייזל), בחינת האפשרות להסקת המסקנה המפלילה מהראיות הנסיבתיות, נעשית בהליך שבמישור העיוני ניתן לחלקו לשלושה שלבים: "בשלב ראשון נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה מימצא עובדתי; בשלב השני, נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה האם היא מערבת, לכאורה את הנאשם בבצוע העבירה, כאשר הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערכה מושכלת של הראיות, בהתבסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות אשר כל אחת בנפרד אמנם אינה מספיקה לצורך הפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך; בשלב שלישי, מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית, העשוי להותיר ספק סביר באשר להנחה המפלילה את הנאשם, די בו כדי לזכותו. בית-המשפט מניח את התזה המפלילה של התביעה מול האנטי-תזה של ההגנה ובוחן האם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גירסתו והסברו של הנאשם" (שם, בעמ' 754). לאחר שסקרתי את הכללים לאורם תתאפשר הרשעה בפלילים על יסוד מארג של ראיות נסיבתיות, אבחן עתה האם בית המשפט המחוזי הנכבד יישם במקרה דנן את הכללים האמורים כנדרש בהכרעת דינו. הראיות הנסיבתיות מצביעות על אשמתו של המערער כאפשרות יחידה 59. אין מחלוקת, אף לא בגדרי הגרסה העובדתית החלופית לה טענה ההגנה, כי המערער פגע באמצעות רכבו במנוח. הדברים אף עולים מבדיקות התאמת דנ"א, רקמות ואריגים שנמצאו על שמשת הרכב הקדמית, מתחת למגב הימני ומעל הפנס הקדמי ימני של הרכב. זאת ועוד, אין מחלוקת כי בעת שהמנוח רכב בשול הימני של הכביש במועד הרלבנטי סטה המערער לכיוון השול. אף אם נטען על ידי מקצת העדים בלבד כי רכב אלמוני חלף במהירות על פני רכבו של המערער, אין עדות או ראיה אחרת לכך שרכב זה סטה לכיוון השול הימני ופגע במנוח. לא זאת אף זאת, אין מחלוקת – והדברים אף עולים מחוות הדעת הטוקסילוגיות שהוגשו מטעם המאשימה – כי בעת הרלבנטית היה המערער תחת השפעת סמים ואלכוהול ולא ישן משך 18 שעות קודם לכן, היות שפקד מועדונים שונים במהלך ליל בילויים בתל-אביב, בהם שתה כמות גדולה של אלכוהול ואף קודם לכן עישן סמים. לשילוב זה בין סמים ואלכוהול, כעולה מחוות הדעת הטוקסילוגיות, עשויות להיות השלכות קטלניות בעת נהיגה ברכב, השלכות שלמרבה הצער יצאו מן הכוח אל הפועל במקרה דנן. 60. זאת ועוד, מתחת לפגוש רכבו של המערער נמצאה לשונית פלסטיק דחוסה כעולה מעדותו של וייס, ראיה לנקודה בה פגע רכבו של המערער בגלגל האחורי של אופני המנוח. לאור נקודת פגיעה זו באופני המנוח, באמצעות קדמת רכבו הימנית של המערער, ניתן להבין את הממצא לפיו נשבר בסיס מושב רוכב האופניים, המושב ניתק והמנוח הועף על שמשת הרכב הקדמית ולאחר מכן על מכסה המנוע ועל קדמת גג הרכב ולבסוף הוטל על הכביש. מנגנון חבלה זה מתיישב עם אופן ניפוץ שמשת הרכב הקדמית של המערער מצד ימין ושקיעתה, כמו גם עם סימני הטבעת גופת המנוח בקדמת גג המכונית ועל מכסה המנוע בחלק הימני קדמי, באופן התואם גם את מיקום שבירת הפגוש הקדמי של הרכב בצד ימין. נמצא כי שפשוף במעקה הבטיחות בלבד בזוית שנטענה על ידי המומחים שהעידו מטעם המאשימה – זווית הקרובה לאפס מעלות ולא זווית חדה כנטען על ידי המומחים שהעידו מטעם ההגנה – לא יכול היה לגרום לנזקים האמורים. אם לא די בכך הרי שנמצא בחלק הקדמי ימני של מכסה המנוע ברכבו של המערער סימן התואם הטבעת מושב רוכב האופניים. 61. כמו כן, נקבע בהתייחס ל"נקודת האימפקט" – המקום בו נמצא ריכוז השברים המשמעותי כתוצאה מהתנגשות רכבו של המערער באופני המנוח – כי 18 מטרים בלבד הפרידו בין הנקודה בה סיים המערער את החיכוך במעקה הבטיחות לבין הימצאות השברים כתוצאה מדריסת המנוח, באופן שלא מותיר אפשרות ממשית לגרסה לפיה רכב אחר הוא שפגע בגלגל האחורי של אופני המנוח. כמו כן, בצדה של הדלת הימנית האחורית של הרכב נמצאו כאמור מריחות צבע אדום בתצורה ובגובה המתאימים להתחככות הדופן הימנית של רכבו של המערער בגלגל הקדמי הימני של אופני המנוח. 62. אם לא די בשלל הראיות הנ"ל, מצטרפות אליהן ראיות נסיבתיות נוספות כגון אמרותיו המפלילות של המערער במהלך ראיון שמסר לחדשות ערוץ 2 טרם הסגרתו ובמהלך חקירותיו במשטרה, אמרות עליהן אעמוד להלן ואדון בנפקותן הראייתית. בנוסף לכך, לא ניתן להתעלם מהתנהגותו המפלילה של המערער בסמוך לאחר דריסת המנוח: הימלטותו מהמקום במהירות גבוהה במיוחד, לפרקים למעלה מ-150 קמ"ש, דרך כביש 6; הסתרת שמשת הרכב הקדמית המנופצת לאחר ששב לביתו ומסירת דיווח שקרי לסוכן הביטוח אודות נסיבות גרימת הנזקים לרכב. כידוע, הלכה פסוקה היא כי רשאי בית-המשפט, בנסיבות מתאימות, להסיק מהתנהגותו המפלילה של נאשם לאחר מעשה העבירה – לרבות נסיונות לשבש את מהלך החקירה ולטשטש ראיות – מסקנות לחובתו, משלא נמצא להתנהגות זו הסבר סביר אחר [ראו למשל: ע"פ 663/81 חורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(2) 85, 95 (1982); ע"פ 1275/95 נסים נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 359, 373 (1997)]. 63. המערער טען בהקשר זה שלא ראה כי הוא פגע באדם שכן עצם את עיניו לאחר שהתחכך במעקה הבטיחות ולכן סבר כי פגע בעצם סטאטי. עוד טען המערער כי חשש מהגעת המשטרה לאור דו"חות תנועה קודמים ולכן מיהר לעזוב את המקום. בנוסף לכך, טען המערער כי הסתיר את השמשה המנופצת כשהגיע למקום מגוריו בשל החשש לשלום הילדים המשחקים במקום. בית המשפט המחוזי דחה את הסבריו של המערער לפשר התנהלותו ה"תמימה" לאחר דריסת המנוח. בית המשפט המחוזי מצא כי התנהגות מפלילה זו של המערער, יחד עם אמרותיו המפלילות, משליכה הן על הערכת טיב מעורבותו בדריסת המנוח והן לצורך הוכחת מודעותו לעבירת ההפקרה, שכן יש בה כדי להצביע על מודעותו לכך שדרס אדם ולא פגע בעצם סטאטי, כטענתו. 64. בדומה למסקנתו של בית המשפט המחוזי, אף אני הגעתי לכלל מסקנה כי התנהגותו של המערער בסמוך לאחר דריסת המנוח אינה מתיישבת עם אמונה כנה לפיה פגע בעצם סטאטי בלבד. הסבריו של המערער אינם יכולים בשום פנים ואופן להצדיק את הימלטותו מהזירה וניסיונו לטשטש את הראיות הקושרות אותו לדריסת המנוח. כאשר רכב מעורב בתאונת דרכים ונגרמים לו נזקים כבדים, כפי שנגרמו לרכבו של המערער, קשה להלום כי נהג הרכב ימשיך בנהיגה רציפה לביתו, לא כל שכן במהירות גבוהה במיוחד למרות הגבלת הראות המשמעותית לאור ניפוץ השמשה הקדמית ובשים לב לרעידות ברכב. פעולה מתבקשת בנסיבות אלה היא עצירת הרכב והערכת מצב הדברים. מעיון בתמונות הצבע המשולבות בהכרעת הדין, המתעדות את הנזקים שנגרמו לרכב, אין לי כל ספק שהמערער היה מודע היטב לנזקים החמורים שנגרמו לרכבו, זאת אף אם היה נתון במצב שכרות. מסקנתי זו נתמכת בעדותו של המערער בבית המשפט בה מסר כי הבחין בנזקים החמורים שנגרמו לרכבו כשפקח את עיניו. 