פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8279/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8279/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 14.7.05 בת.פ 50003/05 שניתן על ידי כבוד השופט א' שהם תאריך הישיבה: ד' בשבט תשס"ו (2.2.06) בשם המערער: עו"ד ע' מסארווה בשם המשיבה: עו"ד א' פרסקי בשם שירות המבחן לנוער: גב' ש' מרדר פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המערער, צעיר יליד חודש יולי 1987, הורשע בעקבות הסדר טיעון בעבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 31 ו-402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט א' שוהם) גזר עליו עונש מאסר של חמש שנים, אשר שלוש מתוכן לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. המערער לא השלים עם גזר הדין והוא מלין עליו בפנינו. 2. באחד מימיו של חודש ינואר 2005 הגיעה חיילת לבושת מדים למוסך כלשהו ביפו. החיילת המתינה במכונית כשהיא יושבת במושב הנהג. לצידה, בין שני המושבים, היה מונח נשקה, רובה מסוג M-16. המערער עבר במקום וראה את החיילת והנשק שלצידה. הוא התקשר לאדם בשם מורד ומסר לו את שראה. מורד הגיע למקום וצפה בחיילת ובנשק. הוא התקשר לאדם שלישי ששמו טוויל וסיפר לו על מה שצפה. מורד מסר לטוויל, בנוכחותו של המערער, על דבר התוכנית שהתגבשה לגנוב את נשקה של החיילת. טוויל הגיע למקום כשהוא רכוב על קטנוע. מורד חבש קסדה לראשו, ניגש לחלון המכונית בו ישבה החיילת, בעוד טוויל והמערער ממתינים בקרבת מקום. מורד אחז בנשק וניסה לחוטפו ואילו החיילת ניסתה למנוע בעדו מלעשות כן, אלא שהוא גבר עליה ורץ עם הנשק לכיוונו של טוויל. החיילת רדפה אחריו. מורד עלה על הקטנוע והוא וטוויל החלו להימלט מן המקום. בהמשך הם התנגשו במכונית חונה. טוויל ברח מן המקום ואילו החיילת הגיעה למורד ונאבקה עימו. מורד תקף את החיילת בבעיטות ובמכות אגרוף. בהמשך כיוון מורד את הנשק לעבר החיילת וברח מן המקום בעודו רכוב על הקטנוע. 3. בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הוא נתן משקל לחומרה של מעשי המערער ואף לא התעלם מן הנסיבות האישיות, לרבות מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה והסביבה העבריינית בה מתגוררת משפחתו. הסניגור המלומד טען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לעובדה שמדובר היה בקטין שנטל על עצמו אחריות והכיר בכך שעשה טעות חמורה. המדינה מצידה טוענת, כי העונש שהושת נמדד כהלכה. 4. לא מצאנו יסוד להתערבות בגזר הדין. המערער הוא אכן צעיר, שבעת ביצוע העבירה היה בן כ-17.5 שנים. מתברר, כי העבירה הנוכחית איננה העבירה היחידה שהביאה אותו לבית המשפט. בחודש ינואר 2004 הוטל עליו לחתום על התחייבות להמנע מעבירה וזאת לאחר שבית המשפט לנוער מצא, כי הוא ביצע עבירה של שימוש ברכב ללא רשות. העבירה בוצעה בחודש מרץ 2003. בחודש יוני 2004 ביצע המערער שתי עבירות של פריצה לרכב. הפעם גזר עליו בית המשפט לנוער, בחודש מאי 2005, מאסר על תנאי של שישה חודשים וכן קנס של 500 ש"ח. מן הנתונים האחרונים עולה, כי המערער ביצע עבירות פליליות אחרות עוד לפני העבירה נשוא דיוננו. אילו היה מדובר במקרה דנא בעבירה ראשונה, אפשר שהיה מקום להקל במידת מה בעונש. אך משאין הדברים כן, לא מצאנו יסוד להפחית מן העונש שהושת. עוד יצוין, כי בתסקיר הראשון של שירות המבחן לא באה המלצה טיפולית כלשהי. אכן, בתסקיר הנוסף שהובא בפנינו הומלץ בסופו להקל בעונש. לא ראינו לנכון לעשות כן בשל החומרה של המעשה, והרי יש לזכור שעסקינן בסיוע לחטיפת נשק מידי חיילת, ולאור העבר הפלילי. הערעור נדחה. ניתן היום, ד' בשבט תשס"ו (2.2.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05082790_S01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/