טרו (יפית) אבטה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8272/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8272/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור המערערת: טרו (יפית) אבטה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.7.05 בת"פ 8288/04 שניתן על-ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי תאריך הישיבה: ב' בטבת תשס"ו (02.01.06) בשם המערערת: עו"ד אפרת פינק בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערערת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של קשירת קשר, חטיפה לשם חבלה, תקיפה בנסיבות מחמירות, ועבירה של שוד. בית המשפט המחוזי גזר עליה עונש מאסר בפועל של 6 חודשים. היא מערערת בפנינו על חומרתו של העונש. 2. הרקע להרשעתה של המערערת נעוץ בנסיבות הבאות: המערערת ונאשמת נוספת קשרו קשר לחטוף את המתלוננת ולהכותה על רקע סכסוך ביניהן. למימוש הקשר, הם ארבו למתלוננת בדירתה של המערערת, והצטיידו בכבל חשמלי, נייר דבק, מספריים ומגבת. בהגיע המתלוננת לדירתה, שהיתה בשכנות לזו של המערערת, יצאו המערערת והשותפה לעברה. המערערת דרשה מהמתלוננת מפתח לדירתה, ואילו השותפה סטרה לה. בתוך כך, המערערת תפסה את המתלוננת, היכתה אותה באגרוף בפניה, וניסתה לסגור את פיה. היא לקחה את מפתח דירתה, פתחה את דלת דירתה, ושתי הנאשמות גררו את המתלוננת אל תוך דירתה תוך שימוש בכח. השותפה היכתה אותה בעת שהיתה שכובה על הרצפה כשהיא בוכה וצועקת. הנאשמות ניסו אף לקשור את המתלוננת בכבל אך לא הצליחו בכך, ואז המערערת הביאה נייר דבק, כרכה אותו על-פיה של המתלוננת ועליו כרכה מגבת. כמו כן, קשרה את רגליה בנייר הדבק. בהיותה כבולה כך, היכו הנאשמות את המתלוננת באגרופים, המערערת תלשה שרשרת מצווארה, וגזרה במספריים את שערה ובעטה בה, בעוד השותפה החזיקה בכח את המתלוננת. עקב מעשי האלימות הקשים הללו, המתלוננת איבדה את הכרתה. שכנים נקשו על הדלת, אך הנאשמות סרבו לפתוח וענו כי יכו את המתלוננת עד מוות. רק לאחר זמן מה ניאותו לפתוח את הדלת. בשלב זה נטלה המערערת מארנקה של המתלוננת 100 ש"ח, תכשיטים ושעון, טלפון סלולרי, כרטיס ויזה ודיסקים של מוזיקה. למתלוננת נגרמו חבלות של ממש, שריטות, נפיחויות בפניה, וחבלות בידיה ובגופה. 3. בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל את מכלול נסיבות הענין ובחן בפירוט את תסקירי קצין המבחן שהוגשו, גזר על המערערת, כאמור, 6 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופיצוי למתלוננת בסך 5,000 ש"ח. הוא הטיל על השותפה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, לאחר שקבע כי המערערת היתה הרוח החיה בפרשה, ונוכח היותה בוגרת יותר משותפתה. בית המשפט עמד על חומרתן של העבירות שנעברו, ועל האלימות הקשה שהיתה כרוכה בהן, אולם הוא נתן משקל גם להיבטים לקולא ובהם - להודאת הנאשמות ולנסיבותיהן האישיות, ובמיוחד היותן אמהות חד-הוריות, המגדלות את ילדיהן לבדן. כן נלקחו בחשבון החרטה שהביעו, עברן הנקי, ונכונותן לפצות בכסף את המתלוננת. 4. בפנינו, טענה המערערת, ראשית, כי לא היה מקום לערוך אבחנה לענין העונש בינה לבין שותפתה. מדובר, לטענתה, באותן עבירות שנעברו על-ידי שתיהן, וההבדלים ביניהן זניחים, ואינם מצדיקים את האבחנה שנעשתה בין המערערת, עליה נגזר מאסר בפועל, לבין השותפה, לגביה הסתפק בית המשפט במאסר בעבודות שירות. כן הצביעה באת-כוח המערערת על נסיבותיה האישיות הקשות של המערערת, ועמדה על כך שמאסר בפועל, באם ייגזר, יפגע קשות בבנה בן ה-8 שיאלץ להיטלטל למסגרת חיים אחרת לתקופת ריצוי העונש. הילד לומד בבית ספר ברחובות, סובל ממחלת אסטמה, ואינו מקיים קשר רצוף עם אביו. הפגיעה הצפויה בו באם אמו תיאסר מצדיקה, לטענת ההגנה, הקלה בעונש והמרתו למאסר בעבודות שירות כדי שלא תיפגע מסגרת חייו של הילד. כן נטען כי המערערת התחרטה חרטה כנה, שילמה כבר את הפיצוי למתלוננת, ולקחה אחריות מלאה לביצוע העבירות. לאור כל האמור, מבקשת המערערת כי עונשה יותאם לעונש שנגזר על שותפתה. 