65. ודוק, לא ניתן לטעמי להצדיק את הסתלקות המערער ממקום האירוע ואת המשך הנהיגה ברכב במהירות כה גבוהה אך בשל החשש שהמשטרה תחמיר עימו בשל דו"חות תנועה קודמים שנרשמו לחובתו. מדובר בהסבר מיתמם. טענתה של באת כוח המערער לפיה בשל שכרותו של המערער הוא סבר כי פגע בעצם סטאטי, אינה מקובלת עלי. המערער המשיך בנהיגה רציפה לביתו לאחר דריסת המנוח לא באותה מהירות בה נהג עד אשר התחכך במעקה הבטיחות (90-80 קמ"ש) אלא במהירות גבוהה במיוחד (לפרקים אף למעלה מ-150 קמ"ש) דרך כביש 6. זאת ועוד, אין בטיעוניו של המערער הסבר מבוסס לתמיהה מדוע הוא מסר דיווח שקר לסוכן הביטוח כי התנגש בעץ? לא זאת אף זאת, לשיטתו של המערער הוא הבין כי השמשה המנופצת עשויה לסכן את שלום הילדים המשחקים בסמוך למקום מגוריו ובשל כך כיסה אותה באמצעות בד. דומני כי גם אם לא ניתן לתת אמון בהסבר זה, עצם מחשבתו של המערער אודות הנזק שעשוי להיגרם לילדים מהשמשה המנופצת, מעלה כי חרף שכרותו היה לו בוחן מציאות תקין שאיפשר לו לקלוט בחושיו את אשר אירע בזמן אמת. 66. סיכום ביניים: דומני כי לא ניתן לחלוק על כך שהגם שמדובר בתשתית עובדתית המבוססת על ראיות נסיבתיות, במקרה דנן מדובר במארג ראייתי של ממש, במסגרתו משתלבות הראיות זו בזו ויוצרות תצרף קוהרנטי ומגובש היטב המאפשר את הרשעת המערער בהריגת המנוח והפקרתו. לטעמי, המארג הראייתי במקרה דנן מוביל למסקנה אפשרית יחידה בדבר אשמת המערער בהריגת והפקרת המנוח. לאור מארג ראייתי זה, צלחה לטעמי המאשימה את השלבים הראשון והשני לביסוס הרשעה על יסוד מסכת של ראיות נסיבתיות. אלא שבמסגרת השלב השלישי העלתה ההגנה את הגרסה העובדתית החלופית. ודוק, בית המשפט המחוזי מצא כאמור כי גרסה זו דמיונית, שקרית ותפורה בתפרים גסים שאינם עולים בקנה אחד עם עדויות המומחים שהעידו מטעם המאשימה שניתחו באופן יסודי ומקצועי את ממצאי הזירה לאורם הוסק מנגנון החבלה. דעתי כדעתו של בית המשפט המחוזי כי גרסה עובדתית חלופית זו אינה יכולה לעמוד ואין בה די כדי לעורר את הספק הנדרש לצורך זיכויו של נאשם במשפט פלילי. דחיית הגרסה העובדתית החלופית שהעלתה ההגנה 67. כאמור, בגדרי הגרסה העובדתית החלופית נטען כי אמנם המערער פגע במנוח באמצעות רכבו, אך זאת רק לאחר שגופת המנוח הועפה על השמשה הקדמית, קדמת הגג ופגוש רכבו על ידי רכב עוקף. להלן אדון בטענות המערער כנגד דחיית הגרסה העובדתית החלופית. אקדים ואומר כי בדין דחה בית המשפט המחוזי גרסה עובדתית חלופית זו מהנימוקים שפורטו בהכרעת הדין; קרי – הן על יסוד חוות דעת המומחים מטעם המאשימה ועדויותיהם והן על יסוד ממצאי עובדה ומהימנות. התערבות בממצאי הערכאה הדיונית ביחס לעדויות מומחים 68. בפרשות אחרות עמדתי על ההלכה הפסוקה בדבר נטייתה של ערכאת הערעור שלא להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לאחר שזו התרשמה מהעדים באופן בלתי אמצעי ועל הרציונאלים שבבסיסה, תוך שדנתי בחריגים שנקבעו בפסיקה להלכה זו [ע"פ 1385/06 פלוני נ' מדינת ישראל (6.4.2009), פסקה 32; ע"פ 10479/08 פלוני נ' מדינת ישראל (11.6.2009), פסקאות 21-20; ע"פ 1275/09 פלוני נ' מדינת ישראל (1.9.2009), פסקה 31]. אמנם בתקופה האחרונה החלה מסתמנת גישה שונה ביחס להיקף תחולתה של הלכת אי ההתערבות [ראו: פסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בע"פ 3250/10 מדינת ישראל נ' פלוני (12.1.2012); חוות דעתו של השופט נ' הנדל בע"פ 7653/11 ידען נ' מדינת ישראל (26.7.2012) (להלן: עניין ידען)]. בסוגיה שבנדון התעוררה מחלוקת בקרב שופטי בית משפט זה [ראו למשל: חוות דעתו של השופט י' עמית בע"פ 4487/10 גלילי נ' מדינת ישראל (6.11.2012), פסקה 12 ו-בע"פ 8056/10 עווד נ' מדינת ישראל (19.11.2012), פסקה 50; והשוו: פסקה 22 לחוות דעתו של השופט צ' זילברטל בעניין ידען; עוד ראו והשוו: גישתו של השופט א' רובינשטיין באותו עניין]. 69. ברם, איני סבור כי ישנו צורך להיזקק להכרעה במחלוקת זו בפרשה דנן, שכן אף אם לגישתי, כמו גם לגישתו של השופט הנדל, חלה תמורה בהיקף תחולתה של הלכת אי ההתערבות, על דרך של מתן תוקף ממשי בנסיבות המתאימות לחריגים שהותוו בפסיקה לכלל אי ההתערבות [ראו למשל: ע"פ 4054/11 פלוני נ' מדינת ישראל (30.4.2012), פסקה 32; ע"פ 814/12 מדינת ישראל נ' סויסה (25.10.2012), פסקה 39; עוד ראו והשוו: רון שפירא "הרהורים על ערעורים – התערבות ערכאת הערעור בפסקי דין" עורך הדין 19 58 (2013); עמנואל גרוס "חקר האמת והביקורת השיפוטית – התערבות של ערכאת ערעור בממצאי עובדה: עיון נוסף" ספר גבריאל בך 225, 252-234 (דוד האן, דנה כהן-לקח ומיכאל בך עורכים, 2011)], הרי שבמקרה דנן לא קמה עילה להתערבות בממצאי העובדה והמהימנות של הערכאה הדיונית, שכן לא מתקיים אף לא אחד מהחריגים שהוכרו בפסיקה. 70. הלכת אי ההתערבות בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לאחר שזו התרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים שהופיעו לפניה, יושמה אף בהקשר לנטייתה של ערכאת הערעור שלא להתערב בהעדפת הערכאה הדיונית להתבסס על חוות דעת מומחה אחד על פני חוות דעת של מומחה אחר, למעט במקרים חריגים בהם העדפתה של הערכאה הדיונית לא נומקה או שנפלה טעות בנימוקי הערכאה הדיונית. על הרציונאל שבבסיס נטייה זו של ערכאת הערעור עמדה השופטת ע' ארבל בע"פ 10166/09 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.2010): "הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בשאלות מקצועיות ובעדויות מומחים שהגישו את חוות דעתם לבית המשפט ונחקרו במשך שעות, ולעתים אף ימים, על דוכן העדים לגבי עמדתם. לבית המשפט מתאפשרת הסתכלות על דרך בחינת החומר המקצועי, וכן התרשמות ישירה מהמומחים, התייחסותם להיבטים השונים של הסוגיה שבפניהם, אופן בדיקתם והדרך שבה גיבשו מסקנותיהם. לפיכך, מקום שבו בחרה הערכאה הדיונית לבכר חוות דעת מומחה אחת על פני האחרת, בשאלות מקצועיות או בשאלות שברפואה, תימנע בדרך-כלל ערכאת הערעור מלהתערב בהכרעתה..." (שם, פסקה 25). 71. עמדתי היא כי בית המשפט המחוזי נימק כדבעי את העדפתו לגבי חוות הדעת והעדויות של המומחים שהעידו מטעם המאשימה תוך מתן הסבר מפורט ומבוסס לדחיית חוות הדעת והעדויות של המומחים שהעידו מטעם ההגנה. לא מצאתי כי נפלה טעות בנימוקיו של בית המשפט המחוזי עת החליט להעדיף את חוות הדעת ועדויות המומחים שהעידו מטעם המאשימה כמפורט להלן. העדפת חוות הדעת ועדויות המומחים מטעם המאשימה 72. הגרסה העובדתית החלופית שהעלתה ההגנה נדחתה לא רק בשל ממצאי מהימנות הנוגעים לעיתוי המאוחר בו הועלתה ואופן התפתחותה, כמו גם בשל חוסר האפשרות לתת אמון בעדות המערער, אלא בראש ובראשונה בשל אי התאמתה לממצאי הזירה כפי שנותחו על ידי המומחים שהעידו מטעם המאשימה, ובראשם בוחן התנועה המשטרתי וייס, שנמצא על ידי בית המשפט המחוזי כמומחה מקצועי ויסודי. