מוחמד לולו נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 827/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 827/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר המערער: מוחמד לולו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 29.12.2011 בת"פ 34173-06-11 על ידי כב' השופטת ק' רג'יניאנו תאריך הישיבה: י' בשבט התשע"ג (21.01.2013) בשם המערער: עו"ד דוד ברהום בשם המשיבה: עו"ד חיים שוייצר פסק-דין 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ק' רג'יניאנו) ב-ת"פ 34173-06-11 מיום 29.12.2011. המערער הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, קבלת רכב גנוב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, כניסה לישראל שלא כחוק, נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 54 חודשי מאסר בפועל, שני עונשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה למשך 5 שנים מיום שחרורו ופיצוי למתלונן בסך 1,000 ₪. הערעור מופנה נגד משך המאסר בפועל. כתב האישום המתוקן 2. נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן, לפיו בין יום 14.6.2011 ל-15.6.2011 נגנב רכב מסוג פולקסווגן פולו מגבעתיים, על ידי גורם שאינו ידוע למשיבה. בבוקר יום 15.6.2011 נהג המערער ברכב הגנוב בכביש 443, בעודו שוהה בישראל שלא כדין, כשהוא שיכור (ריכוז אלכוהול 51 מ"ג ב-100 מ"ל דם) ותחת השפעת סמים מסוכנים מסוג קנביס וקוקאין. למערער לא היה רישיון נהיגה והוא נהג ברכב ללא ביטוח. הרכב הגנוב הגיע לידיו של המערער מידי אחר, והמערער ידע שהוא גנוב. לצידו של המערער ישב ברכב אדם נוסף. שוטרים שהבחינו בנהיגה חשודה החלו לנסוע אחרי המערער, והמשטרה אף הקימה מחסום בכיוון נסיעתו של הרכב במטרה לעוצרו. המערער עצר את רכבו מאחורי מספר רכבים בהגיעו למחסום, ושוטר ניגש אליו. בהבחינו בשוטר ביצע המערער פניית פרסה חדה, תוך שהוא מאלץ את השוטר לקפוץ הצידה. השוטר זרק דוקרן לכיוון גלגלי הרכב. לאחר פניית הפרסה נסע המערער בניגוד לכיוון התנועה, תוך שהוא מאלץ כלי רכב נוספים לסטות מנתיב נסיעתם. ניידות משטרה ביצעו מרדף אחר המערער, ואף הוקם מחסום משטרתי נוסף. המערער חלף ברכבו על דוקרני המחסום במהירות, למרות ששוטר סימן לו לעצור, והמשיך בנסיעה תוך שהוא חוצה את צומת הכניסה למודיעין בניגוד לכיוון התנועה. במהלך הנסיעה ניתקו חלקים מגוף הרכב. המערער שינה את כיוון נסיעתו, נסע בכיוון התנועה, כשהרכב סוטה ימינה ושמאלה ללא שליטה בשל מצב הגלגלים. בהגיעו לפקק תנועה התקרב המערער ברכבו במהירות לרכב אחר, וגרם לתאונת שרשרת של שלושה רכבים, שגרמה חבלות לנהגים ונזקים לרכבים. המערער נמלט רגלית מן הרכב, עד שנעצר על ידי שני שוטרים. במהלך המעצר ניסה המערער להשתחרר מאחיזתו של השוטר. 3. בגין המתואר יוחסו למערער העבירות הבאות: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); קבלת רכב גנוב (עבירה לפי סעיף 413י לחוק); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק); כניסה לישראל שלא כחוק (עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952); נהיגה בשכרות (עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה) יחד עם סעיף 39א לפקודה); נהיגה ללא רישיון נהיגה (עבירה לפי סעיפים 10(א) ו-62(1) לפקודה); ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף (עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970). ההליכים בבית המשפט המחוזי 4. המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו. בשלב הטיעונים לעונש הוגש גיליון ההרשעות של המערער, ממנו עלה כי הוא הורשע בעבר בעבירות של פריצה לרכב, התחזות כאדם אחר בכוונה להונות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שיבוש מהלכי משפט, גניבת