5. באת-כוח המדינה הדגישה בתשובתה את נסיבותיו הקשות והחמורות של הארוע נשוא ערעור זה. היא פירטה את אותם היבטים המצדיקים, לטענתה, את האבחנה שעשה בית המשפט המחוזי בינה לבין השותפה, ובכללם, מעשה גזיזת שיערה של המתלוננת שהיה כרוך בהשפלתה ובביזוייה. כן ציינה כי המערערת הורשעה גם בשוד חפציה של המתלוננת, והיא בוגרת מהשותפה ב-7 שנים. לדברי המדינה, ישנם גם הבדלים בתסקירי המבחן בין שתי הנאשמות, בהתייחסותן לעבירות בהן היו מעורבות מבחינה זו שהמערערת ראתה עצמה קרבן ואילו השותפה הביעה חרטה. 6. בסיום הדיון בטיעוני הצדדים, ולצורך השלמת מערכת הנתונים הצריכים לענין, הורינו לשירות המבחן לבדוק את אפשרויות החזקת הקטין, בנה של המערערת, באם ידחה ערעורה לעונש והיא תיאלץ לרצות עונש מאסר. בתסקיר מבחן מיום 9.1.05 הבהיר שירות המבחן כי לאחר שבחן את הענין לעומקו, מצא כי ניתוק הילד מאמו למשך תקופת ריצוי מאסרה עלול להוות מבחינתו חווייה קשה וטראומטית לאור מסכת חייו שהיתה שלובה מעברים רבים וקשים בפרט בשנים האחרונות. מעבר נוסף שיתחייב מפרידתו מאמו עלול לפגוע קשה במירקם חייו ויציבותו, ויצריך מציאת פתרון חלופי עבורו אשר יחייב תהליך הסתגלות ארוך וקשה. שירות המבחן המליץ כי עונש המאסר שנגזר על המערערת יומר לעבודות שירות, וכי היא תועמד במבחן למשך 18 חודשים. 7. בעקבות התסקיר המשלים, הודיעה המדינה על הסכמתה למוצע בתסקיר, קרי: להמרת עונש המאסר בפועל שנגזר על המערערת בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, והוספת תקופת מבחן למשך שנה וחצי. המדינה מדגישה בהודעתה כי הסכמתה זו נובעת אך ורק מהחשש העולה בתסקיר לגורלו ולשלומו הנפשי של הקטין, בנה של המערערת, אם זו תישלח לריצוי מאסר בפועל. 8. העבירות שבצעה המערערת נגועות באלימות קשה, אך הן אינן מתמצות בכך. נתלווה להן יסוד של ברוטליות, השפלה והתאכזרות בקרבן חסר ישע שנחשף לאלימות של הנאשמות, שעשו יד אחת לתקוף את המתלוננת ולהשפילה. המערערת אף הגדילה לעשות בכך ששדדה את המתלוננת ונטלה מחפציה לאחר שביזתה אותה והתעללה בה. אופיין של העבירות הוא קשה ומצדיק ענישה מחמירה במסגרת מאסר בפועל גם בהינתן השיקולים לקולא הפועלים במקרה זה בעניינה של המערערת: העדר עבר פלילי, הסתברות כי מדובר באירוע חריג שאינו מאפיין את אורח התנהגותה, הודאתה וחרטתה, שכולם נשקלו בידי הערכאה הדיונית. כן מצאנו הצדקה לאבחנה שנמתחה בין המערערת לשותפתה לעבירה מבחינת המשקל השונה של מעורבותן באירועים, והבדל ושוני מסוים בנסיבותיהן האישיות. אלא שבעינינו יש מקום לייחס משקל מיוחד לפגיעה האפשרית שמאסרה של המערערת עלול להסב לשלומו ורווחתו של בנה הקטין של המערערת בנסיבות חייה המיוחדות שבהן היא המשענת היחידה לבנה ואין בלתה. יש מקום להעריך גורם זה בגדרם של שאר השיקולים לעונש. תסקיר קצין המבחן המעודכן שהוגש לבקשתנו מבסס חשש לקיום פגיעה משמעותית בילד באם יאלץ להינתק מאמו למספר חודשים ולהתמודד פעם נוספת עם כורח של שינוי מסגרת וגורמי התייחסות. שיקול מרכזי זה, הכרוך בנסיבותיה האישיות של המערערת ובנה, שכנע גם את המדינה להסכים להמרת עונש המאסר בפועל למאסר בעבודות שירות, מתוך ראיית צרכי הילד במקרה זה כמכריעים באיזון הכולל של נתוני הענין. משהושגה הסכמה בין הצדדים בענין זה, ומשהסכמה זו עונה גם בעינינו לאיזון הראוי בין השיקולים השונים, אנו מחליטים, בהסכמת הצדדים, לקבל את ערעור המערערת לעניין העונש במובן הבא: 1) עונש המאסר בפועל יומר לעונש מאסר בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות שתוגש לעיונינו. 2) כן יוטל על המערערת צו מבחן למשך 18 חודשים מיום מתן פסק דין זה. אנו מניחים כי מתן צו כזה מוסכם על המערערת. 3) שאר מרכיבי העונש שנגזר על המערערת בבית המשפט המחוזי יעמדו בעינם. ניתן היום, כ"ב בשבט התשס"ו (20.2.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05082720_R04.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il