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי לא מצא כי ניתן לתת אמון בעדויות המומחים מטעם ההגנה, הן בשל ההתרשמות מאופן התנהלותם לרבות באולם בית המשפט, ודרך מתן המענה על ידם לשאלות שהופנו אליהם, הן במהלך החקירה הנגדית והן מטעם בית המשפט, והן בשל כשלים וליקויים שנפלו בחוות הדעת שהוגשו מטעמם. 73. כאמור, המערער תוקף את מקצועיותו, ניסיונו והשכלתו של וייס. בסוגיה זו קבע בית המשפט המחוזי ממצא חד משמעי לפיו התרשם ממקצועיותו ויסודיותו של וייס. בממצא זה שנקבע לאחר שהערכאה הדיונית התרשמה באופן בלתי אמצעי מהתנהלותו של העד המומחה לא נוכל להתערב. בנוסף לכך, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי בעת מתן הכרעת הדין שירת וייס במשטרה כ-17 שנים מתוכן שלוש וחצי שנים בתפקיד בוחן תאונות דרכים. יש לציין כי בחקירה נגדית השיב וייס כי שירת כבוחן תאונות דרכים משך שלוש שנים. דהיינו, הגם שזוהי הפעם הראשונה בה בחן וייס תאונת דרכים המערבת פגיעה באופניים, לא ניתן להתעלם מכך שיש לו ניסיון רלבנטי וממשי בחקר תאונות דרכים בשירות משטרת ישראל. וייס השיב לאחר שנשאל בעניין זה כי חֶקר תאונות דרכים בהן מעורבים אופניים אינו שונה באופן מהותי מחֶקר תאונות דרכים אחרות. עוד יש לציין בהקשר זה את קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הידע והניסיון הנדרש בנושא שבנדון הוא בתחום חֶקר תאונות הדרכים, בו גילה וייס כאמור בקיאות רבה, ולאו דווקא בפיסיקה. משכך, נקבע כי הגם שלקצמן ולשחף שהעידו מטעם ההגנה יש ידע במקצועות ההנדסה והפיסיקה, אין להם את הניסיון המקצועי הדרוש בחֶקר תאונות דרכים. 74. הגם שלוייסמן ישנו ניסיון מוכח בתחום חקר תאונות הדרכים, העדיף בית המשפט המחוזי את מסקנותיו של וייס. בהקשר זה חשוב לציין כי וייסמן לא חלק על הממצאים שבבסיס חוות הדעת שהגיש וייס. בית המשפט המחוזי העדיף את מנגנון החבלה הנטען על ידי וייס גם משום שמומחי ההגנה סתרו זה את זה בנקודות קריטיות, כמו למשל בעניין זווית הפגיעה של המערער במעקה הבטיחות. זאת ועוד, קצמן, שנקבע כי עדותו הושפעה ועוצבה על ידי אביו של המערער, אף זלזל בסרטון ההדמיה בו שמה ההגנה יהבה. בניגוד לכך חוות דעתו של וייס נתמכה באופן קוהרנטי בבדיקות שערך אביגדורי ובבדיקות של יתר המומחים מטעם המאשימה לעניין התאמת הנזקים, אריגים ורקמות שערכו סיבוני, קפלן ו-ביבי מטעם משטרת ישראל. כמו כן נתמכה חוות דעתו של וייס בחוות דעתה של גסט לעניין התאמת ממצאי הדנ"א שאותרו על גבי החלק הקדמי ימני ברכבו של המערער – על השמשה הקדמית, מתחת למגב הימני ובקרבת הפנס הקדמי הימני ברכבו של המערער – לצופן הגנטי של המנוח. חוות דעתו של וייס נתמכה אף בחוות דעתו של הפתולוג זייצב לעניין אי הימצאותן של קטיעות חבלתיות באופן שאינו מתיישב עם מנגנון החבלה הנטען על ידי ההגנה. 75. אלא שבית המשפט המחוזי העדיף את מסקנותיו של וייס לא רק על יסוד ניסיונו המקצועי וההתרשמות החיובית ממנו, אלא בראש ובראשונה משום שממצאי הזירה, שעליהם ביסס וייס את בדיקת התאמת הנזקים, עולים בקנה אחד עם מנגנון החבלה הנטען על ידו. אודות ממצאי בדיקת התאמת הנזקים שערך וייס עמדתי לעיל, אך מפאת חשיבותם לביסוס הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי אשוב ואזכיר כמה מהם: שבר בפגוש הקדמי בצד ימין, בהתאמה לגובה גלגל האופניים האחורי, שבר בפנס קדמי מצד ימין, ניפוץ ומעיכת השמשה הקדמית מצד ימין, משיכות צבע אדום ושחור בדופן הימנית של רכבו של המערער באופן שעולה בקנה אחד עם גובה גלגלי האופניים ותצורתם; לשונית פלסטיק דחוסה מתחת לפגוש הקדמי של הרכב, המעידה על נקודת המגע בין החלק קדמי הימני של הרכב לבין הגלגל האחורי של אופני המנוח. בהקשר זה חשוב להדגיש כי קצמן הודה שלא הבחין בלשונית הפלסטיק הדחוסה. עוד יוזכר כי קצמן לא עיין בחומרי חקירה רלבנטיים; טען שהגלגל האחורי נרמס כאשר יתר המומחים היו תמימי דעים שאין מדובר ברמיסה; כן טען קצמן שמגן הבוץ הועף הגם שהתגלה כי הוא פורק על ידי המשטרה לצורך בדיקת התאמת הנזקים. 76. עוד ראוי לשוב ולהזכיר כי וייס מצא סימני מגע ישיר של גופת המנוח על רכבו של המערער לאור תצורת מעיכות הפח בקדמת גג המכונית ועל גבי מכסה המנוע; אופן ניפוץ ומעיכה השמשה הקדמית של הרכב מצד ימין; סימן הטבעת מושב רוכב האופניים על מכסה המנוע קרוב לפנס הקדמי ימני. כמו כן הצביע וייס על חשיבות מיקומה של "נקודת האימפקט", בהסתמך על הימצאות שברי ההתנגשות בין רכבו של המערער לבין אופניו של המנוח כ-18 מטרים בלבד מהנקודה בה סיים המערער את החיכוך במעקה הבטיחות. חיזוק למנגנון החבלה של וייס מצא בית המשפט המחוזי כאמור גם בעדותו של הפתולוג, ד"ר זייצב, שגרס כי הגרסה העובדתית החלופית אינה אפשרית, ובלשונו "פנטזיות", משום שאם הרכב האלמוני פגע במנוח במהירות של למעלה מ-90 קמ"ש כנטען, היו צריכות להיגרם למנוח קטיעות חבלתיות שלא התרחשו במקרה דנן. הנה כי כן, הממצאים בזירה מבססים היטב את מנגנון החבלה הנטען על ידי וייס, שעדותו נתמכה כאמור בעדויותיהם של יתר המומחים שהעידו מטעם המאשימה. עדויותיהם של וייס ושל יתר המומחים שהעידו מטעם המאשימה עמדו בעינן גם לאחר חקירה נגדית ממושכת. 77. זאת ועוד, בצדק דחה בית המשפט המחוזי את חוות דעתו של וייסמן גם משום שהגרסה העובדתית שהועלתה על ידו מעולם לא נטענה על ידי המערער עצמו. מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה אין לייחס משקל כלשהו לגרסה העובדתית החלופית שנטענה על ידי ההגנה, בין היתר, משום שמדובר ב"תרחיש מעבדה", "דמיוני" פרי יצירתו של וייסמן. המערער מעולם לא טען כי ראה את הרכב האלמוני סוטה לשול הימני ופוגע במנוח. טענתו של המערער בדבר מעורבותו של הרכב האלמוני בתאונה הינה גרסה מתפתחת ומאוחרת, שלא בה זכרה ב"הזדמנות הראשונה" – ראיון שמסר המערער לחדשות ערוץ 2 בו ביקש להביא את "הצד שלו" להתרחשות התאונה. 78. אכן, קיימות גישות שונות באשר למחויבותו של בית המשפט לבחון גרסה עובדתית חלופית המועלית על ידי הסנגור הגם שלא נטענה מפי הנאשם עצמו [ראו למשל: החלטתי בע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל (18.5.2011), פסקאות 53-52 האסמכתאות הנזכרות שם וניתוח הגישות השונות]. דומני כי אין כל צורך להכריע בדבר הגישות השונות בסוגיה שבנדון, היות שבמקרה דנן דחה בית המשפט המחוזי את הגרסה העובדתית החלופית לא רק משום שהמערער עצמו לא טען לגרסה זו, בתצורה בה הושמעה מפי עו"ד אולמן על יסוד חוות דעתו של וייסמן, אלא בראש ובראשונה משום שהיא אינה מתיישבת עם הראיות האובייקטיביות – נתוני הזירה ובדיקת התאמת הנזקים. קרי, בית המשפט המחוזי ראה עצמו מחויב לבחינת הגרסה העובדתית החלופית, למרות שזו לא הועלתה על ידי המערער עצמו בשום שלב. בית המשפט המחוזי לא חסך במאמצים לצורך בחינת מכלול הראיות בטרם הכריע בדבר אי היתכנותה של הגרסה העובדתית החלופית. 