רכב וכניסה לישראל שלא כחוק – בגינן ריצה שני עונשי מאסר בפועל. כמו כן הוגשו תצהירים של שניים מן הנהגים שנפגעו בתאונת השרשרת ורכבם ניזוק. מטעם המערער העיד חמו, אשר התגורר בעבר ברמאללה. על פי העדות העד היה משתף פעולה עם ישראל בעבר, ועל כן הוא ומשפחתו מבוקשים על ידי הרשות הפלסטינית ומספר בני משפחה אף נרצחו על רקע זה. העד סיפר כי המערער אוים בעבר מספר פעמים, כי הוא בדיכאון. לדברי העד מדובר במעידה חד פעמית. המערער עצמו ביקש כי יתחשבו בו. 5. בית המשפט עמד בגזר דינו על חומרת המעשים, וציין כי אך בנס לא הסתיים המרדף אחר המערער בפציעות חמורות או באובדן חיי אדם. בית המשפט עמד על כך שהמערער ניסה למלט עצמו מהשוטרים תוך שהוא נוהג באופן פרוע ומסכן אחרים באופן חמור ואלים. על כן קבע בית המשפט כי יש להטיל על המערער עונש מרתיע. אשר לעדות חמו של המערער, קבע בית המשפט כי לא ניתן לייחס לדברים משקל רב, וזאת בשל העובדה שאין כל קשר ביניהם לבין העבירות שבוצעו. בית המשפט הוסיף כי למעשיו של המערער נלווית חומרה יתרה, בשל העובדה שהוא נהג תחת השפעת אלכוהול וסמים. עוד ציין בית המשפט לחומרה את עברו הפלילי של המערער. כנסיבות לקולא שקל בית המשפט את הודאתו של המערער, לקיחת האחריות על מעשיו, החיסכון בזמן שיפוטי, ו"במידת מה" את נסיבותיו המשפחתיות. 6. בסופו של יום גזר כאמור בית המשפט על המערער 54 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור אחת מן העבירות הבאות – סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים, או עבירת רכוש מסוג פשע; 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל; פסילת רישיון נהיגה למשך 5 שנים מיום שחרורו; ופיצוי לאחד מנהגי הרכב שהיו מעורבים בתאונת השרשרת בסך 1,000 ₪. הערעור 7. בערעורו מבקש המערער כי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו יקוצר. הוא טוען כי הוא מצוי בסכנת חיים מתמדת, בשל קשריו המשפחתיים למשפחה של משתפי פעולה עם ישראל. לטענתו, הוא מצוי במצב בלתי אפשרי, בו הוא אינו מורשה להיכנס לישראל מזה, אך מאוים בשטחי הרשות הפלסטינית מזה. הוא מפנה בערעורו לעדותו של חמו בבית המשפט המחוזי, וחוזר ומדגיש כי המשפחה שילמה מחיר כבד עבור שיתוף הפעולה עם ישראל, לרבות רצח של מספר בני משפחה. לטענתו שגה בית המשפט המחוזי שלא ייחס לכך משקל של ממש בקביעת עונשו. המערער מוסיף כי עונש המאסר שהוטל עליו סוטה לחומרה מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה, ועותר לקיצורו. בדיון על פה הפנה בא כוח המערער לעניין זה לפסק הדין שניתן לאחרונה ב-ע"פ 4797/11 סמיר הואשלה נ' מדינת ישראל (13.12.2012) בו הופחת רכיב המאסר בפועל מ-7.5 שנות מאסר ל-4.5 שנות מאסר בגין שילוב עבירות שפורטו שם, ובהן סיכון חיי אדם ופגיעה קשה בשני עוברי אורח. לתקופה זו הצטרפה תקופה של חצי שנה בגין הפעלת מאסר על תנאי, כך שהתקופה הכוללת לריצוי עמדה על 5 שנים. 8. בא כוח המאשימה הפנה בטענותיו לגזר דין נוסף שניתן נגד המערער לאחר גזר הדין הנוכחי ב-ת"פ 34879-06-11. מבלי להיכנס לפירוט יתר אציין כי שם הוטל על המערער לרצות, בגין שלל עבירות, עונש של 44 חודשי מאסר, מהם 14 חודשים בחפיפה למאסר שהוטל בתיק שלפנינו. הכרעה 9. כשלעצמי איני סבורה ששגגה נפלה מלפני בית המשפט המחוזי בגזר הדין שלפנינו; עם זאת, גם אם יימצא מי שיאמר בעקבות ע"פ 4797/11 הנזכר כי גזר הדין נוטה לחומרה, הוראת החפיפה של 14 חודשים עליה עמדתי מביאה, למעשה, להפחתה ממשית של עונש המאסר. על כן אין לדעתי מקום להתערב בעונשו של המערער. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏י"ג בשבט התשע"ג (‏24.1.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12008270_C01.doc רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il