79. הגרסה העובדתית החלופית היא אכן "דמיונית" ולא ניתן היה לקבלה. בית המשפט המחוזי מצא כאמור כי מרבית העדים לא מסרו שהבחינו ברכב שעקף את רכבו של המערער ואף לא מסרו כי הבחינו ברכב ש"השתולל על הכביש", למעט שני צעירים שגם הם לא טענו כי ראו שהרכב האלמוני סטה לשול הימני ופגע במנוח. כל שמסרו הוא שהרכב האלמוני חלף על פניהם במהירות. לא מצאתי בהפניותיה של באת כוח המערער לעדויות השונות משום ראיה לסתור בהקשר הנדון. ודוק, אם אכן היה בנמצא רכב אלמוני – נוסף על רכבו של המערער – שסטה לשול הימני ופגע באופני המנוח, כי אז סביר להניח שעדי ראיה, כגון נהגים שעברו בקרבת מקום ואף עצרו ליד גופת המנוח (בהקשר זה ראו: עדויותיהם של עבד עודה, מורן זיסמן, אלעד יפתח, לידור מנקדי, נאור כהן, אליה עורקבי) כמו גם חברו של המנוח (עמית לוי) שרכב יחד עמו במסגרת אימון משותף לתחרות "איש הברזל", יבחינו בעובדה ייחודית זו – רוכב אופניים שנפגע על ידי שתי מכוניות שסטו לשול הימני בהפרש של שניות אחדות לכל היותר (לאור מיקומה של "נקודת האימפקט"), שהועף לגובה של למעלה מששה מטרים. 80. טעם נוסף שהביא את בית המשפט המחוזי לדחיית מסקנותיו של וייסמן הוא העובדה שוייסמן לא הצליח להפיק, בסיועו של ברמן, סרטון הדמיה ראוי שהיה אמור לשיטת ההגנה להצביע על כך שהגרסה העובדתית החלופית אפשרית. וייסמן נאלץ לערוך מספר גרסאות לסרטון תוך שניסה להתאים את הנתונים שוב ושוב במהלך עריכת הסרטון, ללא הצלחה. ויסמן אף הודה כי פרטים בסרטון אינם מדויקים. הגם שבסיכומיה בבית המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור בכתב ביקשה באת כוח המערער להפחית מחשיבות הסרטון, לא ניתן להתעלם מקביעתו של בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין כי הלכה למעשה שמה ההגנה יהבה בסרטון לשם ביסוס קו הגנה מרכזי. בסופו של יום ההגנה לא הצליחה להפיק תוצר ראוי וברמן אף הודה כי אילו היה מודע לדברים שמסר המערער עצמו בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט הוא לא היה נוטל על עצמו את העבודה. 81. באשר לטענתו של המערער כי וייס לא הביא בחשבון שברים נוספים שנמצאו בזירה; טענה זו נטענה לפני בית המשפט המחוזי ונדחתה על ידו בהסתמך על התשובה שנתן וייס, לפיה בזירה לא נמצאו שברים נוספים וכי כל השברים נאספו ונבחנו. השברים הנוספים להם טען המערער נמצאו בטווחים רחוקים מאוד שאינם רלבנטיים. יודגש כי המערער לא הביא לפנינו טעם ממשי לסתור קביעה זו של הערכאה הדיונית אשר מבוססת על מתן אמון מלא בעד המומחה. 82. באשר לטענתו של המערער כי וייס הסתפק בבחינה ויזואלית ולא ערך בדיקות מדעיות; גם טענה זו נטענה בבית המשפט המחוזי ונדחתה על ידו בנימוק שהשוואה ויזואלית של השברים, מעיכות הפח וההטבעות שנמצאו על הרכב, מעלות תוצאה ברורה ואין צורך בבדיקות נוספות אחרות. בקביעתו זו הסתמך בית המשפט המחוזי גם על תשובתו של וייס כעד מומחה לפיה ההתאמה הויזואלית היא ב"רמת סבירות גבוה מאוד" ועל יסוד תשובתו של וייס כי המעבדה המשטרתית השיבה שאין באפשרותה לערוך בדיקה להתאמת צבע הממרח. עולה איפוא, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר דיות הבדיקה הויזואלית מבוססת היטב הן על התרשמותו הבלתי אמצעית מהצילומים הנוגעים לבדיקת התאמת הנזקים והן במתן אמון מלא בחוות דעתו המקצועית של וייס באשר למידת דיוקה של ההשוואה הויזואלית, בהיותו עד מומחה. בכגון דא כאמור לא בנקל תתערב ערכאת הערעור. ברם, במסגרת ההליכים בבית משפט זה, לאחר דין ודברים נעתרה המשיבה לבקשת המערער לערוך בדיקת מדעית מטעמו להשוואת צבע הממרח על הדלת הימנית האחורית ברכבו, שלנפקותה אתייחס בהמשך. אומר כבר עתה כי לטעמי אין בתוצאותיה של בדיקה זו כדי להביא לזיכויו של המערער, אף אם תוצאות הבדיקה לא הועמדו לבחינתו של בית המשפט המחוזי. 83. באשר לטענתו של המערער כי וייס הטעה את בית המשפט עת השווה את גובה גלגל האופניים לממרח הצבע על הדלת הימנית האחורית של הרכב כשהגלגל פורק משלדת האופניים; בית המשפט המחוזי התייחס לטענה זו ודחה אותה בנימוק ששלדת האופניים הייתה שבורה וניכרה בה דפורמציה משמעותית שלא איפשרה שימוש בה. מעבר לכך, בית המשפט המחוזי עיין במוצגים ובתמונות שתיעדו את מהלך בדיקת התאמת הנזקים ומצא כי אין בהשוואת גלגל האופניים כשהוא מפורק מהשלדה כדי לעוות את המציאות. לאחר שעיינתי אף אני במוצגים, לצורך השוואת גובה גלגלי האופניים כאשר הם מחוברים לשלדת האופניים להבדיל ממצב בו הגלגל מפורק משלדת האופניים, השוויתי, בין היתר, בין התמונה בצבע המשולבת בעמ' 1270 להכרעת הדין (כאשר גלגלי האופניים מחוברים לשלדת אופניים חלופית באופן המצביע על התאמה בין גובה הגלגל האחורי לבין פגוש הרכב הקדמי מצד ימין), לבין התמונה בצבע המשולבת בעמ' 1284 להכרעת הדין (הגלגל הקדמי אינו מחובר לשלדת האופניים אך נמצא במצב מאונך ומוצמד לסימני ההטבעה וממרח הצבע האדום על הדלת האחורית מצד ימין), הגעתי אף אני למסקנה כי אין ממש בחשש הנטען על ידי המערער להטיית שיקול דעתו של בית המשפט. 84. זאת ועוד, עיון בתמונות הצבע המשולבות בעמ' 1283 להכרעת הדין, בהן נראה ממרח הצבע על הדלת הימנית האחורית של הרכב כשבצמוד אליו הועמד הגלגל הקדמי של אופני המנוח, מעלה כי ממרח הצבע על הדלת הוא בצבע אדום התואם את צבע הגלגל ותצורתו העגלגלה, כאשר הטבעת הצבע על הדלת תואמת את גובה הגלגל באופן המאשש את חוות דעתו של וייס ובדיקתו של אביגדורי. לאחר העיון בצילומים הרלבנטיים הגעתי לכלל מסקנה כי לא יהיה זה בלתי סביר להניח שגם אם ישנו הבדל מסוים בשל דרך ההשוואה הנטענת – פירוק הגלגל מהשלדה – ואיני סבור כך, מדובר בהבדל זניח שאין בו כדי לעורר ספק סביר. לא זאת אף זאת, ממצא הטבעת סימני הגלגל בדלת הימנית של הרכב לא נסמכו רק על גובה הגלגל או על צבעו האדום אלא גם על תצורת מריחת הצבע כפי שהבהיר זאת היטב אביגדורי בחקירתו בבית המשפט, ולכך יש לייחס משקל משמעותי. עוד יש להתייחס לטענת המערער כי אם הפגוש של רכבו פגע בגלגל האחורי של אופני המנוח כי אז היו צריכות להיוותר גם מריחות צבע על הפגוש הקדמי. אלא שבכך שוגה המערער. הובהר לפני בית המשפט המחוזי כי נקודת הפגיעה בגלגל האחורי של אופני המנוח היתה קטנה וממוקדת ומוקמה מתחת לפגוש. עוד הוסבר כי שטח הפנים של הגלגל הוא צר ומשום כך לא הותיר הגלגל סימן הטבעה על הפגוש, להבדיל ממושב רוכב האופניים שהותיר סימן משמעותי על מכסה המנוע בקרבת הפנס הימני הקדמי, בסמוך לנקודת הפגיעה שגרמה לשבירת בסיס מושב רוכב האופניים. 85. באשר לטענתו של המערער כי לאורך מעקה הביטחון נמצא פס בצבע שחור שאינו תואם את צבע מכוניתו ולא נמצא לכך הסבר; עיון בעדותו של וייס מעלה כי הוא נתן הסבר שמניח את הדעת להימצאות הפס השחור על מעקה הביטחון. נקבע על ידי וייס כי על גבי הפרופיל העליון של מעקה ה-W [מעקה הביטחון – י.ד.], נמצא סימן שחור שמקורו בידית הדלת הקדמית ימנית של הרכב, שהיא בצבע שחור. 86. אף חוות דעתו של שחף נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בהקשר זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי לשחף אין ניסיון מקצועי רלבנטי בחֶקר תאונות דרכים על אף היותו בעל ידע ומומחיות בפיסיקה. כך למשל, שחף הודה כי אין לו מושג לגבי חלקים מסוימים ברכב. כמו כן נמנע שחף מלהצביע על מנגנון החבלה המדויק. טעם נוסף שהביא את בית המשפט המחוזי לדחות את עדותו של שחף היא נטייתו של שחף לשנות מתשובותיו באותו עניין ובעיקר הגזמה עד כדי הטלת דופי בלתי מבוסס במשטרה לביצוע מניפולציות ברכבו של המערער. כך למשל טען שחף כי המשטרה "טיפלה" בסימני ההטבעה שאותרו על מכסה המנוע שלא היו שם קודם לכן. טענה זו אף נטענה על ידי המערער לפנינו, חרף העובדה כי נמצא שאין בה ממש היות שהטעם לשוני בין צילומים אלו ואחרים מקורו בזוית הצילום והצללה. 87. בהקשר זה מוסיף המערער וטוען כי הרכב לא צולם לפני שנלקח לתחנת המשטרה ומשכך לא ניתן להוכיח כי בוצעו בו שינויים. לא מצאתי רלבנטיות של ממש לאי צילום רכבו של המערער בטרם נלקח לתחנת המשטרה, שכן בבית המשפט המחוזי נשמעה עדותו של איתמר זיו-כהן, בעל המשק שבתחומו נמצא הקראוון בו התגורר המערער. הנזקים הנטענים על ידי המומחים שהעידו מטעם המאשימה נזכרים בעדותו של זיו-כהן, שראה את רכבו של המערער בשעה 05:00, קרי בסמוך לאחר דריסת המנוח, ותיאר בעדותו את הפגיעות שאותן ראה. זיו-כהן הוא עד אובייקטיבי שאין לו כל מניע להפליל את המערער. בשים לב לעדות זו נשמטת הקרקע מתחת לטענת המערער כי הרכב "טופל" על ידי המשטרה. עוד יצויין כי בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המערער בדבר "טיפול ברכב" על ידי המשטרה לאחר שכל הנוגעים בדבר העידו ונחקרו בבית המשפט תוך שבית המשפט המחוזי מצא לנכון לתת אמון בגרסת החוקרים. לא מצאתי כי יש בסיס ממשי המצדיק התערבות בממצא מהימנות זה. זאת ועוד, עדות הראיה של זיו-כהן, שהבחין במריחות צבע על רכבו של המערער בסמוך לאחר התאונה, מוציאה את העוקץ מטענתו של המערער לפיה לא היו מריחות צבע על רכבו לפני שנגרר לתחנת המשטרה, היות שאלה לא נכללו בדו"ח שערכה השוטרת ליטל כהן עת הגיעה למקום מגוריו כדי לגרור את הרכב לתחנת המשטרה. אמרות מפלילות 88. כאמור, בית המשפט המחוזי מצא בהתבטאויות מסוימות של המערער במהלך הראיון שמסר לחדשות ערוץ 2 טרם הסגיר את עצמו ובחקירותיו במשטרה אמרות המפלילות אותו, כיוון שעלתה מהן הכאה על חטא, תחושת אשמה בצד נטילת אחריות על מה שאירע ונכונות לשאת בעונש כבד. כך, בראיון שמסר לחדשות ערוץ 2 אמר המערער "אני הולך לשלם על זה" וכי הוא "פוחד להביט בעיניה של משפחת המנוח". דוגמאות נוספות לאמרות שמסר המערער בחקירתו במשטרה: "אני רוצה רעל, אני מרגיש שהרגתי מישהו, אני צריך רעל" וכן "אני אהיה הרבה זמן בכלא, בטח, מה?... ברור מה זאת אומרת? בן אדם נהרג בגללי...". בית המשפט המחוזי פירט בהכרעת דינו 13 אמרות מפי המערער בהן ראה אמרות מפלילות. 89. לטעמי, לא כל האמרות אליהן הפנה בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין מלמדות בהכרח על נטילת אחריות ועל הכאה על חטא. יש להיזהר מפני בידוד אמרות מסוימות של נחקר מחוץ למכלול ההודעה שמסר בהתאם לנסיבות העניין. יחד עם זאת, אף אני מצאתי באמרות שציטטתי לעיל משום נטילת אחריות ונכונות לשאת בעונש כבד. כידוע, אמרות של נאשם המבטאות תחושת אשם ונכונות לשאת בעונש כבד עשויות לשמש ראשית הודיה שיש בה כדי להוות תוספת ראייתית מסבכת או מאמתת לראיות הקיימות [ראו למשל: ע"פ 7832/04 פלוני נ' מדינת ישראל (4.5.2006); ע"פ 8785/09 פלוני נ' מדינת ישראל (1.8.2011), פסקה 25]. סבורני כי האמרות שציטטתי לעיל אכן מבטאות תחושת אשם ונכונות מצד המערער לשאת בעונש כבד, באופן שעולה כדי ראשית הודיה המחזקת את ראיות המאשימה בדבר מנגנון החבלה כפי שהוצג על ידי המומחה וייס. גרסה מתפתחת ומאוחרת, ואי מתן אמון במערער 90. כאמור, הגרסה העובדתית החלופית שהועלתה על ידי ההגנה נדחתה בהכרעת הדין גם משום שהמערער לא הזכיר בהזדמנות הראשונה שהתאפשרה לו – קרי, בראיון שמסר לחדשות ערוץ 2 – את דבר מעורבותו של רכב אחר בתאונה. התנהלות זו של המערער תמוהה ביותר שכן התכלית המרכזית שעמדה בבסיס היוזמה לערוך את הראיון שתיאמה באת כוחו, הייתה "להביא את הזוית" של המערער להתרחשות התאונה טרם הסגרתו לידי המשטרה. זאת ועוד, כאשר הזכיר המערער בחקירותיו במשטרה נוכחותו של רכב נוסף בזירה הוא לא עשה זאת מייד אלא באופן מתפתח והדרגתי, וגם אז טען כי הרכב חלף על פניו ולא טען לכך שראה את הרכב סוטה לכיוון השול הימני ופוגע ברוכב האופניים. בדומה לכך, לא נמצאו כאמור עדים אחרים שראו כי הרכב האלמוני סטה לשול הימני ופגע במנוח. עוד הדגיש כאמור בית המשפט המחוזי את העובדה שגרסת ההגנה החלופית לא נטענה מפיו של המערער עצמו, אף לא בעדותו בבית המשפט, אלא מפי באת כוחו, על יסוד חוות דעתו של וייסמן שאין לה אחיזה בנתוני הזירה. יתר על כן, הגרסה העובדתית החלופית נטענה לאחר שבאת כוחו של המערער הגישה מענה מפורט לכתב האישום ובסתירה אליו, שכן במענה הכתוב הודה המערער, בהיותו מיוצג, במנגנון החבלה הנטען על ידי המאשימה. ודוק, דנתי לעיל בעובדה שבית המשפט המחוזי לא הסתפק לצורך דחיית הגרסה העובדתית החלופית בעובדה כי מדובר בגרסה מתפתחת שלא נשמעה מפיו של המערער עצמו. בית המשפט המחוזי לא חסך במאמצים לבחינת הראיות האובייקטיביות כפי שהתגלו מניתוח הזירה והצביע על כך שהגרסה העובדתית החלופית אינה אפשרית. 91. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המערער כי עצם את עיניו ולא הבחין שפגע באדם אלא גרס כי פגע בעצם סטאטי. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו גם בשל התרשמותו השלילית ממהימנות המערער, בין היתר כאמור, לאור העובדה שהמערער נתפס בשקרים לגבי נושאים מהותיים ליריעת המחלוקת. כך, המערער נתפס בשקרים של ממש לעניין דפוסיו בנוגע לשימוש באלכוהול ובסמים וכן בנוגע להיקף צריכת הסמים והאלכוהול במהלך ליל הבילויים בתל-אביב עובר לדריסת המנוח, כמו גם לגבי פרק הזמן במהלכו לא ישן עובר לאירוע. אלא שבית המשפט המחוזי לא הסתפק בממצאי מהימנות אלו כדי לדחות את טענת המערער לגבי מודעותו להריגת המנוח והפקרתו, אלא הסתמך גם על הראיות הנסיבתיות הנוגעות להתנהגותו המפלילה של המערער בסמוך לאחר שדרס את המנוח. כפי שהוסבר לעיל, לא מצאתי כי הסבריה של באת כוח המערער לפשר התנהגותו של המערער בסמוך לאחר דריסת המנוח מאפשרים לשוות להתנהגות זו מימד נורמטיבי ו"תמים" העולה בקנה אחד עם טענתו בדבר חוסר מודעות לכך שהוא דרס אדם. מחדלי חקירה 92. פרט לאיבוד גלגל האופניים הקדמי המקורי, לא מצאתי כי נפלו בנסיבות העניין מחדלי חקירה. דנתי לעיל במחדלי החקירה הנטענים בנוגע לאי איסוף מכלול השברים מהזירה כמו גם בטענה להיעדר ניסיון לאתר רכב אחר לו שייכים שברים נוספים שנמצאו בזירה ולא שויכו לרכבו של המערער. דחיתי טענה זו על יסוד הנמקתו של וייס כי לא היו שברים נוספים שלא נאספו בטווחים הרלבנטיים לזירה, הסבר בו נתן בית המשפט המחוזי אמון מלא. באשר לטענתו של המערער כי לא נעשה ניסיון לאתר את הרכב שעקף את המערער במהירות גבוהה; הרי שאין וודאות לקיומו של רכב כאמור, לאור העובדה כי מרבית העדים לא מסרו אודות רכב ש"השתולל בכביש", למעט שני עדים שדיווחו על כך שרכב אלמוני חלף במהירות גבוהה אך לא טענו כי ראו את הרכב האלמוני סוטה לכיוון השול הימני ודורס את המנוח. משכך, לא ניתן לבוא בטרוניה למשטרה על שלא ניסתה לאתר רכב אלמוני שספק אם קיים, כאשר ממצאי הזירה כלל אינם תומכים במעורבותו בתאונה. באשר לטענת המערער כי רכבים שעצרו בסמוך לזירה לא תועדו; הרי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי המתנדב המשטרתי שהיה במקום סרק את הרכבים שעצרו בסמוך לזירה ולא מצא כל עדות או סימן לכך שהם היו מעורבים בתאונה. 93. באשר למחדל הנוגע לאיבוד הגלגל הקדמי המקורי של אופני המנוח; אכן מדובר במחדל של ממש. על המשטרה שאמונה על איסוף ואיתור ראיות שעתידות להכריע בסוגיות המערבות דיני נפשות, לנקוט בכל הצעדים הנדרשים על מנת להבטיח את שימור הראיות הנתפסות על ידה עד לתום המשפט ואף לאחר מכן. על המשטרה להימנע אף בשוגג ממצב דברים בו אין אפשרות להעמיד לרשות הנאשם את הראיות לצורך ניהול הגנתו. הגלגל הקדמי מהווה בנסיבות העניין ראיה משמעותית, שכן מריחת הצבע האדום על דלת המכונית האחורית מצד ימין, שנקבע כי נגרמה במהלך חיכוך הדופן הימנית של הרכב בגלגל הקדמי של אופני המנוח, היתה אחת האסמכתאות בבדיקת התאמת הנזקים שערכו וייס ואביגדורי, והיוותה נדבך לא מבוטל בהכרעת הדין. אלא שבאיבוד הגלגל הקדמי המקורי כשלעצמו אין כדי להביא לזיכויו של המערער כמפורט להלן. 94. כידוע, הלכה היא כי מחדלי חקירה אין בהם כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של נאשם, אם חרף מחדלי החקירה הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירות שיוחסו לו. יש לבחון בעת בדיקתה של טענה בדבר מחדלי חקירה את השאלה האם המחדלים הנטענים הם חמורים במידה המעוררת חשש שהגנת הנאשם קופחה כיוון שהתקשה להתמודד כראוי אם חומר הראיות העומד נגדו או להוכיח את גרסתו שלו. בדיקה זו נעשית תוך שקלול המחדלים הנטענים על רקע התשתית הראייתית שהונחה לפני בית המשפט [ראו למשל: ע"פ 3090/11 ענתבאווי נ' מדינת ישראל (18.10.2012), פסקה 15 והאסמכתאות הנזכרות שם]. 95. לטעמי, איבוד הגלגל הקדמי המקורי של אופני המנוח לא קיפח את הגנתו של המערער. הנפקות האפשרית של מחדל כגון דא עשויה להיות זקיפת הנחה לטובתו של נאשם כי אילו נעשתה פעולת החקירה לה הוא טוען, זו הייתה מניבה תוצאה שעולה בקנה אחד עם גרסתו [ראו למשל: חוות דעתו של השופט א' רובינשטיין בע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל (15.5.2006), פסקה ז(3)]. יישום הדברים בנסיבות העניין הוא שייתכן כי אם הייתה נערכת בדיקת השוואת ממרח הצבע ביחס לגלגל הקדמי המקורי, הבדיקה הייתה מצביעה על היעדר התאמה – כפי שעלה בבדיקה לגבי הגלגל החלופי. ודוק, גם אז לא היה בתוצאות הבדיקה כדי לגבש ספק סביר בדבר אשמתו של המערער. הטעם לכך הוא שבהינתן המארג הראייתי האיתן והקוהרנטי המפליל את המערער במנגנון החבלה הנטען על ידי המאשימה, בדגש על מיקום "נקודת האימפקט" וסימן הטבעת מושב רוכב האופניים על מכסה המנוע, צריך היה המערער – כחלק מחובתו במסגרת השלב השלישי של בחינת הראיות הנסיבתיות האובייקטיביות – לספק הסבר סביר המניח את הדעת לפשר הימצאות מריחת צבע אדום על דלת הרכב האחורית מצד ימין. היעדר התאמת הצבע אינו מהווה "אנטי תזה" שאותה מחויב הנאשם להציג בהתייחס לתזה המפלילה שביססה המאשימה, כלשון השופטת פרוקצ'יה בעניין פון וייזל, שכן אין בהיעדר התאמת הצבע כשלעצמו להוות כוח ראייתי מפריך, היות שחשיבותה של ראיה פורנזית היא בהימצאותה ובכוחה הפוזטיבי בלבד. הלכה היא שהיעדרה של ראיה פורנזית – כגון היעדר טביעת אצבע או היעדר סימני אבק שריפה – אינו מספיק כדי לבסס ממצא עובדתי שלילי [ראו למשל: ע"פ 804/95 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 200, 208 (1995)]. 96. המקור הסביר ביותר להימצאות מריחת הצבע האדום על דלת רכבו של המערער הוא בגלגל הקדמי של אופני המנוח, שהיה כאמור בצבע אדום. בהינתן הראיות הנסיבתיות האובייקטיביות שתומכות בעמדתו המקצועית של וייס לפיה הדופן הימנית של רכבו של המערער התחככה בגלגל הקדמי של אופני המנוח שצבעו אדום, המערער הוא שהיה צריך לסתור את התזה המפלילה לאחר שהמאשימה עמדה בנטל הרובץ לפתחה בשני השלבים הראשונים של תהליך בחינת מארג הראיות הנסיבתיות. ברם, פרט לבדיקה שהצביע על היעדר התאמה – אשר כאמור על פי ההלכה הפסוקה אין בה כשלעצמה כדי לגבש כוח ראייתי מפריך – המערער לא סיפק הסבר מבוסס בדבר מקור חלופי סביר אחר שיכול היה לגרום למריחת הצבע האדום. התמיהה באשר להיעדר הסבר חלופי מבוסס מצד המערער להימצאות מריחת הצבע האדום מתגברת לנוכח העובדה שהתאמת הממרח נשענה לא רק על התאמת צבע. כך, מסקנתו של וייס בדבר התאמת ממרח הצבע התבססה גם על יסוד גובה, מיקום, ותצורת ממרח הצבע על הדלת האחורית-ימנית ברכבו של המערער כפי שהבהיר זאת היטב אביגדורי. בקשה להוספת ראיה חדשה בערעור 97. מאחר והמשיבה לא הביעה התנגדותה לצירוף הראיה החדשה – תוצאת בדיקת התאמת ממרח הצבע שנעשתה על ידי רוזנגרטן – התייתר הצורך בדיון בדבר התקיימותם של התנאים המקדמיים לצירוף ראיה חדשה בערעור. ודוק, סבורני כי אין בראיה החדשה כדי לקעקע את מסקנותיו של וייס, מהטעמים שעמדתי עליהם לעיל במסגרת הדיון בנפקות מחדל החקירה הנוגע לאיבוד הגלגל הקדמי המקורי של אופני המנוח – דהיינו, העובדה כי על אף המארג הראייתי האיתן והמגובש שיש בו די כדי לבסס את מנגנון החבלה הנטען על ידי המאשימה, המערער לא סיפק הסבר המניח את הדעת בדבר קיומו של מקור חלופי סביר שהיה יכול לגרום למריחת הצבע האדום. לאור האמור, סבורני כי אין בתוצאת בדיקת התאמת הצבע שנערכה על ידי רוזנגרטן כדי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו של המערער. סיכום 98. הרשעתו של המערער בהריגת והפקרת המנוח מעוגנת היטב בחומר הראיות שהובא לפני בית המשפט המחוזי. בדין הורשע המערער על יסוד מארג איתן וקוהרנטי של ראיות נסיבתיות היוצרות יחדיו תצרף שחוליותיו משתלבות זו בזו. המסקנה האפשרית היחידה העולה מהמארג הראייתי שהובא לפני בית המשפט המחוזי מורה על אשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר. חוות הדעת והעדויות של המומחים שהעידו מטעם המאשימה איפשרו לבית המשפט המחוזי לדחות את גרסתו העובדתית החלופית המתפתחת והמאוחרת של המערער לאור ממצאי הזירה. לא מצאתי פגם בדחיית עדויות המומחים שהעידו מטעם ההגנה הן בשל ליקויים וכשלים שנפלו בחוות הדעת שהגישו והן לאור האופן בו השיבו לשאלות מסוימות שהופנו אליהם בבית המשפט. כמו כן היה יסוד לדחיית עדויותיהם לאור היעדר ניסיון מקצועי רלבנטי ככל שהדברים נוגעים לשחף וקצמן שאין להם רקע בחקר תאונות דרכים. 99. מארג הראיות הנסיבתיות נתמך גם בראשית הודיה של המערער לאור מספר אמרות מפלילות שמסר בראיון שהעניק לחדשות ערוץ 2 טרם הסגיר עצמו לידי המשטרה ויותר מאוחר במהלך חקירתו במשטרה. לכך מתווספת גם התנהגותו המפלילה של המערער בסמוך לאחר שדרס את המנוח ואין ממש בהסבריו לגבי טיבה. משכך, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להאמין לגרסת המערער לפיה לא הבין בזמן אמת כי דרס אדם אלא חשב כי פגע בעצם סטאטי. עולה איפוא כי לאחר דריסת המנוח המערער הפקיר את המנוח להתבוסס בדמו במטרה להימלט מפני אימת הדין. אשר על כן, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי. דיון והכרעה בערעור על גזר הדין איני סבור כי קמה עילה להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. 100. הלכה מושרשת וידועה היטב היא כי ערכאת הערעור אינה מחליפה את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בגזירת דינו של נאשם אלא בנסיבות חריגות, כאשר נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.2009)]. איני סבור כי המקרה שלפנינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים כאמור, המצדיקים התערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. 101. בכישרונה הרב טענה באת כוח המערער כל שיכלה עבור מרשה והציגה אסמכתאות שונות בנוגע לרמת הענישה המושתת על ידי הערכאות הדיוניות בעבירות שבנדון. אכן, אין לכחד כי במהלך השנים הושתו על נאשמים בגין ביצוע עבירות דומות עונשים קלים מהעונש שהושת על המערער במקרה דנן, כגון שבע, שמונה ותשע שנות מאסר. ברם, בעניין ימיני הנחה בית משפט זה את הערכאות הדיוניות בנקיטת מגמת החמרה בעבירות המתה והפקרה כתוצאה מנהיגה בשכרות. איני סבור כי האסמכתאות אליהן הפנה בא כוח המשיבה רלבנטיות לענייננו, שכן אלו מקרים בהם מדובר היה במספר הרוגים או שמלבד קורבן בנפש נגרמו לנפגעי עבירה נוספים נזקי גוף קשים. לכן, איני סבור כי עונש של למעלה מ-14 שנות מאסר שהושת על נאשמים באותם מקרים הולם את נסיבות המקרה דנן, זאת מבלי להקל ראש בתוצאה הקטלנית והטראגית של הריגת המנוח והשבר הנורא שנגרם למשפחתו. 102. ודוק, גם האסמכתאות אליהן הפנתה באת כוח המערער אינן משקפות את מדיניות הענישה הראויה בעבירות שבנדון. כפי שעמד על כך השופט עמית בעניין ימיני, רף הענישה הנוהג בקרב הערכאות הדיוניות בגין עבירות הריגה והפקרה במסגרת תאונת דרכים על רקע נהיגה בשכרות מגיע אף כדי 9.5 שנות מאסר. בעניין ימיני אמנם הפחית בית משפט זה את העונש בגין עבירת ההריגה וההפקרה מ-12 שנות מאסר ל-10 שנות מאסר, אך השופט עמית הדגיש כי פסק הדין משמש ציון דרך במסגרת מגמת החמרה (שם, פסקה 88 לחוות דעתו), וכי ההפחתה במשכו של עונש המאסר בפועל נדרשה באותו עניין שכן ההחמרה צריכה להיעשות במתינות והדרגתיות (שם, פסקה 85 לחוות דעתו). אלא שמאז עניין ימיני חלף פרק זמן לא קצר וכעולה מעמדתו של השופט א' רובינשטיין בע"פ 8748/08 ברכה נ' מדינת ישראל (10.10.2011) (להלן: עניין ברכה), בשלה העת להחמיר את רף הענישה בגין הריגה והפקרה על רקע נהיגה בשכרות אף אל מעבר לרף המאסר בפועל עליו הצביע השופט עמית בעניין ימיני. 103. אין מחלוקת של ממש כי בגדרי גיבושה של מדיניות הענישה, בגין עבירות הריגה והפקרה במסגרת תאונת דרכים על רקע נהיגה תחת השפעת סמים או בשכרות, בית משפט זה הורה על החמרה בענישה שיש לנקוט בעבירות הריגה והפקרה על רקע שכרות (ראו למשל: ע"פ 5002/94 בן איסק נ' מדינת ישראל, פ''ד מט(4) 151, 165 (1995); ע"פ 2163/07 סעת נ' מדינת ישראל (17.10.2007); עוד ראו והשוו: ע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל (19.2.2006)]. בעניין ברכה הדגיש השופט רובינשטיין כי: "בדיוק מצב זה, של נסיבות שבהן 'כמעט' מוכתב האסון מראש, מחייב ענישה מחמירה ביותר, הן כאשר מדובר בתיקי נהיגה בשכרות וסמים 'גרידא', והן במיוחד בתיקים שבהם קרו תוצאות קשות, כמו בענייננו, והעבירה המרכזית היא הריגה. ואל נכחד, מקום שבו קול דמי המנוחים זועק מן האדמה, ומצטרף לשאלה שאין בידם לשאול ועלינו להציבה, מדוע העז המערער, הלום סמים ואלכוהול, לנהוג ברכב, גם אם אין טענה שנתכוון להרוג את הזולת – שאט הנפש המוסרי החובר לכל אלה מציב רף ענישה גבוה..." (שם, פסקה ב). זאת ועוד, השופט רובינשטיין התייחס בעניין ברכה לפסק הדין שניתן על ידו ועל ידי השופט ח' מלצר, בדעת רוב וכנגד דעתו החולקת של השופט א' לוי, בע"פ 1717/06 אבו זינה נ' מדינת ישראל (12.11.2007) (להלן: עניין אבו זינה). השופט רובינשטיין הדגיש כי העונש בעניין אבו זינה הופחת אמנם על ידי בית משפט זה מ-12 שנות מאסר בפועל ל-9.5 שנות מאסר בפועל, אך זאת בשל העובדה כי בית המשפט המחוזי חרג מהסדר טיעון ללא הצדקה. עולה איפוא, כי מקום בו אין מדובר בהסדר טיעון ישנה הצדקה לענישה מחמירה יותר. 104. במקרה דנן עונש המאסר בפועל שהושת על המערער ממושך מהרף עליו הצביע השופט עמית בעניין ימיני לעניין עבירות ההריגה וההפקרה – תשע וחצי שנות מאסר. יצוין כי אמנם בעניין ימיני הושתו על המערער 14 שנות מאסר לריצוי בפועל, אלא שעונש זה הושת לא רק בגין הריגת והפקרת המנוחה אלא גם בגין גרימת חבלה חמורה לחברתה (ראו: פסקה ג' לחוות דעתו של השופט רובינשטיין בעניין ברכה). ודוק, אין לומר כי בנסיבות המקרה דנן מדובר בחריגה בלתי מידתית או בטעות שנפלה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, שכן עונש המאסר שאושר בעניין ימיני היה כאמור אך ציון דרך במסגרת מגמת החמרה הדרגתית עליה הורה בית משפט זה. עתה, משבית המשפט המחוזי יישם את מדיניות הענישה הראויה, שומה על בית המשפט לאשרה במסגרת המלחמה בתופעת הנהיגה וההפקרה על רקע שכרות. לא זאת אף זאת, נסיבות המקרה דנן מצדיקות ומחייבות החמרה בעונש. כעולה מחוות הדעת הטוקסילוגיות, ריכוז האלכוהול בדמו של המערער היה גבוה פי כמה וכמה מהמותר. הדבר נבע מצריכת אלכוהול בכמות גדולה מאוד במהלך ליל הבילויים של המערער בתל-אביב עובר לדריסת המנוח. אם לא די בכך, הרי שהמערער הוסיף חטא על פשע בכך שצרך סמים בפתחו של ליל הבילויים. לא זאת אף זאת, המערער נטל את ההגה לידיו לאחר 18 שעות ללא שינה. נהיגה בנסיבות אלה אינה שונה מהותית מהתנהגות שבבסיסה כוונת קטילה של ממש, גם אם בסופו של יום עסקינן בהמתה שנגרמה בגדרי תאונת דרכים. בנסיבות האמורות תכלית הגמול כמו גם תכלית הרתעת הרבים מחייבת אישורו של העונש שהשית בית המשפט המחוזי על המערער. 105. לא נעלמה מעיני טענת באת כוח המערער, לפיה בית המשפט המחוזי מרכז, בו נשפט המערער, השית בעניין גמליאל (הגם שבמותב שונה), עונש של שבע שנות מאסר בנסיבות קשות בהן היה מדובר בהריגה והפקרה על רקע נהיגה בשכרות. באת כוח המערער הפנתה לכך שבעניין גמליאל המאשימה לא ערערה לפני בית משפט זה כנגד קולת העונש דנן ובכך נטען כי הביעה את הסכמתה לכך שמדובר בעונש ראוי. אין בידי לקבל את הטענה כי אי הגשת ערעור מטעם המאשימה במקרה פלוני כמוה כהסכמה לכך שהעונש שהושת במקרה אלמוני מייצג את רף הענישה הראוי. מכל מקום, על רקע החמרת מדיניות הענישה בעבירות שבנדון עליה עמדתי לעיל, ברי כי אין בעונש של שבע שנות מאסר כדי לייצג את רף הענישה הראוי בעבירות שבנדון. 106. בבואי להכריע בערעור המכוון כנגד גזר הדין ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן, הגעתי לכלל מסקנה כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי וכמתחייב בין שיקולי הענישה הרלבנטיים, תוך שהוא נותן משקל ראוי לשיקולים לקולא: גילו הצעיר של המערער; היעדר עבר פלילי; התקופה בה שהה במעצר. אלא שלצד הרקע הנורמטיבי ממנו מגיע המערער ופועלו החיובי, מעשיו קשים הם ותוצאותיהם קשות שבעתיים. המערער נטל חייו של איש משפחה, בעל, אב לילדים קטינים ובן יקר להוריו. זאת ועוד, לאחר שדרס המערער את המנוח הוא הפקירו להתבוסס בדמו תוך שלנגד עיניו עמדה מטרה אחת ויחידה – להימלט מהזירה ולטשטש את מעורבותו בדריסת המנוח. זוהי אינה התנהגות נורמטיבית. עקרון ההלימה שהוא מעקרונות היסוד של תורת הענישה מחייב גמול הולם. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם משקריו של המערער בהם נתפס במהלך ניהול משפטו. לא זאת אף זאת, המערער אינו זכאי להקלה בעונשו ממנה עשויים ליהנות מי שמודים באשמתם וחוסכים בזמן שיפוטי. המערער הגדיל לעשות ולאחר שהודה במסגרת המענה לכתב האישום במנגנון החבלה שנטען על ידי המאשימה – בכתב, באופן מפורט ובהיותו מיוצג – חזר בו מהודאתו תוך שניהל הגנת בדים בה ניסה להוכיח תרחיש דמיוני שלא היה ולא נברא. כעולה מגזר דינו של בית המשפט המחוזי אמנם המערער הביע חרטה וצער על התוצאה שנגרמה אך לא נטל אחריות מפורשת לנטילת חייו של המנוח חרף הרשעתו בדין ואף הטיל אשמה מסוימת על המנוח הגם שהיה ברור כי המנוח נקט בכל אמצעי הבטיחות הנדרשים מרוכב אופניים סביר. 107. לא זאת אף זאת; אין בכוחן של מילים לתאר את האסון והשבר שפקדו את משפחת המנוח, שילוו אותם עד יומם האחרון. אכן, בשבריר שניה חרב עולמו של המערער אך בו בזמן חרב עולמם של בני משפחת המנוח וגם הזמן לא יביא עמו מזור. בנסיבות האמורות ובאיזון הכולל אין הצדקה להתערב בעונש שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי. 108. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות אף את הערעור כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי ולהותירו בעינו על מכלול רכיביו. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: 1. אני מסכים לפסק דינו הממצה והמקיף של חברי השופט י' דנציגר, ואף לדעתי דין הערעור, על שני חלקיו, להידחות. לעניין העונש, ברצוני להוסיף. 2. אפתח בנקודה בה סיים חברי. חכמינו הדגישו כי כל אדם מהווה עולם ומלואו. מכאן, ניתן בנקל להבין חומרת עבירה, שאחד ממרכיביה הינו גרימת מותו של אדם. הריסת עולם ומלואו גורמת נזק שלא ניתן לכימות לחברה, ובוודאי למשפחת הקרבן. ועדיין, מתפקידו של בית המשפט במסגרת גזר הדין לכמת את החומרה בקביעת תקופת המאסר. לא רק זו, יש גם להבחין בין דרגות שונות של פליליות המעשה. בשיטתנו כעת, לא הרי העונש של גרימת מוות ברשלנות כעבירת הריגה, ולא כעבירת רצח. גזירת העונש בעבירת ההריגה מציבה קשיים מיוחדים. תחום התפרשותה של עבירה זו רחב ביותר. היא נעה על מנעד שבין "גרימת מוות ברשלנות – פלוס", לבין "רצח – מינוס". החישוב אינו אריתמטי, אלא קונקרטי והוליסטי. אין עסקינן במלאכת מחשב, כי אם במלאכת מחשבת. 3. המפתח לקביעת אחריותו של נאשם בגין עבירת הריגה הוא – מודעות. בראייה זו, עבירת ההריגה במקרנו חמורה ביותר. מודעות המערער עומדת בצומת משולש – שתיית אלכוהול, שימוש בסם, ונהיגה לאחר שלא ישן הנהג שמונה עשרה שעות. כל מרכיב בצומת זה, בנסיבות העניין, עשוי להקים את יסודות עבירת ההריגה כשלעצמו. כוחו המצטבר של המשולש מפחיד. השכרות הייתה בדרגה גבוהה של ריכוז אלכוהול בדם המערער – לפחות 165mg%. טרם עלה על ההגה, נכנס המערער לשלושה פאבים שונים, ושתה שלוש כוסות בירה, בנות חצי ליטר כל אחת, חמש כוסיות עראק, בקבוק בירה ועוד כוסית עראק, חצי ליטר בירה נוסף וכן עוד בקבוק, כוסית עראק נוספת וכוסית וויסקי. בנסיבות אלה, המערער איבד את כשירותו לנהוג. אף אפשר לטעון שאין הבדל בין נהג כזה לבין נהג רענן שאינו שיכור ושלא לקח סמים, הבוחר לנהוג ברכב ביודעו שהבלמים וההגה אינם תקינים. בשני המקרים נוצר מצב של תאונה הממתינה להתרחש. כגודל המודעות, כך גודל האחריות וגודל ההצדקה להחמרה בעונש. לדעתי, עבירת ההריגה כשלעצמה, בנסיבות אלו, עשויה להצדיק עונש המתקרב אל רף העונש הדו ספרתי, אם לא למעלה מזאת. אמנם נכון, שהמערער לא שם למטרה לפגוע דווקא בקרבן. אך הגם שהקרבן לא סומן מראש, קיומו של אדם שייענה על הגדרה זו צפוי. והרי כבר אמרנו, כל אדם הוא עולם ומלואו. זהו עקרון קדושת החיים. לכך יש להוסיף את החומרה הנובעת מעבירת ההפקרה ונסיבותיה. המערער, לא רק ש"פגע וברח", אלא בהגיעו הביתה כיסה את מעשיו, גם על ידי דיווח שווא לסוכן הביטוח אודות תאונה עצמית ללא נפגעים. בהינתן כל אלה, ובשכלול נסיבות העושה לקולא, אינני סבור כי בתשתית העובדתית הנידונה, בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה, באופן שמצדיק התערבותנו. ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים עם חברי השופט י' דנציגר שדין ערעור זה, על שני חלקיו, להידחות. אני מצטרף אף לאמור בפסק דינו של חברי השופט נ' הנדל. העונש שנגזר על המערער בנסיבות העניין, אף שהוא חמור וקשה, אינו חורג לחומרה במידה המצדיקה התערבות מצד ערכאת הערעור. עונש זה משקף את נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, כ"ג בתמוז תשע"ג (1.7.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11082790_W08.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il